אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/סב: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 50: שורה 50:
ועל פי זה ביאר ההר צבי שאכן גם לדעת רבי יוחנן, האומר שאם היו לו בנים בגויותו קיים פרו ורבו, אין ביאורו שקיים המצוה, שהרי סוף סוף מעשה המצוה היה בגויותו בשעה שכלל לא היה חייב במצוה. אלא שכיון שיש תנאי ושיעור במצות פריה ורביה שאינו מחוייב במצוה אלא כל זמן שלא נולדו לו בנים, ממילא כיון שנולדו לו בנים בגויותו, הרי סוף סוף נתקיים התנאי ופקעה ממנו מצות פריה ורביה. ומעתה, מסיים ההר צבי, נדחתה לה הוכחת המנחת חינוך לענין ספירת העומר. שהרי רבי יוחנן לא אמר שאותו גר מקיים מצותו על ידי הולדת הבנים בגויותו, אלא רק שתנאי המצוה מתקיים ואין חלה עליו מעתה מצות עשה של פרו ורבו. וא"כ אין להביא ראיה מכאן שתועיל ספירת הקטן או העבד לחיובו לאחר שהגדיל או השתחרר.
ועל פי זה ביאר ההר צבי שאכן גם לדעת רבי יוחנן, האומר שאם היו לו בנים בגויותו קיים פרו ורבו, אין ביאורו שקיים המצוה, שהרי סוף סוף מעשה המצוה היה בגויותו בשעה שכלל לא היה חייב במצוה. אלא שכיון שיש תנאי ושיעור במצות פריה ורביה שאינו מחוייב במצוה אלא כל זמן שלא נולדו לו בנים, ממילא כיון שנולדו לו בנים בגויותו, הרי סוף סוף נתקיים התנאי ופקעה ממנו מצות פריה ורביה. ומעתה, מסיים ההר צבי, נדחתה לה הוכחת המנחת חינוך לענין ספירת העומר. שהרי רבי יוחנן לא אמר שאותו גר מקיים מצותו על ידי הולדת הבנים בגויותו, אלא רק שתנאי המצוה מתקיים ואין חלה עליו מעתה מצות עשה של פרו ורבו. וא"כ אין להביא ראיה מכאן שתועיל ספירת הקטן או העבד לחיובו לאחר שהגדיל או השתחרר.


ומכל מקום כותב הגרצ"פ שמסברא יש לומר שכיון שסוף סוף הקטן והעבד ספרו אף קודם זמן חיובם, אם כן יתכן שאין כאן סתירה לקיום דין 'תמימות', ואף שלא התחייבו כל הימים מן התורה, סוף סוף ספרו, ואין זה שייך לעיקר הנידון האם שעת פטור פוטרתו לאחר שנתחייב, שכן אין צורך בשעת הפטור כדי לפוטרו בשעת החיוב, שהרי בשעת החיוב הוא סופר כדינו בכל יום ויום, וכל הצורך בשעת הפטור הוא כדי שיהיה המנין אחד ויתקיים דין 'תמימות' - וזה יתכן שמתקיים גם על ידי שספרו למעשה בשעת הפטור.
ומ"מ כותב הגרצ"פ שמסברא יש לומר שכיון שסו"ס ספרו אף קודם זמן חיובם, יתכן שאין כאן סתירה לקיום דין 'תמימות', ואף שלא התחייבו כל הימים מן התורה. ואין זה שייך לעיקר הנידון האם שעת פטור פוטרתו לאחר שנתחייב, שכן אין צורך בשעת הפטור כדי לפוטרו בשעת החיוב, שהרי בשעת החיוב הוא סופר כדינו בכל יום ויום, וכל הצורך בשעת הפטור הוא כדי שיהיה המנין אחד ויתקיים דין 'תמימות' - וזה יתכן שמתקיים גם על ידי שספרו למעשה בשעת הפטור.

תפריט ניווט