הפלאה/כתובות/כג/א: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''תוס' ''' ד"ה מאי שנא וכו' כתב בספר מגיני שלמה הגם כי אין דרכי להשיב וכו'. מ"מ אהבת האמת דחקני וכו'. דהמקשן פריך הכי דע"כ ברייתא שאין אנו יודעין שזו היתה פנויה ומיירי רישא אדרבא שהיתה בחזקת אשת איש וכו' וכמ"ש התוס' בדיבור שאחר זה. וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמר תרווייהו בפנויה קמסהדי וכו' ואף שאין משיבין את הארי וכו'. מ"מ כיון שהאמת לפענ"ד כדבריהם ז"ל. ג"כ דחקני אהבת האמת דאפילו נימא דמסתמא רישא וסיפא בחד גוונא שהיתה בחזקת אשת איש מקדם. מ"מ כיון דכולם מעידים שהיתה פנויה כבר הרי היא בחזקת פנויה. ולא ידעתי מה לי נתחזקה מאז ומקדם בפנויה אם ע"פ העדים האלו כיון דכולם מעידים שהיתה פנויה כבר. ואין לומר דקושיות הש"ס הוא שיהיו העדים שאומרים נתקדשה נאמנים במיגו דהיו אומרים שהיא עדיין אשת איש מן הראשון והיתה בחזקת אשת איש. דזה אינו דהא כתבו התוס' לעיל ובכמה דוכתין דבשני עדים לא אמרינן מיגו. ואם נאמר דאכתי מקשה שפיר דעדים שאמרו נתקדשה יש להם מיגו דאי בעי שתקו מזה שאמרו שהיא פנויה מן הראשון ולא היו מעידין רק שראו שנתקדשה ואף שהעידו אותם עדים שאמרו לא נתקדשה שהיתה פנויה. מ"מ לרב חסדא דס"ל בשבועות דף מ"ז שני כיתי עדים המכחישים זה את זה פסולים לעדות אחרת לא יהיו עדים עליה שהיא פנויה ואפשר דאפילו לרב הונא דס"ל דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה מ"מ אי אפשר לאוקמי בחזקת פנויה כיון דלפי דברי אלו העדים שאמרו נתקדשה אותן העדים המכחישים אותם הם פסולים וממילא אין עדים שהיא פנויה אך זה אינו דהא טעמא דאמרינן גבי שני עדים מיגו דאי בעי שתקו משום דאמרינן לגבי כל אחד מיגו דאי בעי שתק דאפילו אם יאמר השני כן לא יהיה נאמן כיון שישתוק הוא. א"כ מנ"ל להקשות דילמא מיירי ששני כיתי העדים מעידין שמת הבעל הראשון א"כ כיון דקי"ל דעד אחד נאמן לומר מת נמצא אם ישתוק יהיה השני נאמן שמת. וכ"ש שיש לומר שהאשה בעצמה ג"כ אמרה שמת. ודוחק לומר דקושיות הש"ס דמדנקט סתמא משמע דאפילו אומרים שנתגרשה מן הראשון דאין עד אחד נאמן ויש להם מיגו דאי בעי שתקו ותו דיש לומר דגם בזה אינו מיגו כמ"ש התוס' ישינים דרוצים לפסלה מן הכהונה ודוק: