צלעות הבית/יג: הבדלים בין גרסאות בדף

הנה. היסוד שהשריש בעל ש"י בתשוב' הנ"ל בסופה ,דף ע> סובב * ן והולך על דבריו הראשונים במשוב" שכתב להגאון אב"ד מעעץ דף נ' שדעתו להכניס . טעמא. די"ע שמקיל- בכתמים היינו מסד טעמא וסדא דרשא דינו דשמואל דבעען שמרגיש ואין ביניהם אלא שבמסילה דף הנ"ל כתב הלכה. כר"ע אמי לאשמעינן- ובדף ע'כמבדשמואל אמא' לאשעעינן טעמא לל"ע ומחורץ בזה ב' קושיות בדף נ' קושית אב"ד ממענ'ן. דמנ"ל לשמואל לומר מרמי ש"מ"משד'ס' ימירה ופלא' קושי' דידיה מנ"ל למדרש לר"ע דם ולא כתם אסו כמס לאו דם הוא " .ועוד הקשה־ דף;נ'דאי ב'דרשות . הסמ'ל-ל דרשה' דר"ע־הא כלי כמם לאו פ"י הרגשה הוא והולך מה: לשפמו בדף ע' שגוזל אומרללא אמרינן אימר אלגשה ולאו אדעתיה מדאורייתא אפילו, לזמן, עלובה ואס אהוא־* נגד השזקה לדברי הל"ס ז"ל שכל דמים היוצאים מן האשה הס בסזקת שבאו בהרגשה הואיל וליכא למתלי במה .שטעמה בדמיונה אא"כ שמצאה. בבדיקה שאז סזקח הר"ס גמורה ופס םל6 המישה אמומן מכתה זסנדס הינםנפעד־"אצ1פנכ[ דנייו . ועאלדנפלאפי סיאאס לדגמו הראשונים דפמואל .הלכה <fnf צאשמומן.?' ממינאס.. מציגי תנאים בדיש" דל"ע מס: מקשה הגמרא עליה דשמואל הואיל וס"ד רשמואל, SM00 \י"רי תאמר. ,-אפילו מדרבנן.־ לא אמלינן בזיגן.מועמאתשה ולאו.אדפמיהמכל

הנהו משניות וברייתות דילמא אינהו .כרבנן אחי דל"ל כלל דיכא דהרנשה ואיהו כר"ע ס"ל,. ואליגיה' סובי דבזמן מומס אפילו מדרבנן לא חיישינן ואי לא סליל' מנ4 כל$ כאשל .הוא האמת איך שיין לומר הלכה ,עכללדפציגי ואס לדבליו האסיוליס רשמואל' , מעמיה דר"נג מפרש 'לא, מצינן סוגיא כזאת בכל הש"נן ובפינו לחי' ל' ירמיה' דנמצא' . לא מסלש שמואל שוס לין להא מודה דטמאה מדרבנן אלא טעמא די"ע ואל אמי לכליו, בלשון הלכה .משמיה לנפשיה כאלו התולה. מאתו .תצא ומ"ו לחשוד שמואל' שלא יאמר דבר בשס אומרו ועול תמוהים דבליו האסלוניס ש6ר אומל דהר"ם ללא נאמר הסזקה אלא היכא דאיכא למתלי בעד הבודק 'משא"ב בכתם' אמי דמגופה הוא היא בסזקת שלא הרגישה הואיל. וליכא מירי למיתלי ע"כ היא מן המיעוט ורף אמו כתם די"ע . לא איירי נמי ודאי אף כשהמילה מיס ושמשה כמה פעמים מיום ז לבישת הסלוק ואס כן היינו ממש בדיקות העל לאיכא למתלי שהרגישה וסבלה המלת ’ מי רגלים הוא או הלגשת שמש היה ולמה לא תהא בסזקת הרגשה וטמאה־ מך התורה דהא בגמרא בסדא מחחא מסתינהו וכמבואר נמי הכי בתוס' דת ג, שמשס הוציא .סברא זאת ע"כ. לע"ד ודאי ב, דרשות כינהו דרשה די"ע מלס. דהיא ‘ מיותר' ’ או מכל הפשוק יהיה זובו כמבואר בדבריו ודרשא לשמואל, מה' דבבשלה ומה ־'שהביא. ראיה מלשון העט"ז וזולתו גדולי האחרונים. אני אביא ראיה מהקדום בזמן ה"ה' מאור עינינו התה"ב בדף קע"ה שכתב ד"ת על שתרגיש שנאמר לס יהיה זובה בבשרה על. שתרגיש בבשרה והנן ואשה כי תהיה ז ובה דם יהיה זבה בבשר' ולא כתב הרך להדי' שהם ’ ב' דרשות לשמואל התחיל מן תיבת לס לסוד ודר"ע מחסיל בכל הפסוק להורות י למייתור פסוק אסל הוא ומה שקשה להם דרשא דחיתי ש"ע הא זכינו לביאורו של הר"ן שכתוב פירש דכיון דדרשינן מבשרה על שמרגיש בבשרה־ ממילא משמע' ולא’ בשפןי, ובסתיכה שאין בכיוצא בזה הרגשות דם אצא הרגשות שפיר וחתיכה עכ"ל" . ’ הלי אף מלבדי הר"ן נמי מבואר ללאו היינו כלל דרשה לי־"ע ומדברי הר"ס ז"ל'למדתי עול משמעות תרתי ש"מ שכתב ריש פ"ע עד שתרגיש כו' כמו שביארנו (*) ואין עקום לביאורו זה אלא מה שהביא דרשה זאת ס"ה הלכהי"ו שכתב שנאמר זובה בבשרה עד שתלאה בבשרה כללן שהנשים רואות ואין לרך אשה ליאות בשפופרת' הרי ביאר לנו שמזה המיעוט נמי ממועט שלא בהרגשה הואיל שראשה כדרך שאין הנשיס) דרכם לראות בהרגשה נמצא בשני הדינן סד סעמא וסד לישה w. ובזה יש מקום אתי ליישב מה שדחקו הגאונים עצמם מדוע מיאן לש"י ז"ל לפרש דלא ' כפי' התו' בתירוצו לר' ירמי' מולה שמואל דטמאה מדרבנן אפי/ ידוע שלא הרגישה‘ ” . היינו משוס לק' לו אם צאמר די־יסלו ההוא דינא .דשמואל לגמרי א"כשסילוסתיכהנמי .־־ . ליבטל מדרבנן דהא חד טעמא לתרווי*הו ולרע' התו'ז"ל ההיכרס לילסוק דסכמיס השוו מדומם במין דם שלא לסלוק בין דם לדם וגזרו אטו דמרגיש ולאו אדעתה משא"כ במינים שונים דלא אפשר למטעי וגס לא שכיס לא גזלו ומה שהקשה בעל ש"י תו בדרשה : דל"עאטוכמס לאו דם הוי לע"ד ל"ק דהוי כעין דרשה לממזר ודאי ולא ספק ה"נ" , דורש דם ולאי ולא ספק ואף דשם עיקר הדרשה מסמשה קהלי למייסדי אסשל דה"כ תיבת־ ’ דם מיותר משוס דכבר דרשינן דף י"ע ה' מראית משני פעמים דמים ושסור אדום הוא וקצתלאי' לזה לשם מקשה והא אנן ה' חנן ולא משני דאיכא עודדם יהי' זובה א"ר ’ דא"כ ק' דרשא לר"ע מנ"ל' " . ומשני שסור אלום הוא' וא"צ לרבוי וא"ל דנלבה מדם עול מלאה שישית סלא מסלונתא דמתני' שם ז"אדילעו הסכמים מסברתם דא"א לרבות " עוד מראה שתפול מסת סע אדום שכבר סקרו על זה הביאו לאי' ללס אלום הוא וק"לאו ' אפשר למיתוראדכל הפסוק דם יהי' זובה דמי' ודאי ולא ספק וכדרך הגאון בעל ש"י:

אבל עכ"פב'דרשות נינהו וזה ברור ואין'להקשות לס"ז לשיטת הפוסקים דכל הספיקות מן' המורה לקולא א"כ קרא ל"ל סדא דכבר הקשה בזה הפר"ס בסי' ק"יבלא' זה על י שיסה זו ועול דהכא יש לומר לולא שגילתה המולה לא היינו . עושים מזה ספק מפני שאין הספק קצת שקול הואיל שבשוק של טבחייס לא עברה ה"א האי' דס מהיכי ,אתי' קמ"ל להורות שספק זה שרי. ד"ת ובזה מיושב מה דק' לפ"י הא היכא דאחסזיק התילא כע"מ לשפקאסד מן. המורה שרי וא"כקרא ל"ל להא אשהזן בחזקת סהרה עומדת א"ו כנ"ל אמנם זה ודאי לדע' הכ"מ לפ"ט דמסשיב כל הכתמים לס"ס ע"כ לומר לסובר . דרשה דר"ע אינה אלא אסמכתא דאל"ה אף לתירוצו ל קרא ל"ל להא ולאי לס"ס מדאורייתא* ־' עכ"פ שרי וממנו נמי מוכח ביטול דעת הגאון בעל ש"י דהיינו דרשה דשמואלידק"לך' אמנם בזה היטב לראות הגאון הנ"ל בדף מ"ס ננ"בז"דע"כ;דישהזד"עזוהיאז'דרש&ה' גמורה דאל"כ במה השקיס תרעומות התלמידים' לאסמכתא ילאו‘היינו עיקרן של דבלים אלא ט־נעא אי־א. .."ה' "'נ< להם־ונם מה־'ב הנ"ל <נם«ע ללישה' גמורה י היא'-־אך,‘האעת:ער לעצמו שיסה ־־ דיבר ־הגאון הנ"ל דף מ' ע"א שקושי' הכ"מ "עעיקסצליחא"דאיךנעביד ש"ס «pDp שאינו שקול להספק דשמא מן העלית משנה מבוארת' היא שחזקתה מן המקור בדףי"ז ע"ב האמנם דכגון דא איכא לשנויי דהא לפי מסקנות' הלכה כאשר פשק הר"ע ז"ל כר'־יהודא דאמל אנא הכי קאמינא מן הלול ולפנים' ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טמא המתני' נמי הבי מתפישא בנמצא מן הלול' ולפנים ר י וע"ז קאי שסזקחה וכו'. ומאן לימא לן דדוקי' דסיפא דוקא מן הלול ולסוך הוא' דהוי' ספק הא ספק אסמן הלול ולחון יספקאסמן הלול ולפנים ודאי טמא דילמא דוקי'דיישא' ' דוקא מן הלול ולפנים ודאי הוא דודאי טמא הא ספק הוי ספק טמא והכי מסתבר ,יותר ' כי כל מה שלא מבואר לנו בודאי בכלל ספק היא וא"כ בכתם הדין מם הכ"מ אך אי קשי' הא קשי' דהא שנינו נמצא על שלו שניהם סייביס בקרבן. היי מבואר דע"כדיוקא דשיפא אמת דהא הבא לא ידעינן איך הי' נמציא כמבואר בתו' דףי"יס ד"ס"כאן"שכמבו מי עדיף מנמצא מן הלול ולפנים דהיינו ודאי אלא אדרבא גרע הוא משום דהוא'סעמ' c .אס נמצא מן הלול ולפנים וא"ב צ"ע רב ליישב הכ"מ דהא כלל זה מושרש מסי המו' ';ז דנתו' דהיכי דספק אסד כודאי הוא מדאוליי7 א"א לצרפו לס"ס והצבאי בכללי הש"ך'’ ' ופר"ס י"ד בשם. כל האסיונים ומפי תה"« וכהיום שנדפס ספי ס"ס מצאתי בקי/ ק"ז ’ ס"ק ס"ו רוצה להרוס כלל זה לגמרי בהסליטו שהתו' בעצמם סתיוהו בדבריהם י"ס ואף שמביא הריב"ש שמיישב כתב עליו והוא סותר דברי התו' יכדה דחו' ,סותרים עצמם יומר הי' לו לומר שדבריהם בכמל עיקר וחזרו מעה שהקש"־נמת*'על"’ רש"י מן סע' סילוק הייב"ש ממה שנאמר שבכתף נתעלמו מכל הסוגין/ לביאים בנדם ' .אמנם צע"ד אליבא מביא ראי' להייב"ש מדברי מי' אלו שהרי דייקן לקושייתם וכתבו ' .דסתם שליא שיצתה מקצתה ויש בה וצד מסצה יש בהן רוב וצד ומס"ן’בהס רובולד כדעוכח בפ"ק ד"ק. וי"ל כדברי הריב"ש ממש וצאו דוקא וצקיבות דגזירות מלך עולם להיות פלגא ופלגא' אלא ה"ה בספק זה שאיי שן0 כ"&ילהכרי'ע ולומ'דמש"ה;' , יש אפשרו' שהרוב שיצא מקצת'שלי' יש־ בי רוב אן הוא עלץ מונס עצ־ העקרה והזדמן ופשיסא'דתמיד' יש פעכו בכה ופעס 5כה "£ייכמגוכס בכ"ק-'ול"צ"אצו* יש סוס סברה להכריע על הרוב או מיעוטי מה מסשה. ,w־fo?r' סומיא דאתא לידי

קולה היא כמו דגמרא ליה דאין מקצת שליא בלא ולד כן גמור ליה דאין מקצת שליא בלא רוב ולד, אלא ודאי דזה אין סניוה אפסיוה כלל להמיע היציאה  פנ כמקר־ ־פס .וצא נות <פעס נמ’עופ.וס־-ד. ה<א פלנא ממניהמהיים מופלים פלא מפנמה ונצא שום מניימ אמנם גסי' <ףן "?, נסיה צ"ה נ' ג6ה וסו"ש ,א" דלא כהש־ן מסוגי' דידן ייפ פ' האמה יני אמי ו' מאיו גסי ספק אנל b*bj צא אמר והיי פזינן ".פ ס"ל "ד ימפוס נדה מפמאה אצמא מפו', צי' נויא' ומפום דווב ימים מן ”".ומ’מ גיש מיד ספק איש מפהי'וזה נאמה צ'פ דשם .הד ממש אן ספק סל X ולא מוניםיממיי ספק איש או אפההויסצנא וסצגא מכיס והננע-ד מה יהא השה . להמנואי'נשא "8ג'א יפעמא זפ*ס. יינו דמשום מה שפו יי. הא י"מ נ1ונ .נמוי סיישלמיפום ומ"נ צומי מפני כאשה נמוקיו טהרה מומים א ,"ה ד־אק,־ן י, קי-פ ע'ג 7הוי. האיסוי מיעופא ימיפופא "1> ו’מ צא ס"ש וא-נ ..צ ינמקוס pro' היפי אן־ ס’ס נ' האי דא'א להסלים יע" הצפיפוס המימוש הד fan להסיי. מ"מ הוי לכה'פ נפלנא ופלנא .ומוקמיצן כפוקס פהיה .יהמו' לא הקשו בג",'אלא ע.פ ימיהם דאין לוקמה כפוקס היסי ולאו סססיו מפני יפומה להממייה כפוקס נ",לי. . וכוה מ"שכ כצ"מ של הש"ך ני"ו סי' קך'פ p'p ו'ס ופיע די-אע"כ לשימת התו' לא צרכינן במקום סזקת הימילס"ס אלא היכי דס' א' נוסה לאיסור * "היתל 7"י בשקול לדידהו בסד ס' כמי מסתרי ע"פ הסזקה א"ו דמעולם לא כיוונו לההוא כלל" במקו' סזקח היחיעכ"ם למדינן מדבריהם היכא דכל ההימר אך מכס כס"ס דהיינו בדלא אתפזיק לא איסור ולא הימי ומכ"ש למאן דס"ל אפילו במקום סזקת איסור דצייד שלא יהא יספק אסד יובא דאורייתא אס לא בנידן הייב"ש והדומה לו כנ"ל ומ*מ יפה ’הןעיל לפ"ז כאין על הימ"א ק' קושימ השב יעקב שהיא קושיה הס"ז גסי' קי'ץ על הכ"מ מפני שהם איירי במקום סזקת סהרה (ונספר כרו"פ הנדפס מסדם יאימי בס"ק כ' 'מקשה משם אונס סד הוא על ס"ס דהכ"מ וכן ק' קושיא זו על ס"ס די' מאיר הנ"ל רמתי' נמי בסברה זו דבמקוס שהאשה בסזקח סהרה אפילו ס"ס כל דהוא. מתירן דהא סז־קה מסייע לה ולא השגיס שהמו' בכמו' משני מי' זה על קושיימם במקום דשיין האשה בסזקמהימר לבעלה עומדמ) וכדי ליישב הכ"מ אמינא דלעולם סובר דיוקא דיישא דוקא ונמצא על שלו שאני ה(איל דבלא"ה האי דיגא משמעי בששמשה בעונה המוך לוסתה דאל"ה אנוס הוא כמבואר בשבועות cp י"ס ואף דפסקינן וסתות דרבנן מ"ע בזה אמיינן שנ"קמן עי רמקןל ה1איל דסזקמו מכ"פ מדרבנן דאורס בזמנו בא דהיינו מן הסדר והכייס סבימו זאת כדי ליישב קושי' מו' שהבאתי לעיל כהיא ממי' עצומה מל פי' רש"י ובסברה זאת עיןסב ט אטי אס דסבי לפי' יכ"י דאפי' מן הלול ולפנים ודאי הוי ספק טומאה ולא סש לדיוק דממני' שסזקחו מן המקור מ"מ בעונה סמוך לוסתה מודה כנ"ל (וקצת יש הוכסה לתי'/ה דכא אף לפי' המו' דמודו כל האמוראים בנמצא בקרקע פיוזדר היינו משוס דאזלינן במר פזקה ולא סיישינן לאזדקיה וק' הא ברואה בשמת משמיש על .שלו או שלה אותיום דידעינן כי אמה בשעה שנזדקיה דהא שוכבת פרקדן ולמה לא למא ספק עקעלי' א"ו כנ"ל משוס עונת הוסת נגעו בה למשומו ודאי מן המקור) ובאמת אצו הי' לנו עוד עד אסד לסברמ הכ"ע מה סוב הי' והי' אפשר לסמוך על תי' הנ"ל אף לדינא ולפ"י משמע שאף הלע"א ז"ל אזיל בשפמו. בסי' קפ"ז בכג"ה שנקיע נמי נכאי ספק מן הצדדי' אף שכס"ז ריש סי' ק"ץ הקשה מעש הקושי' שמצ הכ"מ . אך בלי יחי' מוכרסת אלא מפעמי' דנפשי' ומסלק בין דינא דהג"הה ובין דינא דהכ"מ אבל מה אעשה שלא זכימי להבין דבריו דמה קאמר להמם יש מכה כו' דמה בכן כמו החס יש מכה הנא בדינא דנ"ע נמי יש ספק דעעלמא לבן היה נראה דדעת הימ"א ז"ל ממם.