נאד של דמעות/פתח דבר: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין שינוי בגודל ,  1 באוקטובר 2020
מ
תיקון
מ (תיקון)
שורה 11: שורה 11:
'''הגיעה''' השעה להתעורר ולדעת, כי התורה הקדושה היא חיי היהודי ונשמתו נפשו ודמו, כי על ידה רק על ידה לא גוע לשחת ובעוצם כחה הוא חי וקיים זה אלפי שנים, וכמו הדם שהוא נבלע באברי האדם, ונוזל בעורקיו והוא יסוד חיי האדם, כן התורה נבלעת באברי היהודי, ונוזלת בעורקיו והיא היא יסוד ושורש חייו, וכשאז"ל באדר"נ {{ממ|פכ"ד}} "הלומד תורה בילדותו ד"ת נבלעין בדמיו", כי התורה הבאה בקרבו, מתלכדת עם דמו, והיא שופעת לו חיים, וכמו עורקי וגידי הדם דפיקתם ותנועתם הם אותות החיים, ושביתת הדפיקה והעדר התנועה, מעידים על אפיסת החיים, כן הרגשת דפיקת עורקי התורה ותנועתם, הם אותות חיי היהודי, ומנוחתם ושביתתם הם סימני וציוני המיתה. ובספרי [[שערי אורה]] {{ממ|שער א' פ"ג אות י"א}} כתבתי וז"ל "כל אחד מבני ישראל יודע, כי התורה היא נשמת האומה ורוחניותה היא חייו ואורך ימיו, ולכל אחד מבנ"י, יש להרגיש כי איזהו דם שנשמתו של ישראל תלויה בו, היא התורה, היא רק היא מצקת בו רוח חיים, ועלי' ועל ידי' הוא חי, וכל איש ואיש מבנ"י, בעת שרואה, כי התורה מתמעטת, וכבודה מתחללת, ויקרתה וגאונה מושפלת עד לעפר, יש לו לשוות לו כמו שרואה שדמו נשפך ונגרר לארץ, כי התורה היא חייו וכבודו, היא כבודו ועוזו, דמו ונפשו, כי היא נבלעת בדמיו ובאבריו, בכל אבר ואבר מאבריו ובכל עורקיו, נוזלת דם התורה, והתמעטות התורה, וחילול כבודה, היא היא שפיכת דמו הנגררת לארץ, וחז"ל ספרו לנו עניין נפלא וניסיי, שאין כל תפונה, כי תכלית הפליאה היתה ללמד לנו למוד הזה שהוא רב התועלת, והוא בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/נו/ב|נו:]]}} "זה טיטוס שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו, ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ס"ת ועבר עלי' עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיו דם מבצבץ ויוצא, וכסבר הרג את עצמו". בעת שרשע זה השפיל כ"כ כבוד התורה, וחלל נזרה, נעשה הנס והפלא הזה, ויצא דם להראות, שכל אחד מישראל ידע, כי כבוד התורה וקדושתה, היא דמו וחייו, וזלזול כבוד התורה והורדתה עד לעפר, היא נגירת דמו, והזלתו לארץ, כי התורה בפעולתה הרוחני היא נשמת היהודי, ורוחו עולמו וחייו". והוא כדברינו הנ"ל שהתורה ביחס חיי הרוחני של ישראל [שהוא יסוד חיי עם הרוח הזה], מתחשבת ממש כהדם ביחס חיי החומרי והגופני:  
'''הגיעה''' השעה להתעורר ולדעת, כי התורה הקדושה היא חיי היהודי ונשמתו נפשו ודמו, כי על ידה רק על ידה לא גוע לשחת ובעוצם כחה הוא חי וקיים זה אלפי שנים, וכמו הדם שהוא נבלע באברי האדם, ונוזל בעורקיו והוא יסוד חיי האדם, כן התורה נבלעת באברי היהודי, ונוזלת בעורקיו והיא היא יסוד ושורש חייו, וכשאז"ל באדר"נ {{ממ|פכ"ד}} "הלומד תורה בילדותו ד"ת נבלעין בדמיו", כי התורה הבאה בקרבו, מתלכדת עם דמו, והיא שופעת לו חיים, וכמו עורקי וגידי הדם דפיקתם ותנועתם הם אותות החיים, ושביתת הדפיקה והעדר התנועה, מעידים על אפיסת החיים, כן הרגשת דפיקת עורקי התורה ותנועתם, הם אותות חיי היהודי, ומנוחתם ושביתתם הם סימני וציוני המיתה. ובספרי [[שערי אורה]] {{ממ|שער א' פ"ג אות י"א}} כתבתי וז"ל "כל אחד מבני ישראל יודע, כי התורה היא נשמת האומה ורוחניותה היא חייו ואורך ימיו, ולכל אחד מבנ"י, יש להרגיש כי איזהו דם שנשמתו של ישראל תלויה בו, היא התורה, היא רק היא מצקת בו רוח חיים, ועלי' ועל ידי' הוא חי, וכל איש ואיש מבנ"י, בעת שרואה, כי התורה מתמעטת, וכבודה מתחללת, ויקרתה וגאונה מושפלת עד לעפר, יש לו לשוות לו כמו שרואה שדמו נשפך ונגרר לארץ, כי התורה היא חייו וכבודו, היא כבודו ועוזו, דמו ונפשו, כי היא נבלעת בדמיו ובאבריו, בכל אבר ואבר מאבריו ובכל עורקיו, נוזלת דם התורה, והתמעטות התורה, וחילול כבודה, היא היא שפיכת דמו הנגררת לארץ, וחז"ל ספרו לנו עניין נפלא וניסיי, שאין כל תפונה, כי תכלית הפליאה היתה ללמד לנו למוד הזה שהוא רב התועלת, והוא בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/נו/ב|נו:]]}} "זה טיטוס שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו, ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ס"ת ועבר עלי' עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיו דם מבצבץ ויוצא, וכסבר הרג את עצמו". בעת שרשע זה השפיל כ"כ כבוד התורה, וחלל נזרה, נעשה הנס והפלא הזה, ויצא דם להראות, שכל אחד מישראל ידע, כי כבוד התורה וקדושתה, היא דמו וחייו, וזלזול כבוד התורה והורדתה עד לעפר, היא נגירת דמו, והזלתו לארץ, כי התורה בפעולתה הרוחני היא נשמת היהודי, ורוחו עולמו וחייו". והוא כדברינו הנ"ל שהתורה ביחס חיי הרוחני של ישראל [שהוא יסוד חיי עם הרוח הזה], מתחשבת ממש כהדם ביחס חיי החומרי והגופני:  


'''האדם''' שנתמעט דמו [ע"י הקזה], ומרגיש הצטננות, ראוי להחיש ולמהר לעשות לו מדורת אש לחוממו ולעורר בקרבו רגשות החיים החמים. וכמאמרם ז"ל בשבת {{ממ|[[בבבלי/שבת/קכט/א|קכט.]]}} "הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז". אי לזאת בעתים האלה, שיש עניינים רבים בתנאי חיי ישראל, הממעטים דמו הרוחני, והולך ומצטנן, ראוי למהר ולהחיש פעולת החימום, להחימו ולהלהיבו, לעורר בקרבו רגשות חייו הרוחניים, ולהקיצו לתחיה, והחימום הרוחני הזה, הוא רק ע"י מאמרי תוה"ק הקדושה, שכל דבריה כאש, ורשפיה רשפי אש, ומאמריה החמים והנלהבים, יכולים הרבה לפעול, וגלל כן ראוי עתה להפיץ מאמרים המסוגלים להחם הלבבות ולהלהיב הרגשות, ולזאת לא השמטתי המאמרים הנ"ל, כי הם מכוונים ג"כ למטרה זו, ובכלל ראוי ספרי זה להאציל בגללו מעט עת, לקרותו בשום לב, ואם שהוא מעט הכמות, בכ"ז יש בו בע"ה מאמרים רבי הערך וכבירי התועלת. ואלה שאזניהם תהינה קשובות לדברי, ויקחו להם עת לקרותו, אעוררם אשר ביחוד ישימו לבם, על מאמרי חז"ל מאגדה ומדרש, המובאים בספרי זה, ומה טוב היה לוא יאבו לוותר מעט עת, לעיין בהמאמרים במקומם, ולהתבונן אח"כ על דברי, ואי אז יראו שבע"ה אור חדש מופיע על דבריהם התמוהים והנפלאים, ואולי ימצאו עוד אנשי לב באלה, שיבינו התועלת מדברים כאלה בכלל, ומבאורים כאלה בפרט, וישתדלו לחזק ידי להוציאם לאור, כי נפשי תשתפך עלי בראותי כי מבחרי חיבורי שהם פרי יגיעה רבה ותגובת עמל רב, עודם מתגלגלים תחת שואה, ואור הדפוס לא נגה עוד עליהם. ובזכרי את התועלת הרבה שיש לקוות מהם לא אדע שלו ורוחי יסער בקרבי מאד, ואולי יזכני ה' שספרי זה שיש לקוות שכאשר יעברו עליו עיני המבינים בעם יצא זכאי בדינו - יהיה למעורר ומקיץ להעיר את איזה מראשי עמנו לדאוג בעד ספרי לחפש עצות איך להפיץ עליהם אור הדפוס והיה זה שכרי. את הדברים האלה ערכתי לפני הקוראים פה בפתיחתי כי ישתמשו לפני גם בתור התנצלות שאחשוב שיספיקו לפני אלה החפצים לשפוט לטובה. ולאלה הלמודים לחפש תואנות ותנואות, ידעתי מראש, כי לפניהם לא יועילו כל דברי התנצלות ולשפת יתר הוא להתנצל לפניהם, כי תחלתם היא תחלת הספר, וגידופם הוא כבוד המחבר.
'''האדם''' שנתמעט דמו [ע"י הקזה], ומרגיש הצטננות, ראוי להחיש ולמהר לעשות לו מדורת אש לחוממו ולעורר בקרבו רגשות החיים החמים. וכמאמרם ז"ל בשבת {{ממ|ב[[בבלי/שבת/קכט/א|קכט.]]}} "הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז". אי לזאת בעתים האלה, שיש עניינים רבים בתנאי חיי ישראל, הממעטים דמו הרוחני, והולך ומצטנן, ראוי למהר ולהחיש פעולת החימום, להחימו ולהלהיבו, לעורר בקרבו רגשות חייו הרוחניים, ולהקיצו לתחיה, והחימום הרוחני הזה, הוא רק ע"י מאמרי תוה"ק הקדושה, שכל דבריה כאש, ורשפיה רשפי אש, ומאמריה החמים והנלהבים, יכולים הרבה לפעול, וגלל כן ראוי עתה להפיץ מאמרים המסוגלים להחם הלבבות ולהלהיב הרגשות, ולזאת לא השמטתי המאמרים הנ"ל, כי הם מכוונים ג"כ למטרה זו, ובכלל ראוי ספרי זה להאציל בגללו מעט עת, לקרותו בשום לב, ואם שהוא מעט הכמות, בכ"ז יש בו בע"ה מאמרים רבי הערך וכבירי התועלת. ואלה שאזניהם תהינה קשובות לדברי, ויקחו להם עת לקרותו, אעוררם אשר ביחוד ישימו לבם, על מאמרי חז"ל מאגדה ומדרש, המובאים בספרי זה, ומה טוב היה לוא יאבו לוותר מעט עת, לעיין בהמאמרים במקומם, ולהתבונן אח"כ על דברי, ואי אז יראו שבע"ה אור חדש מופיע על דבריהם התמוהים והנפלאים, ואולי ימצאו עוד אנשי לב באלה, שיבינו התועלת מדברים כאלה בכלל, ומבאורים כאלה בפרט, וישתדלו לחזק ידי להוציאם לאור, כי נפשי תשתפך עלי בראותי כי מבחרי חיבורי שהם פרי יגיעה רבה ותגובת עמל רב, עודם מתגלגלים תחת שואה, ואור הדפוס לא נגה עוד עליהם. ובזכרי את התועלת הרבה שיש לקוות מהם לא אדע שלו ורוחי יסער בקרבי מאד, ואולי יזכני ה' שספרי זה שיש לקוות שכאשר יעברו עליו עיני המבינים בעם יצא זכאי בדינו - יהיה למעורר ומקיץ להעיר את איזה מראשי עמנו לדאוג בעד ספרי לחפש עצות איך להפיץ עליהם אור הדפוס והיה זה שכרי. את הדברים האלה ערכתי לפני הקוראים פה בפתיחתי כי ישתמשו לפני גם בתור התנצלות שאחשוב שיספיקו לפני אלה החפצים לשפוט לטובה. ולאלה הלמודים לחפש תואנות ותנואות, ידעתי מראש, כי לפניהם לא יועילו כל דברי התנצלות ולשפת יתר הוא להתנצל לפניהם, כי תחלתם היא תחלת הספר, וגידופם הוא כבוד המחבר.
{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:הקדמות]]
[[קטגוריה:הקדמות]]
[[קטגוריה:נאד של דמעות|פתח דבר]]
[[קטגוריה:נאד של דמעות|פתח דבר]]

תפריט ניווט