463
עריכות
אבן יקרה/א/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
'''תבנא''' לדינא דכל עיקר דין ירושת הרבנות במחלוקת שנוי' וא"כ היכא שכבר החזיק אחר בהסכמת העיר ומנהיגי' בודאי אין אנו יכולין להוציאו מחזקתו משום ספיקא דדינא הנ"ל וז"פ: | '''תבנא''' לדינא דכל עיקר דין ירושת הרבנות במחלוקת שנוי' וא"כ היכא שכבר החזיק אחר בהסכמת העיר ומנהיגי' בודאי אין אנו יכולין להוציאו מחזקתו משום ספיקא דדינא הנ"ל וז"פ: | ||
'''ויותר''' מזה נ"ל דאפילו למאן דס"ל דשייך דין ירושה ברבנות ובנו קודם, מ"מ אם נתמנה אחר בהסכמת העיר שוב אין יכולין לדחותו מטעם מעלין בקודש ולא מורידין. וראי' לזה מהא דנפסקה הלכה ברמב"ם [[רמב"ם/מלכים/א|פ"א מה' מלכים]] ובחינוך פרשת שופטים דהניח בן קטן משמרים לו המלוכה. וקשה למה לנו להמתין עד שיגדל בן הקטן ובימים שבנתים אין מלך בישראל. הלא טוב יותר להקים מלך כשהבן קטן ואי משום ירושת הבן הא כשיגדל ממילא ידחה המלך ההוא שהעמדנוהו והבן ההוא לאחוזת אבותיו ישוב. אע"כ שאם בנתים נתמנה אחר אין היורש יכול להורידו אח"כ מגדולתו ודוק <small><ref>'''מנחת יצחק יעקב:''' וכה"ג מצינו בכ"ד דיש חילוק בין לכתחילה לדיעבד, וכדאמרו להורדוס בב"ב ד' ע"א אם לא סתרתה אל תסתור וכו' ואם סתרתה ובנית עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין. וה"ה כאן נהי דמעיקר הדין הבן יורש את אביו, מ"מ אם בדיעבד מינו אחר כמלך תו לא דחינן ליה. וכעין זה מצינו לגבי מינוי שררה בגמ' ב"ב י"ב ע"ב וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו, עיי"ש. אמנם יש להעיר ממה שכתב הרמב"ן בראשית מ"ט י' עה"פ ולא יסור שבט מיהודה, | '''ויותר''' מזה נ"ל דאפילו למאן דס"ל דשייך דין ירושה ברבנות ובנו קודם, מ"מ אם נתמנה אחר בהסכמת העיר שוב אין יכולין לדחותו מטעם מעלין בקודש ולא מורידין. וראי' לזה מהא דנפסקה הלכה ברמב"ם [[רמב"ם/מלכים/א|פ"א מה' מלכים]] ובחינוך פרשת שופטים דהניח בן קטן משמרים לו המלוכה. וקשה למה לנו להמתין עד שיגדל בן הקטן ובימים שבנתים אין מלך בישראל. הלא טוב יותר להקים מלך כשהבן קטן ואי משום ירושת הבן הא כשיגדל ממילא ידחה המלך ההוא שהעמדנוהו והבן ההוא לאחוזת אבותיו ישוב. אע"כ שאם בנתים נתמנה אחר אין היורש יכול להורידו אח"כ מגדולתו ודוק <small><ref>'''מנחת יצחק יעקב:''' וכה"ג מצינו בכ"ד דיש חילוק בין לכתחילה לדיעבד, וכדאמרו להורדוס בב"ב ד' ע"א אם לא סתרתה אל תסתור וכו' ואם סתרתה ובנית עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין. וה"ה כאן נהי דמעיקר הדין הבן יורש את אביו, מ"מ אם בדיעבד מינו אחר כמלך תו לא דחינן ליה. וכעין זה מצינו לגבי מינוי שררה בגמ' ב"ב י"ב ע"ב וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו, עיי"ש. אמנם יש להעיר ממה שכתב הרמב"ן בראשית מ"ט י' עה"פ ולא יסור שבט מיהודה וז"ל, וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקב"ה, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה, ע"כ. הרי דשייך למנות מלך לשעה עד לבוא העת שיוכלו למנות את המלך הראוי למלכות. אמנם נראה לחלק בין מינוי מלך משבט אחר שאינו מיהודה דכל מינויו נוגד לדין ד"לא יסור שבט מיהודה" לכן בהכרח כשיבוא המעומד משבט יהודה ידחוהו מממלכתו. משא"כ בנ"ד דשניהם משבט יהודה וראויים למלוכה אלא שהאחד בא מכח ירושה והשני כבר נתמנה למלך די"ל שאין בכח היורש לדחות הממונה. ואדרבה נראה גם להביא סייעתא לדבריו מהמשך הרמב"ן שכתב וז"ל, ומה שאמר הכתוב (ש"א י"ג י"ג) נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלקיך אשר צוך כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם, שאם לא חטא היה לזרעו מלכות בישראל, לא על כלם. וזה טעם אל ישראל. אולי היה מולך על שבטי אמו, על בנימן ואפרים ומנשה, כי יהודה ואפרים כשני עממים נחשבים בישראל, או היה מלך תחת יד מלך יהודה, ע"כ. הרי לן כדברי הרב המחבר ז"ל דלאחר שמינו מלך אחר אפילו שאינו מזרע המלוכה כלל, מ"מ אין לדחותו לגמרי</ref></small>. וראי' זו עצמה נוכל ג"כ להביא מההיא מעשה שהביא בשו"ת גנת ורדים מהרב הקדוש מהר"ש אלקבץ שרצו לבחור את הקדוש מהר"ם אלשיך להושיבו בראש במקומו של מהר"א שלם, ומנען מהר"ש אלקבץ אחרי שהתחילו לחתום עד שיגדל בנו של מהר"א שלם, הרי לפנינו דמהר"ש אלקבץ ס"ל דבנו קודם, א"כ קשה למה מנע להושיב את מהר"ם אלשיך ושיהי' איזה זמן בלי רב ומורה עד שיגדל בן הרב הראשון, הא אף אם היו ממנים אותו הרי כשיגדל הבן ממילא יזכה בכסא אביו. אלא ע"כ שאם היו ממנים אותו לא הי' בן הרב מוהר"א שלם יכול עוד לזכות בהרבנות ולדחות את הרב אשר יהי' בימים ההם מטעם מעלין בקודש וכו': | ||
'''ואין''' להקשות א"כ באירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו אמאי ראשון חוזר לעבודתו, נימא כיון שכבר זכה השני לא יוכל הראשון להורידו מגדולתו מטעם הנ"ל. דז"א דהרי התם באמת מצד הדין דאורייתא הי' לשניהם להיות כהנים גדולים אחרי טהרתו כמ"ש התוס' ביומא שם <ref>'''מלואת אבן:''' הנה מלבד ראיית התוס' שם דמדאורייתא שניהם ראויים נ"ל עוד ראי' לפי מ"ש בט"ז או"ח [[ט"ז/אורח חיים/קנד#ז|סי' קנ"ד ס"ק ז']] דבקדושה לזמן לא שייך מעלין בקדש כו' עיי"ש, א"כ קשה למה אמרו שני אינו ראוי לכהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין, הא כיון דראשון חוזר לעבודתו א"כ ממילא לא נעשה זה כהן גדול רק עד זמן שיחזור הראשון, א"כ אמאי אינו ראוי לכהן הדיוט. אלא ע"כ דאף לאחר שיחזור הראשון לעבודתו ראוי גם השני להיות כה"ג ולא הוי קדושה לזמן, קצרתי ודוק</ref> א"כ כשאירע פסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו לא נפקע בזה עדיין חזקתו של הראשון וא"כ בודאי אין סברא לדחות מטעם איבה את הראשון שכבר זכה בו מקודם וגם עכשיו לא נפקע זכותו וממילא נדחה השני ולא הראשון משא"כ כאן שבן הרב לא החזיק כלל בהרבנות רק האחר וכשנאמר שיזכה הבן ידחה את הראשון בודאי אין בידינו לדחות את הראשון ומעלין בקדש והדברים ברורים: | '''ואין''' להקשות א"כ באירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו אמאי ראשון חוזר לעבודתו, נימא כיון שכבר זכה השני לא יוכל הראשון להורידו מגדולתו מטעם הנ"ל. דז"א דהרי התם באמת מצד הדין דאורייתא הי' לשניהם להיות כהנים גדולים אחרי טהרתו כמ"ש התוס' ביומא שם <ref>'''מלואת אבן:''' הנה מלבד ראיית התוס' שם דמדאורייתא שניהם ראויים נ"ל עוד ראי' לפי מ"ש בט"ז או"ח [[ט"ז/אורח חיים/קנד#ז|סי' קנ"ד ס"ק ז']] דבקדושה לזמן לא שייך מעלין בקדש כו' עיי"ש, א"כ קשה למה אמרו שני אינו ראוי לכהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין, הא כיון דראשון חוזר לעבודתו א"כ ממילא לא נעשה זה כהן גדול רק עד זמן שיחזור הראשון, א"כ אמאי אינו ראוי לכהן הדיוט. אלא ע"כ דאף לאחר שיחזור הראשון לעבודתו ראוי גם השני להיות כה"ג ולא הוי קדושה לזמן, קצרתי ודוק</ref> א"כ כשאירע פסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו לא נפקע בזה עדיין חזקתו של הראשון וא"כ בודאי אין סברא לדחות מטעם איבה את הראשון שכבר זכה בו מקודם וגם עכשיו לא נפקע זכותו וממילא נדחה השני ולא הראשון משא"כ כאן שבן הרב לא החזיק כלל בהרבנות רק האחר וכשנאמר שיזכה הבן ידחה את הראשון בודאי אין בידינו לדחות את הראשון ומעלין בקדש והדברים ברורים: | ||