אבן הראשה/מג: הבדלים בין גרסאות בדף

'''{{עוגן1|ולענ"ד}}''' ליישב כוונת התוס' כמ"ש הרשב"א ונש"מ ח"ל ומשום דעדים הסהומיס על השמר נעשה כמו שנחקרה עדוחן בב"ד ועדי קיום לאו אמנה שנשמר סן מעידין אלא אכחב ידי עדים וא"כ וסועד בבעליו מאי שייך לגבי קיום עכ"ל. ולכאורה מוקשה מה שכחבו בגי מעמיס מובדלין בעירוב בסד מעמא דהא כחו"א הוא מעם בפ"ע אי משום דהוי כמו שנחקרה עדוחן מה"ח וצורך הקיום אינו אלא מדרבנן אי משים דלאו אמנה שבשטר סן מעידין. ונלע"ד דכוונחם ליישב מה שמקיימין שלא בפני בע"ד נס כשזה צווח שהשטר מזוייף שצריך קיום סס"ח משוס דלאו על מנס שנשמר סן מעידץ דכיון דבלא ערעור כוי כסו שנחקרה כבר מדוחן בב"ד מסיח ממילא גס כשהכע"ד מערער וצריך קיום אין סעדוח על מנה שבכמר' אלא על כח"י עדים ונא שייך בזה וסועד בבעליו משא"כ אילו הייט אומרץ שצריך קיוס שמרוח סה"ח אף בלא ערעור ואין בשסר ממש כל שלא נחקיים לא היה שייך לומר שאין ממידץ סל סנה שנשמר' כיון שקודם הקיום כיס השמר כסאן דליסא ולא הוי כסו שנחקרה מדוחן בב"ד וא"כ אין השער גומר חיוב ממון בלא קיום וקרינן בס והועד בבעליו דהוי כסו שסעידין על סנה שנשמר. וזה נ"כ טוגח החוס' דכיון דמי כמו שנחקרה עדוחן בב"ד מה"ת כשאינו מוען מזוייף וא"צ לקיים מס"ח אלא.כשזה מערער א"כ אץ סעדוח על מנה שנשמר אלא לברר שהוא כחיי כעדים דלא שייך בזה וסופד בבעליו (כיון שיש כבר דץ שמר גס קודם הקיום) ואיש:

'''{{עוגן1|וכן}}''' יש לבאר מ"ש החום' בכחובוח (דף י"ח) דיס יאאמע"ר דכיון דקיום שמרוח דרבנן לא פלנינן דיבורא כדי לפסול השסר דאף כשזה מוען מזוייף שצריך קיום מסית לא פ"ד לפסול השסר כיון שאין אנו באין לפסיל הנמר מסעם חשש זיוף דהא כחב ידן הוא אלא שאומרים אנוסין היינו ודוקא אילו היה קיום שמרוח מסית אף בלא ערעור דלא הוי כסו שנחקרה מדוחן בב"ד כיס סברא לומר פ"ד כדי לפסול סשמר נס כשאומרים שהיו אנוסים כיון שעדיין לא נחקרה עדוחן וי"ל שהיו אטסיס סחסח נפשוח אבל השחא דבלא ערעור א"צ קיום מסית וכיץ שנחברר שאינו מזו יף בסלה טענחו וערעורו ולענץ מה שאומרים שהיו אנוסץ הא מי כסו שנחקרה עדותן בב"ד שח"צ קיום אלא לעק משש זיוף וכיון שהוא כת"י לא אמרינן פ"ד לסמל סשסר כיון דהוי כמו שנחקרה עדוחן בב"ד וא"ש:

'''{{עוגן1|ולכאורה}}''' יש להוכיח כמיש הביש סנ"ל מהא דאמר ב"ב (דף קמ"ג) שאני החס דמדאורייחא חרוסה ססלייחא היא דא"ר עילאי מנין לתורם' מן הרעה סל היפה שתרומתו חלומה הרי דלא חשיב קר את ומסור מפום דמה" ת הוי חרומס הגם דסדרבנן לא הוי חרוסס. אמנם לכאורה יש מקום לדחוס לפס"ש הנו"ב מו"ס (חשובה ס"ב) להקשות לשימת רבינו שפחה דמעוח שאני דטכיס יש במ קרן משיכה דא"כ מאי מייחי.מסא דאין לך מר נקישות אלא פרמי שבו לפיכך כשהוא חורם מוסיף סל החיצון שס ותורם דהא שאני סר שבקישות דאיחה בתרומה דנפשה סשאיכ חמור דלאו בר קרן הוא כלל וכחב ליישב דהמקשה היה סובר שהמר אינו אוכל כלל ולא שיץ אף בתרומה דנפשיה וסתרצן חידש שיש בו חורת אוכל ולהכי מסית חרומתו תרומה שאס לא היה נחשב כלל לאוכל לא מי תרומה אף מסיח יס"ש. והשתא י"ל דהכי קאמר שאר סתס דמדאורייתא תרומה מעליתא הוי ובא לומר דאוכל מא ושייך בחרומס דנפשיס לתרום מיניה וביה ומש"ה לא דמי לקר אס ומסור ולעולם היכא דליק מדרבק הוי כמו דל"ק מס"ח לערן שיבסל קרן השני. אמנה לשימת סחולקין סל רבינו שמחה מוכרח מהסוניא כדסח הביש וא"כ הדר יקשה מאי פרץ דהא שאני הכא דמה של"ק ננסים אינו אלא מדרבנן ומש"ה לא מנמל לקנץ עצמו ולא אסריק דמחוך פליק נכסים ליק עצמו:

'''{{עוגן1|וליישב}}''' זה יתכן לומר לכאורה דכיץ דסעמא דקיש הוי מדרבנן וא"צ קיום מה"ת הוי כמ־ש ס רש נים ב"ב (דף קיט). והביאו הש"כ משום כלא נחשדו לעשות שמדות מזוייפים ולא שייך זה בעבד דהא עבדים הס בחזקת גנבים וזייפנים ונתיש בב"ב (דף צ"ג) דכולסו הכי איתנהו שהם גנבים (והא דע"נ ע"א עמ"ש סחוס' ב"ב ניס) ומסיצא בעבד צריך קיום. מסית לענץ נכסים ובסיר מקשה וסב"מ בכחוסס (דף י"ח) הביא בכס כיסה ישנה וז"צ והדאמרי' בפ"ק דניסין כל נכסיי קנוץ לך מסו ומסקי' עצט קנס נכסיה צ"ק הצמא פנניק דיבורא ומין המרץ מצרף החס מכוס דקיום כמדות דרבנן והם אמדו והה תמרו וקשה ,דא"כ מזי פריך כמאן כריש ט' דהח שאני התם דמה"ת {{עוגן|נה. מדה"ס}}לא קנה נכסים כששייר קרקע כיש וצ"ע. ולשיסה ה"ר אביגדור שכשסוען כנגדו שהוא מזוייף צדך קיום מס"ס בלא"ה יסיישב מ"ש כעאן כר"ש דאמר פ"ד דלר"מ יקשה אמאי קאמר רבא שקנה עצמו בכל נונא אף כשהאדון טוען שהוא סזוייף שאינו נאמן טל הנכסים סה"ס. אמנה לכאורה ייל דכיון שבלא ערעור הוי כמו שנחקרה עדוחן מה"ח גס כשבעל העבד מערער שצריך לקיימו לא איפלי דיבורא בעצם השטר שהשטר קייס נס לענין כנכסים אלא כצריך פדי קיום על כנכסים (בלא נהבטל קנין הנכסים בעצם אלא שאץ העבד נאמן ע"ז וצריך קיום ולפנין עצמו הוא נאמן ולפי מה שאנו מאמינים אוטו קנה גם כנכסים ולא בסל השטר בעצם אלא דלא מהימן לענץ נכסים) סשאיכ בשייר קרקע כ"ש שנהבסל בעצם קנין הקרקע הסוכלל בשטר וכיון שבטל מקצהו בסל כולו וכן כחב לב' ב"ס והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה דאיסלג דיבורא בעצם ודוקא אילו כיינו אומרין שצריך קיום מסיח ולא כוי כמו שנחקרה עדוסן בב"ד נס בנא ערעור וא"כ לא נגמר מעשה השטר על הנכסים כ"ז שלא נחקייס שבלא קיום אין בשטר כלום איפלג דיבורא בעצם ככא דכחב נכסיו לב' בני אדס כו' וא"כ ייל כחילוק השיט גס לשיטה ה"ר אביגדור . אמנם יקשה הא דפריך בגיטין כמאן כר"ש כו' וכמבואר דבודאי לא דמי ובפרס דככא לא נהבטל בעצם כקנין נכסים אלא שאינו נאמן לענץ נכסים ולא דמי כלל לשייר קרקע כיש וציע (וקצה י"ל דהר בפלונחא דהנאי בכל הש"ס וע' ב"ק ע"ב וסוכה כ"ג ומש"ש אי בחר סה"ה אזלינן ולמ"ש בירושלמי פ"ק דפסחיס דר"מ מחשיב כשל הורה כיון שצריך קיום מדבריכם הוי כמו שאין בשטר ממש, ודוחק):

'''{{עוגן1|ובזה}}''' יש ליישב קושיית הרשב"א בהא דססיק צריכה ב' בימין כדי לגטת כתוכחה סן החבילה ור"ס הוא דאמר ססלסלי משחעבדי לכתובה לשיטת הסוברים דלא פליני אלא מיתמי אבל מיטה מידו רבגן דמשחעבדי (ועמ"ש כתיס' יבמות דף צ"ס) יע"ש ועפמ"ש י"ל דלפוס דססיק דכ"ק צריכה ב' נימין כדי לגבות כתוכחה ט' וא"צ לומר שיש עד בדבר ואינה גובית כתוכחה אלא ע"ס הודאתם והדר יקשה דהוי כמעט חמין והודה בשעורין מוכרח לומר דאתיא כר"מ דמסלסלי משחעבדי לכתובה ואם היא אשתו החבילה משועבד לכחובתה ובין לסי דבריה ובין לסי דבריכם כחבילה סיא שלה וכעומד ברשותה וסש"ה אדרבה זיל בתר הודאתו לחיוב שלסי הודאתו הוא כעומד ברשותה (והוי כחסשה ונס דממילא הוי טפי מבוי ולא שייך כ"כ מסס מחילה) סשא"כ לרבק דלא משחעבדי לכתובה ואיגה טבית ממסלמלין אלא מיטה וכמו בט"ח אינו בחירת שעמד אלא בתורת גביה ועומד החבילה ברשוח הבעל לפי דבריו איגה נוביס כתוכחה ק החבילה משום דהוי כמעט בחמין ט' ויש להאריך בביאור כסברא (ומה שאיגה סססדת כתובה במה שמכחשת ואוסרת זה עבדי כו'):