ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פתיחה למנין העונשין/כ: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''ועדיין ''' צריך לבאר מה שלא מנו רבינו הגאון ז"ל. וגם הר"ש אבן גבירול ז"ל דקאי בזה בשיטתו וכמשכ"ל. אלא בועל ארמית וגונב את הקסוה מהנך דקנאים פוגעים בהם. והרי במתני' דסו"פ הנשרפין שם נמנו שלשה שקנאים פוגעים בהם. הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית עיי"ש. ומאחר שמנו גונב את הקסוה ובועל ארמית. אמאי לא מנו ג"כ מקלל בקוסם. ומיהו לזה אפשר לומר דכיון דעיקר טעמא דחיובא דמקלל בקוסם היינו משום דמיחזי כמברך את השם. וכדאמרינן התם לקמן {{ממ|פ"ב ע"ב}} עיי"ש. א"כ הו"ל בכלל מברך את השם שכבר נמנה בחשבון העונשין. ואע"ג דמברך את השם הוא בסקילה שמצותה על הב"ד. משא"כ מקלל בקוסם שאין ב"ד נזקקין לו. ואין מצותו אלא על הקנאים לפגוע בו. והוא הלכה לממ"ס. מ"מ כיון שלא הוקל ענשו אלא משום שאינו מברך את השם ממש. אלא דמיחזי כמברך את השם. ואי לא שבאה הלכה למשה מסיני שקנאין פוגעין בו הוה פטרינן ליה לגמרי. אלא דגלי לן הלכה לממ"ס שאינו נפטר בלא כלום. אלא קנאים פוגעין בו. משום דמיחזי כמברך את השם. הילכך אין זה אלא כאחד מדיני עונש דמברך את השם. ואין למנותו מצוה בפ"ע. ולא דמי לעונש חנק דאשת איש. ועונש סקילה דנערה המאורסה. ועונש שריפה דבת כהן. שנמנו כל אחת בפ"ע. אע"ג דכולן בכלל אזהרת אשת איש הן. משום דהתם כל עונש ועונש מהעונשין הללו מפורשים בקרא כל אחד בפ"ע. וגם הו"ל שמות חלוקין. וכל אחד מצוה מיוחדת בפ"ע לב"ד. משא"כ כאן דבקרא לא אשכחן אלא עונש סקילה במברך ממש את השם. אלא שבאה הלכה לממ"ס וגלי לן דגם מקלל בקוסם חשיב כמברך את השם מיהת לענין שנמסר לקנאים לפגוע בו. אע"פ שאינו מברך את השם ממש אלא מיחזי כמברך את השם. הילכך אין למנותו מצוה בפ"ע. ומיהו יש לפקפק בזה ואינו מספיק. אלא דלפמשכ"ל {{ממ|סי' י"ט}} לענין בועל ארמית דאפשר לומר דגם לדעת רבינו הגאון ז"ל פגיעת קנאים אינה אלא רשות בעלמא ואין בה מצוה. וכדעת הרמ"ה והרא"ש ז"ל וסייעתם. ולא מנה בועל ארמית במנין העונשין אלא משום שהוא בכרת. וחובת הב"ד היא להלקות חייבי כריתות לפטרן ידי כריתתן. וזו היא ג"כ דעת הר"ש אבן גבירול ז"ל. כמו שנתבאר שם עיי"ש. א"כ בפשיטות אתי שפיר מה שלא מנה פגיעת קנאים דמקלל בקוסם. משום שנראה ודאי דאע"ג דמקלל בקוסם מיחזי כמברך את ה'. מ"מ כמו שאינו בכלל עונש סקילה דמברך את ה'. הכי נמי אינו בכלל כרת דכתיב בי'. והכי משמע בהדיא בסוגיא דסו"פ הנשרפין שם {{ממ|פ"ב ע"ב}} עיי"ש. וא"כ ממילא מבואר שאין למנותו משום שאין בו מצוה לב"ד. וגם הפגיעה לקנאים אינה אלא רשות בעלמא: