גבורת ארי/יומא/ב/א: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הושלם דף ב. בס"ד
(עדיף לא לעשות יותר אנטרים, הגדלת הד"ה מספיקה)
(הושלם דף ב. בס"ד)
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{חלקי}}
'''<big>{{עוגן1|מתניתין שבעת ימים}}</big> קודם יום הכפורים''' כו' עד '''אם כן אין לדבר סוף.''' ושמע מינה דלכולי עלמא כהן גדול ביום הכפורים צריך להיות נשוי דעד כאן לא פליגי אלא דרבי יהודה חייש למיתה שמא תמות אשתו ומשום הכי מתקינין לו אשה אחרת ורבנן לא חיישי למיתה אבל כולי עלמא דרשי ביתו זו אשתו ואשה זו של כהן גדול צריכה שתהיה נשואה לו ולא סגי בארוסה כדאמרינן בגמרא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא וה"ה דצריך שלא יהיה לו ב' נשים כדאמרינן בגמרא רחמנא אמרה וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד ב' בתים.
'''<big>{{עוגן1|מתניתין שבעת ימים}}</big> קודם יום הכפורים''' כו' עד '''אם כן אין לדבר סוף.''' ושמע מינה דלכולי עלמא כהן גדול ביום הכפורים צריך להיות נשוי דעד כאן לא פליגי אלא דרבי יהודה חייש למיתה שמא תמות אשתו ומשום הכי מתקינין לו אשה אחרת ורבנן לא חיישי למיתה אבל כולי עלמא דרשי ביתו זו אשתו ואשה זו של כהן גדול צריכה שתהיה נשואה לו ולא סגי בארוסה כדאמרינן בגמרא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא וה"ה דצריך שלא יהיה לו ב' נשים כדאמרינן בגמרא רחמנא אמרה וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד ב' בתים.


שורה 29: שורה 28:
'''<big>{{עוגן1|ומתקינין}}</big> לו כהן אחר תחתיו.''' לא נתברר לי האי מתקינין אי קאי ארישא ז' ימים קודם יום הכפורים וביום הפרשה מתקינין אחר תחתיו או מלתא באפי נפשיה הוא ולא קאי ארישא דשבעת ימים אלא מתקינין אחר כן ואפילו בערב יוה"כ שפיר דמי דהא הכהן אחר שמתקינין תחתיו לא צריך הפרשה כדדייק בגמרא מדקא' מתקינין ולא קתני מפרישין וכמו אשה אחרת לרבי יהודה דסגי אף בערב יום הכפורים כמו שאכתוב בסמוך בשם רש"י ומצד הסברא היה נראה לי שכל שמתקינין לו אחר תחתיו בסמוך ליום הכפורים הוא עדיף טפי דהא איכא חששא שמא יארע פסול לכהן גדול וגם להכהן השני שמא יארע בו פסול באותן שבעה ימים או ימות ויצטרך לכהן שלישי וטורח זה למה ואע"ג דת"ק לא חייש למיתה ואפי' לפסול לא חייש כדמוכח בגמ' מ"מ הנ"מ לענין דבתחלה לא צריך להזמין אשה אחרת משום חשש מיתה והכי נמי מן הדין ל"צ לתקן כהן אחר תחתיו מתחלה מהאי טעמא דלא חייש לא למיתה ולא לפסול אבל כיון דתקנו רבנן לתקן אחר תחתיו השתא יותר טוב לתקן סמוך ליום הכפורים כל מה דאפשר כדי לצאת ידי כל החששות דאין בזה טורח יותר מאם שמתקינין לו כמה ימים מקודם מיהו למאי דמפרש בגמ' דכהן גדול זריז הוא ומן הדין אין צריך לתקן אחר תחתיו אלא כיון דעבדינן ליה צרה כל שכן שיזדרז טפי י"ל דראוי לתקן אחר תחתיו ז' ימים קודם יום הכפורים כדי שיהיה לו צרה שבעת ימים קודם ויזדרז טפי כל משך אותן הימים:
'''<big>{{עוגן1|ומתקינין}}</big> לו כהן אחר תחתיו.''' לא נתברר לי האי מתקינין אי קאי ארישא ז' ימים קודם יום הכפורים וביום הפרשה מתקינין אחר תחתיו או מלתא באפי נפשיה הוא ולא קאי ארישא דשבעת ימים אלא מתקינין אחר כן ואפילו בערב יוה"כ שפיר דמי דהא הכהן אחר שמתקינין תחתיו לא צריך הפרשה כדדייק בגמרא מדקא' מתקינין ולא קתני מפרישין וכמו אשה אחרת לרבי יהודה דסגי אף בערב יום הכפורים כמו שאכתוב בסמוך בשם רש"י ומצד הסברא היה נראה לי שכל שמתקינין לו אחר תחתיו בסמוך ליום הכפורים הוא עדיף טפי דהא איכא חששא שמא יארע פסול לכהן גדול וגם להכהן השני שמא יארע בו פסול באותן שבעה ימים או ימות ויצטרך לכהן שלישי וטורח זה למה ואע"ג דת"ק לא חייש למיתה ואפי' לפסול לא חייש כדמוכח בגמ' מ"מ הנ"מ לענין דבתחלה לא צריך להזמין אשה אחרת משום חשש מיתה והכי נמי מן הדין ל"צ לתקן כהן אחר תחתיו מתחלה מהאי טעמא דלא חייש לא למיתה ולא לפסול אבל כיון דתקנו רבנן לתקן אחר תחתיו השתא יותר טוב לתקן סמוך ליום הכפורים כל מה דאפשר כדי לצאת ידי כל החששות דאין בזה טורח יותר מאם שמתקינין לו כמה ימים מקודם מיהו למאי דמפרש בגמ' דכהן גדול זריז הוא ומן הדין אין צריך לתקן אחר תחתיו אלא כיון דעבדינן ליה צרה כל שכן שיזדרז טפי י"ל דראוי לתקן אחר תחתיו ז' ימים קודם יום הכפורים כדי שיהיה לו צרה שבעת ימים קודם ויזדרז טפי כל משך אותן הימים:


'''<big>{{עוגן1|רבי}}</big> יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו.''' בפ"ב דסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/כד/א|דף כד.]]}} מייתא לה ופרש"י שם ומזמינין לכהן גדול אשה בערב יום הכפורים ואע"ג דאמרינן בגמרא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא נ"ל דמשמע לי' לרש"י דהאי כניסה לאו ביאה היא דביאה בערב יום הכפורים אי אפשר דהא מפרישין אותו כל ז' ימי הפרישה מביתו דהיינו מאשתו מחששא דשמא יבוא על אשתו ותמצא ספק נדה כדמפרש בגמ' {{ממ|[[בבלי/יומא/ו/א|דף ו.]]}} ומדתני ברישא שבעת ימים מפרישין כהן גדול מביתו ועלה קאי רבי יהודה בסיפא אף אשה אחרת מתקינין לו משמע דאשבעת ימים דרישא קאי רבי יהודה ולא קודם לכן ומהשתא בעל כרחך בביאה אי אפשר מהאי חששא דספק נדה אלא על כרחך בכניסה לחופה לחוד מיקרי ביתו וכיון שכן אין ---
'''<big>{{עוגן1|רבי}}</big> יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו.''' בפ"ב דסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/כד/א|דף כד.]]}} מייתא לה ופרש"י שם ומזמינין לכהן גדול אשה בערב יום הכפורים ואע"ג דאמרינן בגמרא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא נ"ל דמשמע לי' לרש"י דהאי כניסה לאו ביאה היא דביאה בערב יום הכפורים אי אפשר דהא מפרישין אותו כל ז' ימי הפרישה מביתו דהיינו מאשתו מחששא דשמא יבוא על אשתו ותמצא ספק נדה כדמפרש בגמ' {{ממ|[[בבלי/יומא/ו/א|דף ו.]]}} ומדתני ברישא שבעת ימים מפרישין כהן גדול מביתו ועלה קאי רבי יהודה בסיפא אף אשה אחרת מתקינין לו משמע דאשבעת ימים דרישא קאי רבי יהודה ולא קודם לכן ומהשתא בעל כרחך בביאה אי אפשר מהאי חששא דספק נדה אלא על כרחך בכניסה לחופה לחוד מיקרי ביתו וכיון שכן אין להקדים ולהזמין אשה אחרת קודם ערב יום הכפורים אלא בהזמנה בערב יום הכפורים סגי ולפנינו בגמרא {{ממ|[[בבלי/יומא/יג/א|דף יג.]]}} גבי הא דמגרש לה על תנאי תראה מה שיש להקשות על ידי זה:
 
{{עוגן1|גמרא}} '''<big>{{עוגן1|כיון}}</big> דטבול יום כשר בפרה דתנן מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו.''' ה[[תוספות/{{כאן}}#|תוס']] פירשו לאו בטומאה דאורייתא מטמאין לי' דלא היו מזלזלין בי' כולי האי אדרבה אמרי' בפרק חומר בקודש {{ממ|[[בבלי/חגיגה/יח/ב|דף יח:]]}} בגדי אוכלי תרומה מדרס לחטאת אלא כדתנן בפרק ג' ממסכת פרה סומכים את ידיהם על ראשו וא"ל אישי כהן גדול רד טבול אחת משמע מחמת שנוגעין בו חשבינן ליה כטמא טומאה דרבנן דאחיו הכהנים חשיבו כטמאים לגבי דידיה דבגדיהם מדרס לחטאת כדפי'.
 
עוד כתבו לקמן {{ממ|[[תוספות/יומא/ג/ב#רבי|דף ג:]] ד"ה רבי}} האי מתניתין רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו דטבול יום דבועל נדה שהוא טמא מן התורה אסור לפרה מדרבנן אבל הרמב"ם בפי' המשנה ב[[פירוש המשנה לרמב"ם/פרה/ג#|פ"ג דפרה]] כתב שהם יטמאוהו כמו נוגע בשרץ או בנדה או מה שדומה לזה ואחר כך יצוהו בטבילה הרי שפירש שטימאוהו בטומאה של תורה כשרץ ונדה ובטבול יום כזה שרף הפרה.
 
ולכאורה משמע בפ"ג דחגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/כג/א|דף כג.]]}} כדברי התוס' דבטומאה דרבנן נמי סגי ליה דמייתי התם להא דתנן שפופרת שחתכה לחטאת רבי אליעזר אומר יטביל מיד רבי יהושע אומר יטמא ואחר כך יטביל, ופרכינן דחתכה מאן אי דחתכה חבר למה לי טבילה ואי עם הארץ בהא לימא ר' יהושע יטמא ויטביל הא טמא וקאי ומוקי לה בחתכה חבר ומשום צינורא דעם הארץ דנפיל מקמיה דליחתכה וחיישינן דלמא בעידנא דחתכה עדיין לחה היתה ואמרינן לרבי אליעזר מאי היכרא איכא לצדוקים בהא דטבול יום כשר בפרה כיון דכלים הנגמרים בטהרה אפילו בעלמא לא בעי הערב שמש ושני רב עשאוהו כטמא מת בז' שלו אלמא דטבול יום דרבנן סגי נמי להיכרא דצדוקים בפרה ואין צריך לטמאותו בטומאה של תורה דהא צינורא דעם הארץ אינו אלא דרבנן ואפ"ה מתמה אר"י דאמר מטמא ויטביל הא מטמא וקאי וגדולה מזו אמרינן אדר"א דאפי' טבול יום דרבנן אין כאן לאחר טבילה מ"מ לענין חטאת עשוהו כטמא מת בשביעי שלו וסגי בהכי להיכרא דצדוקים בפרה, מיהו י"ל דשריפתה שהיא עיקר עשייתה ותחלתה וכולל את כולה אינו סגי להיכרא בטבול יום דרבנן אלא בעינן טבול יום של תורה דוקא אבל בפרטי דברים שאחר כן בהיכרא כל דהו אפילו בדרבנן סגי כיון דהיה לה כבר היכרא גמור בכלל עשייתה בטבול יום של תורה ומ"מ אפילו תימא כדברי התוס' דמה שהיו מטמאין את השורף היה בזה שהיו סומכין ידיהם עליו דאינו אלא טומאה דרבנן מ"מ אין לנו ראיה דטבול יום של תורה פסול מדרבנן לפרה והא דטימאוהו להשורף בסמיכות ידיהם היינו טעמא משום דטומאה זו מזומנת ומוכנת לפניהם יותר בנקל משאר טומאות תדע דאם לא כן אפי' לפי' התוס' הוה להו לטמאותו בשאר טומאות דרבנן אלא ודאי היינו טעמא כדאמרן:
 
 
'''<big>{{עוגן1|לעשות}}</big> אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יום הכיפורים בשלמא כוליה קרא בפרה לא מתוקם לכפר כתיב ופרה לאו בת כפרה היא.''' ק"ל הא אמרינן בפ"ג דמועד קטן אר"א למה נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת אלמא פרה בת כפרה היא וי"ל הא דפרה מכפרת היינו דוקא פרה שעשה משה במדבר כדפי' התם התוס' פרה מכפרת על מעשה העגל כדאמרינן במדרש משל לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך אמר המלך תבוא אמו ותקנח צואת בנה והאי טעמא ליתא אלא בפרת משה שמכפרת על מעשה העגל שעשו דור המדבר אבל פרות דורות אינן מכפרות אמידי וכי תימא אכתי נימא לכפר אלו מעשה פרה של מדבר ועליה לחוד קאי שמכפרת ולא אשל דורות ואל תתמה על זה דכה"ג אמרינן לקמן {{ממ|[[בבלי/יומא/ד/א|דף ד.]]}} וכי תימא יוה"כ קמא אי נמי כהן גדול קמא הוא דבעי פרישה וכו' אלמא אי לאו קרא יתירא הוי אמינא יוה"כ קמא או כה"ג קמא הוא דבעי פרישה ועלה לחוד קאי לכפר ולא אלדורות וה"נ נימא לכפר זו מעשה פרה של מדבר ועליה לחוד קאי הואיל שמכפרת.
 
וי"ל דמ"מ עיקר פרה לאו לכפרה אתיא ואפילו פרת משה כמו פרות דורות דאינן מכפרות אמידי אלא כדי להזות מאפריהן על הטמאים וה"נ פרת משה לכך באתה דלענין זה ודאי פרת משה ופרות דורות שוין אלא דפרת משה אגב גררא מקופיא מכפרת נמי על מעשה עגל א"כ אף פרת משה אינה בכלל לכפר כיון שעיקרה לאו לכפרה אתיא שהרי כל פרות דורות מעשיהן כמעשה פרת משה ואפ"ה אינן מכפרין ומשום דהיא מכפרת מקופיא לא הוי לי' לקרא לקרותה לכפר על שם טפל וקופיא שלה כיון שלשם עיקר שלה לא באתה לכפר אלא להכשיר:
{{ניווט כללי תחתון}}


{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון‎}}
{{ניווט כללי תחתון‎}}

תפריט ניווט