תפארת ישראל/דרוש אור החיים: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המשך עד סוף פרק א
(המשך)
(המשך עד סוף פרק א)
שורה 215: שורה 215:


'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|אם}}}}</big>''' '''נפשי ישובב''', ונפלתי בשובבים, ונאחזתי מבלתי הצלחה כדג בחכה, ידעתי כי '''ינחני במעגלי צדק''', דידעתי צדקתו ית', דאו שהוא לנקות נפשי, שבעבור שחטאתי נגדו ית', או נגד בני אדם, עוררני בזה לשוב מסכלותי או שהוא לי לנסיון, או שהוא כדי לשמרני מחטא, דכל זה אני מוכרח להאמין '''למען שמו''' הויה, שבו נכללו כל ה' השגות הנ"ל, דהיינו שהוא '''כל יכול''', ושהוא '''כל יודע''', ושהוא '''עצמות החכמה''', ושהוא '''עצמות הצדק''', ושהוא הוא '''המטיב האמיתי''', מכל זה מוכרח שהכל לטובתי הוא כל מה שקרה לי בעולמי.
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|אם}}}}</big>''' '''נפשי ישובב''', ונפלתי בשובבים, ונאחזתי מבלתי הצלחה כדג בחכה, ידעתי כי '''ינחני במעגלי צדק''', דידעתי צדקתו ית', דאו שהוא לנקות נפשי, שבעבור שחטאתי נגדו ית', או נגד בני אדם, עוררני בזה לשוב מסכלותי או שהוא לי לנסיון, או שהוא כדי לשמרני מחטא, דכל זה אני מוכרח להאמין '''למען שמו''' הויה, שבו נכללו כל ה' השגות הנ"ל, דהיינו שהוא '''כל יכול''', ושהוא '''כל יודע''', ושהוא '''עצמות החכמה''', ושהוא '''עצמות הצדק''', ושהוא הוא '''המטיב האמיתי''', מכל זה מוכרח שהכל לטובתי הוא כל מה שקרה לי בעולמי.
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|אולם}}}}</big>''' '''גם אלך בגיא צלמות''', כשאתחיל לבוא אל עמק העמום של המות, דהיינו כשאהיה מונח על מטת המות שלי, אז עם חצי עיני הנשבר, אשליך הבטה עליך אבי הטוב, ו'''לא אירא רע''' ההשחתה והתאספות, וזה מג' טעמים:
(א) '''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|בידעי}}}}</big>''' כי בכל מקום שאהיה, '''כי אתה עמדי''', כי כבר בעוה"ז כל עוד שהיה דחקי יותר גדול, כל עוד יותר אתה קרוב לי, ולא כ"ש כשחיי בסכנה יעוף, אם הייתי חולה, אז התקרבת לי יותר מאד, וכמ"ש חז"ל {{ממ|[[בבלי/נדרים/מ/א|נדרים דף מ.]]}} שכינה למעלה ממטתו של חולה, רצו לומר שהשגחה יתירה תהיה אז סביב לו:
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ואיך}}}}</big>''' לא יהיה ק"ו בן בנו של ק"ו, כשיעוף סביבי ח"ו הסכנה היותר עצומה שאפשר, דהיינו בזמן שהגוף והנפש יתפרדו, אז יתראה עין בעין האב הרחמן לילד שלו המונח בצער, להשיב נפשו, וכמ"ש חז"ל {{ממ|[[בבלי/נדה/ל/ב|נדה דף ל:]]}} לפניו יכרעו כל יורדי עפר, דכל אדם בשעת מותו זוכה לראות פני השכינה, וזה כדי להקל יסורי המות מעליו, כמ"ש באור פני מלך חיים, ואם כן כל כך משגיח הקב"ה עלי, איך אפשר שבסוף תתום הנפש כהנדוף עשן תנדוף?
(ב) '''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|שבטך}}}}</big>''', שרביט המלכות אשר השטת לי יותר מלכל הברואים, שהכתרתני בעטרת השכל, אשר ממנו אוכיח שלא תתם נפשי במותי, דהכי יאיר לי הנר הטהור הזה כדי לראות בו חשכתי ובלתי הצלחתי, ואיה חכמה הנישאה ואיה יכולתו ית' וטובתו אשר אין להם קץ?
(ג) '''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ומשענתך}}}}</big>''', אשר אני רואה במורגל שבמטך תיסר הרשע גם בעוה"ז, ותכניעהו במדה כנגד מדה, אשר עי"ז אי אפשר להכחיש כי ידך עשתה זאת, באהבתך הצדק, ואם אחשוב ששם אגוע כעשן ח"ו, איה צדקתך הנפלאה? כל אלה הם ראיות חזקות כראי מוצק, ו'''המה ינחמוני''' ויניחו דעתי:
