שו"ת אבני מילואים/יב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגן|והנה2|והנה}} בט"ז ביו"ד סימן רל"ד ס"ק נ"ט כתב שם ז"ל וכתבו פרישה ומו"ח ז"ל דשפיר חל הנדר אף על פי שהיא משועבדת לו מטעם שהוא כולל ואני אומר דלא דקו רבנן בהא מלתא דלזה לא מהני מה שהוא כולל וראיה מפורשת מפ' בתרא דנדרים דף פ"ט במה דמהני נדר בדבר שלב"ל אלא אמר רב הונא בריה דר"י באומרת יקדשו ידי לעושיהן דידים איתנהו בעולם. ופריך ומי מקדשי והא משעבדי ידיה לבעל ומשני באומרת לכי מגרשה. הרי לפניך דמה שאמרה יקדשו ידי כו' הוא לשון כולל שלא יהנה שום אדם שבעולם ממע"י ואפ"ה פרכינן עלה דהרי הם משועבדים לבעל ע"כ וע"ש ובנק"הכ כתב ליישב לפמ"ש ב"י דהיינו באומרת יקדשו ידי לעושיהן על פיך דליכא כולל דאחרי' ע"ש. ולענ"ד נראה דידים שאני כיון דמשעבדי לבעל ואלמוהו רבנן לשעבודא דבעל וה"ל כידים דידי' דלא מצי אסרה על אחרי' כי היכי דלא מצי אסרה על הבעל דהו"ל כידי' דבעל כיון דמשעבדי לי' וא"כ ליכא כולל. וזה שייך בדבר שבממון. אבל בתשמיש לא שייך האי טעמא ודוקא לבעל לא מצי אסרה דמשעבדא לי' אבל לאחרים מצי אסרה דדוקא גבי ידים אמרינן דה"ל כידים דבעל. ודו"ק.{{הערה|'''(*א) דברי''' מארן ז"ל צ"ע דהא מבואר להדיא במתני' פרק בתרא דנדרים קונם שאיני עושה ע"פ אבא וע"פ אביך אינו יכול להפר ע"ש הרי דמצי אסרה מעשה ידיה על אחרים. ונראה שיצא לו למרן ז"ל סברא זו מהא דאמרי' בכתובות {{ממ|דף נ"ט}} ובנדרים שם ומי איכא מידי דהשתא לא מצי מקדש ולקמי' קדיש ע"ש. נמצא דמחזקינן למעש"י לדבר שלא בא לעולם אע"ג דידים איתנהו בעולם וה"ל כדקל לפירותיו דמצי מקדיש אלא ע"כ דאמרי' כיון דידים משעבדי ליה ה"ל ידים דבעל וכמ"ש מרן ז"ל. ולפענ"ד ז"א דהא יכולה לאסור על אחרים וכדברירנא לעיל. ועיקר הטעם הוא כיון שאין בידה לגרש עצמה לעולם ואין ידוע לעולם אם יהיה לה מע"י אינו דומה לדקל לפירותיו וכדאמרי' בש"ס דלא דמי לשדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים דהתם בידו לפדותה אחר עשר והדבר ידוע שיהיה לו פירות לאותו דקל לאחר אותו זמן משא"כ הכא דאפשר שלא יהיה לה מע"י לעולם אם לא יגרשנה בעלה. ובהכי ניחא מה דהוי קשיא לפ"ד מארן ז"ל דגבי תשמיש הוי הגוף שלה ויכולה לאסור על אחרים ושאני תשמיש ממעשה ידיה. א"כ ל"ל למימר בנטולה אני מן היהודים לפירוש הטור שאוסרת על אחרים ע"י כולל דבעל נימא שאוסרת על אחרים לכשתתגרש וכיון שאוסרת גופה לכך וגופה ישנו בעולם. ולפמ"ש ניחא דכיון דאין ידוע אם יהיה לה כח לאסור דהשתא הרי היא א"א ואסורה בלא"ה ואין הנדר חל ואפשר שלא תתגרש לעולם שפיר ה"ל דבר שלא בא לעולם. ולכך הוכרחו לפרש דחייל נמי השתא על אחרים ע"י כולל דבעל. אח"ז מצאתי להריטב"א ז"ל הביאו בש"מ כתובות שם אהא דאמרי' הכא אין בידה לגרש א"ע שהקשו בתוס' דהא יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה. ותירץ הוא ז"ל דכיון דמשועבדות לו הידים לשאר מלאכות כדתנן טוחנת ואופה כו' אפי' למע"י א"י להקדישן דעיקרן של בעל ע"ש ואפשר מזה יצא למרן ז"ל סברתו אמנם אין דברי הריטב"א אמורים אלא לגבי בעל דאלים שעבודי' כאלו הי' עיקרן שלו אבל לא לענין שלא תוכל לאסור על אחרים וכמו שהוכחתי. ועיין בשער המלך {{ממ|[[שער המלך/נדרים/יב#י|פי"ב מהל' נדרים ה"י]]}} שהאריך בדברי הריטב"א הללו ורצה להוכיח מכאן מה שנסתפק בעל קול יעקב במי שאמר על ב' בהמות שהיו לפניו הרי אלו עולה ונמצאת אחת מהן בעלת מום או טמאה אי אמרי' כה"ג נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דאחדא מעיקרא לא חייל ע"ש שהוכיח מדברי הריטב"א אלו דלא חייל. ולענ"ד יש להוכיח כן גם מדברי התוס' בשלהי נדרים שפירשו הא דנטולה אני מן היהודים שאסרה הנאת תשמישן על עצמה דחייל מל אחרים משום כולל דבעל וכמ"ש מורי ז"ל לעיל. ולכאורה יש לדקדק למה לן לדחוקי נפשין לתרוצי היכי חייל נדרה אעלמא מהשתא נימא דחייל לכשתגרש בלחוד, וא"ל דא"כ ה"ל דשב"ל כיון דהשתא לא מצי חייל וכדפריך בש"ס ומי איכא מידי דהשתא כו'. ז"א דהתם מיירי באוסרת על בעלה ה"ל פירות חבירו על חבירו. משא"כ הכא שאוסרת תשמישן על עצמה יכולה לאסור ע"ע אפילו דשלב"ל כמו שיכול לאסור פירות חבירו ע"ע כדאי' להדיא בגמרא פ' אע"פ ובשלהי נדרים ע"ש. ומוכח מזה דס"ל לתוס' כיון דאסרה סתם תשמיש כל היהודים ויש במשמעות בעודה תחת הבעל ולכשתתגרש. כיון דהשתא לא חייל לקמי' נמי לא חייל דהוי נדר שהותר מקצתו. והא דפריך בש"ס ומי איכא מידי כו' והיינו דה"ל דשלב"ל ולא פריך דה"ל נדר שהותר מקצתו כו' לרווחא דמלתא פריך הכי אפי' באומרת בפירוש לכי מיגרשא ולא כיילא בהדי' עודה תחתיו וכ"כ בש"מ בשם הרשב"א והריטב"א וכ"כ הר"ן בנדרים ע"ש:}} ומיהו בעיקר הדין נראין דברי הט"ז והוא דאע"ג דשבועה חלה ע"י כולל היינו על דבר מצוה חייל ע"י כולל של דבר הרשות אבל היכא דאיכא הרעת אחרים לא חייל אפי' ע"י כולל. וכן משמע בתשו' הריב"ש סימן קנ"ט ע"ש גבי נשבע שלא לחלוץ ושלא לייבם שכתב דלא הוי כולל מכמה טעמים. ובתוכם כתב טעם אחד לפי שהמצוה המוטלת עליו היא חיוב לאשה היא היבמ' וא"כ שבועה זו שנשבע לעגנה הוי היזק לה ואין שבועת ביטוי חלה להרע לאחרים ואע"פ שאמרו שם איזהו הרעת אחרים כגון אכה את פלוני ואפצע את מוחו לאו דוקא דה"ה אמר אגזול או אעשוק את פ' ועיגון היבמה אין לך צער גדול מזה עכ"ל. משמע דהרעת אחרים לא חייל ע"י כולל דהא התם שלא לחלוץ ושלא לייבם רצה לומר דחייל ע"י כולל וע"ז כתב דלא חייל משום דהוי הרעת אחרים וכן הוא מצד הסברא דלא מהני שבועה שאפצע את מוחו של פ' ע"י כולל וא"כ ה"נ באומרת קונם תשמישי על כל העולם כיון דמשעבדא לבעל ה"ל הרעת אחרים וכמו אגזול ואעשוק דלא מהני כולל. ועמ"ש בס' קצ"הח סימן ע"ג סק"ד וסימן קי"ז סק"ה. {{הערה|'''(*ב) עיין''' בחי' הרשב"א נדרים {{ממ|דף ט"ו}} ד"ה ואמר רב כהנא שכתב להדיא דבזה עדיף שיעבוד מדבר מצוה דלגבי מצוה חייל ע"י כולל ונגד שיעבוד אפילו כולל לא מהני ובאומרת נטולה אני מן היהודים אם אמרה תשמישי על כל העולם לא חייל על הבעל אע"ג דחייל אכ"ע ע"ש. וכונתו דבאומר' תשמישי על העולם ה"ל איסור חפצא אגברא וחייל אפי' על דבר מצוה וא"צ להיות כולל. אלא דאבעל לא חייל דנגד שיעבוד לא מהני כולל ומוקי למתני' דקתני יפר חלקו באומרת תשמיש עולם עלי דחייל גבי בעל דאין מאכילין לאדם דבר אסור ואכ"ע חייל משום כולל וכדעת תוס' וע"ש. ועיין בס' אבני מילואים {{ממ|[[אבני מילואים/אבן העזר/עב#|סי' ע"ב]]}} מ"ש מורי ז"ל ובהגהה שם אות ג'. גם נראה לענ"ד ראייתו של הט"ז צודקת ומ"ש בנה"כ ליישב דמיירי באומרת יקדשו ידי לעושיהן לפיך וכמ"ש ב"י בשם תוס' ע"ש לפענ"ד לא הועיל בתירוצו דאכתי קשה אמאי לא חייל לכשתתגרש דבש"ס מסיק דהכא אין בידה לאסור מהשתא דאין בידה לגרש עצמה. ולפי הפרישה וב"ח הרי בידה לאסור מיד ע"י כולל שתאמר סתם יקדשו ידי לעושיהן ולא תאמר לפיך. דומה למה שהקשו הראשונים שתוכל לומר א"נ וא"ע. וכל התירוצים שתירצו שם אינם שייכים כאן שהרי ע"י כולל תוכל להפקיע עצמה גם משאר מלאכות ועיין בש"מ שם א"ו מוכח דכולל לא מהני נגד שיעבוד. ועיין בחי' פני יהושע ר"פ המדיר כתב במדיר את אשתו מליהנות הוי כולל. ועיין בהגהות א"מ סי' ע"ב אות ב'. מכל זה מבואר דלא שייך כולל גבי שיעבוד דאין אדם אוסר דבר של חבירו על חבירו אפי' ע"י כולל. ובעיקר הקישיא שתפסו על רבינו הטור שכתב בתשמישי על כל העולם דיפר חלקו הא משעבדא ליה ולא חייל נדרא. נלענ"ד דלק"מ לפמ"ש תוס' פ' אע"פ {{ממ|[[תוספות/כתובות/נט/ב#קונמות|דף נ"ט ע"ב]]}} ד"ה קונמות קאמרת אהא דאצטלא דפרסי' אמיתנא ביבמות פ' אלמנה דאמר רבא דקני' מיתנא ולא אמרינן אלמוה רבנן לשיעבודא דאשה כיון דאסר אכ"ע לא אלמוה לשיעבודא ע"ש. א"כ ה"ה הכא כיון שאסרה תשמישה על כל העולם לא אלמו' רבנן לשעבודא דבעל ואוקמוה אדיני' דקונמות מפקיע מידי שיעבוד וצריך להפר. ועוד נלענ"ד דקושי' מעיקרא ליתא דהא מדין משנה ראשונה כופין אותו להוציא וליתן כתובה וכתבו הרא"ש והר"ן בשם רש"י ז"ל דכיון דאסרה הנאת תשמיש כל העולם עלי' מוכחא מילתא דקשה לה ואנוסה היא ע"ש. א"כ מדינא פקע שיעבודא דבעל כיון דאנוסה היא. אלא משום חששא דשמא עיניה נתנה באחר לא רצו במשנה אחרונה להוציאה בע"כ של בעל ואמרו דהוי כמו שאר דברים שבינו לבינה. אבל לא חזרו כולי האי למימר דאלמוה לשיעבודיה נגדה שלא תוכל לאסור כיון דמדינא לא משתעבדא כלל ובהכי מיתרצא גם התמי' השנית שתפסו על הטור שכתב דלכי מיגרשה אסורה גם לבעלה דדבריו סותרין למ"ש בעצמו למעלה דדברים שבינו לבינה מופר הנדר גם אחר גירושין עד שתנשא לאחר ע"ש. ולפמ"ש הרא"ש בשם רש"י ז"ל דכיון דמוכחא מילתא דאנוסה היא אפי' דברים שבינו לבינה לא הוי ע"ש. וא"כ דנהי דמשום חששא דשמא עיני' כו' עשאוהו לדברים שבינו לבינה שיכול להפר עודה תחתיו ולא נוציאה ממנו בע"כ דבעל. מ"מ אחר שגירשה מעצמו אוקמה אדינא דלא הוי דברי' שבל"ב. ועוד דלכאורה ק' דבשלמא גבי טמאה אני לך והשמים ביני לבינך שפיר שייך שמא עיניה כו' שלאחר שתתגרש תוכל להנשא לאחר. אלא גבי נטולה אני כו' היכא שייך שמה עיניה כו' הא לא תוכל להנשא לשום אדם. אלא דחיישינן שמא אחר שתתגרש תלך אצל חכם ויתיר לה. לפ"ז שפיר פסק הטור דאחר שנתגרשה כל שאסורה לאחרים אסורה גם לו דהא חזינן שלא נתנה עיניה באחר וא"כ מדינא היתה אוסרת עליו. ואם הלכה אצל תכם והתירה. פשיטא שמותרת גם לבעלה אפי' לא התירה אלא לאחר דה"ל נדר שהותר מקצתו. ודו"ק:}} ובהא דנדרים אם חלין על האיסורין כ' הר"ן בנדרים דף י"ח וז"ל נשבע שיאכל ככר זה ואח"כ אסרו עליו בקונם אסור לאכלו כדאמרינן קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל אסור ובודאי דכי היכי דנדר חל על דבר מצוה חייל נמי אשבועה דמצות ושבועות שתיהן איסור גברא הן וחייל עלייהו נדרא דהוי איסור חפצא לבטל בשב ואל תעשה, ואפשר גם כן דכשם שהנדר חל על השבועה לבטלה כך הוא חל עלי' לקיימה כו' וכן בדין אם לבטל הן חלין לקיים לא כ"ש. ומה"ט גופי' דכתיבנא דכיון דשבועות ליתנהו אלא איסור גברא כי אמר קונם מיתוסף בה איסור חפצא. אבל אין השבועות חלין על הנדרים לא לבטל ולא לקיים שאם אסר עליו ככר בקונם וחזר ונשבע עליו שיאכלנו פשיטא שאינו רשאי לאוכלו. וכן אם נשבע אח"כ שלא יאכלנו אינו עובר אלא משום בל יחל וליכא למימר דכי היכא דאיסור חפצא חייל על איסור גברא דשבועה ה"נ איסור גברא דשבועה ליחל אאיסור חפצא דנדרים משום דבנדרים כי היכי דאית בי' איסור חפצא איסור גברא נמי אית בי' שהרי מכיון שנאסרו עליו קאי עלי' בבל יחל דברו והאי לאו איסור גברא הוא ככל ל"ת שבתורה הלכך אין מקום לשבועה שתחול על הנדרים. עכ"ל. ודעת התוס' פ"ב דשבועות דף כ' ד"ה דכי לא נדר דאין הנדרים חלין על האיסורין הבאתי דברי' לעיל וכ"פ הרשב"א בתשו' סימן תרט"ו. ולפ"ז במי שנדר שלא לאכול בשר ואח"כ חלה חולי שיש בו סכנה שהותר לו לאכול נבילות אם צריך התרה לנדרו. הנה אם אמרו בלשון שבועה הוא מבואר בש"ך יו"ד סימן רל"ח סק"ה שכתב ז"ל ונראה דנ"מ אף האידנא לענין חולה שמותר להאכילו נבילה שאין צריך להתיר שבועתו עכ"ל. והיינו דוקא בשבועה דאין איסור שבועה חלה על נבילות וטריפות ומש"ה אין צריך התרה אמנם באומר קונם בשר עלי בכה"ג דהותר לו בשר נביל' משום סכנה תליא בפלוגתא. לדעת הטור והר"ן דנדרים חלין על האיסורין צריך התרה. ולדעת תוס' והרשב"א דאין הנדרי' חלין על האיסורין א"כ שוה נדר לשבועה ואין צריך התרה. מיהו באומר קונם בשר סתם ודאי חייל נדרא דה"ל כולל דברי' המותרי' עם האסורים וכה"ג אפילו שבועה חיילא. אלא באומר קונם בשר נבילה עלי בהא הוא דאמרינן דתליא במחלוקת אי נדרי' חלין על האיסורין.

וראיה ברורה לדברינו מהא דתנן ביבמות דף קי"א משנה ערוכה הנודרת מיבמה בחיי בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה ע"ש והיכי חייל נדרה בחיי בעלה דהא איכא איסור אשת אח והתם ליכא כולל אע"כ כמ"ש דהנדר חייל מהשתא אלא דאין אחע"א לעונשין ומתלי תלי וקאי וכי פקע איסור אשת אח חייל איסור נדר ובדברי תוס' הנ"ל שכתבו מטעמא דכולל דבעל, תמה אני מה יענו ביבמה שנדרה הנאה מיבמה בחיי בעלה דהתם ליכא כולל וצ"ע{{הערה|'''(*א) דברים''' אלו צריכין עיון דהתם ע"כ לא מיירי בנודרת הנאת תשמיש לחוד איבם. דכה"ג פשיטא שלא נתכונה אלא לאיסור עצמה אחר מיתת הבעל ומבקשין ואין כופין ועיין ב"י וב"ש סי' קס"ה מ"ש בשם הרה"מ דאפי' בספק מבקשין דאמרי' דלכך נתכונה כ"ש הכא. וע"כ מיירי באוסרת כל הנאות שבעולם סתם וממילא חייל גם אתשמיש משום כולל וכיון שלא נתכונה לכך כופין אותו לחלוץ. א"נ באומרת נטולה אני מן היהודים וכשיטת הרי"ף ותוס' שם ע"ש בסוגי':}}.