אבן יקרה/א/טו: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ונ"ל''' בזה דהא לענין שבת בעינן מחיצות ניכרות כמו דאמרינן בש"ס עירובין דף צ' וצ"ב ועיין מ"ש הה"מ פי"ד מה' שבת ה' כ"ג בטעמא דאביי שבת דף ק' ע"א בור ברה"ר עמוק עשרה ורחב ד' מלא מים וזרק לתוכו חייב מלא פירות פטור וכ' הה"מ דהטעם הוא משום דבמים נראים המחיצות אבל בפירות אין המחיצות ניכרות {מלאות אבן: ובמה שהביא הה"מ שם יש מן הגאונים שכתבו שאין פירות מבטלין מחיצות אלא דוקא כשביטלן שם ואין דעתו לפנותם. והוא כתב ע"ז ואין זה עיקר. כדעת הה"מ נראה מבואר להדיא גם בדברי התוס' עירובין דף ע"ח ע"ב ד"ה אפילו מלא קש כו' עיי"ש.  

'''ובהיותי''' בזה נתעוררתי לפי מ"ש התוס' ב"ב דף כ' ע"א ד"ה היא גופא תיחוץ דהא דבעי ביטול הוא רק בממעט השיעור אבל לא בסותם לגמרי עיי"ש שכ"כ בשם הר"י והר"ת הא לפי המבואר בסוגיא דעירובין דף ע"ח שם אהלות ושבת שוין לענין זה וא"כ יקשה האיך אמרינן דבור שבי שתי חצרות עמוק י' ורחב ד' מערבין שנים ואין מערבין א' אפילו מלא קש או צרורות הא אכתי תיקו קושית הש"ס ממתבן ומה שתירץ אביי לענין מחיצה כ"ע לא פליגי כו' אבל לענין חציצה אי בטולי חייץ ואי לא בטולי לא חייץ זה הי' ניחא אם הי' ממעטין החריץ משיעור עמוק י' ורחב ד' אבל במתניתין הא קתני אפילו מלא קש כו' הא בסותם לגמרי לא בעי ביטול, וצ"ע. שוב ראיתי במהרש"א בב"ב שם שכתב דחילוקן של התוס' הוא רק בכלים אבל לא באוכלין אבל אכתי תקשה קושי' זו לשיטת הר"ש שהביא שם עיי"ש וצ"ע כעת}.   א"כ הוא הטעם בנזרע כיון דבזרעונים לא דיירי אינשי א"כ הרואה את המקום הנזרע מוקף מחיצות הלא יחשוב בודאי שהמחיצות נעשו לצורך שמירת הזרעים ולא לצורך דירה שהרי אין דרך לדור בזרעונים וכל מחיצה שאינה לצורך דירה רק לשמירת זרעים הא לא הוי מחיצה כמבואר בגמ' ובפוסקים ואע"ג שבאמת המחיצה נעשה לצורך דירה מ"מ כיון שהרואה יחשוב שהוא לצורך שמירת הזרעים הא שוב לא הוי מחיצות ניכרות ולא מהני ודוק: