שו"ת הרא"ש/לה/ה

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

שו"ת הרא"שTriangleArrow-Left.png לה TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל לה - סימן ה

שאלה ראובן היו לו שתי בנות רחל ולאה וקדש את רחל לבן אחיו שהיה קטן פחות מבן י"ג שנה ושידך את לאה לכהן אחד ולא נשא הכהן בעיני ראובן חן והסכים בדעתו לקדש את לאה לאחר לפסלה על הכהן ובא אחי ראובן אבי הקטן שקדש את רחל למקום שהיה מצוי ראובן אחיו ובתו לאה אצלו והוציא בפני עדים טורניזייש מכסף ואמר לראובן הילך קידושין לבתך ולא פירש איזו מן הבנות הוא מקדש וגם לא פירש למי קדשה ולא דברו בענין הקידושין כלום בפני העדים קודם המעשה אלא אחר שפירשו משם שאל אחד מן העדים למקדש למי קדשתה אותה והשיב לו לעצמי קדשתיה.

תשובה גרסינן בפ"ק דקידושין (ה’) אמר שמואל בקידושין נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי את לאינתו הרי זו מקודשת וכו' אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים והא תנן האומר אהא הרי זה נזיר והוינן בה ודילמא אהא בתענית קאמר ואמר שמואל והוא שהיה נזיר עובר לפניו הא לאו הכי לא הכא במאי עסקינן דאמר לי דהשתא הוי ידים מוכיחות אבל אי לא אמר לי הויין ידים שאין מוכיחות ולא הויין קידושין ושמואל לטעמיה דאמר בפ"ק דנדרים (ה’) דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אמתניתין דתנן האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור ואמר שמואל עלה טעמא דאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך הוא דאסור אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר אסור מאי טעמא דילמא מודרני ממך לא משתעינא בהדך קאמר מופרשני ממך דלא עבידנא משא ומתן בהדך משמע מרוחקני ממך דלא קאימנא בארבע אמותיך משמע אמר ליה רב פפא לאביי לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אין שמואל מוקי לה למתניתין כרבי יהודה דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר' יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל ופירש הרבי אליעזר ממיץ אין שמואל סבר כן ולהכי מוקי מתניתין כרבי יהודה דבעי ידים מוכיחות כדמוכח ההיא דקידושין (ה’) שהבאתי לעיל והא דאמר שמואל בפרק כל הגט (כ"ו) צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם ואלו מקום ודן דיהוי ליכי מינאי לא קאמר אלמא לא בעי ידים מוכיחות לא קשיא דהתם לענין כתיבה לשמה קאמר דקתני מתניתין הכותב טופסי גטין צריך שיניח מקום האשה ומקום האיש וקאמר שמואל שצריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם שהוא עיקר הגט ובעי כתיבה לשמה אבל מקום ודן שאינו אלא משום הוכחה לא בעינן שיכתב לשמה וא"ת מאחר ששמואל סובר כרבי יהודה דבעי ידים מוכיחות אם כן מאי קאמר גמרא מאי דוחקיה דשמואל דאוקי למתניתין כרבי יהודה לוקמה כרבנן ואף על גב דאין מוכיחות ויש לומר דאפילו הכי פריך שפיר דהא שמואל גופיה מפרש מתניתין דכל הגט (ל’) המלוה את הכהן ואת הלוי דאיירי במכירי כהונה ולויה ולא בעי לפרושי טעמא דמתניתין עשו את שאינו זוכה כזוכה כרבי יוסי אף על גב דאיהו גופיה אית ליה הכי בפ"ק דב"מ (י"ב) משום דלא בעי לאוקומיה מתניתין כיחידאה אף על גב דסבר לה כוותיה כך דעת הרבי אליעזר ממיץ דשמואל בעי ידים מוכיחות.

והקשה הר"י ז"ל דבריש נזיר (ב’) מוכיח דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים דקאמר התם לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים מדמוקי ההיא דהאומר אהא הרי זה נזיר כשנזיר עובר לפניו הא לאו הכי לא הוי נזיר אלמא בעי שמואל ידים מוכיחות דאי לא בעי אפי' אין נזיר עובר לפניו נמי דנהי דלא הויין ידים מוכיחות מכל מקום יד לנזירות הוי דטפי משמעותיה לשון נזירות מלשון תענית דאהא משמע דקאי אגופו לשנותו לשם חדש והיינו שיהא נקרא נזיר אבל היושב בתענית אין שמו משתנה ומשני אמרי בזמן שהנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי במילתא אחריתי פי' לעולם קסבר ידים שאין מוכיחות הויין ידים ובזמן שהנזיר עובר לפניו אכתי הויין ידים שאינן מוכיחות ומכל מקום מוכח טפי לנזירות מלתענית כיון דנזיר עובר לפניו הילכך ליכא לספוקי במילתא אחריתי כיון דמוכח טפי לנזירות אבל אם היה הדבר שקול לזה כמו לזה לא הוה משוינן ליה נזיר להביא קרבנותיו לעזרה מספק ואפילו ספק נזיר לא הוי דכיון דאיכא למימר הכי והכי הא אמרינן ספק נזירות להקל אבל אין נזיר עובר לפניו דילמא אהא בתענית קאמר והדבר שקול ולא הוי נזיר והשתא כשהנזיר עובר לפניו אף על גב דלא הוי ידים מוכיחות דאכתי דילמא אהא בתענית קאמר מכל מקום הדבר מוכח יותר לענין נזירות ותירץ ר"י ז"ל דודאי ידים שאין מוכיחות כלל סבר שמואל דלא הויין ידים כההיא דהרי את מקודשת ולא אמר לי דליכא הוכחה כלל שקדש אותה לעצמו לפי שהוא מצוי שאדם מקדש אשה לחברו וכן כשאין נזיר עובר לפניו דליכא הוכחה כלל דדילמא אהא בתענית קאמר הילכך פריך שפיר בקדושין (ה’) מהאומר אהא בשאין נזיר עובר לפניו דתרוייהו לא מוכחי כלל והא דקאמר בנזיר לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים הכי קאמר לימא סבר שמואל בכל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אפי' בהנהו דנדרים כשאומר מודרני ממך מופרשני ממך ולא אמר שאני אוכל לך שאני טועם לך כי היכי דסבירא ליה בשאין נזיר עובר לפניו ומשני דלא דמי דכשאין נזיר עובר לפניו ליכא הוכחה כלל דאיכא למימר אהא בתענית קאמר ולא הוי הוכחה כלל אבל ההיא דנדרים כי אמר מופרשני ממך מודרני ממך אף על גב דלא אמר שאני אוכל לך איכא הוכחה קצת ובכי האי גונא סבירא ליה דהויין ידים והא דמשני בקידושין (ה’) דאמר לי ובנזיר כשנזיר עובר לפניו הוא הדין דאי הוה משכח מידי דאית בית קצת הוכחה הוה משני הכי דהא לא בעי שמואל הוכחה גמורה אלא לא משכח בהו הוכחה ממוצעת והא דקאמר בנדרים אין שמואל מוקים לה למתניתין כרבי יהודה יש ספרים דלא גרסינן אין והיינו כדפרשינן לעיל דשמואל סבר ידים שאין מוכיחות כההוא דנדרים (ה’) הויין ידים אלא דמוקי מתניתין כרבי יהודה מטעמא דמפרש בתר הכי ואפי' לספרים דגרסי אין אמתניתין קאי והכי קאמר אין שמואל מוקי למתניתין דסבר לא הויין ידים מוכיחות כרבי יהודה והשתא ניחא שפיר דפריך בגמרא מאי דוחקיה דשמואל דמוקי מתני' כרבי יהודה לוקמיה כרבנן מאחר דאיהו גופיה סובר כרבנן ומשני מתניתין קשיתיה דמוכח דסברא איהי דלא הויין ידים נמצא שאנו למדים מדברי ר"י ז"ל שאף לאביי דאית ליה בנדרים ידים שאינן מוכיחות הויין ידים מודה בקדושין שאם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי דלא הויין קידושין משום דלא הוי הוכחה כלל והשתא ניחא סוגיא דקידושין (ה’) דכי אמר ליה רב פפא לאביי לימא קא סבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים ושני ליה אביי בדאמר לי ואמאי דחיק אביי לשבושי מילתיה דשמואל ולהגיה בדבריו ולאוקומיה דלא כוותיה וכי לא ניחא ליה טפי להעמיד דברי שמואל בהוייתן כמו שיצאו מפיו ויסבור שמואל כמותו אלא ודאי משום דמודי כולי עלמא דבקידושין אי לא אמר לי דלא הוי יד כלל לפיכך הוצרך להגיה דבריו בדאמר לי.

ורבינו תם ז"ל פירש דסבירא ליה לשמואל בכל דוכתא דלא הויין ידים מוכיחות וההיא דנזיר דקאמר לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ומשני אמרי כשנזיר עובר לפניו וכו' לישנא דנזיר משונה הוא ואמרי הוי כמו אין דשמואל סבר לא הויין ידים ובזמן שנזיר עובר לפניו אז הוי הוכחה גמורה דליכא לספוקי במילתא אחריתי אבל כשאין נזיר עובר לפניו ידים שאין מוכיחות הן ולא הויין ידים וכן בההיא דקידושין כי אמר לי הוי הוכחה גמורה וכי לא אמר לי הוי הוכחה קצת ופירש ר"י עיקר דלפר"ת קשה מה שהקשה ר"י ז"ל מסוגיא דנזיר אסוגיא דנדרים ועוד ניחא לפירוש ר"י סוגיא דקידושין דשני אביי בדאמר לי כדפרשינן ונראה דהלכתא כההיא סוגיא דשמואל דנדרים דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דשקיל וטרי בגמרא טובא במילתיה דשמואל עד דמסיק לה הכי ועוד דפליג ביה אביי ורבא בריש נדרים דאיתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים ורבא אמר לא הויין ידים וקיימא לן הלכתא כרבא בכל דוכתא חוץ מיע"ל קג"ם ומה שנמצא במקצת ספרים בפרק בתרא דנזיר (ס"ב) כי יפליא למה לי לאיתויי ידים שאין מוכיחות דאיתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר לא הויין ידים ורבא אמר הויין ידים הא ניחא לרבא אלא לאביי מאי איכא למימר כתב ר"י ז"ל דגירסת נדרים עיקר דההיא דנזיר שבשוה והפכוה וכן מוכח מתוכה דפריך הא ניחא לרבא וכו' ואי סבר רבא דהויין ידים א"כ לדידיה קשיא טפי וכי יפליא משמע שצריך דבר מפורש ומוכח כדמסיק בתר הכי דדריש מיניה שלא נתנה נזירות אלא להפלאה אלא ודאי גרסינן רבא אמר לא הויין ידים וכי יפליא לאתויי ידים שאין מוכיחות כלומר דלא הויין ידים דכי יפליא משמע דבר מפורש וכיוצא בזה מצינו בריש פרק מרובה לאתויי דפירושו כמו למעוטי דקאמר התם חמור דכתב רחמנא למה לי אי לאתויי דלא בעלי חיים משור נפקא אלא לאתויי דבר שאינו מסויים והוי פירושו למעוטי דבר שאינו מסויים כמו חצי רמון וחצי אגוז וכל שכן לפר"י ז"ל שהוא עיקר כדפרישית לעיל דניחא טפי לב' הגרסאות דאפילו מאן דאית ליה גבי נדרים דהויין ידים מודה בקדושין היכא דלא אמר לי דאינה מקודשת דליכא הוכחה כלל ורבי מאיר מרוטנבורק ז"ל יישב ותירץ שתי הגרסאות שאין סותרות זו את זו וצויתי להעתיק לכם לשונו מתוך דבריו תלמדו דבקדושין אינה מקודשת אם לא אמר לי והא לכם לשונו אביי אמר הויין ידים בפרק בתרא דנזיר גרסינן איפכא בכל הספרים ובלאו הכי קשה התם דקאמר לאתויי ידים שאין מוכיחות דהוה ליה למימר למעוטי ולפי עניות דעתי נראה לי דהתם פליגי בידים שאין מוכיחות דנזירות והכא פליגי בנדרים והכי פירושא הכא רב אידי אסברה לי נזיר להזיר מקיש ידות נזירות לנזירות מה נזירות להפלאה אף ידות כמאן דכתיב בהו הפלאה וכיון דבנדרים כתיב נמי הפלאה דכתיב כי יפליא נדר בערכך והתם דריש ליה אנדרים הדר מקשינן נדרים לנזירות מה נזירות עשה ידות נזירות כנזירות לענין הפלאה דכתיב בנזירות אף נדרים עשה ידות נדרים כנדרים וכי היכי דבנדרים כתיב הפלאה הכא נמי חזינן כאלו כתיב הפלאה בידות דנדרים אם כן הוה ליה מיעוט אחר מיעוט דקמא דוקא ותנינא לרבות להכי סבירא ליה רבא לגבי נדרים דדוקא בהפלאה למעוטי ידים שאין מוכיחות ובנזיר לרבות ידים שאין מוכיחות וכי האי גונא אמרינן בפ"ק דסנהדרין (ט"ו) הקרקעות תשעה וכהן דעשרה כהנים כתיב בפרשה והוה ליה מיעוט אחר מיעוט וקמא דוקא כהן ואינך לרבות אפילו ישראל וכן כל מיעוט אחר מיעוט שאנו יכולין לומר כה"ג דקמא ממעט דבר אחד ובתרא מרבה שאר דברים יש לפרש כן ודוק ותשכח וכן פירש רבינו תם ז"ל בפ"ק דפסחים (ה’) גבי לך לך חד בגוי שכבשתו וחד בגוי שלא כבשתו והיינו דקאמר רבא רב אידי אסברא לי דכי היכי דמסתבר למדרש גבי נזיר כי יפליא להפלאה לומר ולהקיש ידות לנזירות דבהא ליכא מאן דפליג דאפילו אביי מודה ליה כמו שאפרש הכי נמי יפליא דנדרים נדרוש הכי ואביי סבר דבנזירות דוקא דרשינן ליה למעוטי שאינן מוכיחות אבל בנדרים לא דרשינן ליה למעוטי שאינן מוכיחות ושמא יש שום טעם מאי טעמא לא דרשינן ליה הכי גבי נדרים ושמא יש לומר מדאצטריך למכתב גבי נדר מוצא שפתיך למעוטי גמר בלבו מכלל דכל נדר אף על גב דלא מוכח הוי נדר ובלבד שלא יהיו דברים שבלב לגמרי אבל ידים שאין מוכיחות הויין ידים וכיון דהכי הוא אפילו כי מקשינן נדרים לנזירות לומר מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות אף נדרים עשה בו ידות נדרים כנדרים לא תיקשי לאביי שהרי בהיקש זו לא באנו אלא להשוות ידות נדרים כנדרים ובנדרים גופייהו לא בעינן מוכיחות והוא הדין בידות שלהם אבל לא אמרינן מה נזירות ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אף נדרים דמסתבר דלהא מילתא לא מקשינן להו מדאיצטריך למעוטי דברים שבלב כדפרישנא וכל ידים שאין מוכיחות כלל כמו אהא כשאין נזיר עובר לפניו והרי את מקודשת בלא לי הוי כמו דברים שבלב לאביי אבל ידים שאין מוכיחות לגמרי אלא קצת מוכיחות הוא דפליגי אביי ורבא לאביי הוין ידים בנדרים דלא ממעטינן אלא דברים שבלב והשתא ניחא דפריך מכדי אתקש נזירות לנדרים איש כי יפליא דנזיר למה לי ומשני לאיתויי ידים שאין מוכיחות פירוש דהוי מיעוט אחר מיעוט לרבות בנזיר דהויין ידים והיינו דפריך לרבא ניחא לאביי קשיא ההוא כי יפליא דנדרים למה לי דלא מצי למדרשיה כדדריש ליה התם לאיתויי גוי גדול דלאו בר הפלאה הוא דהא אביי לא בעי הפלאה בנדרים ונהי דכי יפליא דנזיר אצטריך ליה למעוטי ידים שאין מוכיחות כי יפליא דנדרים למה לי ומשני כרבי טרפון דאמר אין אחד מהם נזיר לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה והא מילתא נמי שייך בנדרים אם היו שנים מהלכין בדרך ואחד בא כנגדו ואמר א' מהם הריני בתענית אם זה מתענה ואמר האחד מהם הריני בתענית אם זה אינו מתענה ואשמעינן קרא דבכה"ג אין אחד מהם מתענה דלא נתן נדר אלא להפלאה קצת ואי לאו קרא הוה אמינא דעדיף מדברים שבלב קא משמע לן דהוי דברים שבלב ולא חשיב מוצא שפתיך ופריך הניחא לרבי טרפון אלא לרבנן דחשיבי להו כאלו הוציא מפיו אפילו גבי נזיר כל שכן גבי נדרים אם כן כי יפליא למה לי ומשני להתיר נדרים וההיא דלעיל דקאמר לאיתויי גוי גדול אין לו לפרש למעוטי כמו שפר"י ז"ל דלא אשכחן לאיתויי דהוי פירושו למעוטי אלא יש לפרש דקאי אהא דקאמר לעיל למ"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן אי סבירא להו כמ"ד בני ישראל מעריכין ואין הגוים מעריכין וכו' אם כן יפליא לאיתויי מאי דלרבויי גוי לנדרים לא אצטריך דמקרא אחרינא דאיש איש נפקא שהגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל ומשני לאיתויי גוי גדול דאע"ג דגדול אינו יודע להפלות ופירש דנדר דכתיב גבי בני ישראל למעוטי גוי מערכין והדר כתיב כי יפליא דאע"ג דגדול הוא וחכם מעט דייק שפיר מלישנא דכי יפליא דמשמע דבר הפלאה למעוטי גוי שאינו יודע להפלות יפה לשם מי נדר שאינו מכיר כולי האי בהשם וא"כ הוה ליה מיעוט אחר מיעוט לרבות גוי לנדרים דאע"ג דאיכא קרא אחרינא לרבות גוים דנודרים אי מההיא הוה אמינא הני מילי בגוי גדול וחכם שיודע להפלות אבל גוי שאינו חכם אף על גב דלאו שוטה הוא לא יהא נדרו נדר מידי דהוה אמופלא סמוך לאיש דאע"ג דיודע להפלות לא הוי נדרו נדר דאורייתא הכא נמי נימא בגוי גדול שאינו יודע להפלות דבכל חד וחד איכא חדא לטיבותא וחדא לגריעותא וקרא דאיש איש לרבות הגוים שנודרים נוקמיה בגוי חכם שידוע להפלות דוקא להכי אצטריכא האי קרא דכי יפליא דממעטינן מינה גוי דהוי מיעוט אחר מיעוט לרבות אפילו גוי שאינו יודע להפלות שנדרו נדר ומיעוט קמא דבני ישראל נימא דוקא למעוטי כל גוים שאינן מעריכין אפילו יודעין להפלות כדמשמע בפ"ק דערכין ומיעוטא תנינא דסמיך לנדר לרבות גוי שאין יודעין להפלות לנדרים וסברא הוא לאוקמי מיעוטא קמא דהוי דוקא לערכין למיעוטינהו לגמרי כדמפרש טעמא בפ"ק דערכין (ה’) ומיעוט שני דאתי לרבויי לנדרים חדא משום דסמיך ליה לנדר ועוד מדאשכחן דאתרבי גוים דעלמא לנדרים לכל הפחות היכא דיודעים להפלות ע"כ דברי רבי מאיר ז"ל וממנו תלמדו דאפילו למ"ד בנדרים ידים שאין מוכיחות הויין ידים מודה הוא היכא דלא אמר לי דלא הויא מקודשת הרי כתבתי לכם כל דברי הגדולים אשר דעת כולם מסכמת דבקידושין היכא דלא אמר לי דלא הוי קידושין וכן הביא הרי"ף ז"ל דברי שמואל נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את לי לאינתו הרי זו מקודשת משמע הא לא אמר לי אין כאן בית מיחוש הלכך בנדון זה שלא דברו בפני עדים על עסקי קידושין אלא אמר בסתם הילך קידושין לבתך ולא פירש למי קידש אין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט וראיתי מה שכתבתם דברי החולקים ואומרים שצריכה גט ואיני רואה בדבריהם ממש ועיקר שיהא כדי להשיב עליהם גם כי אני כותב בשפלות ידים ובפיק ברכים כי זה שלוחכם בא הלום בכ"ז בתמוז ומצאני על ערש דוי ובשבעה באב נתחזקתי מעט וכתבתי מתוך הדוחק לכן לא עצרתי כח לטרוח ולהשיב על דברי הבאי שאין בהם טעם גם אתם הגדולים ראיתם דבריהם יפה ואיני צריך להוסיף על דבריהם ואתם תמחלו לי שלא הארכתי בכבודכם ובשבחכם כי בזיעת אפי כתבתי מה שכתבתי ואתם וכל אשר לכם שלום כנפש דורש שלומכם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.



אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >
מעבר לתחילת הדף