4,506
עריכות
כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/סד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
הטלטול מורה על מציאותו היותו בעולם הזה כגר בארץ וכאורח | הטלטול מורה על מציאותו היותו בעולם הזה כגר בארץ וכאורח | ||
נטה ללכת אל מקום תחנותו וחפצו כי שם ביתו, על דרך כי הולך האדם | נטה ללכת אל מקום תחנותו וחפצו כי שם ביתו, על דרך כי הולך האדם | ||
אל בית עולמו | אל בית עולמו {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/יב#ה|קהלת יב, ה]]}}. כי אין בית אלא שם בעה"ב וזהו העברי: | ||
ועל זה נ"ל | ועל זה נ"ל | ||
שאמר הפסוק והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים | שאמר הפסוק והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים | ||
אתם עמדי | אתם עמדי {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#כג|ויקרא כה, כג]]}}. נתן שני טעמים נכונים לבלתי המכר הארץ לצמיתות הא' | ||
כי לי הארץ ואיך תמכור לצמיתות דבר שאינו לך, הפירות יש לאל ידך | כי לי הארץ ואיך תמכור לצמיתות דבר שאינו לך, הפירות יש לאל ידך | ||
למכור לזמן מוגבל עד היובל ולא גוף הארץ, והיינו דקאמר לא תמכר | למכור לזמן מוגבל עד היובל ולא גוף הארץ, והיינו דקאמר לא תמכר | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
ולזה נ"ל שאמר שע"ה מארת ה' בבית רשע ונוה | ולזה נ"ל שאמר שע"ה מארת ה' בבית רשע ונוה | ||
צדיקים יברך | צדיקים יברך {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ג#לג|משלי ג, לג]]}}. כי להיות הרשע חושב שכביר מצאה ידו ולעולם בל | ||
ימוט, וכאלו ענייניו חזקה ומצא בית, לזה מארת ה' בבית רשע, אמנם | ימוט, וכאלו ענייניו חזקה ומצא בית, לזה מארת ה' בבית רשע, אמנם | ||
הצדיקים אין להם דירת קבע כי אם נוה, כמו נוה צאן שהוא אהל | הצדיקים אין להם דירת קבע כי אם נוה, כמו נוה צאן שהוא אהל | ||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
אינם חפצים ליהנות בעולם הזה ממעשיהם כי אם חנם והגמול נפשיי | אינם חפצים ליהנות בעולם הזה ממעשיהם כי אם חנם והגמול נפשיי | ||
יהיה צפון להם לעתיד, ועל זה נ"ל שאמר במקום אחר שנאמר מלאך | יהיה צפון להם לעתיד, ועל זה נ"ל שאמר במקום אחר שנאמר מלאך | ||
רשע יפול ברע וכו' | רשע יפול ברע וכו' {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יג#יז|משלי יג, יז]]}}. הפשט מובן שהמלאך ששולח האדם לעשות לו | ||
איזה שליחות, כיון שהוא רשע יפול ברע, יעוות שליחותו, ואם ימצא עמו | איזה שליחות, כיון שהוא רשע יפול ברע, יעוות שליחותו, ואם ימצא עמו | ||
בחברתו ציר אמונים הוא מרפא, שמרפא מה שעוות חבירו המלאך רע, | בחברתו ציר אמונים הוא מרפא, שמרפא מה שעוות חבירו המלאך רע, | ||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
השכל והנשמה נאמנים לשולחיהם יתברך ויתעלה שמו, שיתקנו | השכל והנשמה נאמנים לשולחיהם יתברך ויתעלה שמו, שיתקנו | ||
וירפאו אשר עוות, וזה יהיה באמצעות קצת יסורון שאם יקבלם | וירפאו אשר עוות, וזה יהיה באמצעות קצת יסורון שאם יקבלם | ||
האדם בשמחה יישרו עוותתו, אמנם אם יהיה פורע מוסר ומבטלו | |||
שלא יחשיבהו, הנה ריש וקלון יש לפורע מוסר (משלי יג, יח), ריש מצות ומעשים | |||
טובים, ומזה ימשך לו קלון וחרפה. אמנם אם שומר תוכחת, מלשון | |||
ואביו שמר את הדבר (בראשית לז, יא). ר"ל ממתין ומקוה התוכחת, ככה זה שומר תוכחת | |||
אימתי תבוא אליו, על דרך בואו אחי בואו רעי (ב"מ פ"ד:). זה יכובד לעתיד בעולם | |||
הבא, כי הנפש איננה חפצה בהשקט העולם הזה ובמלאות האדם כל | |||
תאותיו אלא אדרבה היות התאוה נהיה ונשכרת (משלי יג, יט), כלומר בלתי מושגת | |||
זה תערב לנפש, ולא זו בלבד כי אם מה שרואה אדם הכסילים | |||
הרורפים אחרי עניני העולם הזה, אם יתעב האדם אותם הכסילים | |||
על מדותיהם הפחותות וסכלותם אף זה מכלל סור מרע יחשב ובכלל | |||
דרכי ה׳, כי בלי ספק התחלת הסור מרע הוא תועבת הכסילים | |||
כמו שהאהבה אותם הוא עשות הרע בלי ספק שילמוד ממעשיהם | |||
כך תועבת כסילים סור מרע, והוא מעין היות התאוה הכלביית נהיה | |||
שתערב לנפש, ככה תועבת הכסילים סור מרע. או אמר "תאוה נהיה" כי | |||
הנפש קודם בואה הנה יושבת בבית ה' וחצרותיו, מלחם אביה תאכל | |||
ומעדוניו תתעדן, ואם שולחה הנה הוא כדי שתהנה מיגיע כפיה | |||
בזיעת אפה משום מאן דאכיל דלאו דידיה בהיל לאיסתכולי באפיה (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג דף ו.), | |||
לזה אמר "תאוה נהיה" אותה התאוה שכבר נהיה לנפש דהיינו שהיתה נהנית | |||
מזיו השכינה זאת היא אשר תערב לנפש ואליה תשוקתה להשיג | |||
ולחזור אל המקום אשר היתה בתוספת טובה, והוא ליהנות בלי בושה | |||
כאוכל חינם. ותועבת כסילים וכו' כפשוטו כדפרשית, ועל זה הזהיר | |||
שלמה במקום אחר ואמר: בני תורתי אל תשכח וכו' (משלי ג, א). כי אורך ימים | |||
ושנות חיים וכו' (שם ב). אמר שתורתי למען היותה תורתי ולשמי אל תשכח, | |||
וכן ומצותי להיותם שלי יצור לבך, ואל תעשם בעבור השגתך עליהם | |||
אורך ימים כי אם לשמה וסוף האורך ימים ושנות חיים לבוא לך | |||
דרך תוספת ולא מעיקר הגמול, זהו שאמר כי אורך ימים ושנות חיים | |||
וכו' יוסיפו לך. אמר "אורך ימים" לפי שלפעמים יש אריכות ימים אבל | |||
אין בהם נחת רוח אלא אדרבה ימים שאין בהם חפץ, לזה אמר כי יהיו | |||
אורך ימים ושל נחת רוח שיקראו שנות חיים ושלום, שהוא כלל כל | |||
ההצלחות, והכל דרך תוספת וחנם, והזהיר כי להשיג זה צריך האדם | |||
שיתלמד במעשה המצות עד שהם יבאו אחריו מרוב התמדתו בהם | |||
ז"ש חסד ואמת אל יעזבוך (שם ג). לא כתב אל תעזוב אבל אמר אל יעזבוך, | |||
שאפילו שתרצה אתה לעזבם הם לא יעזבוך מרוב הרגלם אצלך שחזרו | |||
לטבע שני ולא יעזבוך, וכיצד יהיה זה, שבתחלה אתה תלך אחריהם | |||
וקשרם על גרגרותיך וכו'. ואמר גרגרותיך וכו' כמה שסופר מאדם א' | |||
ששאל היות לו גרון ארוך ביותר כמדת רומח, ושאל המלך את פיו | |||
ואמר למה כ"כ ארוך האם לטעום בו טעם האוכלין ומשקין, והשיב | |||
חלילה כי אם כשאדבר יהיה הגרון ארוך וביני ביני אשער אם הדבור | |||
ראוי והגון אדברנו ואם לאו אכחידנו בגרוני הארוך. ולי נראה | |||
ששמעתי שהוא ית' ויתעלה מתחלת הבריאה עשה הגרגרת חוליות | |||
חוליות להורות ולהוכיח שעל כל חוליה תעמוד הדיבור ויבדק קודם | |||
צאתו לחוץ, והרי הוא כגרון ארוך, ויותר חשוב ונכון הוא. ואליו | |||
אפשר כיוון שע"ה באומרו "קשרם על גרגרותיך" ביו"ד שהוא לשון רבים, כי | |||
הגרגרת אחת למרובות תחשב מצד חוליות חוליות שיש בו כאמור, ובכל | |||
אחת מהם ראוי לקשור התורה והמצות, זהו בענין הדבור והמחשבה | |||
יוכתבו על לוח הלב, "כתבם על לוח לבך" כי בזה בלי ספק תמצא חן | |||
והשכל, יהיה טוב לך בעיני אלהים ואדם כיון שאינך מדבר כי אם | |||
בפיך ובלבבך לעשותו, תמצא חן בעיני אלהים ואדם, לא כן אם קשרת | |||
