הפלאה/כתובות/פב/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''תוס' ''' ד"ה התם וכו'. וקשה לרשב"א וכו'. נלענ"ד לישב שני הקושיא על רש"י ז"ל דכבר כתבתי לעיל דף נ"ו ע"ב דברייתא זו דאין עושין ור' יוסי דקאמר שם ומה תיקן העולם וכו' היינו דת"ק נמי ס"ל כר' יוסי דמועיל מחילה בכתובה כמ"ש אבל למאי דקי"ל כר' מאיר כמ"ש התוס'                                                         '. והך סברא לר"מ שמעינן ליה התם וקי"ל כוותיה כדאיתא שם א"כ הא באמת ס"ל לר"מ דאין מועיל מחילה כלל א"כ אפילו מייחד לה לא הפסידה זכותה ואין ראיה מדלעיל כלל וה"א דיכול לייחד ואינה מפסדת זכותה בכך וקמ"ל דלא יעשה כן משום דלא סמכה דעתיה וסברה דלית לה אם נאבד וצריך ליכתוב לה כתובה אחרת כדפי' רש"י לעיל בעצה טובה. ובזה נלענ"ד דמתורץ גם קושיא שניה דביבמה נמי הרי אם יאבדו נשאר כתובתה על נכסי הראשון יש לומר דהוי אמינא יבמה שאני דהא כתבו הפוסקים בסימן ס"ו ונתבאר לעיל דף נ"א דלאחר גירושין ומיתה תו לא עשו חיזוק ויכולה למחול וא"כ יש לומר כיון דאית לה מראשון לא תקינו משני כלל ולגבי הראשון ה"ל לאחר מיתה אפשר דיועיל מחילה והיחוד ואף לפמ"ש לעיל דהא דיעשה סעודה ויפייס אינו מועיל אלא בכהן דלא עשו בו חיזוק כדאיתא ביבמות גבי מעוברת חבירו אבל בישראל אינו מועיל מחילה ופיוס היינו דבאמת קמשמע לן בברייתא הכי אבל ממתניתין לא הוי ידעינן והוי אפשר לחלק ביבמה כנ"ל. גם יש לומר דה"א ביבמה מועיל היחוד שימכור דאף דעשו חיזוק כבר כתבתי לעיל דכל מקום שעשו חיזוק היינו שיכולה לחזור אח"כ אבל כל זמן שאינה חוזרת מועיל כנ"ל וא"כ אף אם נאמר שתוכל לחזור אח"כ ולהוציא מיד הלקוחות מ"מ כל עיקר התקנה שלא ימכור הוא משום טירחא לחזור ולטרוף כמ"ש תוס' לעיל דף פ"א ד"ה הרוצה וכו'. א"כ אפילו אי נימא דלמאי דקי"ל כרב יוסף דאי זבין לא הוי זבינא כשתחזור תוכל להוציא מ"מ צריך טירחא להוציא משא"כ באשתו דבל"ז יכול למכור והיחוד הוא שלא תוכל להוציא כשתבא לגבות לאחר גירושין ומיתה פשיטא דאינו מועיל ויכול לחזור ולהוציא כן נלענ"ד. ודוק: