מראי מקומות/בבא מציעא/עו/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

וכתב הנמו"י דאם לא הוה פשיעה דחד מינייהו הוי פסידא דפועל, והוכיח כן מברייתא לקמן עז., וערע"א לקמן עט. בתוד"ה אלא שתמה על ראייתו דשאני התם דהעיכוב מצד הפועל ועי"ש, וברא"ש (סימן ג') כ' דכל אונסא דלא איבעי לאסוקי אדעתייהו לא פועל ולא בעה"ב א"נ תרוייהו איבעי להו לאסוקי אדעתייהו פסידא דפועלים דהמע"ה, וכ' הגר"א בסימן של"ד ס"ק ה' דלפ"ז אם כבר נתן לו השכר א"צ להחזיר, וכן מבואר בשבו"י ח"א סימן קע"ו ציינו הרע"א בסו"ס ש"י, ועי"ש בפ"ת בגוונא דדמי לשמעתין, וצ"ב מה מקום יש לספק, ומדוע יש לחייב את הבעה"ב, וי"ל דבאמת כיון שהתחילו במלאכה נתחייב בכל שכרם אלא הספק מזלו של מי גרם, וברמ"א שם הביא ד' המרדכי דהוא משום דהו"ל להתנות, וכ' הגר"א דמה"ט הרמ"א לא חילק בין אם שילם השכר או דעדין לא שילם, והעירוני דבדבר דלא הו"ל לאסוקי אדעתייהו, לכאו' ל"ש הו"ל להתנות, וכן להיפוך במכת מדינה לא שייך לתלות במזלם, מ"מ י"ל דהו"ל להתנות. וראיתי להעיר בדברי הגר"א דפי' בדעת הרא"ש דהוא מדין המע"ה ואם הקדים שכרו א"צ לשלם, דהרא"ש בסימן ו' הקשה מ"ש פועל שנאנס דאינו נוטל שכרו ובע"ע שחלה נוטל שכרו ותי' בשם רבינו מאיר דחלוק אם הקדים לו שכרו, וק' דאם הקדים לו שכרו בזה אף בחלה כל שש ג"כ לא יחזיר וכדין אונס דהפסד דבעה"ב באופן ששילם כל שכרו, וע"כ צריך לחלק בין אונס בפועל דמודה הרא"ש דפסידא דפועל בתורת ודאי, וכ"ד בנאנס במלאכה, וא"ש דהרא"ש בסימן ג' כתב דבכל אונס פסידא דפועל ומדוע לא הוכיח מהברייתא דנאנס הפועל, וכהוכחת הנמו"י, וע"כ דנאנס הפועל הוא דין אחר, ואין ראי' מהתם לנאנס במלאכה דלא יטול שכרו ודוק. ובעיק"ד הגר"א דנקט דלהרא"ש תליא במוחזק והוא מדין ספק, יעויין בתרוה"ד סימן שכ"ט דנקט אף בדעת הרא"ש דהוא משום דהו"ל לאתנויי ולא משום מוחזק, עי"ש בכ"ד, וע"ע מש"כ בס"ד בסימן ה' בזה.- ע"ע רמ"א סימן שכ"א סעי' א' וסמ"ע ס"ק ו' ובהגר"א ס"ק ז' מה שהקשה מדינא דשמעתין, ועי' נתה"מ סימן של"ד ס"ק א' משכ"ב.