על גרגרותיך ובלב לא היו כתובים, כי אז לא היית מוצא חן כי אם | |||
נעיני אדם ואולי. יוהשכל לא היה טוב לך אדרבה שגגה שעושה הבעל | |||
שכל עולה לו לזדון, נמצא השכל רע לו, אמנם השלם ימצאה חן והשכל | |||
טוב לו, ועל זה אמר בטח אל ה' (משלי ג, ה). ר"ל תבטיח להב"ה בכל לבך שיהיה | |||
בטוח בך שלא תמוט אלא לזכר עולם תהיה צדיק, והוא על דרך מה שאמר | |||
בספר הזהר (ח"ג רי"ג ע"ב) בפסוק הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך (תהלים פו, ב). בך לא כתיב אלא | |||
הבוטח אליך, ר"ל מבטיחך שלא תמוט מיראתי ועבודתי לעולם בכל | |||
דרכיך וכו' וכדפרשית בכמה מקומות. אל תהי חכם בעיניך (משלי ג, ז). לומר | |||
הנני רואה בעיני באותות השמים וסדורם שמורים עלי קצת תלאות, | |||
לזה אמר אל תהי חכם בעיניך, אבל ירא את ה' ובאמצעות היראה תסור מכל | |||
רע הוראת המערכות מהתלאות המתרגשות לבא לעולם, כמ"ש (שבת קנ"ו.): בגוים | |||
שיחתו מאותות השמים וישראל אל יחתו. ולזה אמר אל יחשיב ההון והתבואה | |||
לשלימות תכליתיי, כי איננו כי אם הכנה, וזהו שאמר כבד [את] ה' מהונך | |||
ומראשית (משלי ג, ט). ויחשב כאלו נתת לו כל תבואתך, כי אחר שנתת לו הראשית | |||
זכך בשארית, ובשכר זו יתן לך שימלאו אסמיך (שם י) חטה בינונית ופירות, | |||
אבל תהיה הברכה מסורה בה, שמעט מהאוכל יספיק לך, על דרך מה שפירשו | |||
חז"ל (ספרא) גבי ואכלתם לחמכם לשובע (ויקרא כו, ה). דלא כתיב בשובע אלא לשובע, שהמעט | |||
ישביע אתכם. זהו בכל הפרטיים זולת היין שאין בו כ"כ ברכה כזה | |||
האופן כיון שהביא יללה לעולם (יומא ע"ו:), אלא הברכה תהיה בפועל ולא בכח, | |||
והיינו ותירוש יקביך יפרוצו מרבוייו ממש. ואם נשפך יינך בעת ההיא | |||
שפרצו יקביך, מוסר ה' בני אל תמאס (משלי ג, יא) כי הכל מאהבת ה' אותך, כי | |||
העולם הזה והונו ועשרו איננו תכלית השלימות כי אם הכנה אליו | |||
ואת כעובר אורח אשר כל המקרים אשר יבואו אליו הם לטוב, כי את | |||
אשר יאהב וכו' (שם יב). ר"ל אף על פי שבעת ועונה זו איננו אוהבו כי הוא | |||
מייסרו על אשר חטא, עכ"ז את אשר יאהב ה' לעתיד יוכיח, כי אחר גמר | |||
כפרתו יאהב ה' אותו, ולכן אל תקוץ בתוכחת שעתיד הוא להביאך | |||
לידי אהבה שיאהבך ה'. עלה בידינו כי האדם כיון שהוא כגר בארץ | |||
וכאורח נטה ללון, אין לו לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף כי אם | |||
לכבד ה' מהונו ומראשית כל תבואתו ולהכין צידה לדרכו, הוא מה | |||
שהזהיר בן עזאי ואמר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה וכו'. וראוי לדקדק | |||
למה במצוה קלה אמר בלמ"ד למצוה קלה, לא כן בחמורה אמר בבי"ת | |||
והיה לו להשוות מדותיו לומר רץ למצוה קלה כלחמורה או רץ במצוה | |||
קלה כבחמורה, ומלבד זה קשה כי איך יתכן שירוץ במצוה קלה, רץ | |||
כצבי כבחמורה והחמורה יותר מעולה. ועוד ובורח מן העבירה. | |||
למה אמר "ובורח" בלשון הוה והיל"ל וברח מן העבירה בלשון צווי, ועוד | |||
למה נותן טעם, שמצותו ית' ואפילו בלא גרירה ראוי ומחוייב לעשות | |||
המצות מצד עצמה, לו הונח שלא תגרום וכן הבריחה מהעבירה מחוייבת | |||
מצד איסור עצמה, א"כ למה אנו צריכים לטעם מצוה גוררת וכו'. | |||
ועבירה גוררת עבירה וכו'. ואם אומר שמצוה גוררת מצוה, חוזר לתחלת דבריו | |||
ולא לברוח מן העבירה, א"כ היה ראוי יכתוב הדברים בהוייתן, הוי רץ | |||
למצוה קלה כבחמורה שמצוה וכו' ועבירה גוררת וכו', ובסוף דבריו | |||
יאמר נא מוסר "ובורח מן העבירה": | |||