אבן יקרה/א/לה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ומה''' שהבאת בשם הגאון מוה' שמואל לנדא ז"ל בנו של הנו"ב דלאחר שהפריש חטה אחת אכתי אסורה לאכול ואם אכל ישראל טבל הטבול לתרומה כזו חייב מיתה והא דחטה אחת פוטרת את הכרי אין נ"מ רק בתבואת כהן. הנה אין הספר תחת ידי כמו שהודעתיך. אולם כפי אשר העתקת דבריו לא ניתנו להאמר כלל דלפי דבריו הא דאמרינן [[בבלי/עבודה זרה/עג/א|בש"ס ע"ז]] דף ע"ג דמשום הכי טבל במשהו דכהתירו כך איסורו משום דשמואל דחטה אחת פוטרת את כל הכרי ולדבריו הא גם לאחר שהפריש חטה אחת אינו מותר עוד באכילה. ולומר דמשום דבתבואת כהן הותר בחטה אחת חשיב התירו במשהו בודאי שהוא דוחק עצום, ועוד מה יענה לסוגיא ערוכה ב[[בבלי/קידושין/נח/ב|קידושין]] דף נ"ח ע"ב הגונב טבלו של חברו משלם לו טבלו דברי רבי ר' יוסי בר"י אומר אינו משלם אלא דמי חולין שבו. ורצינו לומר שם בש"ס דבדשמואל קמיפלגי דאמר חטה אחת פוטרת את כל הכרי דמאן דס"ל דמשלם לו דמי כל טבלו ס"ל דשמואל ואמרי לי' בעל הטבל אנא הוה פטרנא בחטה אחת עיין רש"י שם ואם כדברי הגאון מוהר"ש לנדא אין זו טענה דהא על כרחו הי' צריך להפריש כדי נתינה כדי להתיר טבלו ואין לומר דשם מיירי בכהן מלבד שהוא דוחק עצום ורב בלאו"ה א"א לומר כן דא"כ מה טעמא דמאן דס"ל שאין משלם אלא דמי חולין שבו הא אע"ג שהכהן מחוייב לתרום תבואותיו מ"מ התרומה לעצמו כמבואר ב[[רמב"ם/מעשר/א#ג|רמב"ם]] פ"א מה' מעשר ה"ג וא"כ מדוע לא יכול לתובעו גם דמי התרומה ודוק היטב <ref>'''מלואת אבן:''' אמר המחבר תשובה זו כתבתי זה רבות בשנים ואז לא הי' בידי ספר נו"ב תנינא כאשר כתבתי בתשובתי, וכעת אחר אשר זכיתי לספר הנ"ל עיינתי בו והוא בחלק יו"ד סי' ר"א וראיתי שת"ל כונתי האמת והשואל שגה בכונת הגאון בעל נו"ב ובנו הגאון ז"ל ואדרבא מבואר בדבריהם כאשר שיערתי בלי עיון בספרם ובכ"ז לא מנעתי להעתיק מה שפלפלתי טרם ראות ספרם ודבריהם, יען יש בדברי הערות מושכלות ת"ל ומועילות גם לפי אמתת הדברים וע"כ משנה לא זה ממקומה:</ref>:

'''ובהיותי''' בזה נתעוררתי לישב דברי ה[[רמב"ם/מאכלות אסורות/יד#יז|רמב"ם]] פי"ד מה' מאכלות אסורות ה' י"ז מקושית ה[[מג"א/אורח חיים/תריח#ט|מג"א]] סי' תרי"ח ס"ק ט'. ונעתיק מקודם סוגית הש"ס יומא דף פ"ג ע"א ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל וכו' טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל אמר רבה באפשר בחולין כ"ע לא פליגי דמתקנינן כו' כי פליגי בדלא אפשר. ומקשינן אפשר בחולין פשיטא ומתרצינן לא צריכא בשבת ומקשינן בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא ומתרצינן ל"צ בעציץ שאינו נקוב כו' לימא כתנאי (הא דרבה, רש"י) מי שנשכו נחש כו' וגוזזין לו את הכרשין לא יאכל עד שיעשר רבי אומר אינו צריך לעשר כו' אפילו תימא רבי ע"כ לא קאמר רבי אלא במעשר ורק דרבנן <ref>'''מלואת אבן:''' הנה הרא"ש ביומא בסוגיא זו הביא בשם רבינו מאיר להוכיח דשבת הותרה אצל פיקוח נפש ולא דחוי' דאל"כ למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה הי' לנו לצוות לעכו"ם לנחור ולא לשחוט בעצמו עייש"ה. וראיתי לאחד מחכמי הדור שלפנינו שתמה על הוכחה זו דהא גם למ"ד א"ש לעוף מן התורה מ"מ בעי נחירה בסימנים כמ"ש [[רש"י/חולין/כח/א|רש"י]] בחולין דף כ"ח (והתוס' בכמה דוכתי) ובן נח מסתמא אינו מצווה גם על הנחירה. והא כל הטעם דשחיטת עכו"ם נבלה משום שאינו מצווה על השחיטה וא"כ גם נחירתו אסורה דהא אינו מצווה עלי' וא"כ אין ראי' דשבת הותרה אצל פ"נ. וסיים וצע"ג. ואשתמיטתי' דברי ה[[תוספות/חולין/צא/א|תוס']] חולין דף צ"א ע"א ד"ה כמאן דאמר שמבואר שה להדיא דגם בני נח נצטוו על הנחירה עיי"ש:</ref> עייש"ה עם פירש"י. והרמב"ם ז"ל במקום הנ"ל כתב וז"ל טבל ותרומה אם אי אפשר לתקן הטבל פירוש כגון שלא יהי' די בנותר מאכילין אותו טבל שאינו קדוש כתרומה. והקשה המג"א מדוע לא חילק בין מעשר ורק לפירות שהרי הלכה כרבי מחברו. דהא לפי סוגית הש"ס מיירי פלוגתתן באפשר וס"ל לרבי דלא יעשר שלא ידחה שבות דהפרשה בשבת מקמי טבל דרבנן עיי"ש: