שו"ת הרא"ש/לה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

שו"ת הרא"ש/לה/ב (עריכה)

גרסה מ־23:57, 7 ביוני 2020

נוספו 142 בתים , 7 ביוני 2020

אין תקציר עריכה

עמד

בדוקי עריכות אוטומטית, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

35,347

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{הועלה אוטומטית}}
+<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}{{ניווט כללי עליון}} '''שו"ת הרא"ש כלל לה - סימן ב'''</noinclude>
+'''כך''' היה מעשה שאלמנה אחת בת גדולי מלכותנו היה דר עמה בביתה מלמד תינוקות ואירע שקדשה בפני שני עדים ואחד מהם מן העדים העיד ששאל את המקדש מי נתן לך הטבעת ואמר אחי השאילו לי אחר כך בקש אחי המקדש את האלמנה שתחזור לו הטבעת שהשאיל לה ונתנה הטבעת לידי והראיתיו לעד ואמר אני מכיר טבעת זו שבה קדשה והרי נמצאת בידיה שאולה ואולי יש לדמותו לעד אומר תנאי ויראו רבותי אם יש לכופו ליתן גט כי היא אומרת שמואסת בו וקודם שתנשא לו היא רוצה להיות עגונה כל ימיה והיא בת גדולים ואלמנת ת"ח והמלמד המקדש היה רב ולפי שאיני חייב בכבודו ואין זה כבודו כלל אם היתה נשאת לו לכך כתבתי לרבותי כל הדברים, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
+'''אלה''' דברי ה"ר אביגדור כהן צדק ז"ל השואל פרה מחברו לשלשים יום ונתן לו המשאיל רשות להשאילה כל ימי שאלתה למי שירצה והלך וקדש בה את האשה מקודשת בד"א שאמר לה התקדשי לי בהנאת שימושה דבדידיה קא מקדשה דאע"ג שאין גופה של פרה קנויה לו הנאת שימושה מיהו עד שלשים יום הוא שלו ואותה הנאה נתן לה לשם קידושין ודמי למקדש בהנאת מלוה דמרויח לה זימנא דמקודשת אף על גב דמלוה גופה לא מיקניא לה קידושין בכל הנאת שוה פרוטה תליא מילתא דהא בעינן עד שיתן הוא ואמר הוא וזימנין דמיקדשא אפילו כי יהבא ליה כגון באדם חשוב דמקבלתו היא נהנית הנאה של שוה פרוטה ובלבד שיאמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת קבלתי ממך הילכך החפץ שנותן לה בשעת קידושין אפילו אין לו בו קנין הגוף אלא קנין פירות וקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אם אמר לה התקדשי לי בקנין פירי שיש לי בחפץ זה מקודשת וה"ה קדשה בטבעת שאולה לו ל' יום ואמר לה התקדשי לי בהנאת שימושי אם יש בהנאת קישוטיה שוה פרוטה מקודשת אף על גב דאסיקנא דקידושין ע"מ להחזיר אינן קידושין טעמא דמילתא משום דדמי לחליפין דאורחיה למהדר אבל הכא כי מיקדשא ליה לאו במידי דהוה הדר אלא בהנאת שמושה הנשאר בידה ואין סופה לחזור לעולם אבל אם אמר לה התקדשי לי בגופה של פרה אינה מקודשת דאינו יכול לקדש בדבר שאינו שלו וגרע מקידושין על מנת להחזיר דהכא אין פרה קנויה לו אפילו לשעה וה"ה בטבעת שאולה אם אמר לה התקדשי לי בגופה של טבעת שאולה אינה מקודשת דהא קיי"ל שאולה אינה מקודשת ולא קניא פי' לא חשיב למהוי כקנין הגוף אבל קנין פירות מיהא הוי ומהניא שאלה למהוי חצרו לענין גט ומציאה ואם זרק לה בעלה גט בחצר השאולה לה הרי זו מגורשת וכן אם היה דבר של הפקר בחצר שאולה לה קנתה דחשיב חצרה לזכות לה ואותה ששנינו (סוכה מ"א) אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון בלולבו של חברו אף ע"ג דיהיב ליה בפי' הנאת שימושו דהיינו נטילתו לצאת בו לא נפיק ביה עד דמיקניא ליה קניית הגוף לשעה לכל הפחות התם היינו טעמא דכתיב לכם משלכם דקנין הגוף משמע ולא סגי בהנאת שימוש לחוד ואם תאמר והלא מתנה על מנת להחזיר קנין פירות בעלמא קרי ליה בפרק יש נוחלין (קל"ז) ונפיק ביה י"ל להכי קרי ליה קנין פירות שאינו יכול לאכלו אבל מיהו קנין הגוף לשעה מיקרי ובהכי סגי דולקחתם לכם משלכם משעת לקיחה קפיד רחמנא שיהא משלו והא איכא והכי מסיק התם בהדיא דאפילו מאן דפליג במכירה ואכילה למיפק כ"ע לא פליגי דנפיק ומיניה ילפינן לכל מילי ואפילו לקידושין דאורייתא דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה דעדיף משואל דאם נאנס קודם חזרה פטור אלמא מתנה היא אף על פי שעומד לחזרה דכל כמה דלא אהדריה חשוב ממוניה גם בזה יפה כחו דשואל אינו רשאי להשאיל בלא רשות בעלים וזה יכול להשאיל וליתן לאחר בלא רשות בעלים על מנת להחזיר וגם יכול להקדיש דאי משום דמיבעי' ליה לקיומיה תנאיה מצי פריק ליה ומקיים תנאיה וההיא דפרק יש נוחלין (קל"ז) שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי מידי דחזי ליה קאמר התם מיירי בהקדישו והחזירו בלא פדיון והשתא אתי שפיר דלא תיקשי ממתנת בית חורון (נדרים מ"ח) דתנינן עלה כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה דמתנה ע"מ להחזיר ודאי יכול להקדיש וכי היכי דדרשינן לכם משעת לקיחה משעת מתנה על מנת להחזיר ודאי יכול להקדיש וכי הוה דרשינן לכם משעת לקיחה להכשיר מתנה ע"מ להחזיר הכי נמי דרשינן ליה לרבות השותפין דכל היכא דכתיב לכם בין יחידים בין רבים במשמע כדאיתא (בפ' כל שעה) [יומא יא] בית השותפין מטמא בנגעים ופריך פשיטא ומהדר מהו דתימא ובא אשר לו הבית לו ולא להם משמע אי הוה כתיב להם שותפין בכלל ה"ה לכם דכתיב אף שותפים במשמע והכי מילי שותפין שלקחוה לשם מצוה דהא בלקיחה דמצוה הכתוב מדבר ועלה קאי לכם אבל לקיחתו לסחור לחודיה לא מיקרי לכם אא"כ יכול לאכלו כדאמרינן בפרק יש נוחלין (קל"ז) ואם אינו יכול לאכלו אינו יוצא בו דבעיא שיהא כולו שלו והא ליכא כי החצי הוא של חברו ואי משום לכם דמשמע אף שותפין הא אוקימנא בשותפין שלקחו למצוה ומתנה על מנת להחזיר כיון דקנה הגוף לשעה אף על פי שאינו יכול לאכלה ואי משום לקיומיה ליה תנאיה יחזיר לו דמיו ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן גמליאל (גיטין ע"ד) אלא באומר הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אצטליתי ואבדה לו אצטליתו אינה מגורשת אפילו נתנה לו דמיה דהתם קא מכוין לצערה הילכך אצטליתו דוקא קאמר לה אבל בעלמא אפילו רבנן מודו דחזרת דמים שמה חזרה וההיא דשור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו והקדישו ולא הוי חזרה שלא החזיר לו כלום לא שור ולא דמיו דשור כיון דלא חזי ליה כמאן דליתיה דמי ואם תאמר משכון שמשכנו בשעת הלואתו דקנייה ליה מלוה רק לענין גניבה ואבדה ולא לענין אונסין ואם קדש בו את האשה מקודשת מה בין זה לטבעת שאולה דשואל חייב באונסין ולא מצי מקדש בה ויש לומר דלא דמי דשואל כי אוקמיה רחמנא ברשותיה לענין אונס אבל לענין למקניא ברשותיה דמרא קאי דלחובתו בלבד קאי ברשותו להתחייב באונסין מידי דהוה אגזלן יכול לזכות בו להיות שלו להקדישו לחברו וליתנו במתנה לא קנוי ליה כלל דבמאי ליקני אבל משכון אף על גב דלענין אונס לא קאי ברשותיה מיהו כיון שהלוהו עליו ומסרו לו על מלוה זו זכו לו מעותיו להיות שלו דדבר תורה מעות קונות אלא שעומד לחזרה וכי יהיב ליה זוזי הדר שקיל ליה מיניה אי נמי מצי למימר קדשה במשכון מקודשת ומוקי לה במשכון דאחרים דהרהינו אצלו ואמר לו מעכשיו ואפילו לרבא דאמר בעל חוב מכאן ולהבא גובה בהא מודה דהוי כמשכנו שלא בשעת הלואתו כדאיתא בפרק כל שעה (ל"א) ובענין מתנה על מנת להחזיר קבלתי ממורי מאישפירא דדוקא קידושין דמטא ליד האשה על מנת להחזיר לא הוו קידושין דדמי לחליפין אבל אם המקדש השאיל טבעת על מנת להחזיר והלך וקדש בו אשה סתם מקודשת דכל האומר על מנת כאלו אומר מעכשיו דמי והויא מתנה וכי יהיב איהו לאו על מנת להחזיר יהיב לה ולא דמי לחליפין אף על גב דצריכה להחזיר כדי לקיים תנאו יחזור ויקנה ממנה ויחזור ויקיים תנאיה ועוד היה אומר מורי ז"ל דאם נתנה האשה החפץ לאיש על מנת להחזיר עד שלשים יום וקדשה בחפץ זה תוך שלשים יום הרי זו מקודשת ומוחזר ואפילו לא אמרה על מנת שתחזירהו מידי דחזי ליה הוא ועל דרך זו מצאנו שהאשה מתקדשת לפעמים בפרה דידה ונראה דהמקדש סתם בטבעת שאולה כדמפרש בגופה דמי שהרי האשה סבורה שתשאר הטבעת בידה לגמרי ולדעת כן נתקדשה לו וההיא דתוספתא דתני המקדש בפקדון מקודשת מיירי בפקדון שהרשוהו בעליו לשמש בו וקדשה בהנאת שמושו או במעות מותרין המופקדין אצלו דמשעה שהפקידם כמו שהלוהו דמידמקדש בטבעת ובפרה שאולה בהנאת שמוש עדיף מהמקדש בתרומה ומעשרות דאיכא למ"ד טובת הנאה אינה ממון ובהנאת שימושו הוא ממון גמור ובחליפין דבעינן כליו של קונה אפשר (דסגי) דקני בסודר שאול דמאי שנא מחליצה דתניא חלצה בסנדל שאינו שלו חליצתה כשרה בתרווייהו נעלו כתיב ואפילו אם תמצא לומר שאני קנין (ר"ל מן החליצה) דמסתבר שצריך לקנות בכלי שלו קידושין לא ילפינן מיניה דהא מטבע ופירי אין נעשין חליפין ואשה מתקדשת בהן כלי שאול נמי אף על פי שאין נעשית חליפין אשה מתקדשת בהנאת שימושו.
-{{ניווט כללי עליון}}
+'''גם''' אני צעיר צעירים לא אמנע מלחוות דעי כי מילתא דאיסורא היא ואין חולקין כבוד לרב ורבינו הגדול ה"ר אביגדור כהן נראה לי דהמשאיל חפץ לחברו והלך השואל וקדש בו את האשה אינה מקודשת כי אדעתא להשתמש בו השאילה לו ולא שיהיה הגוף שלו וכשמקדש בו את האשה קבלתו אדעתא דהכי שיהא שלה נמצא שקדשה בגזל ולא הויא מקודשת וה"מ במשאיל חפץ לחברו להשתמש בו והלך השואל וקדש בו את האשה אבל השאילו לקדש בו נראה לי דהוו קידושין טובים ואינה צריכה להתקדש פעם אחרת כיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לעשות קידושין שתהא האשה מקודשת לו כי אדעתא דהכי מסר בידו הטבעת ואם לא יועיל לו בלשון שאלה יהיה בלשון מתנה ולכל הפחות יהיה מתנה על מנת להחזיר והויא מקודשת ויקנהו מן האשה ויחזירהו לו או יחזיר דמיו והחזרת הדמים הויא חזרה אפילו לרבנן דפליגי על רשב"ג באצטלית דדוקא התם דלצעורא קא מכיון והא לא צעירא וכי האי גוונא מחלק בעל הגמרא בפרק מי שאחזו (ע"ד) אבל הכא משום הרווחה הוא והא קא רווח וגבי שור בפרק יש נוחלין נראה לי שאם אמר שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי והקדישו והחזיר לו דמיו הרי זה קדוש אף על גב דקאמר לי כיון שהחזיר לו הדמים ויכול לקנות בדמים שור כיוצא בזה קרינן ביה שפיר מידי דחזי ליה כי מה לי הוא מה לי דמיו וראיה לדברי מקידושין (נ’) על ההיא משנה מעשה בחמשה נשים ובהם שתי אחיות ואמר רב עלה שמע מינה קידשה בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה ופריך מיתיבי קדשה בגזל בחמס או בגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה בו מקודשת התם בגזל דידה וכו' והא מתניתין בגזל דידה וקאמר רב אינה מקודשת לא קשיא הא דשדיך הא דלא שדיך אלמא חזינן דבגזל דעלמא לא מקדשא ובגזל דידה מקדשא היכא דשדיך או אפילו היכא דלא שידך היכא דאמרה אין בשעת קידושין כדאיתא בפ"ק דקידושין (י"ג) ההיא אתתא דהוה מזבנא וורשיני אתא ההוא גברא חטף וורשנא מידה אמרה ליה יהבי לי אמר לה אי יהבינא ליך מקודשת לי שקלתיה ואישתיקא אמר רב נחמן יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי ומסיק גמרא דדוקא משום דשתקה אבל אם אמרה אין בשעת הקידושין מקודשת אפילו שלא שדיך וכן פסק הרי"ף ז"ל אלמא חזינן דבגזל דעלמא לא מיקדשא משום שאינו שלו וכדר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ובגזל דידה מיקדשא אף על פי שאינו שלו אלמא מאחר דשדיך ונתרצית להתקדש לו אפילו שתקה בשעת קבלת הקידושין אנן סהדי שמחלה לו מה שגזל ממנה ונתנתו לו במתנה כדי שיקדשנה באותו חפץ שגזל כל שכן בנדון זה שאדם משאיל חפץ לאוהבו לקדש בו האשה שדעתו ליתנו לו בכל יפוי כח כדי שיועיל ויהיה בו כח לקדש האשה כי אדעתא דהכי מסרו לידו ואם לא יועיל בו לשון שאלה שיתפוס בו לשון אחר שיועיל לענין קידושין וכ"ע לאו דינא גמירי והיה סבור שיועיל לשון שאלה ולעולם אמדינן דעתיה כיון שמסרו לידו לקדש בו האשה שאם לא יועיל בו לשון שאלה שיתנהו לו בלשון אחר המועיל לענין קידושין ולפחות הוי מתנה על מנת להחזיר כדפרישית לעיל כדחזינן בגזל דידה דאמרינן דעתה שנתנה לו החפץ אף על פי שלא פירשה ועוד ראייה מפרק יש נוחלין (קל"ז) דרש רב נחמן בר רב חסדא אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני באנו למחלוקת רשב"ג ורבי ומתקיף לה רב נחמן בר רב יצחק ע"כ לא פליגי רשב"ג ורבי התם אלא דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומר סבר לאו כקנין הגוף דמי אבל הכא אי מיפק לא נפיק ביה למאי יהביה ניהליה אלא למיפק כ"ע לא פליגי דנפיק כי פליגי שמכרו או שאכלו אלמא חזינא דלרבי אף על גב דלא מצי מיכל ליה נפיק ביה ובתר הכי קאמר (ב"ב קל"ז) אמר רבה בר אבוה האחים שקנו אתרוג בתפוסת הבית ונטל אחד מהם ויצא בו אם יכול לאכלו יצא ואם לאו לא יצא ומאי שנא מאחריך לפלוני דלרבי נפיק ביה אף על גב דלא מצי למיכליה אלא משום דאמרינן אי לאו למיפק יהביניה ניהליה למאי יהביה ניהליה ובנדון זה נמי כיון שמסרו לידו כדי לקדש בו את האשה אם לא יועילו הקידושין למאי יהביה ניהליה אלא ודאי יש לומר כדפרישית לעיל ועוד ק"ו הוא דבאתרוג לא פירש שנתנו לו לצאת אלא שאנו אומדין דעתו שלצאת בו נתנו דאם לא כן למאי יהביה ניהליה אבל בנדון זה מסתמא בקש ממנו טבעת להשאיל לו לצורך קידושין והוי כאלו השאילו שורו ונתן לו רשות להקדישו דהוי קדוש כל זה כתבתי על כי ידעתי כי כמה פעמים מעשים שמקדשים בטבעת שאולה לכך דקדקתי וחלקתי שלא להוציא לעז על כמה קידושין שוב בדקתי בספרים החיצונים ומצאתי בספר החכמה שייסד רבינו ברוך ז"ל ומה שנהגו בני אדם לקדש בטבעת שאולה נראה דלאו שפיר עבדי עד כאן לשונו אבל ראיה לא הביא לדבריו וז"ל בעל העיטור והמקדש בטבעת שאולה איכא דמדמי ליה למתנה על מנת להחזיר והאשה אינה מקודשת ואיכא מאן דאמר סתם שאלה שלשים יום ובההיא הנאה מקדשה ומסתמא לא עבדינן בה עובדא ובספר הדינין שייסד רבינו משה כהן ז"ל כתוב בתשובה אחד המקדש בטבעת שאולה מקודשת ואחרי שדקדקו רבותינו בדבר ונחלקו טוב ליזהר שלא לקדש בטבעת שאולה אבל אם כבר קדשה נראה לי דהויא מקודשת אם השאילו לו אדעתא לקדש בו את האשה ועוד הראה לי מורי ה"ר ר' יצחק ז"ל תשובת רבינו שמשון בעל התוספות דהויא מקודשת בטבעת שאולה וטוב הדבר לפתותו ולרצותו בכסף שיגרשנה אמנם אם נראה לכם רבותי הקרובים אל הדבר שאם המקדש אינו אדם ראוי והגון לדבק בבת טובים ובנכל ובתרמית פתיה וקרוב הדבר לדמותו לעובדא דנרש דגרסינן ביבמות בפרק ב"ש (ק"י) משום שנעשה שלא כהוגן הפקיעו הקידושין גם זה שעשה שלא כהוגן נהי דקדושין לא נפקיע מ"מ יש לסמוך בנדון זה על דברי קצת רבותינו שפסקו בדינא דמורדת דכופין אותו לגרשה אמנם יש לנסות אם יוכלו לפייסו בריצוי כסף ואם לא יאות אני נגרר אחריכם לכופו לגרשה ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
