שו"ת הרא"ש/לה/ה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ורבינו''' תם ז"ל פירש דסבירא ליה לשמואל בכל דוכתא דלא הויין ידים מוכיחות וההיא דנזיר דקאמר לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ומשני אמרי כשנזיר עובר לפניו וכו' לישנא דנזיר משונה הוא ואמרי הוי כמו אין דשמואל סבר לא הויין ידים ובזמן שנזיר עובר לפניו אז הוי הוכחה גמורה דליכא לספוקי במילתא אחריתי אבל כשאין נזיר עובר לפניו ידים שאין מוכיחות הן ולא הויין ידים וכן בההיא דקידושין כי אמר לי הוי הוכחה גמורה וכי לא אמר לי הוי הוכחה קצת ופירש ר"י עיקר דלפר"ת קשה מה שהקשה ר"י ז"ל מסוגיא דנזיר אסוגיא דנדרים ועוד ניחא לפירוש ר"י סוגיא דקידושין דשני אביי בדאמר לי כדפרשינן ונראה דהלכתא כההיא סוגיא דשמואל דנדרים דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דשקיל וטרי בגמרא טובא במילתיה דשמואל עד דמסיק לה הכי ועוד דפליג ביה אביי ורבא בריש נדרים דאיתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים ורבא אמר לא הויין ידים וקיימא לן הלכתא כרבא בכל דוכתא חוץ מיע"ל קג"ם ומה שנמצא במקצת ספרים בפרק בתרא דנזיר (ס"ב) כי יפליא למה לי לאיתויי ידים שאין מוכיחות דאיתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר לא הויין ידים ורבא אמר הויין ידים הא ניחא לרבא אלא לאביי מאי איכא למימר כתב ר"י ז"ל דגירסת נדרים עיקר דההיא דנזיר שבשוה והפכוה וכן מוכח מתוכה דפריך הא ניחא לרבא וכו' ואי סבר רבא דהויין ידים א"כ לדידיה קשיא טפי וכי יפליא משמע שצריך דבר מפורש ומוכח כדמסיק בתר הכי דדריש מיניה שלא נתנה נזירות אלא להפלאה אלא ודאי גרסינן רבא אמר לא הויין ידים וכי יפליא לאתויי ידים שאין מוכיחות כלומר דלא הויין ידים דכי יפליא משמע דבר מפורש וכיוצא בזה מצינו בריש פרק מרובה לאתויי דפירושו כמו למעוטי דקאמר התם חמור דכתב רחמנא למה לי אי לאתויי דלא בעלי חיים משור נפקא אלא לאתויי דבר שאינו מסויים והוי פירושו למעוטי דבר שאינו מסויים כמו חצי רמון וחצי אגוז וכל שכן לפר"י ז"ל שהוא עיקר כדפרישית לעיל דניחא טפי לב' הגרסאות דאפילו מאן דאית ליה גבי נדרים דהויין ידים מודה בקדושין היכא דלא אמר לי דאינה מקודשת דליכא הוכחה כלל ורבי מאיר מרוטנבורק ז"ל יישב ותירץ שתי הגרסאות שאין סותרות זו את זו וצויתי להעתיק לכם לשונו מתוך דבריו תלמדו דבקדושין אינה מקודשת אם לא אמר לי והא לכם לשונו אביי אמר הויין ידים בפרק בתרא דנזיר גרסינן איפכא בכל הספרים ובלאו הכי קשה התם דקאמר לאתויי ידים שאין מוכיחות דהוה ליה למימר למעוטי ולפי עניות דעתי נראה לי דהתם פליגי בידים שאין מוכיחות דנזירות והכא פליגי בנדרים והכי פירושא הכא רב אידי אסברה לי נזיר להזיר מקיש ידות נזירות לנזירות מה נזירות להפלאה אף ידות כמאן דכתיב בהו הפלאה וכיון דבנדרים כתיב נמי הפלאה דכתיב כי יפליא נדר בערכך והתם דריש ליה אנדרים הדר מקשינן נדרים לנזירות מה נזירות עשה ידות נזירות כנזירות לענין הפלאה דכתיב בנזירות אף נדרים עשה ידות נדרים כנדרים וכי היכי דבנדרים כתיב הפלאה הכא נמי חזינן כאלו כתיב הפלאה בידות דנדרים אם כן הוה ליה מיעוט אחר מיעוט דקמא דוקא ותנינא לרבות להכי סבירא ליה רבא לגבי נדרים דדוקא בהפלאה למעוטי ידים שאין מוכיחות ובנזיר לרבות ידים שאין מוכיחות וכי האי גונא אמרינן בפ"ק דסנהדרין (ט"ו) הקרקעות תשעה וכהן דעשרה כהנים כתיב בפרשה והוה ליה מיעוט אחר מיעוט וקמא דוקא כהן ואינך לרבות אפילו ישראל וכן כל מיעוט אחר מיעוט שאנו יכולין לומר כה"ג דקמא ממעט דבר אחד ובתרא מרבה שאר דברים יש לפרש כן ודוק ותשכח וכן פירש רבינו תם ז"ל בפ"ק דפסחים (ה’) גבי לך לך חד בגוי שכבשתו וחד בגוי שלא כבשתו והיינו דקאמר רבא רב אידי אסברא לי דכי היכי דמסתבר למדרש גבי נזיר כי יפליא להפלאה לומר ולהקיש ידות לנזירות דבהא ליכא מאן דפליג דאפילו אביי מודה ליה כמו שאפרש הכי נמי יפליא דנדרים נדרוש הכי ואביי סבר דבנזירות דוקא דרשינן ליה למעוטי שאינן מוכיחות אבל בנדרים לא דרשינן ליה למעוטי שאינן מוכיחות ושמא יש שום טעם מאי טעמא לא דרשינן ליה הכי גבי נדרים ושמא יש לומר מדאצטריך למכתב גבי נדר מוצא שפתיך למעוטי גמר בלבו מכלל דכל נדר אף על גב דלא מוכח הוי נדר ובלבד שלא יהיו דברים שבלב לגמרי אבל ידים שאין מוכיחות הויין ידים וכיון דהכי הוא אפילו כי מקשינן נדרים לנזירות לומר מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות אף נדרים עשה בו ידות נדרים כנדרים לא תיקשי לאביי שהרי בהיקש זו לא באנו אלא להשוות ידות נדרים כנדרים ובנדרים גופייהו לא בעינן מוכיחות והוא הדין בידות שלהם אבל לא אמרינן מה נזירות ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אף נדרים דמסתבר דלהא מילתא לא מקשינן להו מדאיצטריך למעוטי דברים שבלב כדפרישנא וכל ידים שאין מוכיחות כלל כמו אהא כשאין נזיר עובר לפניו והרי את מקודשת בלא לי הוי כמו דברים שבלב לאביי אבל ידים שאין מוכיחות לגמרי אלא קצת מוכיחות הוא דפליגי אביי ורבא לאביי הוין ידים בנדרים דלא ממעטינן אלא דברים שבלב והשתא ניחא דפריך מכדי אתקש נזירות לנדרים איש כי יפליא דנזיר למה לי ומשני לאיתויי ידים שאין מוכיחות פירוש דהוי מיעוט אחר מיעוט לרבות בנזיר דהויין ידים והיינו דפריך לרבא ניחא לאביי קשיא ההוא כי יפליא דנדרים למה לי דלא מצי למדרשיה כדדריש ליה התם לאיתויי גוי גדול דלאו בר הפלאה הוא דהא אביי לא בעי הפלאה בנדרים ונהי דכי יפליא דנזיר אצטריך ליה למעוטי ידים שאין מוכיחות כי יפליא דנדרים למה לי ומשני כרבי טרפון דאמר אין אחד מהם נזיר לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה והא מילתא נמי שייך בנדרים אם היו שנים מהלכין בדרך ואחד בא כנגדו ואמר א' מהם הריני בתענית אם זה מתענה ואמר האחד מהם הריני בתענית אם זה אינו מתענה ואשמעינן קרא דבכה"ג אין אחד מהם מתענה דלא נתן נדר אלא להפלאה קצת ואי לאו קרא הוה אמינא דעדיף מדברים שבלב קא משמע לן דהוי דברים שבלב ולא חשיב מוצא שפתיך ופריך הניחא לרבי טרפון אלא לרבנן דחשיבי להו כאלו הוציא מפיו אפילו גבי נזיר כל שכן גבי נדרים אם כן כי יפליא למה לי ומשני להתיר נדרים וההיא דלעיל דקאמר לאיתויי גוי גדול אין לו לפרש למעוטי כמו שפר"י ז"ל דלא אשכחן לאיתויי דהוי פירושו למעוטי אלא יש לפרש דקאי אהא דקאמר לעיל למ"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן אי סבירא להו כמ"ד בני ישראל מעריכין ואין הגוים מעריכין וכו' אם כן יפליא לאיתויי מאי דלרבויי גוי לנדרים לא אצטריך דמקרא אחרינא דאיש איש נפקא שהגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל ומשני לאיתויי גוי גדול דאע"ג דגדול אינו יודע להפלות ופירש דנדר דכתיב גבי בני ישראל למעוטי גוי מערכין והדר כתיב כי יפליא דאע"ג דגדול הוא וחכם מעט דייק שפיר מלישנא דכי יפליא דמשמע דבר הפלאה למעוטי גוי שאינו יודע להפלות יפה לשם מי נדר שאינו מכיר כולי האי בהשם וא"כ הוה ליה מיעוט אחר מיעוט לרבות גוי לנדרים דאע"ג דאיכא קרא אחרינא לרבות גוים דנודרים אי מההיא הוה אמינא הני מילי בגוי גדול וחכם שיודע להפלות אבל גוי שאינו חכם אף על גב דלאו שוטה הוא לא יהא נדרו נדר מידי דהוה אמופלא סמוך לאיש דאע"ג דיודע להפלות לא הוי נדרו נדר דאורייתא הכא נמי נימא בגוי גדול שאינו יודע להפלות דבכל חד וחד איכא חדא לטיבותא וחדא לגריעותא וקרא דאיש איש לרבות הגוים שנודרים נוקמיה בגוי חכם שידוע להפלות דוקא להכי אצטריכא האי קרא דכי יפליא דממעטינן מינה גוי דהוי מיעוט אחר מיעוט לרבות אפילו גוי שאינו יודע להפלות שנדרו נדר ומיעוט קמא דבני ישראל נימא דוקא למעוטי כל גוים שאינן מעריכין אפילו יודעין להפלות כדמשמע בפ"ק דערכין ומיעוטא תנינא דסמיך לנדר לרבות גוי שאין יודעין להפלות לנדרים וסברא הוא לאוקמי מיעוטא קמא דהוי דוקא לערכין למיעוטינהו לגמרי כדמפרש טעמא בפ"ק דערכין (ה’) ומיעוט שני דאתי לרבויי לנדרים חדא משום דסמיך ליה לנדר ועוד מדאשכחן דאתרבי גוים דעלמא לנדרים לכל הפחות היכא דיודעים להפלות ע"כ דברי רבי מאיר ז"ל וממנו תלמדו דאפילו למ"ד בנדרים ידים שאין מוכיחות הויין ידים מודה הוא היכא דלא אמר לי דלא הויא מקודשת הרי כתבתי לכם כל דברי הגדולים אשר דעת כולם מסכמת דבקידושין היכא דלא אמר לי דלא הוי קידושין וכן הביא הרי"ף ז"ל דברי שמואל נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את לי לאינתו הרי זו מקודשת משמע הא לא אמר לי אין כאן בית מיחוש הלכך בנדון זה שלא דברו בפני עדים על עסקי קידושין אלא אמר בסתם הילך קידושין לבתך ולא פירש למי קידש אין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט וראיתי מה שכתבתם דברי החולקים ואומרים שצריכה גט ואיני רואה בדבריהם ממש ועיקר שיהא כדי להשיב עליהם גם כי אני כותב בשפלות ידים ובפיק ברכים כי זה שלוחכם בא הלום בכ"ז בתמוז ומצאני על ערש דוי ובשבעה באב נתחזקתי מעט וכתבתי מתוך הדוחק לכן לא עצרתי כח לטרוח ולהשיב על דברי הבאי שאין בהם טעם גם אתם הגדולים ראיתם דבריהם יפה ואיני צריך להוסיף על דבריהם ואתם תמחלו לי שלא הארכתי בכבודכם ובשבחכם כי בזיעת אפי כתבתי מה שכתבתי ואתם וכל אשר לכם שלום כנפש דורש שלומכם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

<noinclude>

{{פורסם בנחלת הכלל}}

{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>