בנין ציון/א/סא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''{{עוגן1|תשובה}} –''' בב"ק (דף צ"א) אמר רב דיקלא דטעון קבא אסור למקציי' אמר ר"ח לא שכיבא שכחת ברי אלא דקץ תאנתה בלא זימנא ואמרינן שם דאם מעולה בדמים לעצים מותר דרק דרך השחתה אסרה תורה ולכן כתב הרא"ש שם וכן אם הי' צריך למקומו נראה דמותר וכן נפסק בפשיטות גם בט"ז י"ד {{ממ|[[ט"ז/יורה דעה/קטז#|סי' קט"ז]]}} ובשו"ת צמח צדק [[שו"ת צמח צדק/מא|סי' מ"א]]. אמנם בשו"ת בית יעקב [[בית יעקב/קמ|סי' ק"מ]] שדא נרגא בהיתר זה שרצה להוכיח שהתוספ' חולקין על הרא"ש וס"ל דבצריך למקומו אסור לקצוץ ולכן העלה להלכה כן ודלא כט"ז. ולענ"ד כל דבריו תמוהין בתחלה כתב שהרא"ש כתב ההיתר בצריך למקומו בס"פ לא יחפור וזה אינו דלא בב"ב אלא בב"ק פ' החובל כתב הרא"ש כן שוב הקשה מה טעמו של הרא"ש ונכנס בדרך רחוק ומתוך כך רצה להוכיח שלהתוספ' הראי' שהמציא הרא"ש אינה ראי' ולכן חולקין על הרא"ש ולא אכניס להשיב על ראיתו להרא"ש כי יארכו הדברים אבל תמהתי הרי הרא"ש בעצמו ביאר טעמו שבב"ק אחר שהביא הברייתא ומימרא דרבינא דאם הי' מעולה בדמים מותר ומעשה דשמואל ורב חסדא שצוו לעקור האילנות ע"י שהיו מכחישין הגפנים שמעולין יותר סיים וכן אם הי' צריך למקומו נראה דמותר וא"כ טעמו כמו דמותר לקוץ אם הי' האילן מעולה מפירותיו לעצים או אם מכחיש פירות אחרות מטעם דרק דרך השחתה אמרה התורה ולא כשהכריתה היא תועלת לו ה"ה ג"כ כשכורת מפני שפנוי המקום הוא תועלת לו יותר מפירות האילנות ורחוק שימצא מי שיחלוק על סברא זו. שוב כ' הבית יעקב ראי' שהתוספ' חולקין על הרא"ש דבברכות (דף ל"ו) הקשו על הא דאין קוצצין אילנות בשביעית דבלא שביעית נמי תיפוק לי' דאסור מלא תשחית את עצה ותרצו דאיירי דלא טען קבא דלא שייך בה בל תשחית א"נ איירי דמעולה בדמים לעשות ממנו קורות שאז לא שייך בל תשחית והקשה למה לא תרצו התוספ' דאיירי בצריך למקומו אע"כ דהתוספ' חולקין על הרא"ש ולזה קרא הב"י ראי' ברורה ולענ"ד אפילו ראי' קטנה ליכא שהתוספ' תרצו ממה שנאמר בגמרא בפי' דליכא בל תשחית דהיינו בלא טען קבא ובמעולה בדמים לעצים והרי הך דצריך למקומו מותר אתיא מזה דאם הי' מעולה בדמים ואחרי שתרצו התוספ' מעיקר הדין ודאי לא הוצרכו להביא גם מה שנולד מן הדין הזה דבכללו הוא ולכן כל דברי הב"י לענ"ד אין בהם ממש במכ"ה להביא ראי' מהם שהתוספ' חולקין על הרא"ש וכבר כ' גם בשו"ת חתם סופר י"ד סי' ק"ב ובתשובת בית יעקב סי' ק"מ כתב דברים שאינם נכונים במכ"ת עכ"ל ומסתמא כוון לדברינו האלה ולכן ודאי דברי הרא"ש הם להלכה:

'''{{עוגן1|אכן}}''' ראיתי בשאילת יעב"ץ {{ממ|[[שאילת יעב"ץ/א/עו|ח"א סי' ע"ו]]}} אף שלדינא הסכים עם הראש והט"ז מכ"מ רצה להעלות דגם במעולה בדמים ובצריך למקומו אסור משום סכנתא ומה דאמר רבינא אם מעולה בדמים מותר רק משום ל"ת קאמר אבל משום סכנה אסור ומה שאמר שמואל לאריסיה אייתי לי מקורייהו איכא לאוקמי' בדלא טעין קבא אי נמי דהוי מטי זימנייהו עכ"ד ולענ"ד כמה מן הדוחקים יש בזה שנאמר דרבינא אמר מותר אע"ג דאיכא סכנה ולפרש הך דשמואל בדלא טעין קבא שהרי שמואל לא שאל לאריסי' על זה כמה טעון האילן ומיד א"ל אייתי לי מקורייהו ומש"כ דאיירי דמטי זימנייהו לא הבנתי כלל איזה זמן יש ועוד דבהך מעשה דרב חסדא שאמר לאריסי' עקרינהו משום דגופני קני דיקלא נראה בפי' שהתיר מפני שגפנים שוים יותר והנה ראיות היעב"ץ שסכנה יש אע"ג דליכא איסורא הם ממה דאמר ר"ח לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימנא והרי ודאי שכחת בנו צדיק הי' שלא מצא לתלות מיתתו רק בזה ואיך עבר על לא תשחית אע"כ דהי' בכה"ג שהי' מעולה בדמים או בצריך למקומו ואעפ"כ מת ולענ"ד אין מזה ראי' דהרי צ"ב מה דקאמר דקץ בלא זימנא איזה זמן יש לקציצה אכן זה מבואר במה שכ' הש"מ בשם הגאון בלא זימני' שהיתה עדיין טוענת תאנים עכ"ל ועפ"ז נ"ל לפרש דודאי שכחת לא עבר במזיד על לא תכרות רק שהי' תאנה זקנה שלא טען עוד רק מעט והוא חשב כיון שלא טען רק מעט ולזמן קצר ייבש לגמרי אין זה בכלל עץ מאכל שמוזהר שלא להשחיתו כמו לרב בשטוען פחות מקב אבל טעה בזה שאפילו לא טוען רק קב עדיין עץ מאכל מקרי לזה סמך הך דר"ח להא דרב לראי' על זה דאפילו לא טען רק קב עדיין נקרא עץ מאכל וגם שכחת לא שכב רק דקץ תאנה בלא זימנא שהיתה עדיין טוענת תאנים אף שלא טען רק מעט וא"כ ליכא ראי' מזה דגם במעולה בדמים יש בהקציצה סכנה. עוד הביא השו"ת יעב"ץ ראי' לזה מב"ב (דף כ"ו) ממה שאמר רבא בר רב חנן לרב יוסף אנא לא קייצנא דאמר רב וכו' והקשו התוספ' דהא מהא דשמואל מוכח דהיכא דאיכא היזק גפנים שרי לקוץ דקלים ומה שתרצו קצת דחוק אבל אי נימא דגם בכה"ג הוי סכנה א"ש ולענ"ד יקשה אפכא אי איכא סכנה היאך אמר לרב יוסף מר אי ניחא לי' ליקוץ וכי יתן לו עיצה להכניס עצמו לסכנה אלא ודאי דליכא סכנה היכא דליכא איסור וקושית התוספ' נ"ל לתרץ דעוד הקשו התוספ' למה אמר רבר"ח אנא לא קייצנא הרי תנן במתניתא דקוצץ ונותן דמים וכן הקשה הרמב"ן והרחיב הקושיא שהרי מצו' להפסיד כל מה שיש לו ולא יפסיד לחבירו פרוטה ותי' הרמב"ן שרבר"ח לא הודה לרב יוסף דסבר דאין חילוק בין גפנים לגפנים ובין אילנות לגפנים לכן א"ל דלדידי דסבירא לי דליכא דינא למקצץ אסור למקציי' כרב אבל לדידך דס"ל דדינא הוא זיל קץ ומה שלא קבל רבר"ח מרב יוסף משום דאמר בשעת מעשה שאין שומעין לו וכתי' זה כתב ג"כ הרשב"א ולענ"ד גם זה דוחק קצת שהי' רב יוסף חשוד בעיניו שיורה הוראה להנאתו בדבר שנוגע לאיסור לאו שאם דינא שלא לקוץ הרי עובר על לא תכרות ומי גרע זה ממה דאמרינן יבמות (דף ע"ז) שאני התם דשמואל וב"ד קיים ע"ש והרא"ש תירץ קושית התוספ' דלדחיי' בעלמא קא מכוון רבר"ח אכן בזה יקשה כקושית הרמב"ן וכי נחשד רבר"ח לעשות שלא כדין בשביל הנאתו שדחה לר"י בדחיי' בעלמא אמנם לענ"ד יש ליישב כל הקושיות בחקירה אחת דיש לחקור היכא שהדין שיקוץ אי נימא שבעל האילן המזיק צריך לקוץ כדין מזיק את חבירו שהמזיק חייב לסלק את ההיזק או אי נימא דהניזק יש לו רשות לקוץ אבל המזיק לא חייב והנה בהגהת אשרי כ' בשם מהרי"ח ומיהו בעל האילן יכול לומר אנא לא קציצנא אלא את אי ניחא לך קוץ עכ"ל ונראה שיצא לו כן מדברי רבר"ח לרב יוסף אכן לפ"ז ממה שבקש רב יוסף ממנו שיקוץ לכאורה משמע אפכא אבל באמת ממתניתן הוא מוכרע שהרי אמר קוצץ ונותן דמים ואם קוצץ על המזיק קאי ה"ל למימר קוצץ ומקבל דמים אע"כ דבעל האילן אפילו נטעו בלא שהי' לו רשות מכ"מ הוא א"צ לקצצו אבל הניזק יכול לקוצצו ואין יכול למחות בידו ואפשר ג"כ שצריך לשלם לו את הדמים כמו בנוטע אילן סמוך לבור לת"ק דמתניתן ומה שאמר רב יוסף זיל קוץ י"ל דלא רצה רק להגיד לו שהדין לקוצצו מפני שמזיק לו ואולי ניחא לי' טפי לקוצצו בעצמו ויש נפקותא רבתא לדינא באילן העושה פירות דאם בעל האילן צריך לקוצצו מדינא אז אין בזה דרך השחתה כיון שלא מקיים רק דין התורה וכנראה מדברי הרמב"ן הנ"ל אבל אם הוא א"צ לקוצצו אזי אסור לקוצצו משום לא תכרות דרק הניזק יכול לקוצצו דאצלו הוא מעולה בדמים כיון שניצל עי"ז מהיזק ששו' יותר מאילן שהרי קוצצו ונותן דמים אלמא שההיזק הוא אצלו יותר מדמי האילן אבל בעל האילן שאינו מקבל רק דמי האילן אצלו אין כאן מעולה בדמים ולכן אסור שבשביל ריוח הניזק לא מותר לעבור על ל"ת שהרי אמרינן שבת (דף ג') לא אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך אפילו במקום שמציל חבירו מעבירה כל שכן שאסור בשביל שיזכה חבירו בממון, וזה מה שאמר רבר"ח לרב יוסף אנא לא קייצנא דאמר רב וכו' דלי יש איסור וסכנתא שלא יגיע לי ריוח אבל מר אי ניחא לי' ליקוץ דאצלך הוא מעולה בדמים לך מותר ואולי רצה לומר לו בזה דאפילו תשלומין לא יבקש ובזה מתורצים קושיות התוספ' דא"ש למה רבר"ח לא רצה לקצוץ אף דתנן קוצץ ונותן דמים וגם הא דהזכיר משום הא דרב וסכנה אע"ג דבב"ק אמרינן דמשום היזק גפנים מותר לקוץ דיקלי ומה דאמרו שמואל ורב חסדא לאריסייהו למיקצץ אף שלהם לא הגיע הריוח י"ל או שהאריסים היו נכרים ואפילו היו ישראלים כיון שמושכרים לעבודתם הוי כידם ואפילו שליח בעלמא ג"כ מותר דשלוחו של אדם כמותו ולא שייך בזה אין שליח לדבר עבירה כיון דלמשלח מותר אין כאן שליחות עבירה וזה ברור ונכון לענ"ד.

'''{{עוגן1|והיוצא}}''' מזה לדינא דהיכא דמעולה בדמים או שצריך למקומו מותר לקצוץ מי שיגיע לו הריוח או ע"י עצמו או ע"י שלוחו ואין כאן איסור או סכנה אבל לישראל אחר שרוצה לעשות בשבילו לטובתו אסור, ולכן גם בנדון השאלה כיון שברור דצריך למקומו מותר לקצוץ האילנות ואין כאן חשש איסור או סכנה כלל. ומכ"מ מה שיש לתקן להקל הענין יתקן. והנה תקנה אחת כתב השאילת יעבץ והסכים עמו החתם סופר שיעקור האילנות עם שרשיהן שיכולים לחיות ממנה כשנוטען במקום אחר ואז כשינטעו ויעשו פירות אין בזה השחתת אילן מאכל. אמנם לענ"ד בנדון השאלה שהאילנות כבר זקנים ויבשים במקצת יהי' זה ללא הועיל. אכן יש עוד תקנה אחרת שיעשה העקירה ע"י א"י שלדעת הראב"ד והאור זרוע אין שבות לנכרי בשאר איסורים חוץ משבת ואפילו לדעת שאר פוסקים שפסקינן כוותייהו שיש שבות עכ"פ יצאנו מחשש איסור דאורייתא וגם מחשש סכנה ועוד נ"ל כיון דבנדון השאלה עדיין לא נקנה המקום מישראל לכן טוב שיאמר לא"י המוכר שטרם יקנה המקום יעקור האילנות עם שרשיהן וינטעם במקום אחר דאז הוי אמירה לא"י במלאכת א"י שאע"פ שמהתוספ' בב"מ (דף צ') נראה קצת שמסתפקים בזה אם לא יש איסור שבות בזה מכ"מ מדברי הרמב"ן והר"ן שהביא הש"מ שם נראה שפשיטא להם שמותר. אכן גם באם לא יכול לחוש לתקנות האלה נלענ"ד שמותר לישראל בעצמו לעקור האילנות לצורך מקומו ובפרט בנדון זה שהוא לדבר מצו' שיבא עי"ז לכלל נישואין:{{יישור לשמאל|הקטן יעקב.}}