4,506
עריכות
כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/סד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 170: | שורה 170: | ||
המיעוט בריוח אלא המיעוט יהיה בעסק הסחורה שאתה ממעטו, ולעסוק | המיעוט בריוח אלא המיעוט יהיה בעסק הסחורה שאתה ממעטו, ולעסוק | ||
בתורה והעסק בתוהר יקל מעליך העסק באופן שהריוח במקומו עומד | בתורה והעסק בתוהר יקל מעליך העסק באופן שהריוח במקומו עומד | ||
כאלו | כאלו כל עסקיך היה בעסק משא ומתן ולא נתמעט כי אם עסק | ||
הסחורה והטורח, ועוסק בתורה ומלאכתך תעשה ע"י אחרים. נמצא | |||
שצריך האדם לדעת כי כל הצלחות העולם הזה הבל המה, ואדם | |||
להבל דמה ימיו כצל עובר (תהלים קמד, ד). ובזה ירוץ לקראת השלימות הנפשיי | |||
המתקיים לעולם, אשר על זה אמר דע"ה הבוטחים על חילם וכו' (תהלים מט, ז). אח | |||
לא פדה יפדה איש וכו' (שם ח). ויחי עוד לנצח וכו' (שם י). אמר כי בראות האדם | |||
השחת והמות בעיניו תמיד יועיל לו שלא יחשיב הון העה"ז לבטוח בו | |||
באמור כחי ועוצם ידי עשה לי העושר הזה, ז"ש הבוטחים על חילם | |||
וכחם וברוב עשרם יתהללו, ר"ל לא יהללו ה' המוריש ומעשיר אבל | |||
יתהללו וישבחו את עצמם שחילם וכחם ועוצם חריפותם בהשתדלותם | |||
עשתה זאת ולא מה', ולזה ימשך שאח לא פדה יפדה איש, הטעם בכפל | |||
שתיבת "לא" מושך אחר עמה, וכאלו כתב אח לא פדה אח לא יפדה איש | |||
שהכוונה שהענין לפדות האח הוא נמנע מצד עצמו, כי אח לא פדה | |||
ולו הונח שהיה אפשר לפדות, לא יפדה איש, שלא ירצה לפדות ולא | |||
תן לאלקים כפרו, כי שׂם זהב כסלו והם הבוטחים על חילם ועשרם, | |||
ואיך יפדה איש את אחיו בו וממונו חביב עליו יותר מגופו, ז"ש אח לא | |||
פדה מצד הענין היותו נמנע הפדיון, וכן לא יפדה מצד רוע הבחירה, | |||
והיינו דקאמר יפדה, לא זו אף זו שאפילו פדיון עצמו לא ירצה האדם | |||
לתת כ"ש פדיון אחרים, ז"ש לא יתן לאלהים כפרו, ר"ל כופר עצמו כ"ש | |||
כופר האח שלא יתן, זהו בבחינת פדיון הגוף כי בבחינת פדיון הנפש | |||
עם היותו אפשרי ע"י התורה ודבר ה' היקר וע"י מעשים טובים, עכ"ז | |||
לא ירצה האדם לפדות עצמו עם היותו אפשרי - האדם עשהו נמנע, | |||
ז"ש ויקר פדיון נפשם. ר"ל והפדיון היקר הוא פדיון נפשם, ע"ד ודבר ה' | |||
היה יקר בימים וכו' (ש"א ג, א). או כפשוטו שפדיון נפשם יקר הערך אבל אינו נמנע | |||
אלא שהאדם חדל ממנו לעולם כאלו הוא נמנע, כ"ז נמשך להם מצד | |||
היותם בוטחים על חילם וכו'. אמנם לחיות לנצח ולזכות בחיים | |||
הנצחיים צריך שיראה חכמים ימותו אבל לא יאבדו ח"ו, עתידים לחיות, | |||
אמנם הכסיל והבער בהתחברם ובנוסם רע להם ולעולם, זהו שאמר | |||
יחד כסיל ובער יאבדו מתוך הקהל, ע"ד מה שפירשתי בסדר אחרי | |||
מות עיין שם בפסוק ופושעים נשמדו יחדיו וכו' (תהלים לז, לח). הנה בראותו ענין זה | |||
לא יהיה כסיל בוטח בעשרו הוא יפול, ולא מתהלל בכחו ועוצם ידו, | |||
והיינו אומרו ויחי עוד לנצח ולא יראה השחת, כי טעם הכפל שהאדם | |||
לחיות לנצח צריך הוא לראות בעיניו תמיד השחת המעותד לירד בו | |||
כי יועילנו להצילו מרעתו, ע"ד מ"ש עקביא ולאן אתה הולך למקום עפר | |||
רמה וכו'. שהכוונה "למקום עפר" אם תהיה צדיק שלא היתה בך קנאה | |||
שלא יהיה בך רקב עצמות הקנאה (משלי יד, ל), באופן שלא יהיה לך המקום ההוא | |||
כי אם מקום עפר לבד, ואם ח"ו כשלת בעוניך - לא מקום עפר לבד הוא | |||
כי אם גם יוצע תחתיך רמה ותולעה, ובזה מתורץ הקושי שבדבריו, | |||
דבכלל הפורענות הגדול של רמה ותולעה הוא פורענות עפר ולמה | |||
יזכירהו, הן אמת שאפשר לומר שאומר הדברים כהוייתן שמיד בנסעך | |||
מהעה"ז תלך למקום עפר, ואחר ימים מספר רמה, ואחריו תולעה, תולעים | |||
היותר גדולים מרמה. לזה אמר כי עם היות ראיית השחת תיקון גדול | |||
להשיג החיים הנצחיים, וע"ד מי גבר יחיה ולא יראה מות וכו' (תהלים פט, מט). שהכוונה מי | |||
זה הוא גבר שיחיה ובעודו חי לא יראה מות לנגד עיניו ולהרגיז יצרו | |||
הרע תמיד שיוכל למלט נפשו מיד שאול סלה, ודאי לא ימצא איש ממלט | |||
נפשו מיד שאול סלה אם לא ע"י תרופה זו שיחיה ובחיים חייתו יראה | |||
לנגד עיניו המות. או אמר מי הוא זה הגבר שיחיה בעה"ז ולא יראה | |||
מות הנפש אבל יחיה לנצח, פירש הפסוק ואמר איש אשר ימלט נפשו מיד | |||
שאול סלה, שרואה עצמו כאלו הוא על פתח שאול ואבדון, וכשהעבירה | |||
באה לידו רואה עצמו כאלו כמעט שכנה דומה נפשו וירד לשאול, ומצד | |||
המניעה שמונע עצמו לטעם טעם החטא מעלה בדעתו שימלט נפשו | |||
מיד שאול סלה, ר"ל תמיד הוא במחשבה זו בכל רגעיו ובזה ניצל מידי | |||
עבירה, ולזה אמר ויחי עוד לנצח. ר"ל יש אופן השגה לחיות עוד לנצח אף | |||
על פי שלא יעשה זה התיקון של ראיית המות והשחת הנזכר בפסוק | |||
יחיה ולא יראה מות, ז"ש ויחי עוד כו' אף על פי שלא יראה השחת, | |||
והתיקון הוא כי יראה חכמים ימותו כו'. כי בהשיגו ידיעה זו ובראותו | |||
שהחכמים לא ישיגם אבדון כי אם מיתה, והכסילים והבעירים הם הם | |||
שיאבדו, זה ידריכוהו בדרך ישרה ללכת אל מקום החיים ולא יבטח | |||
על חילו ולא בעשרו. ובזה נבוא אל ביאור הפרשה ונבין טעם נכון | |||
בחומר השביעית שדרשו חז"ל שאם יזלזל בה סוף שמוכר מטלטליו, והיינו | |||
דסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתיך או קנה. שנמשך זה מעונש | |||
זלזול השביעית והסתחרו בפירותיה, לא שב נעשה מך ומוכר קרקעו. | |||
והיינו דסמיך ליה וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. לא שב סוף שמוכר | |||
ביתו והיינו ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה. לא שב מוכר עצמו | |||
והיינו וכי ימוך וכו' ונמכר לך. לא שב נמכר לגר תושב והיינו וכי תשיג | |||
כו' ונמכר לגר תושב. לא שב נמכר לע"א והיינו לעקר משפחת גר. כי | |||
צריך להבין מהו חומר אבקה של שביעית לגלגל עליו כל התלאה | |||
הזאת, אכן מהיות ענין השביעית הוראה אל האדם שעתיד הוא | |||
להשמיט העולם הזה כולו ולנטוש כלו ולעזוב לאחרים חילו, לזה | |||
הראהו הש"י עולמו שלאחר מיתה בחייו, כי כמו שהשביעית בטלה | |||
שדה אחוזתו, ובזוזי בתר בזוזי ואין אומר השב, ככה אחר פטירתו נחלתו | |||
נהפכה לזרים ביתו לנכרים, ויבוזו זרים יגיעו אשר צבר ולא ידע מי | |||
אוספם. זאת ועוד כוונה שנית להורות כי לא לו הזרע והקציר | |||
והארץ כי אם לה' הארץ ומלואה וכצל ימיו על הארץ וכאורח נחשב | |||
לשדות ולכרמים, אשר בכל עת אשר יעלה ברצון בעל הבית להוציאו | |||
והושיב זולתו מי יאמר לו מה תעשה, ככה הוא ית' בעל השדות והכרמים | |||
ע"ד כי לי כל הארץ. וזה תורה גזרתו שש שנים תזרע ויאכלו אנשי ה' | |||
העניים והאביונים, אשר בלי ספק שני הטעמים האלה יחד טובים | |||
ונכוחים להוכיח לאדם תוכחת מגולה לדעת כי כל ענייני העה"ז הבל | |||
ואין לו בהם בטחון כי אם גר נחשב עליה וראוי יתקין עצמו בפרוזדור | |||
להכנס לטרקלין, ולזה החמירה התורה בה חומרה יתירה, כי היא שורש | |||
כל שלימות ועבודת ה', והמזלזל בה חשב כי כחו ועוצם ידו עשתה לו | |||
הנחלות האלה, והכסיל הזה אשר בחושך הולך שמץ טעות נזרקה בו | |||
ואבק ע"א בשומו זהב כסלו ובית עכביש מבטחו, ולזה סופו שימכר לעקר | |||
משפחת גר דהיינו עובד ע"א, יוכיח על רוע תחלתו שזלזולו בשביעי | |||
מורה היות קטן אמנה, ובזה נבוא אל ביאור פרטי הפסוקים, וראוי | |||
לדקדק ראשונה אומרן כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, כי מי לא | |||
ידע שהארץ היא אשר אני נותן לכם. וחז"ל פירשו שבארץ ישראל עצמה | |||
הוא חיוב זה ולא בארץ ראובן וגד דהיינו ארץ סיחון ועוג, וזהו שלמדו | |||
מאומרו אל הארץ בה"א הידיעה. ולי אפשר לפרש על פי דרשתם זו | |||
וללמוד כן מאומרו אשר אני נותן לכם. דהיינו ארץ ישראל ולא הארץ שאתם | |||
לוקחים אותה דהיינו ארץ סיחון ועוג שחלקם שאלו בפיהם באומרם כי | |||
באה נחלתינו אלינו וכו'. לעומת זה נאמר אל הארץ אשר אני נותן לכם, | |||
אבל עדיין צריך לפי הפשט ליישב אומרו הארץ אשר אני נותן לכם. ועוד | |||
אומרו ושבתה הארץ שבת לה' מיותר, כי הסדר הנכון הוא הזכירו תחלה | |||
שש שנים תזרע שדך כו' ובשנה השביעית וכו' שבת לה' כו'. א"כ ושבתה | |||
הארץ שבת לה' מיותר. ועוד שש שנים תזרע וכו' מיותר, כי מהי תיתי | |||
איסור והלא האיסור נתחדש בשביעית והוא מה שהיה לו להזכיר לא | |||
ההיתר, וכן ואספת את תבואתה מיותר וכי יניח התבואה בשש השנים | |||
הפקר והלא השביעית צריכה רבה ועמל וטורח ואיומים, וא"כ ואספת | |||
וכו' מיותר. ועוד מה טעם פעם אומר שבת שבתון ואחר כך אומר שבת | |||
לה' ולא אמר שבתון. ואחר כך אומר שנת שבתון ולא אמר שבת, ואחר | |||
כך חוזר לראש והיתה שבת. פעם שניהם כאחד ופעם כל אחד בפני | |||
עצמו הלא דבר הוא. ועוד אחר שאמר והיתה שבת הארץ לכם | |||
לאכלה וכו', מה טעם לחזור בסוף ולומר תהיה כל תבואתה לאכול, | |||
ועוד והיו לך ימי שבע שבתות וכו' מיותר לגמרי שכבר נאמר וספרת | |||
לך וכו'. וחז"ל דרשו ללמד שאף על פי שלא ספרת לך שבע שנים שבע | |||
פעמים דהיינו מנין השמיטות, לפחות מנה יובל והיינו אומרו והיו לך ימי | |||
שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה. ר"ל אף על פי שלא ספרת לך | |||
שבע שנים שבע פעמים, מ"מ והיו לך ימי וכו' דהיינו שתמנה יובלות | |||
לפחות אף על פי שלא מנית שמיטות. ועוד מה טעם באו הפסוקים | |||
בלשון יחיד וספרת לך וכו', ואחר כך אמר תעבירו וכו' וקדשתם. ומכאן | |||
ואילך בלשון רבים. ועוד "תהיה לכם" פעמים, אחד בפסוק וקדשתם | |||
ואחד בפסוק "יובל היא" למה. ועוד קשה יתור בשנת היובל הזאת | |||
תשובו איש אל אחוזתו, שכבר נכתב לעיל ושבתם איש אל אחוזתו, ושם | |||
נאמר ואיש אל משפחתו תשובו. אמנם כאן לא הזכיר חלוקת ואיש אל | |||
משפחתו תשובו, הלא דבר הוא להוסיף בו הצוואה ולגרוע איש אל | |||
משפחתו תשובו. ועוד קשה אומרו וכי תמכרו וכו'. כי הפסוקים נושאים | |||
ונותנים בקרקעות, וידוע שבקרקעות אין להם אונאה, וכמו שלמדו | |||
חז"ל מדקאמר מיד עמיתך. בדבר הנקנה מיד ליד. דהיינו מטלטלין | |||