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ולכן}}}}</big>''' אף אם אראה כי '''תערוך לפני שולחן נגד צוררי''', אם אראה שתעריך שולחנות גדולות לצוררי, וצורריך משנאיך ה' אשנא, והם בשמחות ירונו על סעודותיהם בעולם הזה, ואעפ"כ אחשוב לעצמי כי '''דשנת בשמן ראשי''', כאילו משחת אותי בשמן מלכות. והנני בטבעי אפרתיי כמלך, ולא אעשה נפשי חולה עבור שיחסרו לי ענוגי הארציים שאראה אצל אלו, ויותר אחשוב כאילו '''כוסי רויה''', כאילו כוס ישועות שלי מלא על כל גדותיו.
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|כי}}}}</big>''' ידעתי בטח, '''אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי''' בעולם הזה, '''ושבתי בבית ה' לאורך ימים'''. רצונו לומר וכי אשוב לישב בבית ה' לאורך ימים עד אין קץ, ואלכה מחיל אל חיל שם ולא אתום ולא אתאפס לעולם:
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|הנה}}}}</big>''' אחי! כבר הבאנו ד' ראיות חזקות מאוד על השארת הנפש, אבל '''תורתנו הקדושה''' תניח על כל אלה פתוחי חותם קודש לה', באמריה המאירים כפנינים, ושדיה כמגדלות להניק בניה זבת חלב ודבש:
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|דהאפיקורסים}}}}</big>''' מחציפים פניהם לומר לפנינו, שבתורת קדשנו לא נזכר שום דבר מהשארת הנפש, אבל שעו עיניהם הכהות - באו אחי ונחפש, דממש אין פרשה בתורה שלא נזכר בה מזה הענין, אבל אינו נראה רק לבעלי עינים, שרוצים ויכולים לראות:
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|בבראשית}}}}</big>''', כשהרג קין להבל, קרא לו קול ה', '''קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה''' ותובעים נקמה, ואם נפש הבל כשיצאתה תמה נכרתה, מאין לה קול או קשב?
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|בנח}}}}</big>''' כתיב, שופך דם האדם באדם דמו ישפך, '''ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש''', ור"ל הרוצח את עצמו, אני אדרוש זה ממנו, ואם אחר מותו תתום נפשו כעשן, ממי ידרוש החטא הנורא הזה אחר שנתהווה לאין:
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|בלך}}}}</big>''' לך כתיב, וערל וגו' אשר לא ימול, '''ונכרתה הנפש ההיא מעמיה וגו'''', ואם כל נפש בצאתה כלא היה תהיה, מה אזהרה היא זה למפר ברית? וכן ממש בכל פרשה ופרשה, בקשו רק אחי היטב ותמצאו בקמטיה הענין הזה:
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ובתנ"ך}}}}</big>''' יש ראיות אלומות אלומות על זה, אמר '''וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים'''. אמר, '''מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'''. אמר, '''וצפונך תמלא בטנם, והניחו יתרם לעולליהם. אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך''', אמר, '''כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תתן חסידיך לראות שחת. תודיעני אורח חיים שובע, שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח'''. ועוד פסוקים רבים שכולם יבטיחו לבנו שנשמתנו אחר המות תמיד תחיה ותלך, ותשאר לעולם:




{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}
314

עריכות

תפריט ניווט