463
עריכות
אבן יקרה/א/טו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> <big><big>{{מרכז|'''סימן ט"ו'''}}</big></big>") תגית: דף קצר מאוד |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
<big><big>{{מרכז|'''סימן ט"ו'''}}</big></big> | <big><big>{{מרכז|'''סימן ט"ו'''}}</big></big> | ||
{{מרכז|'''עירוב ע"י חוטי הטלפון הסובבים את העיר'''}} | |||
{{מרכז|'''ב"ה'''}} | |||
'''בבואי''' הנה עירה טשערנאוויץ לאחז פני כסא הרבנות מצאחתיה עיר פרוצה בלתי מתוקנת בתיקון עירובין מיום הוסדה זולת מיעוט ממיעוט העיר, רחוב מגורי היהודים מקדם קדמתה ואחרי אשר עדת היהודים פה ת"ל עלתה למעלה ראש והנה נפוצה מלוא רוחב (כן תרבה וכן תפרוץ) הלא מובן מאליו כמה רבו המכשולות באיסורי טלטול בשבת בשוקים וברחובות וכמה לא ידעו להזהר בתיקון עירובי חצרות. וגם הרבה אנשים ממקומות אחרים הבאים הנה לעיר רוכלת העמים לרגל מלאכתם ומסחרם נאחזו בפח האיסורים האלה מבלי דעת כי התחתים בדרך וחטאת חילול שבת רובץ על כל מדרך כף רגל. על כן נתתי אל לבי לתקן המעוות הזה, ראתה עיני כי בקעה מצאתי לגדור בה גדר בישע אלקי"ם: | |||
'''אולם''' אחרי אשר החילותי לעשות בזה ראיתי כי המלאכה מרובה והמלחמה כבדה, יען מי שיש בידם למחות לא רצו לתת רשות ליהודים להעמיד עמודים וחבלים בראש כל חוצות בעיר גדולה בירת המדינה כלה. אך אחרי יגיעה רבה מספר שנים ואחרי העמל הרב בדברים וגם במכתב הי' ה' אתי כי נתן חני בעיני אדוני הארץ יועצי המדינה לתת הרשיון על שמי להוציא מחשבתי לפעולת אדם אך בתנאים מבוארים במכתב הרשיום אשר הי כבד מאד ואפשרות רחוק לקיימם: | |||
'''מלבד''' כ"ז אלצוני שתי סיבות לתת עיני להעמיד העירובין הרחק מאד ממרכז העיר ובעיגולה החיצוני ממש, בראשונה למען התר הטלטול גם לאלה היהודים הדרים בקצה גבול העיר, והשנית לא ניתן לי הרשיון רק באופן זה, שלא להעמידם בפנימות העיר בין הבתים הבנוים לתלפיות המגדלים והבורניות זולת בשוקי תחומה של עיר (פארשטעדטע). ובזה קמו לי שנית מניעות כבדות, נצבו כמו נד לבלי נתן אותי הפק זממי. יען לפי מקומות מצב העירובין הייתי נלחץ לצרף להיתר הטלטול גדרות וסייגיה אשר זה דרכם נתקלקל הרבה פעמים בשנה ובפרט בחדשי התורף, ומה נעשה בזמנים ההם מי יבנה הנהרסות ומי יגדור הפירצות. אולם עוד הרבה יותר מזה דאגה נפשי, מי ישגיח על זה לבלי נכשל באיסור חילול שבת ח"ו עוד יותר מאשר לפנים, באשר מקום המוכשר ע"י העירובין קו מערך שלש פרסאות יסוב אותו, השובב הולך דרך שוקים עקומים וצרים ודרכים מקילקולם, מקומות לא תדרוך כף רגל אדם בו זולת לעת הדוחק וההכרח ובפרט בימות הגשמים והשלגים, ומי יערוב לנו כי בכמה מקומות יהיו הגדרים פרוצים ואנחנו לא נדע, ובני ישראל החרדים על דבר ה' אשר כעת ישמרו את נפשותם לבלי להלכד באיסור טילטול בשבת אשר לא כדת, יסמכו בתומם על תיקון העירובין והם לא ידעו כי נפרצו בם פרצות. ואם אמרתי להעמיד שומרים נאמנים ומשגיחים ע"ז, לזה הי' נדרש סכום עצום לקרן קיימת לשלם מפירותי' משכורת האנשים ההם אשר יעלה להרבה מאות זהובים לשנה, ולקבץ סכום רב כזה אשר יעמד חי כל ימי עולם ועושה פירות די תשלומי המשגיחים, קצור קצרה ידי. וגם משאר טעמים שגבה ממני שאלת ההשגחה עד אשר נרפו ידי וידי הבע"ב היראים אשר עזרו על ידי וכמעט אמרו נואש ליגיעתנו למלאכת עבודת הקודש. | |||
'''ועד''' בשחק נאמן כי נגזלה שנתי לא נחתי ולא שלותי מאשר חסתי על עמלי שנים רבות לזכות את הרבים ולא הצליח חפץ ה' בידי. והנה ראה ה' בעניי העיר ויאר את עיני למצוא דרך סלולה עצם ותחבולה להעמיד העירובין באופן יקר מאד נעלה והשגחה מעולה אין ערוך אלי' ולא הי' כמוה. ובראשית שנת תרמ"ט קודם יוה"כ נגמרה המלאכה לשמחת כל יראי ה' וחושבי שמי והעיר צהלה, גם גדולי העיר אשר לא מבני ישראל המה אשר בתחלה עמדו לשטן לי בדבר העמדת העירובין שבחו והודו לשמי בגלל עצתי הנמרצה ומנחם שחדו בעדי וזרועם סמכתני לבצע זממי. וכל העם רואים כי יד ה' עשתה זאת: | |||
'''ולמען''' זכות את בית ישראל בכל המקומות אשר לא יחסרו להם האמצעים האלו לעשות כמוני, כאשר עשתה עדה המעוטרה לבוב כשנתים או שלש אחר אשר נגמרו העירובין פ"ק, אחרי אשר נדרשתי משם מעת ידיד נעורי הרב החריף הגביר מו"ה שאול בערנשטיין נ"י להורות להם הדרך הנכון בזה והעצות היעוצות לתכלית הדבר, אמרתי אציגה נא פה אופן תיקונם ענינם ומהותם: | |||
'''זה''' שנות מספר נגלה נגלה התחבולה המפוארה לדבר מרחוק ע"י המכונות והחוטין הנערכים לתכלית הזה עפ"י חוקי הכחות המושכות והדוחות (עלעקטרא – מאגנטטיזמוס) ונקראים טעלעפאן. וכבר נערכו אלו המכונות והחוטין בכל העיירות הגדולות. וסדר תיקונם הוא כי כל אשר ישכור עבורו מכונת הטעלעפאן לביתו ימשך מביתו מן המכונה הקבועה שם חוט עד בי התוך (צענטראלע) על גבי עמודים אשר בראשם קבועים גביעים (איזילאטארען) ובבית התוך ההוא יתקבצו כל החוטים מכל אשר לו מכונת הטעלעפאן בביתו, וכאשר ירצה אחד מהם לדבר עם חברו, יניע את הגלגל (קורבעל) הקבוע בהמכונה אשר בביתו ותנועת הגלגל ההיא תשמיע קול בבית הצענטראלע ומשם ישאלוהו עם מי יש את נפשו לדבר ועפ"י תשובתו יחברו את החוט שלו עם חוט האיש ההוא אשר רצונו לדבר עמו ואז יוכלו לדבר זה עם זה כאשר ידבר איש אל רעהו העומד אתו פנים אל פנים: | |||
'''ועל''' אופן זה תקנתי את העירובין בעירי כי אנכי שכרתי לי ג"כ מכונת טעלעפאן לביתי, אולם לא כשאר השוכרים אך באופן שתחת אשר החוטין משאר המכונות ילכו באורח ישרה מן הבית אשר הם בו על העמודים הקבועים בתוך העיר אל בית הצענטראלע ילך החוט מהמכונה שלי אל הצענטראלע בדרך אחר, והיינו שיוקבעו עמודים סביב העיר כלה ועל כל עמוד גביע (איזילאטאר) אחד זולת בראש עמוד אחד ינתנו שני גביעים. והחוט מהמכונה שלי ימשך להעמוד אשר בראשו שני הגביעים ויקשר לגביע אחד מהם ומשם לעמוד השני ומהשני להשלישי וככה מעמוד לעמוד עד אשר יסובב את כל העיר כלה עד שובו להעמוד בעל שני הגביעים ויקשר להגביע השני אשר עליו, ומן הגביע ההוא השני ימשך להצענטראלע. נמצאת כל העיר מוקפת מכל רוחותי' בצורת פתחים. ואנכי בביתי אוכל לידע בכל פעם אם הם כתקונם שהרי אם יפסק החוט באיזה מקום שיהי' אנכי לא אוכל לדבר עוד אל הצענטראלע שהרי אין שום קשר וחיבור עוד בין המכונה אשר בביתי ובין הצענטראלע, ואם אקרא להצענטראלע ומשם ישיבוני הלא הדבר ברור שהחוט שלם וממילא העירובין כתקנן בבירור בלי שום ספק והבן היטב: | |||
'''ולא''' אמנע מלהציג פה את אשר נולד לי מבוכה חדשה בעת תיקון העירובין האלו. באשר אדוני העיר לא יכלו להרשני להעמיד העמודים זולת על הדרכים אשר סביב העיר ולא בגנות ושדות ומגרשים השייכים ליחידים וע"כ נלחצתי להכניס באיזה מקומות תוך גבול העירוב איזה שדות זרועות יותר מבית סאתים ובאנו לדין זרעים יותר מבית סאתים שמבטלין הדירה המבואר בש"ס ופוסקים. | |||
'''והנה''' לפום רהיטא עלה בדעתי לפי מה שנסתפק הגאון בעל פמ"ג בא"א סי' ש"ס ס"ק א' בהא דזרעים מבטלין הדירה אם הוא דוקא אם נזרע אחר שהוקף אבל הוקף אחר שנזרע יהי' מותר. וע"כ מקום הספק הוא דבשלמא נזרע אחר שהוקף הרי נתכוין לבטל הדירה דבזרעונים לא דיירי אינשי משא"כ בזרע ואח"כ הקיף. וא"כ אם נחזיק בסברא זאת דהא דזרעים מבטלין הדירה הוא רק בכיון לבטלה הא יש מקום לומר דכל דין זה לא שייך רק בשכל הקרפף הן מקום הנזרע והן שאינו נזרע שייך לאדם אחד, אבל כשחלק הבלתי נזרע שייך לאדם אחר לא יתכן כלל דינא דזרעים מבטלין הדירה. דמה חילוק בין זה להא דתנינן בכלאים המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו הרי זה קדש כו' דברי ר' מאיר ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ופסקינן הלכה כר"י ור"ש. הן אמת שהתוס' ביבמות דף פ"ג ריש ע"ב הקשו אר"י ור' שמעון דסוברים בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, מ"ש מנותן נבלה או חלב בתבשיל של חברו שנאסר, אך תירצו ע"ז דדינא דא"א אוסר דשא"ש לא שייך רק בדבר התלוי במחשבה, וכלאים נמי תלוי במחשבה עייש"ה. וא"כ אם נאמר דגם לענין זרעים מבטלים הדירה צריך כוונה לבטל, א"כ הא תינח כשכל הקרפף שייך לאותו אדם הזורע שפיר ביטל הדירה ואסור הטלטול, משא"כ כשחלק הבלתי נזרע שייך לאדם אחר איך יכול זה הזורע לבטל הדירה ולאסור על חברו הטלטול הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וא"כ בנ"ד הי' מותר שאין בכח בעלי השדות הזרועות לבטל דירות אנשי העיר ולאסור להם הטלטול: | |||
אולם אין בזה כדי סמיכה כלל. דכל המעיין בסוגיא ההיא דזרעים יותר מבית סאתים מבטלין הדירה בעירובין דף כ"ג ע"ב יראה בעליל שא"א לומר דהסוגיא מיירי רק באדם א', ואדרבא יראה דבתרי בני אדם חמור יותר, ואע"ג דהסוגיא אזלא אליבא דר' יוסי ור' שמעון דסבירא להו בכלאים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כנ"ל. ובאמת הסברא פשוטה דלא שייך כאן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אף אם נאמר דתלוי במחשבה, שהרי כיון שזרע חלקו ונתכוין לבטל דירתו וממילא חשיבי המחיצות שבחלקו בלתי מוקפים לדירה הא ממילא גם חלק חברו אסור שהרי פרוץ למקום האסור והוה כעין אית ליה שותפות בגוי' דיכול לאסור כמבואר בש"ס חולין דף מ"א אף שעי"ז נאסר גם חלק חברו שהרי מעורב בשלו עיי"ש. ובאמת לפי"ז ל"ק גם קושית התוס' יבמות הנ"ל דאף שאינו יכול לאסור תבשיל של חברו מ"מ הרי חברו אסור לאכלו משום שמעורב בו הנבלה או החלב של זה ואין זה ענין כלל לאדם אוסר דבר שאינו שלו ועיין תוס' מנחות דף ואו ע"א ד"ה דומיא כו' לענין ערלה שאינה חשובה היתה לה שעת הכושר דלא נאסרה המותר רק שאינו יכול להפרידו עיי"ש. וכן הוא בדבריהם בכמה דוכתי. ודוק כי קצרתי {מלואת אבן: אמנם לפי"ז אכתי הי' מקום לצדד להתיר בנזרע רובו באין בו יותר מב"ס בשני בני אדם דהא בזה לא הוה פרוץ למקום האסור והי' מקום לפלפל עוד בסוגיא ההיא עיין ודוק}: | |||
'''אולם''' אחרי העיון בדברי הפרמ"ג הנ"ל ראיתי שאין כוונתו כלל במה שנסתפק אם יש חילוק בין הקיף ואח"כ זרע לזרע ואח"כ הקיף משום דצריך כוונה בזריעה לבטל הדירה. אך החילוק פשוט דבהקיף ואח"כ זרע הרי עשה מעשה לבטל הדירה והוא עשה הזריעה משא"כ בזרע ואח"כ הקיף הרי משעה שהוקף לדירה לא נעשה שום מעשה המבטלת וז"ב בכוונתו ומלבד זה הלא העלה להלכה למעשה שאין חילוק וא"כ אין מכאן שום עזר וסמך לנ"ד: | |||
'''אך''' בכ"ז יצא הדבר מאתי להיתר שהרי נודע שכבר נתחבטו גדולי הראשונים דיש לומר דדין זה דזרעםה מבטלים הדירה לא נאמר רק בקרפף שדירתו גרועה ולא בחצר והגאון החסיד בדבר שמואל העלה להקל במדינה ועיר לכל הדעות והגאון בח"צ סי' נ"ט הסכים על ידו במקום שאי אפשר בענין אחר עיי"ש. וא"כ יש להקל בנ"ד: | |||
'''אמנם''' מלבד כ"ז נראה לי ברור דבנידון שלנו לא שייך דינא דזרעים מבטלין הדירה כי לענ"ד נראה ברור דדין זה לא שייך רק כשהמקום ניתר גם ע"י מחיצות אבל במקום המוקף מכל רוחותיו בצורת הפתח לא שייך האי דינא כלל: | |||
'''וטעמא''' דידי דהא באמת צריך להבין הא דאמרינן בסוגיא הנ"ל נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור ופירש"י נזרע רובו בזרעונים ביטל דירתו דבזרעונים לא דיירי אינשי כו'. הא על כרחנו מיירי הסוגיא אעפ"י שהוא דר שם כמקדם (דאל"כ הא לא הי' מקום להסתפק בחצר ועיר כנ"ל) וא"כ האיך נאמר דע"י הזריעה ביטל דירתו הלא עינינו הרואות שלא ביטל ולא הי' מחשבתו לבטל דירתו כלל שהרי הוא דר שם גם עכשיו אחר הזריעה כמו שדר מקדם. (ואין לומר דכיון דבזרעונים לא דיירי אינשי אע"ג דזה דר שם גם אחר הזריעה בטלה דעתו אצל כל אדם, דמה נעשה לשיטת התוס' נזיר דף ל"ו ע"ב ד"ה הנח כו' החולקים שם על רש"י עיי"ש ודוק): | |||
'''ונ"ל''' בזה דהא לענין שבת בעינן מחיצות ניכרות כמו דאמרינן בש"ס עירובין דף צ' וצ"ב ועיין מ"ש הה"מ פי"ד מה' שבת ה' כ"ג בטעמא דאביי שבת דף ק' ע"א בור ברה"ר עמוק עשרה ורחב ד' מלא מים וזרק לתוכו חייב מלא פירות פטור וכ' הה"מ דהטעם הוא משום דבמים נראים המחיצות אבל בפירות אין המחיצות ניכרות {מלאות אבן: ובמה שהביא הה"מ שם יש מן הגאונים שכתבו שאין פירות מבטלין מחיצות אלא דוקא כשביטלן שם ואין דעתו לפנותם. והוא כתב ע"ז ואין זה עיקר. כדעת הה"מ נראה מבואר להדיא גם בדברי התוס' עירובין דף ע"ח ע"ב ד"ה אפילו מלא קש כו' עיי"ש. | |||
'''ובהיותי''' בזה נתעוררתי לפי מ"ש התוס' ב"ב דף כ' ע"א ד"ה היא גופא תיחוץ דהא דבעי ביטול הוא רק בממעט השיעור אבל לא בסותם לגמרי עיי"ש שכ"כ בשם הר"י והר"ת הא לפי המבואר בסוגיא דעירובין דף ע"ח שם אהלות ושבת שוין לענין זה וא"כ יקשה האיך אמרינן דבור שבי שתי חצרות עמוק י' ורחב ד' מערבין שנים ואין מערבין א' אפילו מלא קש או צרורות הא אכתי תיקו קושית הש"ס ממתבן ומה שתירץ אביי לענין מחיצה כ"ע לא פליגי כו' אבל לענין חציצה אי בטולי חייץ ואי לא בטולי לא חייץ זה הי' ניחא אם הי' ממעטין החריץ משיעור עמוק י' ורחב ד' אבל במתניתין הא קתני אפילו מלא קש כו' הא בסותם לגמרי לא בעי ביטול, וצ"ע. שוב ראיתי במהרש"א בב"ב שם שכתב דחילוקן של התוס' הוא רק בכלים אבל לא באוכלין אבל אכתי תקשה קושי' זו לשיטת הר"ש שהביא שם עיי"ש וצ"ע כעת}. א"כ הוא הטעם בנזרע כיון דבזרעונים לא דיירי אינשי א"כ הרואה את המקום הנזרע מוקף מחיצות הלא יחשוב בודאי שהמחיצות נעשו לצורך שמירת הזרעים ולא לצורך דירה שהרי אין דרך לדור בזרעונים וכל מחיצה שאינה לצורך דירה רק לשמירת זרעים הא לא הוי מחיצה כמבואר בגמ' ובפוסקים ואע"ג שבאמת המחיצה נעשה לצורך דירה מ"מ כיון שהרואה יחשוב שהוא לצורך שמירת הזרעים הא שוב לא הוי מחיצות ניכרות ולא מהני ודוק: | |||
'''ואם''' כנים אנחנו בזה הא תינח במחיצות מטעמא דהרואה יחשוב שהם לצורך שמירת הזרעים ולא לדירה וע"כ לא הוו מחיצות ניכרות משא"כ באין כאן מחיצות כלל וכל רוחותי' מוקפות בצורת הפתח הא בזה לא שייך לומר שהרואה יחשוב שהם לשמירת הזרעים ועל כרחו ידע שנעשו בשביל הדירה ולהיתר הטלטול א"כ בזה לא שייך דינא דזרעים מבטלין הדירה וז"ב בעיני: | |||
'''וראי'''' לזה דבמקום המוקף מכל רוחותיו בצורת הפתח בלי צירוף שום מחיצה לא שייך דינא דזרעים מבטלין הדירה, נ"ל מש"ס עירובין דף י"א ע"א דאמרינן שם ואף ר' יוחנן סבר לה להא דרב 0דלא מהני צורת הפתח ליותר מעשר במבוי רש"י) דאמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה באדם א' בבקעת בית חרוותן שנעץ ד' קונדיסין בארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים ואמר ריש לקיש כדרך שהתירו לו לענין כלאים כך התירו לו לענין שבת ר' יוחנן אמר לכלאים התירו לו לענין שבת לא התירו לו במה עסקינן אילימא מן הצד כו' אלא על גבן ובמאי אילימא בעשר בהא לימא ר"י בשבת לא אלא לאו ביתר מעשר כו' עיי"ש. וקשה לפי מ"ש הרא"ש שם דהא דמהני צורת הפתח מכל רוחותיו הוא רק ביש בה דיורין אבל בבקעה דלית בה דיורין לא מהני א"כ הא שפיר איכא לאוקומי בעשר ולא תיקשי בהא לימא ר' יוחנן בשבת לא דהא מיירי בשדה, שנעץ ד' קונדיסין בארבע פינות השדה, והא סתם שדה זרועה היא וא"כ הא שפיר דבשבת לא התירו דהא זרעים מבטלין הדירה ובאין בה דיורין הא לא מהני צורת הפתח מכל רוחותיו ודוק. אע"כ כמ"ש דבמוקף מכל רוחותיו בצורת הפתח לא שייך דינא דזרעים מבטלין הדירה. ולע"ד היא ראי' ברורה: | |||
'''א"כ''' בנידון שלנו שהעמדתי צורת הפתח מכל רוחות העיר בלי צירוף שום מחיצה לא איכפת לן מהשדות הזרועות תוך גבול צורת הפתח כנ"ל. ולדעתי הוא דבר ברור: | |||
'''ואחרי''' אשר הגאון בעל מחנה לוי בספרו חומר בקודש סמך על דעת דב"ש וח"צ הנ"ל לבד להתיר בעיר מטעמא דלא נאמר דין דזרעים רק בקרפף ולא בעיר כ"ש בנ"ד שיש לצרף סברתי דלא נאמר הדין במוקף מכל רוחותיו בצורת הפתח בלי שום פקפוק: | |||