פתחי תשובה/יורה דעה/שצו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|ב}} '''ואפילו הגדיל.''' עי' בט"ז שהאריך להביא ראיה לפסק הש"ע ועי' בשו"ת שיבת ציון [[שיבת ציון/סא|סי' ס"א]] שכתב ע"ז לכאורה קשה דהא הט"ז לעיל [[ט"ז/יורה דעה/שמ#טו|סי' ש"מ ס"ק ט"ו]] פסק שקטן שהגיע לחינוך צריך לנהוג כל דיני אבילות ונראה דעכ"פ יש נפקותא דמטעם חינוך ליכא אלא כשיש להקטן אב שחייב לחנכו במצות אבל היכא דליכא אב ליתא לחינוך כלל כמ"ש המג"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/שמג#א|סי' שמ"ג סק"א]] וב[[מגן אברהם/אורח חיים/תרטז#ב|סי' תרי"ו סק"ב]]. עוד יש נפקותא אם הקטן הולך לבית הספר ללמוד תורה והגדיל תוך שבעה דג"כ לא שייך חינוך דמתוך זה אתה מבטלו מת"ת בזה שייך פסק זה דבטל ממנו כל דין אבילות אבל קטן שהוא עוסק באומנות ואינו עוסק בתורה ויש לו אב נוהג אבילות משום חינוך. והנה כל זה בקטן בן זכר אבל בקטנה כתב המג"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/שמג#|סי' שמ"ג]] דאין האב מחויב לחנך בתו ואני ראיתי בתוס' ישנים במסכת יומא דף פ"ב דהאב חייב לחנך בתו עכ"ד ע"ש. ועי' בתשובת יד אליהו [[יד אליהו/צג|סי' צ"ג]]:

{{עוגןמ|ג}} '''בטל ממנו.''' [עי' בתשו' חתם סופר [[שו"ת חתם סופר/ב/שמב|סי' שמ"ב]] שכ' ע"ד חותן דאיתרע בהו מילתא בשעת הדבר ר"ל ולא התאבלו אז מחמת ביעתותא. {{ממ|כדלעיל [[שולחן ערוך/יורה דעה/שעד|ס"ס שע"ד]]}} ודאי דאם עבר זעם בתוך שלשים צריך להתאבל כמ"ש בתשו' נ"ש בשם גאון מהר"ם שפירא דחולה אבל אם נתרפא צריך להתאבל בתוך למ"ד דאפילו הרא"ש דפליג אמהר"ם מרוטנבורג בקטן שהגדיל מודה הכא ע"ש אלא שנ"ל פשוט אם אירע רגל בינתיים שהרגל מפסיקו ואע"פ שלא נהג אבילות כלל עש"ב].

{{עוגןמ|ד}} '''כל דין אבילות.''' [כתב בספר חכמת אדם [[חכמת אדם/קסח#ו|כלל קס"ח דין ו']] משמע דגם אבילות של יב"ח פטור ואפשר שיש לחלק דבשלמא ז' ול' שהם מצות שקבעו חז"ל באבל וכיון דהיה פטור בשעת חובתו אין לו תשלומין משא"כ אבילות יב"ח שאינו אלא משום כבוד או"א י"ל דעכ"פ בזה חייב עכ"ל]: