אגלי טל/הקדמה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 23 בתים ,  4 באוגוסט 2022
עיצוב
(הוספת תבניות מידע)
(עיצוב)
שורה 4: שורה 4:
{{גופן|4||'''ויען'''}} אברהם ויאמר הפעם אודה ה' אשר מיושבי ביהמ"ד שם חלקי. ומעודי ממבקשי חכמת התורה הייתי. ועוד כד הוינא טליא למדני {{מידע|אדאמ"ו זצ"ל|זאב נחום בורנשטיין}} דרכי פלפול. וכד הוינא כבר עשר חדושים חדשתי. אח"כ נכנסתי לפני ולפנים לבית חמי {{מידע|אדומו"ר זצ"ל '''מקאצק'''|מנחם מנדל מקוצק}} מקור החכמה והתבונה. ממנו דרכי העיון למדתי. וממנו נתועדתי מה יקרא חדושי תורה באמת. כי לא כל הפלפולים חדושים המה. ולא יאומן כי יסופר השגחה הגדולה אשר השגיח עלי בעינא פקיחא גם בענין סדר הלימוד וחדושים. ומעודי היה דרכי לכתוב חדושי אשר חנני ד'. אך להדפיס הדברים להפיצם על פני תבל לא עלה על דעתי ואין לך יפה מן הצניעות. ואם יהיה מן השמים שיובאו הדברים לדפוס יהיה לאחר מאה שנים. כה היה מחשבתי. אך בזאת בחרתי ללמוד עם תלמידים מקשיבים. ללמד לבני יהודה קשת ללחום מלחמתה של תורה. כי בזה"ז שתורה שבע"פ כתובה. המצוה ללמד. הוא ללמד דרכי הלימוד. אך כעת לעת זקנתי בעונותי גבר עלי חולי השיעול ר"ל. ולא יכלתי ללמוד עם תלמידים. ונצטערתי מאד על זה. כי מצוה עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וללמד גדול יותר מן ללמוד כהא דכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/יז/ב|יז:]]}} למאן דמתני לית ליה שיעורא. וכמו שהמחטיא את הרבים גדול עונו מנשוא. כמו כן להיפך במדה טובה מרובה המזכה את הרבים בתורה אין סוף למתן שכרו. ובכן נפשי עגומה עלי על מניעתי מעבודה הגדולה הזאת לעת זקנתי. ובר"פ השוכר את הפועלים {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/פג/ב|ב"מ פג:]]}} בפסוק יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב פירש"י עד יום מותו. אמרתי לתקן מעט להדפיס חדושים. ותלמידים ההוגים בו ילמדו מתוכו דרכי לימוד. ובאתי להזכיר פה היות כי שמעתי שבזה"ז עיקר עיון הצעירים בסברות. ולא בפשט ולא בבירור השיטות [כל שיטה ושיטה איך יפרש את הגמרא לפי שיטתו] ושתי אלה גם המה העיקר להלכה. ושמעתי ממו"ח זצ"ל שגם בזמנו התרעם על העולם אשר מעיינים מעט בהלכה מני' ובי', ואותי הזהיר מאד לישא וליתן גם בפשט כעין ספר מהרש"א וספר מהרשש"ך. ובספרי ימצא הרבה פלפולים גם בפשט ובירור השיטות בעזה"י ואם יאבו התלמידים לקבל ממני גם דרך זה הוא העיון בפשט ובירור השיטות יהיה להם לטובה גדולה. ועוד אם יהיה ברצון השי"ת שיתברכו הדברים בלב המעיינים יכולין לחדש מתוך דברי חדושים אחרים להבין דבר מתוך דבר כמאמר הש"ס חגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/ג/ב|ג:]]}} מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בזאת אקיים מעט המצוה ללמד:
{{גופן|4||'''ויען'''}} אברהם ויאמר הפעם אודה ה' אשר מיושבי ביהמ"ד שם חלקי. ומעודי ממבקשי חכמת התורה הייתי. ועוד כד הוינא טליא למדני {{מידע|אדאמ"ו זצ"ל|זאב נחום בורנשטיין}} דרכי פלפול. וכד הוינא כבר עשר חדושים חדשתי. אח"כ נכנסתי לפני ולפנים לבית חמי {{מידע|אדומו"ר זצ"ל '''מקאצק'''|מנחם מנדל מקוצק}} מקור החכמה והתבונה. ממנו דרכי העיון למדתי. וממנו נתועדתי מה יקרא חדושי תורה באמת. כי לא כל הפלפולים חדושים המה. ולא יאומן כי יסופר השגחה הגדולה אשר השגיח עלי בעינא פקיחא גם בענין סדר הלימוד וחדושים. ומעודי היה דרכי לכתוב חדושי אשר חנני ד'. אך להדפיס הדברים להפיצם על פני תבל לא עלה על דעתי ואין לך יפה מן הצניעות. ואם יהיה מן השמים שיובאו הדברים לדפוס יהיה לאחר מאה שנים. כה היה מחשבתי. אך בזאת בחרתי ללמוד עם תלמידים מקשיבים. ללמד לבני יהודה קשת ללחום מלחמתה של תורה. כי בזה"ז שתורה שבע"פ כתובה. המצוה ללמד. הוא ללמד דרכי הלימוד. אך כעת לעת זקנתי בעונותי גבר עלי חולי השיעול ר"ל. ולא יכלתי ללמוד עם תלמידים. ונצטערתי מאד על זה. כי מצוה עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וללמד גדול יותר מן ללמוד כהא דכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/יז/ב|יז:]]}} למאן דמתני לית ליה שיעורא. וכמו שהמחטיא את הרבים גדול עונו מנשוא. כמו כן להיפך במדה טובה מרובה המזכה את הרבים בתורה אין סוף למתן שכרו. ובכן נפשי עגומה עלי על מניעתי מעבודה הגדולה הזאת לעת זקנתי. ובר"פ השוכר את הפועלים {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/פג/ב|ב"מ פג:]]}} בפסוק יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב פירש"י עד יום מותו. אמרתי לתקן מעט להדפיס חדושים. ותלמידים ההוגים בו ילמדו מתוכו דרכי לימוד. ובאתי להזכיר פה היות כי שמעתי שבזה"ז עיקר עיון הצעירים בסברות. ולא בפשט ולא בבירור השיטות [כל שיטה ושיטה איך יפרש את הגמרא לפי שיטתו] ושתי אלה גם המה העיקר להלכה. ושמעתי ממו"ח זצ"ל שגם בזמנו התרעם על העולם אשר מעיינים מעט בהלכה מני' ובי', ואותי הזהיר מאד לישא וליתן גם בפשט כעין ספר מהרש"א וספר מהרשש"ך. ובספרי ימצא הרבה פלפולים גם בפשט ובירור השיטות בעזה"י ואם יאבו התלמידים לקבל ממני גם דרך זה הוא העיון בפשט ובירור השיטות יהיה להם לטובה גדולה. ועוד אם יהיה ברצון השי"ת שיתברכו הדברים בלב המעיינים יכולין לחדש מתוך דברי חדושים אחרים להבין דבר מתוך דבר כמאמר הש"ס חגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/ג/ב|ג:]]}} מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בזאת אקיים מעט המצוה ללמד:


{{הג"ה|{{מרכז|{{גופן|3||'''הג"ה'''}}}}{{שוליים למטה|*)|1}} {{גופן|4||'''ובזה'''}} פרשתי דברי [[תוספות/יבמות/ה/א#ואכתי|התוס' יבמות ה'. ד"ה ואכתי]]. שהקשו בהא דאין עשה דיבום דוחה לאו ועשה דאלמנה מן הנשואין לכה"ג דהא העשה ול"ת אינם שוים בכל ולדחי כמו גלוח זקן בכהן מצורע. ותרצו דוקא זקנו חשוב אינו שוה בכל הואיל ואינו בנשים אבל אלמנה מן הנשואין לכה"ג שהאשה מוזהרת כמו האיש לא מדחי ליה עשה דיבום אף דאינו שוה אלא לכהנים. ועפ"י "פשט" אינו מובן החילוק. אך לפי האמור החילוק מובן דודאי ישראל שלומד במצות שאינם אלא לכהנים ודאי מקיים מצות תלמוד תורה בשלימות שחובה גם על ישראל ללמוד וללמד את הכהנים לעשות את המצות. וא"כ נהי דישראל אינם במצות שבכהנים לעשות מ"מ החיוב ללמוד וללמד ולשמור ישנו גם בישראל. נמצא שרוב חלקי המצוה שוים בכל. וע"כ אף שהעשי' אינה שוה בכל. מ"מ כיון שהמצוה בכללה חשובה שוה בכל כנ"ל הנה המצוה חמורה ולא מדחי ליה עשה דיבום. וכה"ג כתבו תוס' קידושין בהא דאשה אסורה להדליק בשמן שריפה ביו"ט אף דגבייהו ליכא עשה דיו"ט דמ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות מ"מ כיון שהמצוה בעצמה יש בה עשה חמורה ולא דחו לי' ה"נ בנ"ד וכ"ש הוא וק"ל. ודוקא גלוח זקן דליתא בנשים חשוב אינה שוה בכל דנשים אינן בת"ת בשום מצוה ואינן רק בעשי'. ובגלוח זקן שאינן בעשי' אינן כלל בהמצוה והיו אינה שוה בכל. ע"כ:}}
{{הג"ה|{{מרכז|{{גופן|3||'''הג"ה'''}}}}{{שוליים למטה|*)|1}} {{קטן|{{גופן|4||'''ובזה'''}} פרשתי דברי [[תוספות/יבמות/ה/א#ואכתי|התוס' יבמות ה'. ד"ה ואכתי]]. שהקשו בהא דאין עשה דיבום דוחה לאו ועשה דאלמנה מן הנשואין לכה"ג דהא העשה ול"ת אינם שוים בכל ולדחי כמו גלוח זקן בכהן מצורע. ותרצו דוקא זקנו חשוב אינו שוה בכל הואיל ואינו בנשים אבל אלמנה מן הנשואין לכה"ג שהאשה מוזהרת כמו האיש לא מדחי ליה עשה דיבום אף דאינו שוה אלא לכהנים. ועפ"י "פשט" אינו מובן החילוק. אך לפי האמור החילוק מובן דודאי ישראל שלומד במצות שאינם אלא לכהנים ודאי מקיים מצות תלמוד תורה בשלימות שחובה גם על ישראל ללמוד וללמד את הכהנים לעשות את המצות. וא"כ נהי דישראל אינם במצות שבכהנים לעשות מ"מ החיוב ללמוד וללמד ולשמור ישנו גם בישראל. נמצא שרוב חלקי המצוה שוים בכל. וע"כ אף שהעשי' אינה שוה בכל. מ"מ כיון שהמצוה בכללה חשובה שוה בכל כנ"ל הנה המצוה חמורה ולא מדחי ליה עשה דיבום. וכה"ג כתבו תוס' קידושין בהא דאשה אסורה להדליק בשמן שריפה ביו"ט אף דגבייהו ליכא עשה דיו"ט דמ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות מ"מ כיון שהמצוה בעצמה יש בה עשה חמורה ולא דחו לי' ה"נ בנ"ד וכ"ש הוא וק"ל. ודוקא גלוח זקן דליתא בנשים חשוב אינה שוה בכל דנשים אינן בת"ת בשום מצוה ואינן רק בעשי'. ובגלוח זקן שאינן בעשי' אינן כלל בהמצוה והיו אינה שוה בכל. ע"כ:}}}}


{{גופן|4||'''ובחרתי'''}} להדפיס תחלה בהלכות שבת. יען שבש"ס סוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/לז/א|לז.]]}} שכל מצוה ומצוה נכרתו עליה ארבעה בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ומבואר שללמוד וללמד הוא מחלקי המצוה{{שוליים|*)|1}}. ומובן שכשם ששמירת שבת שקול ככל המצות. כן ללמוד בהלכות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצות:
{{גופן|4||'''ובחרתי'''}} להדפיס תחלה בהלכות שבת. יען שבש"ס סוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/לז/א|לז.]]}} שכל מצוה ומצוה נכרתו עליה ארבעה בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ומבואר שללמוד וללמד הוא מחלקי המצוה{{שוליים|*)|1}}. ומובן שכשם ששמירת שבת שקול ככל המצות. כן ללמוד בהלכות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצות:
שורה 12: שורה 12:
{{גופן|4||'''ובזה'''}} יובן מאמר חכמינו ז"ל {{ממ|[[בבלי/שבת/קיח/ב|שבת קיח:]]}} ששבת מביא גאולה עפ"י דברי האר"י ז"ל בפסוק כי גר יהיה זרעך שכל הגליות באים מחמת פגם הברית. ממילא שבת שמתקן זה הפגם מביא גאולה{{שוליים|*)|2}}:
{{גופן|4||'''ובזה'''}} יובן מאמר חכמינו ז"ל {{ממ|[[בבלי/שבת/קיח/ב|שבת קיח:]]}} ששבת מביא גאולה עפ"י דברי האר"י ז"ל בפסוק כי גר יהיה זרעך שכל הגליות באים מחמת פגם הברית. ממילא שבת שמתקן זה הפגם מביא גאולה{{שוליים|*)|2}}:


{{הג"ה|{{מרכז|{{גופן|3||'''הג"ה'''}}}}{{שוליים למטה|*)|2}} {{גופן|4||'''ואזכיר'''}} מענינא מה שתרצתי דברי הש"ך יו"ד {{ממ|[[ש"ך/יורה דעה/קנז#ג|סימן קנ"ז ס"ק ג']]}} שנסתפק באנס שאמר לו לעבור עבירה פלונית ואם לאו אחתוך אבר אחד וסיים ונראה להקל. ותמוה דמפורש באו"ח סי' שכ"ח {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/שכח#יז|סעיף י"ז]]}} שעל סכנת אבר אין מחללין רק שבות ונראה ליישב דהנה {{ממ|ב[[בבלי/יומא/פה/א|יומא פ"ה]]}} ראב"ע למד שפקוח נפש דוחה שבת ממילה שהיא אחד מרמ"ח איברים שבאדם דוחה את השבת קו"ח לכל גופו שדוחה שבת {פירש"י שהוא תיקון אבר אחד] וא"כ לכאורה אבר אחד נהי דקוח"ח ליכא במה מצינו נלמוד שידחה שבת. אך באמת אין כל האברים שוים. ובזוהר ח"ב צ"ב. זכור את יום השבת לקדשו דא אינו רזא דברית קדישא ובגין דבהאי ברית קיימין כל מקורין דשייפי גופא ואיהו כלל כלא כגוונא דא שבת איהי כללא דאורייתא וכל רזין דאורייתא בי' תליין וקיומא דשבת כקיומא דכל אוריתא מאן דנטיר שבת כאילו נטיר אורייתא כלא עכ"ל זוה"ק. הנה מפורש דאבר הברית כולל כל הגוף וזה דוחה שבת. אבל אבר פרטי לא למדנו. וכן רמז ראב"ע גופי' במה שאמר ומה מילה שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה אברים ולמה לי' להאריך כל כך והיה לו לומר בקיצור. [ולעולם ילמוד אדם לתלמידו דרך קצרה {{ממ|[[בבלי/פסחים/ג/ב|ג:]]}}]. ומה מילה שהוא אבר אחד:
{{הג"ה|{{מרכז|{{גופן|3||'''הג"ה'''}}}}{{שוליים למטה|*)|2}} {{קטן|{{גופן|4||'''ואזכיר'''}} מענינא מה שתרצתי דברי הש"ך יו"ד {{ממ|[[ש"ך/יורה דעה/קנז#ג|סימן קנ"ז ס"ק ג']]}} שנסתפק באנס שאמר לו לעבור עבירה פלונית ואם לאו אחתוך אבר אחד וסיים ונראה להקל. ותמוה דמפורש באו"ח סי' שכ"ח {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/שכח#יז|סעיף י"ז]]}} שעל סכנת אבר אין מחללין רק שבות ונראה ליישב דהנה {{ממ|ב[[בבלי/יומא/פה/א|יומא פ"ה]]}} ראב"ע למד שפקוח נפש דוחה שבת ממילה שהיא אחד מרמ"ח איברים שבאדם דוחה את השבת קו"ח לכל גופו שדוחה שבת {פירש"י שהוא תיקון אבר אחד] וא"כ לכאורה אבר אחד נהי דקוח"ח ליכא במה מצינו נלמוד שידחה שבת. אך באמת אין כל האברים שוים. ובזוהר ח"ב צ"ב. זכור את יום השבת לקדשו דא אינו רזא דברית קדישא ובגין דבהאי ברית קיימין כל מקורין דשייפי גופא ואיהו כלל כלא כגוונא דא שבת איהי כללא דאורייתא וכל רזין דאורייתא בי' תליין וקיומא דשבת כקיומא דכל אוריתא מאן דנטיר שבת כאילו נטיר אורייתא כלא עכ"ל זוה"ק. הנה מפורש דאבר הברית כולל כל הגוף וזה דוחה שבת. אבל אבר פרטי לא למדנו. וכן רמז ראב"ע גופי' במה שאמר ומה מילה שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה אברים ולמה לי' להאריך כל כך והיה לו לומר בקיצור. [ולעולם ילמוד אדם לתלמידו דרך קצרה {{ממ|[[בבלי/פסחים/ג/ב|ג:]]}}]. ומה מילה שהוא אבר אחד:


{{גופן|4||'''אך'''}} הפירוש כך ומה מילה שהוא אחד מרמ"ח אברים שהוא אחד כלול מרמ"ח אברים דוחה שבת קו"ח כל גופו שהוא רמ"ח אברים בפועל. ובאבר הברית כלול רק כל "מקורין" דשייפי גופא אבל לא שייפי גופא ממש. וע"כ אין סכנת אבר אחד זולת אבר הברית דוחה שבת. וא"כ נכונים דברי הש"ך שאם אנסו לעבור עבירה אחרת שאינה מצות שבת שפיר יש ללמוד ממילה דוחה שבת במה מצינו דכשם שתיקון אבר הרית הכולל כל הגוף דוחה שבת הכולל כל התורה. כמו כן אבר פרטי דוחה מצוה פרטית. וזה נכון וברור לקיים דברי זקיני הש"ך ז"ל:}}
{{גופן|4||'''אך'''}} הפירוש כך ומה מילה שהוא אחד מרמ"ח אברים שהוא אחד כלול מרמ"ח אברים דוחה שבת קו"ח כל גופו שהוא רמ"ח אברים בפועל. ובאבר הברית כלול רק כל "מקורין" דשייפי גופא אבל לא שייפי גופא ממש. וע"כ אין סכנת אבר אחד זולת אבר הברית דוחה שבת. וא"כ נכונים דברי הש"ך שאם אנסו לעבור עבירה אחרת שאינה מצות שבת שפיר יש ללמוד ממילה דוחה שבת במה מצינו דכשם שתיקון אבר הרית הכולל כל הגוף דוחה שבת הכולל כל התורה. כמו כן אבר פרטי דוחה מצוה פרטית. וזה נכון וברור לקיים דברי זקיני הש"ך ז"ל:
}}}}


{{גופן|4||'''ועפ"י'''}} זה יובן נחיצת הלימוד בהלכות שבת לתיקון פגם זה. כי תיקון הברית תלוי ביותר בלימוד התורה. וביותר בלימוד התורה בעיון. עפ"י מה ששמעתי מאדומו"ר זצ"ל בפי' דברי הזוה"ק שעל חטא שז"ל אינו מועיל תשובה משום דתשובה הוא מלב כדכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ו#י|ישעיה ו י]]}} ולבבו יבין ושב וגו'. ופגם שבזרע הוא במוח והרי הקלקול למעלה ממקום התיקון. וכן מצאתי בס' זרע קודש. וע"כ עיון הלכה שהוא במוח. וכ"ש מי שמחדש חדושים הרי התיקון ג"כ במוח. ובזוה"ק דבגלותא בתראה אתקיים בהו וימררו את חייהם בעבודה קשה זו קושיא בחומר דא ק"ו ובלבנים דא ליבון הלכה ובכל עבודה בשדה דא ברייתא את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך דא תיקו. הרי דכמו שהיה התיקום במצרים מפגם הוצאת שז"ל כידוע ע"י שיעבוד ועבודה גופנית. כ"כ נעשה התיקון ע"י יגיעה ועיון בלימוד התורה והטעם כנ"ל מפני שהתיקון הוא במוח. ומעתה יובן שהלימוד ועיון בהלכות שבת שמצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה. ואף שלאו כל אדם זוכה ללמוד תורה לשמה כבר אמרו חכמינו ז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה [ובלבד שלא ילמוד לקנתר ח"ו שבזה עוד מוסיף כח בחיצונים חלילה והוא ממש חטא שז"ל ר"ל]:
{{גופן|4||'''ועפ"י'''}} זה יובן נחיצת הלימוד בהלכות שבת לתיקון פגם זה. כי תיקון הברית תלוי ביותר בלימוד התורה. וביותר בלימוד התורה בעיון. עפ"י מה ששמעתי מאדומו"ר זצ"ל בפי' דברי הזוה"ק שעל חטא שז"ל אינו מועיל תשובה משום דתשובה הוא מלב כדכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ו#י|ישעיה ו י]]}} ולבבו יבין ושב וגו'. ופגם שבזרע הוא במוח והרי הקלקול למעלה ממקום התיקון. וכן מצאתי בס' זרע קודש. וע"כ עיון הלכה שהוא במוח. וכ"ש מי שמחדש חדושים הרי התיקון ג"כ במוח. ובזוה"ק דבגלותא בתראה אתקיים בהו וימררו את חייהם בעבודה קשה זו קושיא בחומר דא ק"ו ובלבנים דא ליבון הלכה ובכל עבודה בשדה דא ברייתא את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך דא תיקו. הרי דכמו שהיה התיקום במצרים מפגם הוצאת שז"ל כידוע ע"י שיעבוד ועבודה גופנית. כ"כ נעשה התיקון ע"י יגיעה ועיון בלימוד התורה והטעם כנ"ל מפני שהתיקון הוא במוח. ומעתה יובן שהלימוד ועיון בהלכות שבת שמצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה. ואף שלאו כל אדם זוכה ללמוד תורה לשמה כבר אמרו חכמינו ז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה [ובלבד שלא ילמוד לקנתר ח"ו שבזה עוד מוסיף כח בחיצונים חלילה והוא ממש חטא שז"ל ר"ל]:

תפריט ניווט