נשמת אדם/ב/קמה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''הגר"א''' הביא ראייה מירושלמי סוף פ"ג דברכות דאיתא שם רחיצה שאינה של תענוג מותר לאבל כהדא דשמואל בר אבא דעלו בו חטנוין ברישא אתו שאלין לר' יוסי מהו דיסחי א"ל דלא יסחי ימות אין בעי אפי' בט"ב ואין בעי אפי" ביוה"כ עכ"ל וס"ל דה"פ אם לא יסחי או ימות ולכן מותר משמע דדוקא אם יש בו סכנה וכ"כ המפרש שם ופי' זה צ"ע דא"כ מאי מייתי ראייה דרחיצה שאינה של תענוג מותר מדהתיר ביש בו סכנה ועוד שהרי הלכה פסוקה דאפילו חונה שאב"ס מותר ברחיצה וא"כ ממילא ירושלמי זה דלא כהילכתא ועוד דודאי משמע דחטטין אין בו סכנה דאל"כ פשיטא ומאי קאמר אפי' בט"ב ויוה"כ פשיטא דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ועוד שהרי בסי' תקנ"ד ס"ק י"ג הביא בשם הירושלמי דמותר רחיצת ידים ביוה"כ ולכן נ"ל דה"ק אין לא סחי מיית הוא ר"ל שאתם שואלין אם מותר לרחוץ מפני החטטין ש"מ דסבירא לכו דאפילו שאינו של תענוג נמי אסור א"כ מה אתם שואלין להתיר בשביל החטטין וכי ימות בשבילם אם לא ירחוץ א"ו דבלא"ה מותר אפילו בלא חולי דאינה של תענוג ואפילו בט' באב וביוה"כ רחיצה זו ומ"ש הגר"א דבמגדול עוז כתב בשם ר' פרץ הזקן לאיסור דביה"כ אין שורה רוח רעה על הידים הא כתב שם רק לתרץ דברי רמב"ם ואפ"ה הוא בעצמו כתב שנהג כהמתירין: