אור שמח/טוען ונטען/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

== ד ==

''' ואם ''' הראהו בפני עדים טרם שתבעו בב"ד וטען כי ממושכן הוא תחת ידו כתוב בשו"ע סימן קל"ג סעיף ג' דהו"ל עדים וראה כו'. והנה טעמא בעי דהא בעת הטענה ליהמן במיגו דאי הוי בעי לא מראה ליה והוי מצי לומר החזרתי, תו נאמן בטענתו שהוא ממושכן אצלו, ומה איכפת לן שהראהו חוץ לב"ד כיון דטעין תיכף טענה הטוען אחרי זה בפני ב"ד. וצריך לומר דכיון דאינו נאמן רק במיגו דהחזרתי בדברים העשוים להשאילו או בעדים שע"י פקדון בא לידו באינן עשוין להשאיל, ואותה טענה אינו מפסיד ע"י מה שטוען ממושכן הוא אצלי כי יכול לטעון אחר זה פרעת לי חובי והחזרתיו אחרי שראוהו העדים ולא חייש דילמא יאמר לו אל תפרעני אלא בעדים וכיו"ב דלא סליק אדעתיה, א"כ כיון דלא הפסיד ע"י הראותו את החפץ לאחרים טענת המיגו לא שייך להימניה, ובתר כן כי התובע אמר אל תחזירנו לי אלא בפ"ע תו הוי עדים וראה, ולפ"ז באין עדי פקדון וטרם שהראה החפץ הוי מצי לומר להד"מ, ובדברים שאינן עשוין להשאיל הוי מצי לטעון לקוח הוא בידי והפסיד טענתו על ידי מה שמראהו בעדים בטענת ממושכן הוא תחת ידי דלא מצי למיטען להד"מ וכן לקוח הוא בידי, ודאי דאיהו מהימן אז כאילו בפני ב"ד הוי טעין ממושכן ת"י דהוי נאמן מיגו דלקוח אלו לא הראהו בפני עדים, והשתא דהראהו בעדים וטעין ממושכן אצלי נאמן אצל העדים כמו אצל ב"ד, רק היכי שיש עדי פקדון דאינו נאמן רק במיגו דהחזרתי בלא ראה, למיטען ממושכן ת"י, והך טענה סבר דלא הפסיד דהרי גם כי טעין שהוא משכון עביד להתפרע ויטעון אח"ז פרעת לי והחזרתיו לכן בזה ראה הוי שפיר ואינו נאמן בטענה זו שטען בפני עדים כמו בפני ב"ד, דכיון דלא הפסיד המיגו אינו נאמן, ולפ"ז בלקוח אם הוי טעין כדטעין מעיקרא נאמן וכן פסק הש"ך סימן ע"ב ס"ק צ"א יעו"ש טעם אחר. ובטוען ממושכן מתחלה בפני עדים ובסוף בפני ב"ד אם אין עדי פקדון ג"כ נאמן אף אם אמר המלוה כשהראהו בפני עדים אל תחזירנו לי אלא בעדים, ורק בעדים שע"י פקדון בא לידו אז דלא הפסיד ע"י הראותו וטענתו טענת המיגו אינו נאמן, וכן פסק הסמ"ע בסימן קל"ג והש"ך תמה ולפמש"ב נכון מאוד:

== ו ==

''' הנה ''' בתוספות ורא"ש כתבו דלמאי בעי בבבא קמא כולי האי, אמאי לא סגי ביצא שם גניבה בעיר לחוד, כיון דספרים עשוים להשאיל והוא לא טעין אתה גנבתם, כן משמע למעיין בדבריהם בפרק כל הנשבעין. אולם בפרק המקבל כתבו בתוספות, דאף בלא יצא שם גניבה ליהמן במיגו בדברים העשוים להשאיל דזה לא מיקרי אחזוקי בגנבי כיון שלא אמר אתה גנבתם, וכן כתבו בפרק חזקת הבתים בזה. אמנם רבינו חולק ע"ז, רק ביצא לו שם גניבה בדברים העשוים להשאיל נאמן או בדברים שאינן עשוין להשאיל, ובאין בעה"ב עשוי למכור כליו מהני יצא שם גניבה, נמצא דבדברים העשוים להשאיל אם יצא שם גניבה נאמן לומר שנגנבה ממנו ולא מיקרי דמחזיק אינשי בגנבי כיון דיצא שם גניבה. אולם במש"כ כאן טען אתה מכרת וכו' אעפ"י שיצא לו שם גניבה אם לא היה מדברים העשוין להשאיל כו' ה"ז נשבע היסת כו' צריך ביאור רב, ולולא דמסתפינא הוי אמינא דט"ס נפל כאן וצ"ל [אפילו] היה מדברים העשוין וכו' ונקל לבוא לידי טעות כזה דמלות "אם לא" הן תיבה אחת [אפילו], וסובר דבדברים העשוין להשאיל וכמו שפירש לקמן שעשה אותן כדי להשאיל בטח לא מכרן לאחרים ואם יצא שם גניבה נאמן לומר שנגנבו, ובאופן שאין הלוקח מכחישו, אבל אם מכחיש אותו אינו נאמן לומר שנגנבו ואם טעין ממך לקחתיו נאמן ונשבע היסת. ונתבונן למש"כ רבינו מכאן אתה למד וזה ראיה לשבועה שהטילו הגאונים על שנאמן לטעון כדי דמיו מתורת מיגו, מהיכן למד, אם מכלים העשוין להשאיל וביצא שם גניבה, דהא ליהמן הלוקח על דמיו לטעון מיגו דאי הוי בעי טעין לקוחין הן בידי וכמו שהגהתי בדברי רבינו, דזה אינו מיגו טוב, דאילו הוי טעין בשקר ובהעזה לומר מינך זבינתה הוי טעין הבעל הבית השאלתים לך והיה נאמן, ועל כרחין דרבינו קאי על כלים שאינן עשוין להשאיל דבעה"ב שאין עשוי למכור כליו ביצא שם גניבה נאמן לומר נגנבו וישבע הלוקח כמה הוציא ויטול אף ע"ג דאית ליה להלוקח מיגו דאי בעי הוי טעין אתה מכרתי לי והכא לא מצי אמר בעה"ב שאולין לך, ואין להכריע לגירסא אחת בדברי רבינו מראיה זו דמכלים שאינן עשוין להשאיל מביא ראיה לדברי הגאונים, ועיין ברבינו נסים דף שי"ג שהביא ראיה ע"ד זה לדברי הגאונים, אך באיכא כל הני דאמר שם במצאו מחתרת כו' ויצאו ב"א וצרורות כלים וספרים כו' יעי"ש:

== ז ==

''' בההמ"ג ''' ואת"ל שלא עשו תקנת השוק בכלים אלו, א"כ אין לך אדם לוקח מחבירו כלים העשוין להשאיל. פירוש דחייש דילמא יאמר הבעלים הראשון שנגנבו ממנו ולא יכחישו אדם דמנא ידע דילמא המוכר לו גנבה ממנו, אבל כיון דנוטל דמיו לא חייש דילמא יאמר המוכר השאלתיו לך, דלא עביד אינש דמעיז בחבריה בטענת שקר, ופשוט. והאחרונים פירשו דברי רבינו אף בטוען השאלתי לראשון ופלוני מכרה לך ג"כ אינו נאמן כאן דלפי דבריו מכר אותה בגזל מידי דחבריה, ואחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן. והא דאמר בפרק חזקת גבי אומן דביצא מיד אחר דרק אם טעין בפני אמרת לו למוכרו לי דמשום מיגו דמצי אמר ממך זבנתה נאמן, אבל כי לא טעין ברי תו נאמן אידך לומר שלתקן נתתי לו והוא נתנן לך. ולכאורה הוי כדברים העשוין להשאיל. ונראה דאומן שאני, דבמה דטוען שלתקן נתתי לו ומכרן לך לא מחזיק את האומן בגנבא דכיון דדרך בני אדם לתת לו כלים לתקן אימור אמר לו אינש לזבן את כליו דאדם עשוי לומר לאומן מכור לי טלית, וטעה וסבר שהוא של מי שצווהו למכור כליו, ומטעם זה אמרו בנתחלפו לו כליו בבית האומן דישתמש בהן כדמפרש ר"ח שם דף מ"ו, וכיון שכן נאמן לומר שלתקן נתנו לו, אבל בדברים העשוים להשאיל באינש דעלמא זה מיקרי דמחזיקו בגנבא ואינו נאמן ופשוט, ועיין ש"ך סימן ע"ב ס"ק צ"א ובט"ז קל"ד ודוק: