דרישה/יורה דעה/שה: הבדלים בין גרסאות בדף

על פדיון הבן וכתב הריב"ש (בתשובה סי' קל"א) בתשובה הטעם שברכה זו בעל לפי שאינו דומה לאותן מצות שהן בלמד לפי שזו נעשית בסיוע הכהן שמקבל הפדיון ולדעת הרמב"ם שבאב הפודה אמר על ובפודה עצמו אומר בלמד אפשר לתת טעם לפי שבאב אפשר להעשות מצוה זו ע"י הבן כשיגדל וכשיגדל אז א"א לעשותו אלא ע"י עצמו וגם שאם היה לו לפדות עצמו ובנו דקי"ל הוא קודם לבנו דאלמא עיקר המצוה בעצמו אלא שבקטנותו א"א: הגה"ה אין פודין ככור בח"ה וכן כתב בסמ"ק דאין מערבין שמחה בשמחה וכן בפורים ואפילו ביום שני דשני ימים האלה כתיב כך העידו לו משם מהרי"ו (סימן קפ"ט) ומברכין שהשמחה במעונו אפינו בר"ח אב רק שט' באב בשבוע שנייה אבל באותו שבוע לא רציתי להניח לברך אבל אכלנו בשר ושתינו יין וכן בכוס של הבדלה שותין כן ראיתי מרבותי אבל בפולין נוהגין דלא מברכין שהשמחה במעונו וכן במעהרין עכ"ל מהרי"ב מ"ו: הג"ה אמר הרב רבי מאיר נשאל אם יכול ליתן לכהנת בכור לפדותו והשיב דלא והביא ראיה דלא כפירש"י שפירש בפרק קמא דקידושין דרב כהנא הוי ישראל ושקל סודרא לפדיון הבן בשביל אשתו שהיתה כהנת מן תשובת מה"ר מנחם מ"ץ מ"ו: אם הולד וגם האב אינו בעיר נראה דאחר יכול לברך לפדות ומברך שתים כמו האב והכהן יכול לעשות שליח במקומו לפדות את הבכור דשלוחו של אדם כמותו (ובתשובת ריב"ש סימן קל"א האריך ומשמע שם דאין האב יכול לפדות על ידי שליח וכן ב"ד אין פודין אותו ע"כ וסמ"ק כתב דאפילו בעיר אחרת שאין הבכור שם יכול לפדותו עכ"ה) וגם יכול לזכות לכהן על ידי אחר דזכין לאדם שלא בפניו. והורו רבותינו אף על פי שמת הבכור צריך לפדותו ורשאין לעשות סעודה למצוה זו אף על פי שמת התינוק רק לאחר ז' ימים של אבילות וסעודה של רשות ליכא כיון שמכוין לכבד המצוה בכך ומברך שהחיינו כאילו היה חי. וצריך לתת לכהן כסף צרוף מזוקק משקל אלף וט' מאות ועשרים שעורים ואני שקלתי פעמים בשני זמנים ובשני מיני שעורים לעולם היה ה' לוטין וקוינטין מהר"ר מנחם בן הר"ר פנחס מ"ץ מ"ו. שמעתי שיש בחידושי מהר"מ מריזבוריק שיעור פדיון ה' לוט כסף ורביע לוט ע"כ ובכתבי של מהרא"י כתב שיש בקבלה בידינו שהוא שני זהובים ריינש ובהג"ה מצאתי פדיון הבכור בחמשה סלעים שיער הגאון מהרר"י מולין ז"ל ב' זהובים ריינש חסר שמינית הזהב אך נוהגין בקהילות שו"ם ליתן ב' זהובים ריינש ולא להקפיד על שמינית הזהב וכן נוהגין ברוב מקומות אשכנז וקרובים דבריהם להיות שוים שהם ה' אוקיאוס כסף צרוף כמו שכתבו הגאונים עכ"ל מ"ו: יש מרבותינו כתבו אילו היה ברצונם לא היה לעשות סעודה אלא לאדם שיש לו ספק בידו ויכול לעשות שניהם בריוח לעשות סעודה ולתת הפדיון בשלם ועכשיו הכל עושין סעודה וסבורין שהסעודה עיקר המצוה ומתוך כך כבד עליהן ליתן כל הפדיון משלם ומתנים עם הכהן לקבל דבר מועט ואינן יוצאין ידי חובתן מנחם בן הר"ר פנחס מ"ץ מ"ו. ובת"ה (סי' רס"ח) כתב שבסעודה זו היו נוהגין בה גם בזמן התלמוד כו' ע"ש שהרי בפרק מרובה אמרינן רב ושמואל ורב אסי אקלעו לפי שבוע הבן ואמרי ליה לבי ישוע הבן ופירש"י משתה היה עושין לפדיון הבן וכתבו שם התוס' וכ"פ בערוך ור"ח פי' שהיו רגילין לעשות סעודה כשנולד זכר על שנושע ונמלט ממעי אמו ואחד מהגדולים הוכיח משם דסעודת מצוה נינהו לפירש"י כדאית ליה ולפר"ח כדאית ליה גם לא פליגי אהדדי בעניין העשיית הסעודה אלא בפי' ישוע הבן מדאקלע רב להתם דהא אמרינן בפרק גיד הנשה דרב לא היה מתהנה מסעודת הרשות והיה ר"ל דמה שאנו נוהגין עכשיו לאחר שנולד הזכר נכנסים לשם לטעום בלילי שבת סמוך ללידה דהיא סעודת מצוה והיינו אותה סעודה דפר"ח וקבעה בלילי שבת בשעה שהכל מצויין בבתיהן עד כאן לשון מהרא"י ע"ש ואני כתבתי בדרשתי סמוך לסעודה שעושין בלילי שבת וקורין לו זכר ובשבת שחרית הולכין אצל היולדת שהוא נגד זכור ושמור וראיה ממדרש והביאוהו עקידת יצחק בפ' אמור ז' ימים יהיה תחת אמו כו' עד אין קרבן בלא שבת כו' ע"ש: