314
עריכות
תפארת ישראל/דרוש אור החיים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המשך
דניאל הללי (שיחה | תרומות) (תיקון שגיאה) |
דניאל הללי (שיחה | תרומות) (המשך) |
||
| שורה 161: | שורה 161: | ||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|וזהו}}}}</big>''' שאמר הכתוב באר היטב, '''אם יבלענו ממקומו''' ר"ל להאדם, '''וכחש בו לא ראיתיך''', שהכל יאמרו הרי הוא כאילו לא ראינוהו מעולם '''הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו''' בארץ השמיימיי ישוב כעץ פורח לחיות וכמו שנאמר ג"כ '''שתולים בבית ה'''', בעולם הבא. שם הוא שורש החיים ושם יעשה פרי, אבל בחצרות '''אלהינו''' דהיינו בעולם הזה רק יפריחו, כפרח שהוא עושה הכנה לעשות אחר כך פרי עץ הדר. | '''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|וזהו}}}}</big>''' שאמר הכתוב באר היטב, '''אם יבלענו ממקומו''' ר"ל להאדם, '''וכחש בו לא ראיתיך''', שהכל יאמרו הרי הוא כאילו לא ראינוהו מעולם '''הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו''' בארץ השמיימיי ישוב כעץ פורח לחיות וכמו שנאמר ג"כ '''שתולים בבית ה'''', בעולם הבא. שם הוא שורש החיים ושם יעשה פרי, אבל בחצרות '''אלהינו''' דהיינו בעולם הזה רק יפריחו, כפרח שהוא עושה הכנה לעשות אחר כך פרי עץ הדר. | ||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ולפע"ד}}}}</big>''' זהו ג"כ מ"ש חז"ל בברכות {{ממר|[[בבלי/ברכות/מג/ב|דף מ"ג ב]]}} האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני '''דמלבלבי''' אומר '''בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם'''. דתמוה דמה לנו להזכיר בהברכה מ'''בריות''' חיות שג"כ באביב נראין יפות והרי עכ"פ הרי לא הוה ליה לברך רק על האילנות שרואה אותן. ב'. שסיים להתנאות בהן בנ"א, איך ע"י מעט הירוק שיראה באילנות יתנאו גם הבנ"א. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|אמנם}}}}</big>''' העולם ובריותיה שעליה, תמיד עומדים יחד בקישור אמיץ מאד. מקרה האחד הוא מקרה השני. בחורף, יהיה לא לבד חורף בעולם, כי אם גם כל הבריות בו יהיו אז רפויי ידים ומושקעים בתרדמה וקפאון ונמיכות רוח ימשלו על הכל. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ואולם}}}}</big>''' כאשר יבקע הקרן הראשון מהאביב על פני העולם, אז שוב ישוב הכל להעלות נר החיים. הכל בהטבע יקיץ לחיי ילדות חדשים. כמו שנאמר '''חדשים לבקרים''', רצה לומר בכל בוקר יתראה חיות חדש בהטבע, וכח חדש יתראה בו, '''רבה אמונתך''' ה' ואיך נאמן אתה ה'. שהלווינו לטבע שלך בחורף כוחות העולם, והנה תשלם לנו באביב בפראצענטען כפולים מה שהלווינו לה. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ולכן}}}}</big>''' אמרו חז"ל בפסחים {{ממר|[[בבלי/פסחים/קיב/ב|קי"ב ב]]}}, כד חזית שור שחור ביומי ניסן, '''ריש תורא בדיקולא, סק לאגרי ושדי דרגא''' מתותך רצה לומר לך ונטה לך אז מהצד ממול הבהמות שעלולים להזיק אז ביהרות טבעם. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|כל}}}}</big>''' הברואים והבני־אדם הם אז נאותים לחיים יותר מלמות, לרפואה ולבריאות יותר מלחולשת ולחולאת, לשמחה ולעונג יותר מליגון ולנכאת לב כפוף. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|והישראלי}}}}</big>''' שבכל השינויים שיקרו בטבע, תמיד ימצא בהן דבר אשר יעוררו לבקש השלמת נפשו, להכי כדחזי אילני דמלבלבי, דהיינו שיתהוו על ענפי האילנות כמו לבבות קטנים רטובים יזכר כי גם האדם עץ השדה גם זה האילן יאבד פעם אחת רטיבות שלו בחורף שלו, דהיינו בזקנתו אבל בסוף החורף ההוא יקיץ לאביב יותר יפה, וישוב לחיי נערות שוב ללבלב בחיים אחרים. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|לכן}}}}</big>''' אומר אז, '''ברוך שלא חיסר בעולמו כלום''', שלא יניח בעולמו שום דבר להתאפס, ואותו הגויעה והתרדמה שראינו בהטבע בהחורף, היה רק הכנה להשלמה שיבוא אחריו כי החסרון הזה שראינו בהחורף בהטבע הוא אשר על ידו ברא הבריות טובות וחיות הנם, שהם עתה יותר יפים ואמצי לב מאשר היו בשלהי הבציר. וגם האילנות הם עתה יותר טובות מאשר היו אז, כי עתה שבו לימי נעוריהן. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ומסיים}}}}</big>''' בדבריו עיקר כוונתו בברכתו, שכל זה נסדר כך מיוצר בראשית ית' '''כדי להתנאות בהן בני אדם''' שעי"ז יחשוב האדם ג"כ שהמיתה הנדמית שלו, ישאנו לחיים אחרים וענן הרעם של המוות תשאנו כאליהו לשמים, לאור לפני ה' באור החיים. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ובכן}}}}</big>''' כבר יש לנו ג' ראיות חזקות על השארת נפשותינו, דהיינו: ממנו בעצמינו, ומהטבע בכלל, ומהברואים בפרטיות. | |||
(ד{{הערה|כצ"ל. במקור נדפס בטעות '''ב'''.}}) '''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|אבל}}}}</big>''' למה לא נביא ראיה '''מהקב"ה''' אבינו הטוב שבשמים, אדון כל הנשמות מקור כל החיים, כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור עצמינו ג"כ. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|הישך}}}}</big>''' מאמין אחי שיש בנמצא ה' אחד, אכן אין שום בעל שכל בעולם שלא יאמין זאת, דאם לא כן מי הוציא כל הטבע המסודרת הזו לאור כמו שנראה, א"כ אם תאמין כך, על כרחך צריך אתה גם כן להאמין שיש גם כן השארה לנפש. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|דאמור}}}}</big>''' נא לי ידידי, הלא תענה, מהו ה'. תשיבני, הוא עצם רם ונישא, נשמת העולם וחיותו, הממציא הכל, ונמצא בכל מקום, והוא '''יודע''' הכל, '''ולחכמתו''' אין סוף, ולטובו אין תכלית, '''ולצדקתו''' אין קץ, ולכחו אין גבול. ושכל המדות האלו ישנם בו ית', מתברר לנו בכל מפעלותיו. ולכן לא יסתפק בזה שום אדם בעולם. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ועתה}}}}</big>''' אם נחשוב שהאדם כשימות ח"ו תכלה נשמתו כעשן, א"כ השכל היקר שחנן ה' לאדם, יהיה רק להחליאו ולהשפילו יותר מכל בהמת הארץ. דהבהמה כשמונחת תחת סכין של שחיטה, עדיין אינה יודעת שתוך רגע תתם וכלא היה תהיה. והאדם מתחלת העת שפתח עיניו, יודע היטב שאי אפשר לו לנצל מהמות שיפגשהו לבסוף וא"כ בקומו ובשכבו תענהו ותציקהו המחשבה הזאת, שיהא אחריתו נועד לזה המעמד הנעצב. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|והכי}}}}</big>''' לזה הדליק לו הקב"ה להאדם אבוקת השכל, שיראה באורה רעתו וצרתו הנוראה, שקיעתו וחשכתו ואיה '''טובתו''' ית', '''חכמתו וידיעתו'''. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|שוב}}}}</big>''' נראה בעולם במורגל, לא די שהצדיק אינו משתלם על צדקו, כ"א גם הרבה פעמים יסבול צרות רבות ורעות, והרשע נראה במורגל לא די שלא יענש, רק יצליח ברשעתו ויעריץ. ואם נאמר, שמקרות הצדיק אינו לנסיון והצלחת הרשע אינו הארכת אף, ושם בחיים האחרים לא יותן שכר לזה ועונש לזה, א"כ איה '''היכולת וצדקות''' ה' כ[מ]פורסם לכל? | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|ועל}}}}</big>''' כל זה אמר המשורר הקדוש מזמור שלם. אמר, '''ה' רועי לא אחסר''' רצה לומר אני בהמה קטנה שלך שתרעה אותי בעולמך, וכשאחשוב כן '''לא יחסר''' לי שום דבר בעולם הזה, דאין הקדוש ב"ה מושיע אלא לאדם שמשים עצמו כבהמה {{ממר|[[בבלי/חולין/ה/ב|חולין דף ה' ב]]}} אבל גם בעולם הבא '''לא אחסר''' בעצמותי. | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|דאם}}}}</big>''' '''בנאות דשא ירביצני'''' וגו', רצה לומר אם ייטיב לי בחיי הבהמיות שלי, ואם על האחו של החיים אשיג מאכלי ושקויי וכל צרכי ברווח ובלי טרחה, אז אדע כי רק הוא הרביצני בתענוגי, ורק הוא בידו הגדולה על '''מי מנוחות ינהלני''', לא כח ידי, רק כחו עשה לי החיל הזה: | |||
'''<big>{{גופן||דרוגולין|{{עוגן1|אם}}}}</big>''' '''נפשי ישובב''', ונפלתי בשובבים, ונאחזתי מבלתי הצלחה כדג בחכה, ידעתי כי '''ינחני במעגלי צדק''', דידעתי צדקתו ית', דאו שהוא לנקות נפשי, שבעבור שחטאתי נגדו ית', או נגד בני אדם, עוררני בזה לשוב מסכלותי או שהוא לי לנסיון, או שהוא כדי לשמרני מחטא, דכל זה אני מוכרח להאמין '''למען שמו''' הויה, שבו נכללו כל ה' השגות הנ"ל, דהיינו שהוא '''כל יכול''', ושהוא '''כל יודע''', ושהוא '''עצמות החכמה''', ושהוא '''עצמות הצדק''', ושהוא הוא '''המטיב האמיתי''', מכל זה מוכרח שהכל לטובתי הוא כל מה שקרה לי בעולמי. | |||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||