ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/ו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''ומשום ''' שאזהרת הכתוב והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר. ודאי אין ביד היחיד לקיימה. ואילו לא הזהיר הכתוב אלא שלא לזלזל בקדושת וכבוד המחנה. ודאי היתה מצוה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד לעצמו. שלא יעשה דבר שהוא נראה כזלזול בקדושת וכבוד המחנה. אבל מאחר שהזהיר הכתוב והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר. ע"כ אין האזהרה מוטלת אלא על הצבור כולו שבידם המשרה להעמיד שומרים להשגיח על הדבר כראוי ולהנהיג בכך את כל מחנות הצבא בע"כ. ולזה אין מקום מצוה זו אלא במנין הפרשיות. והנה מלשון רבינו הגאון ז"ל שכתב ''' מחניהם מקדשים ומכבדים. ''' משמע דכוונתו למנות בזה הלאו של לא יראה בך ערות דבר. שכולל כל דבר של בזיון וזלזול בכבוד המחנה. ומשום שהלאו הזה מברר ענין המצוה בביאור יותר מהעשה דוהיה מחנך קדוש. לכן הלאו הוא שבא במנין ולא העשה. וכשיטתו בכל כיו"ב כמו שנתבאר במבוא {{ממ|סי' ז' שורש ו'}} עיי"ש. וגם הבה"ג ז"ל וסייעתו מנו לאו זה אלא שמנאוהו במנין הלאוין המוטלות על כל יחיד. ומתבאר מזה דס"ל שהוא אזהרה המוטלת על כל יחיד. וזהו כמו שביארו הרא"ם ז"ל {{ממ|ביראים סי' י"ב}} והסמ"ק {{ממ|סי' פ"ג}} ע"פ הסוגיא דפ"ג דברכות {{ממ|כ"ה ע"ב}} עיי"ש. אבל דעת רבינו הגאון ז"ל דההיא אינה אלא אסמכתא בעלמא. ומדבריהם. דקרא במלחמה הוא דמיירי וכמו שביארנו. וזו היא ג"כ דעת הרמב"ן ז"ל {{ממ|פרשת תצא}} ובסה"מ {{ממ|לאוין המחודשים לדעתו מצוה י"א}} עיי"ש. ושם העלה כן גם בדעת הבה"ג. אלא דלפי מה שביאר שם היא מצוה המוטלת על היחידים עיי"ש בדבריו. ובודאי שכן מוכרח להבה"ג וכמשכ"ל. ועי' ג"כ מה שביארנו בזה לעיל {{ממ|לאוין ד'}} עייש"ה. עוד מנה הבה"ג בזה מנין העשין עשה דויתד תהיה לך וגו'. ונראה שכולל בזה גם עשה דויד תהיה לך. וכדעת הסמ"ג {{ממ|עשין קי"ט}} ששתיהן מצוה אחת הן עיי"ש. ושלא כדעת הרמב"ם ז"ל שמנה שתיהן {{ממ|עשין קצ"ב קצ"ג}} עיי"ש. וכל זה שלא כשיטת רבינו הגאון ז"ל כמו שנתבאר. ועי' ג"כ מש"כ בזה הרשב"ץ ז"ל {{ממ|בזה"ר לאוין סי' ס"ה}}. ואין להאריך בזה: