13,487
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוטה/כ: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←לימוד תורה לנשים: כנדצ''ל
(←לימוד תורה לנשים: כנדצ''ל) |
|||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
=== לימוד תורה לנשים === | === לימוד תורה לנשים === | ||
;מחלוקת התנאים אם ילמד אדם לבתו תורה | ;מחלוקת התנאים אם ילמד אדם לבתו תורה | ||
במשנה בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/כ/א|כ.]]}} אמרו לגבי סוטה: אם יש לה זכות, היתה תולה לה [- שלא תמות משתיית מי הסוטה, אף שנטמאה]. יש זכות תולה שנה אחת, יש זכות תולה ב' שנים, יש זכות תולה ג' שנים. מכאן אומר בן עזאי, חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר, כל המלמד בתו תורה לומדה תפלות. רבי יהושע אומר, רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות. ופירש רש"י {{ממ|[[רש"י/סוטה/כא/ב|שם]]}}: חפיצה ליזון במזונות מועטים | במשנה בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/כ/א|כ.]]}} אמרו לגבי סוטה: אם יש לה זכות, היתה תולה לה [- שלא תמות משתיית מי הסוטה, אף שנטמאה]. יש זכות תולה שנה אחת, יש זכות תולה ב' שנים, יש זכות תולה ג' שנים. מכאן אומר בן עזאי, חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר, כל המלמד בתו תורה לומדה תפלות. רבי יהושע אומר, רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות. ופירש רש"י {{ממ|[[רש"י/סוטה/כא/ב|שם]]}}: חפיצה ליזון במזונות מועטים ויהא תיפלותה מצוי לה בתשמיש, מט' קבין ופרישות - לפרוש מן התיפלות. לפיכך אין טוב שתלמוד תורה, ע"כ. | ||
ובגמרא {{ממ|[[בבלי/סוטה/כא/ב|כא:]]}}: תיפלות סלקא דעתך?! אלא אימא, כאילו למדה תיפלות. ופירושו: כאילו לימדה זנות {{ממ|לחם משנה {{ממ|[[לחם משנה/תלמוד תורה/א#יג|ת"ת פ"א הי"ג]] בשם רש"י}}}}. אמר רבי אבהו, מאי טעמא דרבי אליעזר, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ח#יב|משלי ח יב]]}} "אני חכמה שכנתי ערמה" - כיון שנכנס חכמה באדם, נכנסה עמו ערמומית. ופירש רש"י: כאילו מלמד תפלות, שמתוכה היא מבינה ערמומית, ועושה דבריה בהצנע [ולדברים אלו נתכוון לכאורה | ובגמרא {{ממ|[[בבלי/סוטה/כא/ב|כא:]]}}: תיפלות סלקא דעתך?! אלא אימא, כאילו למדה תיפלות. ופירושו: כאילו לימדה זנות {{ממ|לחם משנה {{ממ|[[לחם משנה/תלמוד תורה/א#יג|ת"ת פ"א הי"ג]] בשם רש"י}}}}. אמר רבי אבהו, מאי טעמא דרבי אליעזר, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ח#יב|משלי ח יב]]}} "אני חכמה שכנתי ערמה" - כיון שנכנס חכמה באדם, נכנסה עמו ערמומית. ופירש רש"י: כאילו מלמד תפלות, שמתוכה היא מבינה ערמומית, ועושה דבריה בהצנע [ולדברים אלו נתכוון לכאורה הלחם משנה]. | ||
;חילוק הרמב"ם בין לימוד תורה שבכתב לתורה שבעל פה | ;חילוק הרמב"ם בין לימוד תורה שבכתב לתורה שבעל פה | ||
וכך פסק הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/תלמוד תורה/א#יג|ת"ת פ"א הי"ג]]}}: אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו | וכך פסק הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/תלמוד תורה/א#יג|ת"ת פ"א הי"ג]]}}: אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש מפני שלא נצטוית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו. ואע"פ שיש לה שכר, ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות. | ||
ומוסיף הרמב"ם ומסייג את פסקו: במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה, אבל בתורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, ואם למדה - אינו כמלמדה תפלות. ובטור {{ממ|[[טור/יורה דעה/רמו|יו"ד סימן רמו]]}} העתיק דברי הרמב"ם להפך: במה דברים אמורים, בתורה שבכתב, אבל בתורה שבעל פה לא ילמד אותה בתחילה, ואם למדה אינו כמלמד תפלות. ועמד על כך ה[[בית יוסף/יורה דעה/רמו|בית יוסף]] וכתב שהוא טעות סופר, והדברים מוכיחים שהגירסה הנכונה כגירסת הרמב"ם שלפנינו. וכ"פ בשולחן ערוך: במה דברים אמורים תורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה בתחלה, ואם מלמדה אינו כמלמדה תפלות. | ומוסיף הרמב"ם ומסייג את פסקו: במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה, אבל בתורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, ואם למדה - אינו כמלמדה תפלות. ובטור {{ממ|[[טור/יורה דעה/רמו|יו"ד סימן רמו]]}} העתיק דברי הרמב"ם להפך: במה דברים אמורים, בתורה שבכתב, אבל בתורה שבעל פה לא ילמד אותה בתחילה, ואם למדה אינו כמלמד תפלות. ועמד על כך ה[[בית יוסף/יורה דעה/רמו|בית יוסף]] וכתב שהוא טעות סופר, והדברים מוכיחים שהגירסה הנכונה כגירסת הרמב"ם שלפנינו. וכ"פ בשולחן ערוך: במה דברים אמורים תורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה בתחלה, ואם מלמדה אינו כמלמדה תפלות. | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
ובביאור דברי הירושלמי כתבו התוספות בסוטה {{ממ|[[תוספות/סוטה/כא/ב|כא: ד"ה בן עזאי]]}}: ונראה דפירש דמצוה לשמוע הנשים כדי שידעו לקיים מצוה, ולא משום שידעו שזכות תולה, ע"כ. [וביד דוד {{ממ|[[יד דוד/סוטה/כא/ב|שם]]}} ביאר שהתוספות פירשו דברי בן עזאי שתלמד שזכות תולה, היינו שתלמד תורה וזה יגן עליה, ולא כפירוש רש"י שתלמד שזכות יכולה להגן, כי לדברי רש"י אין סתירה מדברי הירושלמי, שאדרבה צריכה ללמוד כדי לדעת את דיני המצוות וכדי לדעת גם שזכות יכולה להגן עליה]. ולאור דברי התוספות הללו בפירוש 'הנשים לשמוע', ביאר הגר"א שזהו מקור פסק הרמ"א שנשים צריכות ללמוד דיני התורה השייכים בהם. | ובביאור דברי הירושלמי כתבו התוספות בסוטה {{ממ|[[תוספות/סוטה/כא/ב|כא: ד"ה בן עזאי]]}}: ונראה דפירש דמצוה לשמוע הנשים כדי שידעו לקיים מצוה, ולא משום שידעו שזכות תולה, ע"כ. [וביד דוד {{ממ|[[יד דוד/סוטה/כא/ב|שם]]}} ביאר שהתוספות פירשו דברי בן עזאי שתלמד שזכות תולה, היינו שתלמד תורה וזה יגן עליה, ולא כפירוש רש"י שתלמד שזכות יכולה להגן, כי לדברי רש"י אין סתירה מדברי הירושלמי, שאדרבה צריכה ללמוד כדי לדעת את דיני המצוות וכדי לדעת גם שזכות יכולה להגן עליה]. ולאור דברי התוספות הללו בפירוש 'הנשים לשמוע', ביאר הגר"א שזהו מקור פסק הרמ"א שנשים צריכות ללמוד דיני התורה השייכים בהם. | ||
ואמנם דברי הירושלמי סותרים קצת לביאור הט"ז ב'נשים לשמוע', שלדבריו | ואמנם דברי הירושלמי סותרים קצת לביאור הט"ז ב'נשים לשמוע', שלדבריו היתר הנשים לשמוע אינו כדי שידעו לקיים המצוה אלא מחמת שמותרים ב'שמיעה' בעלמא בתורה שבכתב, וכל האיסור הוא רק דרך לימוד. ובאמת התוספות הציעו ביאור אחר בחילוק שבין 'אנשים ללמוד' ל'נשים לשמוע', שהאנשים יש להם דין בלימוד עצמו מדין תלמוד תורה, ואילו הנשים רק באות לשמוע כדי לדעת דיניהם. [ומזה משמע קצת שאף בדיניהם אין מקיימים מצות תלמוד תורה, אלא הוי רק היכי תימצי לקיום המצוה, ולכן אינם 'ללמוד' אלא רק 'לשמוע' כדי לדעת כיצד לנהוג. ונפקא מינה לענין ברכות התורה שיש שדנו בזה אם אפשר לפרש שמברכות על לימוד הדינים הנוגעים להם או שאין זה תלמוד תורה רק היכי תימצי לקיום המצוה, ואין כאן מקומו]. | ||
ויש שכתבו {{ממ|עבודת דוד}} שאחר שכתב הט"ז שאין ללמוד היתר מהקהל אלא ללימוד פשוטי הדברים, אם כן גם לימוד דיניהם הנלמד מפרשת הקהל לא יהיה מותר אלא פשוטם של דברים ולא דרך התחכמות והבנה. אך לדברינו הרי אין ביאור הט"ז וביאור התוספות עפ"ד הירושלמי עולים בקנה אחד. אם כי מסברא יש לומר שלדעת התוספות שכל ההיתר ללמוד הוא רק כדי שידעו מה לקיים, אם כן פשוט שדרך התחכמות והבנה אין טעם להתיר להם, כיון שאינו נצרך לעצם קיום המצוות, ואינו אלא תלמוד תורה שנשים אסורות בו. | ויש שכתבו {{ממ|עבודת דוד}} שאחר שכתב הט"ז שאין ללמוד היתר מהקהל אלא ללימוד פשוטי הדברים, אם כן גם לימוד דיניהם הנלמד מפרשת הקהל לא יהיה מותר אלא פשוטם של דברים ולא דרך התחכמות והבנה. אך לדברינו הרי אין ביאור הט"ז וביאור התוספות עפ"ד הירושלמי עולים בקנה אחד. אם כי מסברא יש לומר שלדעת התוספות שכל ההיתר ללמוד הוא רק כדי שידעו מה לקיים, אם כן פשוט שדרך התחכמות והבנה אין טעם להתיר להם, כיון שאינו נצרך לעצם קיום המצוות, ואינו אלא תלמוד תורה שנשים אסורות בו. | ||