כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/סד: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 107: שורה 107:
הנני רואה בעיני באותות השמים וסדורם שמורים עלי קצת תלאות,  
הנני רואה בעיני באותות השמים וסדורם שמורים עלי קצת תלאות,  
לזה אמר אל תהי חכם בעיניך, אבל ירא את ה' ובאמצעות היראה תסור מכל  
לזה אמר אל תהי חכם בעיניך, אבל ירא את ה' ובאמצעות היראה תסור מכל  
רע הוראת המערכות מהתלאות המתרגשות לבא לעולם, כמ"ש (שבת קנ"ו.): בגוים  
רע הוראת המערכות מהתלאות המתרגשות לבא לעולם, כמ"ש בגוים  
שיחתו מאותות השמים וישראל אל יחתו. ולזה אמר אל יחשיב ההון והתבואה
שיחתו מאותות השמים וישראל אל יחתו (שבת קנ"ו.). ולזה אמר אל יחשיב ההון והתבואה
לשלימות תכליתיי, כי איננו כי אם הכנה, וזהו שאמר כבד [את] ה' מהונך  
לשלימות תכליתיי, כי איננו כי אם הכנה, וזהו שאמר כבד [את] ה' מהונך  
ומראשית (משלי ג, ט). ויחשב כאלו נתת לו כל תבואתך, כי אחר שנתת לו הראשית  
ומראשית (משלי ג, ט). ויחשב כאלו נתת לו כל תבואתך, כי אחר שנתת לו הראשית  
שורה 139: שורה 139:
למצוה קלה כבחמורה שמצוה וכו' ועבירה גוררת וכו', ובסוף דבריו  
למצוה קלה כבחמורה שמצוה וכו' ועבירה גוררת וכו', ובסוף דבריו  
יאמר נא מוסר "ובורח מן העבירה":
יאמר נא מוסר "ובורח מן העבירה":
'''הביאור''' הוא שבן עזאי הודיענו מעלת ההתדבקות וריצה במצוה
קלה להיות בה שלשה תועלות, האחד בעצם וראשונה
בעשות המצוה בחשק וכוסף אמיתי ותשוקה ונכבדת וזריז ורץ בה,
והשני הוא שאחר שהמצוה גוררת מצוה כדמסיק, ומאי דלא הוה הוה
דהיינו המצוה הראשונה מאי דהוה שכבר עשה המצוה הראשונה לא
כ"ש שיעשה שנית, והוא השיעור ההכשר שיש באדם בתחלה שגרם לו
לעשותה, כשנתקדש בה במצוה הכשיר יותר לעשות מצוה יותר
גדולה ממנה, וזהו שאמר הוי רץ למצוה קלה. רוצה לומר לעשות מצוה
קלה בזריזות נמרץ כבחמורה, רוצה לומר כאלו כבר אתה בתוך
החמורה ממש, שכיון שהמצוה גוררת מצוה, הנה יהי בעיניך כאלו כבר
אתה בחמורה, שזאת הקלה יגרור אותה, והתועלת השלישי מהיותך
רץ למצוה קלה הוא שאגב אורחך אתה בורח מן העבירה, כי הבטלה
תביאך לידי עבירה, אמנם בהיותך רץ למצוה קלה נמשך תועלת
שלישי שאתה בורח מן העבירה, וזהו שאמר ובורח ולא אמר וברח,
נמצא דאגב חדא של רץ למצוה קלה תרתי אחריני, דהיינו כבחמורה
ובורח מן העבירה, שהם הכל שלשה תועלות כאמור. ונתן טעם שמצוה
גוררת מצוה, והיא תגרור לך החמורה וג"כ בהיות גוררת מצוה תבריחך
מן העבירה. ואמר שמצוה גוררת מצוה בדרך טבע והרגל בהרגילך
במצות, מצוה גוררת מצוה, וג"כ בדרך שכר שהמקדש עצמו מלמטה
מקדישים אותו מלמעלה, ובשכר מצוה מזמינים לו מצוה אחרת, באופן
שמהיות האדם עובר אורח נוטה ללון שינת עולם, צריך להיותו זריז
ורץ במצוה קלה כדי להשיג בזמן מועט צידה מרובה, ועל זה זירז
התנא ואמר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. שכיוון לומר שבעוד
היות האדם בעסק ימעט ממנו ועסוק בתורה, ולז"א ממעט בעסק
ולא אמר ממעט עסק אלא בעסק, בעוד היותך בו בעסק תמעט
בו ועסוק בתורה, כי אז ראוי להחזיק לך טובה ביותר על שאחר
שנתעסקת בעסק אתה ממעט בו ועוסק בתורה. עוד רמז לנו באומרו
"הוי ממעט בעסק" לרמוז ששומר מצוה ועוסק בתורה לא ידע דבר רע, שאין
המיעוט בריוח אלא המיעוט יהיה בעסק הסחורה שאתה ממעטו, ולעסוק
בתורה והעסק בתוהר יקל מעליך העסק באופן שהריוח במקומו עומד
כאלו

תפריט ניווט