בסגנון אסל עם הכ"מ אד דעדות הרמ"א ן"ל נע"ד אינו בהמלס די"ל דאזיל בשטמ המו' דייוקא דסיסא דוקאומה שמסשיב לספק מןהצלליןהיינו דוקאבלבר הלמד מענינו .דאיירי שס בהסזקה לראוסמסמת.משמיש ומשום דאזיל לשיטתי' כלפיישו הש"ןס"ק ן' שמופס הפשע במרלכי ומולין בוסמה.אפי*.בלא.מכה ומשוס לאמרינן מסמת מיעוך משמיש לקתה בהצדלי' אלא שאינו סומן עציו .לדינא אלא בדאיכא,מכה אינה ידועה שמוציאה דם ושפיר ספק מן המכה ספק מן הצדדי' מסמס מיעוך משמיש ולא מן העלי' עביל האי ספק כדדאיק לישני' מן הצדדי' ולא מן העל?' האף כלא .נעלם _ממכי שהשב יעקב לסה זה בשמי ידים נדף מ"בע"א ובדףע"ב והכרים בהוכתה בלולה,7לא.כםי' זה .מממני' הנ"ל ויי דולו כהנריס דע"ב מיירי שלא בשעת וסתה לע"ד אין .מקום ל?יסב .דבריו ,כי א’""ל/מם'־"פיה 7פ'כ א",'הפין נוסהה ,אליה א־יסמומדא,־. כ"ה מאץ־צה ימת לא ממ,ק«א כנפי אנים הוא נמניאי ככר«' הלני' פגמה ולא מהוקמא אלא דיקא בגוונא דמודה כמרדכי דהיינו בשעת וסתה סמור ובל"ז אין מקוס בדמיונו דבשלמא באשה מומזקת רואה מסמס משמיש דע"כ אשה זו נשתנית מכל הנשים ומאן לימא לן <דסמוד משונה,כגורם לילמא .בכר צדדים,משונה. הוא הגויס (ולהכי. אף הסמ"ג תפס. 'זה לס"ס וכ' דלככי מוסרם להשני בלא בדיקה) אבל אכה פשיעה הרואה פעם אסדמסמת משמיש פשיעא דמה"ח להסזיק במשונה נמצא דברי הש"ך לפ"ר שרירן ואין לנו עדות לסברא זאמ'לעשומ מן כעלי'. ס"ס והוי הכ"ע ז"ל יסיד ובעלי המו' בקישיימס על רש"י כנ"ל. כנגדו"דהא אינהו ע"כ"לא מסלקים כדסלקתי דנמצא על שלו שאני הואיל והוא סמוך צוססה 'דא"כ לא מקשו מידי ואפשר היינו משום דבאמת פסקינן וסמום דרבנן ומוכח לדבריהם דדיוקא. דסיפא דוקא והוי הכ"מ .יסיד לגבי יביס בעלי המן' וא"א למסמך לדינא כלל על"האי ספק דמן העליה להצטרפו לס"ס (אמנם כהיום. ע' לעיל בהג"ה בשם ספי ס"ס)־ודאי.’אלו הי' אפכר.לומי כדמשעע פשסןמ הסוגי'די"פ הרואה כמס דהאיממני' דנמצא'פלשלו .מיירי. דוקא .במרגשת וראי ואף נפי המסקנא לפי' המו' בין לר' אשי נין לר' יינד/'צא-'מייתיינן. אלא' .הקושי' במריימא . משא"כ מה דאיייי מדינא דאורייתא ע"כ דמיירי כדסנינן..הי' אפשר לקיים סברת הכ"ע ולומר דשאני נמצא.על שלו הואיל דבא . בהרגשה משא"כ.בכתם. שפיר הוי. ס<ק מהעלי' .ואף.קושימ סו'הנ*ל. אינה ממנגדס בזה דהא לשמואל ע"כ מן, הלול ולפנים נמי איירי בדארגשה. ושפיר מקשו _ ;זא< אי נדארגם"ען..הלול ולסןץ אמאי הו.יוכדמקשה.השב.יעקבד,ף.ס?זע"ב די"לאןמך; הרגשת עד הוי וה"ה"הגעמצי ריש קרואה להקשוס נמי מההיא .. אך לזה עומד לנגדינו הר"מ ז"ל-פ"ה מהלכות סגטיל־סלא.העמיק כלל ההוא.סירוצא ונא יפריש .לומר שאינו סייב אלת " בשהרמש והיינו משום דאזיל לשיטתי' שכתב בס"ט מהלכות א"ב ואם לא"היגיכה ' ובדקה ומצאה 7ס\לפמס בפמזדר ה"ז. בסזקס .שבא בהרגשה ולכך .בנמצא על שלו. אף .7לא ידעינן היאך "<ע"ןגסילא;' ילפען א6 איגשה"עסזקינן .זה .הספק .כודאי ממקור ובודאי. הרגישה ומסייבץ’ סטאח ואפי' 'לסברות הש"י דפ?"ד.לא',אמלנן סזקה זואלא בדאיכא לממלי.בעד. או שמש. .־ וב5א"הלא..אמרץן'.פ"מ"איא נפסוח עזה סברא .דמש"ה מסזקינן בבא .מן המקור.די;לנ_ו: בזה"שלא לאפקועי"מסזקת,הרגסה מא! >יימר .כנא מן כמקור..דתא.באמתלא_אלגשה" ’'> א*ו 7זה בל*ז.סזקה נפ"עשהוא מן המקזל וא"כ כרי צ"ע ומעתה נעיין בדביי הגאוךבעל־ 1r"« דף ע'.'מ"ב שנותן קברירה להגאין ע' יודא מילר שני דרכים ,כדיך,.אסד שכרע' לא,כ'. שסזקה,שבא גכיגש'ה.לודאי יק «’ד"ספק לא נפ:ק.ומןכן דנייו .דזוקא/כשנעצא' -מן כלול ולפנים .הוא דעסזקינן בהדגשה משא"כ,מן.ה5ול .ולסוץ/דכוי יק ספק. טומאה כמא ' >«ן כפליה לא מסזקינן"בכיגשה ומכ"ש נכחם א"י מה הימיל שכ' זה לחי' קושי' הגאון מ': *ודא מה מקשה אי דלא"ארגשה אומיוס סייגים ולדבריו־ נמי קשה דלישנידמצא אותיוס

מן הלול ולפנים אך דזה אמת דאותיום אינו אלא בקינוח ואז א"א לידע היאך'נמצא משני דצריך לאיייי בדארגשה ודאי וא"כ ק' ל מי ה לא"ביאיכימ' בהלכות שגגות דהא דנמצא על שלו ושלה בדאיגשה דהיא אל"ה מודם.רלא הוי' בחזקת. שהרגישה וא"כ הדרן ראשון' יומי קרוב אל האמת אך שלפ"זעכ"פ ק'מנ"ל להרס' האי דינא'םנימאה שאף שלא הרגישה" מעמה בדמיונה הואיל ויל* הגמרא לא משמע הכיוכדאקשהלנפשי"דא"כ ק' מנ"ל להגמרא' לאקולי בולה האי דאפי' בארגשה לאסי זמן פעורה (ותו ק, דלא הועיל לקושי' הגאון' מהר"י מילרדלשיט' כרס' דהיכא דאיכא למשלי בהרגשת עד היא בסזקהשהלגישה א"כ' מאי פרין־ נמצא על שלה אותיוס אי דלא ארגשה אמאיסייבים הא צבלידע השי' אימר' הרגשת עד הוי ונהי דלא ידע מהרגשת שמש מ"מ לא מקשה מנמצא על שלה דהיינו בקינות־ אלא מנמצא על שלו הי" לו להקשות) ע"כ הנלע"ד דהרס' ז"ל יהי" לו שבר נאמן העומד' בסברתו ולשניהם יהי" לימוד ערוך מפי הנמלא ששילה נבקש שבר לדינא דתה"ד שבש"ע' סי" ק"ץ בשם יש מי שאומר דאם הרגישה ובדקה ולא מצאה כלום וכו' ונד"ס כ" שלא מצא־' לו סבל בפוסקים ולע"ד הש"ה בשיעשי" שהרי כ" בסוף שער ג' ועתה יש לבאר אשה שים־' לה וסת ולא בדקה ולא הרגישה אס הוא מושלת אסר מכן בבדיקה או אפי" .בלא בדיקה." ומסיק דאינה מהורה אלא בבדיקה וק' דא"כ אפי' הרגישה נמי דהא בדקה ומצאה טהור וכמרז שלפי שוסחות דרבנן כי מצאה עהור טהור ה"ה אף שהרגישה נמיא"וכהתה"ד דהרגשה' סברה. דאורייתא היא ואפי" מצאה טהור טמא ושניהם לא למדוהו אלא מדמקשה אידאלגשה' עגול אמאי טהור והא יש"י ז"ל פירש עגול סהוי שאין זה דם בדיקה דדרך קנוס להיות' משוך ור"ל דהיכי דאיכא למתלי במאכולח במו הסת הכל נראה ודאי דדם מאכולת הוא ' וא"כ מה בכך בארגשה הא הוי כצדקה ומצאה סהור א"ו כסברת מה"ד ונהי דהאי דם' מאכולת עכ"פ מצד ההרגשה ממאה אפי' ברקה . ומצאה עהורוכחה"ד שמביא ראיה מקושי* הגמרא ממצא על שלו אף דשם איכא לדסוי מ"מ סובי דבסד אופן אזלא כלהסוגי" והואיל,' דשם יומי משברי שהוא סברה דאורייתא הואיל ותנא בה סיוב קרבן נקמה ולאו דוקאוהנה ' .המה"ב שביאר דינו דרב דוקא בדלא הרגישה הא ק' א"כ שמואל במה מחוקים דססקאפי/ בדקה ומצאה מהוריעמא ’־ והיינו'ודאי סמא נדה נמי דומי" דסלוגתח י"א ור" יהושע ת"ל דלא איגשה ונהי דוסחוח דאורייתא ובודאי סזי' הא בלא הרגשה הוי ומכורה ד"מ : א"ו הואיל ווסשוח דאוייית' והוי כאלו ודאי סזי' מנופה הוי נמי בסזקה שהרגיש וזה הואר דעת היס' ומזה הוי הוכחשו ביורה והנה ראיתי בחשו' הנ"ל דף נ' ע"בשכ' מל דינו דמה"ד דמדויל ידי’" מששליס מן ההיא מימרא דשמואל וכנראה שמוקים לה בדאיגישה ונעלם ממנו לע"ד דברי המה"ב הנ"ל ולדבריו הי' לו ליפסוק אליבא דיב דאסילו באיגשה מהור “ דכא ודאי בסדא גוונא סלוגתייהו א"ו י דהחה"ב בשימשו דהרמ" נמצא לפ"ז מוכס דסזקם דכיגשה לאו דוקא היכי דאיכא למתלי במידי, דמי לא עסקינן שלא שמשה ולא הטילה'מים בשעת וסתה ומ"מ היא בסזקה שהרגיכה (וכהיום שנדסס ספי כרו"פ ראיתי ריס סי" קפ"ג מוציא מדיוק ל' הרע" דדוקא במקום דאיכא למתלי בבדיקות העד הוא דאמרינן הסזקה ולע"ד זה לאו מידי דאינו מדייק אלא להורות שמצא לפנים מן הלול שאז סזקתר מן המקור והוא סמא ודאי מסנישנמי סזקהו שבא בהרגשה ולאפוקי מן הלול ולסוןשישז ־ לספוק במן הצד וכן פירשו הה"מ) אף דא"כ סשימא דצייך ביאור מימיאידשמואנדבדקה קרקע עוצם דהא בזה נמי לפ"י הוי כודאי יצא מגופה ונימא סזקה שבא בהרנסה ומה עניו ’ נזירות כהס לככאאמנס רקדקתי 6 קוף כסוגי' אלא אפי" קרקע דמבדיק'שפירדאיכ$ למימי מנופה אתי' ולא קאמר דודאי מגופה אתי' ש"מ דלאו ודאי הוא דאעפ"כאיכא. למימי בדיך יסוק מקמי הכי הוי הואיל ולא נמלא שוך כגוף ע"י בדיקה וא"כ י"ל כך פירושו מהורה שנאמר בבשרה וכו' וי"ל כדכחבחי שלמדתי מדרך הרע' בתרתי ש"מ¬ . שכמו שממעטינן שפיר משום שאין דרך ליאות כך כן ממעטינן בלא הרגשה ומורה לנר' בזה דהרגשה סברא דאוריי' היא שאין דיך דם שיהי'יוצא מגופה בלי שתרגיש ויוצא לנו מדין זה שאף שבדקה ק"ע דמבדיק ספיר מ"מ אמרינן מדלא ארנבה ודאי. מעלמא הוא ’ מדאוריי' וכיוצא בזה אימא. במס' ביצה דף ז' ע"א בדק קינה בל תרנגולת ו וכו' מ"ם אך למסקנה לר' יימי' מודה שמואל דממאה דרבנן ולי' אשי. בקרקע אף מדרבנן מהורה (מצאתי כעין פירש זה בתשו'מוי"ס לובלין בשם השואל וע"ש) והשקלא ומיי' הכי אזלה מסילה מקשה אי דלא איגשה עומדת אמאי ממאה דהא מדלא איגשה י"ל דממקוס סי יגניס הוא אס"כ פריך מעד. :שהי' נמוך 'אי דאיגישה עגיל אמאי מהוידהא הרגשה סגרה דאורייתא דסזי' ונהי דדם הנמצא ממסת ־ הכי מ"ע תהא ממאה ואי דלאאיגשה משוךאמאי ממאוי"ל כיוןדזה נמיסברא דאורייתא דהיכי דלא הרגיש ודמי' לא' שזי"' ה"נ אף דמשוך נימא דמעלמא אמא, ממאכולח כמו בנמצא בסלוק הבדוק דמלינן אפי' <נשון במאכולח .' .זגסלמא ב ־ התס"ד- -הוכיס .דינו שפ.יר . אי לא נימא דהרגכה סבר' דאוייי' היא דודאי חזי' לא מקשה הגמר"־ מידי אי־דאיגשסש: עגול אמאי מהור די"ל הואיל דסיווייהו סבר' דרבנן י"ל הרגשה* נסומיא .ועגול לקולא דילמא סברת מנול אלימא משא"כ גבי אי דלא ארנשה לשמואל פריך שסיר כיון דזאת סברה ראוייי' דכיכי דלא איגישה לאו מגופה נהי דמשוך סברה דרבנן לחומרא מ"ע ’סברה דהוריי' עדיפה אמנם הקושי' מנמצא על שלו ועל שלה צ"ע מה מקשה אי דלא . ארגשה נמצאמל שלה"אמאי חייבים אך ע' דף ס' ע"ב בתו' ד"ה אימא .שמש מכרי* כתבו" וא"ת כו' י וי"ל בו' כיון דרוב פעמים לכך בעלה: בסמאת וא"כ כך הקושי' ואי ¬דלא איגשה י"ל בשעת תשמיש אמאי בעלה ‘בסמאת נימא :דאסר תשמיש ראתה כיון : דלא איגשה בשעת משמיש וצ"ת מה בכך דלאסי תשמיש ראתה הא בשמח ראייה נעי - לא איגשה וכשראתה מגופה הא מו.דה שמואל .דהיא בחזקת שהרגישה אלא דלאו אדמתם. ז"א דכא כבר ידע ע"י'שנוי דאתקסחא מהי' כעד מונס מהרגשת כעד ומקשה-א? דלא 'ארגשה בשעת משמיש אמאי חייב בנמצא על שלה נימא־ לאסר משמיש יאחה ומה דלא איגישה בשעת ראי' היינו דבאמת ארגשה אלא שטעמה וסברה הרגשת עד הוא (ואף דלא ’ אפשר דאותיום היינו י בבדיקה "אלא בקינוח מ"מ לע"ד אין זה .מוסלט .דלא שייך " לומר סברה הרגשת עד הוי) וממי' לו בכיגשת שמש ולפ"ז יפה .דלא העתיק בהלכות. □ -שגגות מיר'ן הגמרא" דארגשה . דהא סהמקשן עצמו מוכס .דהסביא ה"ה להיפך: דהרגשות" עד ושמש הוי כמו "הרגשה ולכך בנמצא מל . שלה אזלינן בתר רובא־דבשעח תשמיש ראתם.;r -ומאידלא אינשה טעמה "בדמיונה. ומדויק'בזה דלא.- ,מקשה מנעצא- על: שלו 'ומחה'אדון־לסלו בש"וסא דהאי איחחא אס אסמוך על' הס"ס: שעשה הגאון גמל ש", י דדלמא/נסמת מכה ודלמא שנא הרגישה לדרך שני. הואיל. דכאי סזקה .גלאי-ודאי היא- הא'כבי :מבואר עדינא'דהרע’,' בנמצא: על שלו ועל .־שנה דמכס סזקה-זו.?*”3 סטאנ4ז וכל; היכידס' ;ראשון" כודאי־ ד"ח ־ליכא ־לאצטרופי: לס"ס־זע' בכג«ה/לסץל) ואס לדיך- א' סהוכיס דסזקה'זו י אינה אלא היצי דאיכא למרזלי במידי ן3נ"ד 0וכיס. בראינ וזב ממנס' r ואס"כ בדקה "דלי'כא" למתלי ההרגשה בבדיקתם לא מיבעי' לדרכי הנ?ל־ סאין מקום .לדבריו אלא "אפילו לשיטתו'מ"ל דאיכא "שטעתה .בהרגשות ־מי :רגלים אף .תשמיש אס כמשה בזמן־ ארוך :'כזה ומדוע;לא ’י«א החזקה. ־וצמו ככקסמי על.ןמדגי.-כחמים ומכ"ש-נדעתהתו". דאפילו לא הטילה איכא למתלי בהו בזמן ארוך ואס נסמוך מל ?ס"ס שעושה הגאון 'ויופא'ספק'-־ממכ'ס' מעני' הא הוכסתי לעיל דא"א לאצכור־ופי ואף שהיגי' נזה ומסלק בין אדום 'אסזקת־רמן. כמקיי ”ללגו ;־ובזה־ ממציא. יכס־ הימל דמשןם זה אף"האדוס בספק קשה לי מיז-מימרא"די"י דף י"א'מקוי שהזיע . כשני ,נויפי מרגליות טמאה"זדוקא שנים אבל סדא אימא ממלסא ופירש", עמלעא מן הצדדי' ולשונו משסע דטפה אסד הוא ראיס)