שו"ת מבי"ט/א/קס: הבדלים בין גרסאות בדף

'''<big>שלחו</big>''' לי מדמשק פסק דין שפסק החכם השלם הדיין כמהר"ר יוסף נר' על מי שטען על חבירו שהשכיר לו חנות בחמשה חתי' והודה לו בב"ד אלא שהיה טוען טענה אחר' לפטור עצמו והב"ד חייבו ע"פ טענתו וכתב כי אחר צאתם מב"ד כמו ג' ימים חזר הנטען לטעון טענה אחר' ונסתלק הב"ד הנז' מלדון עוד דין זה אחר כך הוכרח לחזור לשמוע כי לא נמצא מי שיגמור את דינו וכתב אחר כך כי חזר והחליף בטענותו פעמים ושלש מחובה לזכו' ושעכ"ז היה יכול לדונו עפ"י טענתו האחרונה והביא ראיה מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות טוען שיכול לטעון טענה אחרת שסותר' הראשונה וכמו שהביא גם כן בשם בעל הטורים שכתב כן על הרמב"ם ז"ל וראיתי שם בסי' פ' שכתב קודם דברי הר"י ן' מיג"ש ז"ל דכל זמן שלא הכחישוהו חוזר וטוען אעפ"י דנפק לבר' במגו דאיבעי קאי בטענתיה קמייתא ואיפטר מצי נמי טעין טענה אחרת ומפטר וכן כתב הרמב"ם ז"ל שיכול לחזור ולטעון טענה אחרת אעפ"י שסותרת הראשונה משמע דהאי סותרת היינו מפיטור לפיטור כרבן ן' מיגש ז"ל וכמו שכתב הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל אבל מחיוב לפטור לא וכן מאותה הגה"ה שהיא כתובה על הרמב"ם ז"ל על זה הלשון וכן נראה גם כן בנמוקי יוסף שהביא דברי כ"ר יוסף מיגש וכתב עליהם וכן דעת הרמב"ם ז"ל וכן נראה גם כן במרדכי על דברי הרמב"ם ז"ל ונראה לי בנדון זה אפילו היה יכול לחזור ולטעון מחיוב לפטור מה שאינו כן היינו כשלא נגמר הדין אבל נגמר הדין ע"פ טענתו הראשונה אינו יכול לחזור ולסתור הדין בטענה אחר' מחיוב לפיטור ואין שומעין לו לכ"ע ומצאתי בס' צרור הכסף דרך שני שער אח' שכתב על זה שהדרך הא' שכתב תופסים הרשב"א וה"ר יונה והרמב"ם ז"ל לעיקר ומיהו היכא שכתבו טענותיהם בפני ב"ד אינם יכולים לחזור ולטעון להכחיש הטענה הראשונה אפילו קודם ביאת העדים וכן כתב רבי' הרשב"א בגט פשוט וכו' ע"כ ואם בבחינת טענות אינו יכול לחזור ולטעון להכחיש הטענה הא' כ"ש בגמר דין דכולהו איתנהו ביה דאיכא טענות ופסק דין עליהם ואחלי יכונו נגד החכם הדיין נר"ו אם מעשה שהיה כך היה יוצא הדין והענין לאמתו ואורו וישקה מים מבור ונוזלים מתוך בארו. נאם הצעיר מבי"ט:

<noinclude>{{דיקטה}}

{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>