שב שמעתתא/ו/א: הבדלים בין גרסאות בדף

ונראה דגבי דבר שבערוה דבעינן שנים אפילו היכא דבידו נמי אינו נאמן ומשום דבידו לאו בתורת מגו הוא וכמו שכתב הרא"ש פרק הנזקין <small>([[רא"ש/גיטין/ה/יג|גיטין פ"ה סי"ג]])</small>{{הערה|אמנם יעוי' פני יהושע <small>([[פני יהושע/גיטין/נד/ב|גיטין נד:]])</small> שכתב בדעת רש"י ([[רש"י/גיטין/נד/ב|שם]]) שנאמנותו משום מיגו היא, וכ"כ הבית יוסף <small>([[בית יוסף/יורה דעה/קכז|יו"ד סי' קכז]])</small> שכן דעת ר"ת והרשב"א.}} זה לשונו: כל דבר שהוא בידו של אדם אפילו אתחזק התירא נאמן עד אחד לטמא ולאסור ואפילו מכחישו או אומר איני יודע כדתניא הכא <small>([[בבלי/גיטין/נד/ב|גיטין נד:]])</small> היה עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו נאמן ומפרש הכא טעמא הואיל וברשותו הן הרי הוא כשלו ונאמן עליו ולאו מטעמא דאי בעי מטמא להו דאי מטמא בעי שלומי, ועוד דמשמע גבי ספר תורה דאי ספר תורה ביד לבלר נאמן לומר לא כתבתי אזכרות לשמן אף על פי שכבר נכתבו, ועוד אמרינן בהאשה רבה דאי סבר התורם משלו על של חבירו אין צריך דעת בעלים משום דבידו לתקנו ואטו בשופטני עסקינן שיתרום משלו על של חבירו, אלא כיון שבידו לתקנו הוי כבעליו ואפילו תרם משל חבירו עכ"ל, וכיון דבידו לאו משום מגו הוא ואלו גבי ממון ודאי לא מהימן רק בתורת מגו{{הערה| עי' בדרך המלך <small>([[דרך המלך/אישות/ט/י|אישות פ"ט ה"י]])</small> שביאר בדעת רש"י בקידושין <small>([[רש"י/קידושין/עג/ב|עג:]])</small> שאף בממון כיון שהיה מקחו בידו נאמן אף שאין עתה מקחו בידו (ויישב בזה קושיית התוס' [[תוספות/קידושין/עג/ב|שם]] על פרש"י), והוסיף לפי זה שכיון דילפינן דבר שבערווה דבר דבר מממון הרי שאף בדבר שבערווה יהיה נאמן היכא דהיה בידו. וביאר טעמו על פי דעת המפרשים שבדבר שבידו נאמן נגד חזקה שכיון שבא לסתור את החזקה אינו חשוב שמעיד נגד החזקה, ואם כן אף בדבר שבערוה להשיטות שמועיל עד אחד בלא איתחזיק הרי במקום שהיה בידו אין זה נגד החזקה, וכן גבי ממון דעת המהרי"ק <small>(הביאה רבינו להלן [[שב שמעתתא/ו/ג|פ"ג]])</small> דמהני עד אחד היכא דלא איתחזיק ואם כן יועיל אף באיתחזיק בדבר שבידו כיון שבכה"ג אינו מעיד נגד החזקה. וע"ע יד שלמה <small>(לרבי שלמה הלל פרידר, [[יד שלמה/יסודי התורה/ז/ז|יסודי התורה פ"ז ה"ז]])</small> שכתב שאין להביא ראיה מממון כיון שהנאמנות בדבר שבידו הוא כעין הימנוהו בי תרי, ולפיכך אין זה שייך גבי ממון כי מי הימניה אך גבי דבר שבערוה שפיר יש לומר דיהיה נאמן כהימניה. ומכל מקום כתב שהעיקר כדעת רבינו אך מטעם אחר, כי כבר הקשו הראשונים למה לי למילף דבר דבר ממון והלא אף דבר שבערוה בכלל 'על פי שנים עדים יקום דבר' ועל כרחך צריך לומר שאם כן היינו מכשירים בהימנוהו או בדבר שבידו ולכן בעינן דבר דבר ונתקבלה הגזירה שוה דלא ילפינן מממון רק דבעי שני עדים לעולם.}} ומגו למפרע לא אמרינן גבי ממון ואילו גבי איסור אפילו היה בידו כבר נמי נאמן ועל כן הוא הדין דבר שבערוה דילפינן דבר דבר מממון הרי הוא כממון ולא מהני בידו רק בתורת מגו ואם כן באיסורין דמהני כל שהיה בידו כבר אבל בדבר שבערוה כיון דילפינן מממון ואינו אלא בתורת מגו ממש וכל שהיה בידו כבר לית ביה משום מגו דהא מגו למפרע לא מהני{{הערה|אמנם המקנה <small>([[מקנה/קידושין/סה/ב|קדושין סה:]] וכ"ה ב[[מקנה/קונטרס אחרון/לז#כו|קונטרס אחרון להמקנה סי' לז אות כו]])</small> כתב שאף בדבר שבערוה מהימן בדבר שהיה בידו והניח הדבר בצ"ע. ובגרש ירחים <small>([[גרש ירחים/גיטין/ב/ב|גיטין ב:]] בתוד"ה עד אחד)</small> כתב בדעת רש"י שלא מהימן בדבר שבערוה אף כשהיה הדבר בידו, ויישב בזה קושיית התוס' שם על רש"י. ובחזון איש יורה דעה <small>(הל' יין נסך סי' נג אות יז ד"ה קדושין ס"ג ב')</small> כתב שלא מצינו שיהיה נאמן בדבר שבערוה בדבר שבידו, אך עי' חזון איש אבן העזר <small>(נשים סי' נט סק"כ)</small> שנקט דגם בדבר שבערוה נאמן כשהיה הדבר בידו. וע"ע דרך המלך <small>([[דרך המלך/אישות/ג/יא|אישות פ"ג הי"א]])</small> שכתב בביאור ההו"א דגמרא קידושין <small>([[בבלי/קידושין/ג/ב|ג:]])</small> שאף בדבר שבערוה אמרינן דנאמן כל שהיה פעם אחת בידו, אך מכל מקום למסקנא ודאי אינו כן. ועי' שו"ת אבני נזר <small>([[שו"ת אבני נזר/אבן העזר/טו|אבהע"ז סי' טו]])</small> שנקט אף הוא כדעת רבינו וציין למה שכתב קונטרס מיוחד להוכיח דבר זה בראיות גמורות. ובעיקר דעת רבינו, עי' בספר המקנה <small>([[מקנה/קידושין/סה/ב|קידושין סה:]])</small> שהביא ראיה שלא מהני בידו בדבר שבערוה מהא דתנן בקידושין <small>([[בבלי/קידושין/סד/א|סד.]])</small> דאב האומר קדשתי וגרשתי את בתי כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן, וצריך ביאור שיהיה נאמן על כל פנים ככל אדם כיון שהיה הדבר בידו, ומוכח דבדבר שבערוה לא מהני מה שהיה הדבר בידו. אך עיי"ש שדחה שאפשר שמה שאמרו 'והרי היא גדולה' היינו שהיא גדולה מכבר שלא אמר לה בפעם הראשונה משבגרה ובאופן זה לא מהני מה שהיה בידו, ובאמת אם אמר לה כן בפעם הראשונה נאמן. וע"ע קונטרס אחרון להמקנה <small>([[מקנה/קונטרס אחרון/לז#כו|סימן לז סקכ"ו]])</small> שהביא דין זה שבאומר לה מיד כשבגרה נאמן ודקדק שכן הלשון משמע 'והרי היא גדולה' מכבר, והניח בצ"ע. וע"ע שו"ת צמח צדק <small>([[שו"ת צמח צדק/אבן העזר/שא|אבהע"ז סי' שא]])</small> עוד הביא ראיה זו הדרך המלך <small>([[דרך המלך/אישות/ט/י|אישות פ"ט ה"י]])</small> ועי"ש שדחה דאה"נ במעיד קדשתיה שהיה בידו לקדשה נאמן שהרי בכה"ג אינו חשוב כסותר את החזקת פנויה שלה כיון שהיה בידו לקדשה, אך מתניתין מיירי באומר קדשתיה וגרשתיה ובאופן זה הרי הוא מעיד גם נגד חזקת כשרות לכהונה שלה ודבר זה לא היה בידו כי כשהיה מקדשה היתה נאסרת על כל העולם מדין אשת איש אך לא היה כאן איסור כהונה. אמנם עיין חלקת מחוקק <small>([[חלקת מחוקק/אבן העזר/לז#מד|אבן העזר סי' לז ס"ק מד]])</small> שכתב דמכל שכן אם אמר קדשתיה בלבד דאין נאמן לאוסרה על כל העולם. וע"ע יד שלמה <small>([[יד שלמה/יסודי התורה/ז/ז|יסודי התורה פ"ז ה"ז]])</small> שהביא ראיה זו ודחאה, וע"ע מה שהקשה שם על דברי רבינו. וע"ע שו"ת שואל ומשיב <small>([[שו"ת שואל ומשיב/ב/ב/ע|מהדורא תניינא ח"ב סי' ע]])</small>. }}

וראיה ברורה לזה מהא דאיתא פרק יש נוחלין [[בבלי/בבא בתרא/קלד/ב|דף קל"ד <small>(ע"ב)</small>]] כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן כו' איני והאמר ר' חייא בר רבין א"ר יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן לא קשיא כאן למפרע כאן להבא איבעיא להו אמר למפרע מהו להימנוהו להבא מי פלגינן דיבורא כו', ומבואר דלמפרע ודאי לא מהימן ואלו בנטמאו טהרותיך ס"ל דכל שהיה בידו אף על פי שעתה אינו בידו נאמן כיון שהיה בידו פעם אחת וכמו שמבואר בפרק הנזקין <small>([[בבלי/גיטין/נד/ב|גיטין נד:]])</small> ובפרק האומר <small>([[בבלי/קידושין/סה/ב|קידושין סה:]])</small> ב[[תוספות/קידושין/סה/ב|תוס']] <small>(ד"ה נטמאו)</small> ובאשר"י שם <small>([[רא"ש/גיטין/ה/יג|גיטין פ"ה סי"ג]] בחילוק הי"ד)</small> וכן פסק ב[[טור/יורה דעה/קכז|טור]] ו[[שולחן ערוך/יורה דעה/קכז#א|שולחן ערוך יורה דעה סימן קכ"ז]] <small>(ס"א)</small> גבי נתנסך יינך, ואם כן אמאי אינו נאמן בגירושין למפרע כיון דבידו היה לגרשה אלא על כרחך דגבי דבר שבערוה אינו נאמן אפילו בידו ומשום דאית ליה כל דין תורת ממון ואינו אלא משום מגו גבי ממון ומגו למפרע לא מהני ודו"ק{{הערה|ביישוב ראיית רבינו כתב בשו"ת שואל ומשיב <small>([[שו"ת שואל ומשיב/ג/ג/לח|מהדורה תליתאה ח"ג סי' לח]] ד"ה ובזה כתבתי)</small> על פי סברת הפני יהושע <small>([[פני יהושע/גיטין/נד/ב|גיטין נד:]])</small> שדבר שנמסר בידו הרי הוא עליו כבעלים והוה כמו שליש, וכל זה במקום שנמסר הענין בידו ויכול לעשות בו כל דבר אז הו"ל כבעליו של הדבר, אבל בגירושין שמסיר הענין ממנו בכהאי גוונא ודאי לא נאמן משום בידו. ובספר יד שלמה <small>([[יד שלמה/יסודי התורה/ז/ז|יסודי התורה פ"ז ה"ז]])</small> יישב שכל טעם הנאמנות במקום שהיה בידו הוא כדרך שאמרו בכמה דוכתי בהימנוהו כבי תרי דנאמן ודווקא בדבר שבערוה שמועיל הימניה נאמן במקום שבידו אך לא במקום שאומר גרשתי את אשתי שלא מהני הימניה.}}