-כך היה מעשה שאלמנה אחת בת גדולי מלכותנו היה דר עמה בביתה מלמד תינוקות ואירע שקדשה בפני שני עדים ואחד מהם מן העדים העיד ששאל את המקדש מי נתן לך הטבעת ואמר אחי השאילו לי אחר כך בקש אחי המקדש את האלמנה שתחזור לו הטבעת שהשאיל לה ונתנה הטבעת לידי והראיתיו לעד ואמר אני מכיר טבעת זו שבה קדשה והרי נמצאת בידיה שאולה ואולי יש לדמותו לעד אומר תנאי ויראו רבותי אם יש לכופו ליתן גט כי היא אומרת שמואסת בו וקודם שתנשא לו היא רוצה להיות עגונה כל ימיה והיא בת גדולים ואלמנת ת"ח והמלמד המקדש היה רב ולפי שאיני חייב בכבודו ואין זה כבודו כלל אם היתה נשאת לו לכך כתבתי לרבותי כל הדברים, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
+'''[ואשר''' שאלת ראובן שידך אשה בעיר אחרת ואחר השידוכין הלך החתן לראות את הכלה ושלח סבלונות ותכשיטים והיה בחור גדול ואחר כך לא הסכימה שישאנה ושאלת אם צריכה גט והעיר של חתן ושל כלה כתבת שהיא וכל שכונתה אינה ממקדשי והדר מסבלי ולא ממסבלי והדר מקדשי.
-אלה דברי ה"ר אביגדור כהן צדק ז"ל השואל פרה מחברו לשלשים יום ונתן לו המשאיל רשות להשאילה כל ימי שאלתה למי שירצה והלך וקדש בה את האשה מקודשת בד"א שאמר לה התקדשי לי בהנאת שימושה דבדידיה קא מקדשה דאע"ג שאין גופה של פרה קנויה לו הנאת שימושה מיהו עד שלשים יום הוא שלו ואותה הנאה נתן לה לשם קידושין ודמי למקדש בהנאת מלוה דמרויח לה זימנא דמקודשת אף על גב דמלוה גופה לא מיקניא לה קידושין בכל הנאת שוה פרוטה תליא מילתא דהא בעינן עד שיתן הוא ואמר הוא וזימנין דמיקדשא אפילו כי יהבא ליה כגון באדם חשוב דמקבלתו היא נהנית הנאה של שוה פרוטה ובלבד שיאמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת קבלתי ממך הילכך החפץ שנותן לה בשעת קידושין אפילו אין לו בו קנין הגוף אלא קנין פירות וקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אם אמר לה התקדשי לי בקנין פירי שיש לי בחפץ זה מקודשת וה"ה קדשה בטבעת שאולה לו ל' יום ואמר לה התקדשי לי בהנאת שימושי אם יש בהנאת קישוטיה שוה פרוטה מקודשת אף על גב דאסיקנא דקידושין ע"מ להחזיר אינן קידושין טעמא דמילתא משום דדמי לחליפין דאורחיה למהדר אבל הכא כי מיקדשא ליה לאו במידי דהוה הדר אלא בהנאת שמושה הנשאר בידה ואין סופה לחזור לעולם אבל אם אמר לה התקדשי לי בגופה של פרה אינה מקודשת דאינו יכול לקדש בדבר שאינו שלו וגרע מקידושין על מנת להחזיר דהכא אין פרה קנויה לו אפילו לשעה וה"ה בטבעת שאולה אם אמר לה התקדשי לי בגופה של טבעת שאולה אינה מקודשת דהא קיי"ל שאולה אינה מקודשת ולא קניא פי' לא חשיב למהוי כקנין הגוף אבל קנין פירות מיהא הוי ומהניא שאלה למהוי חצרו לענין גט ומציאה ואם זרק לה בעלה גט בחצר השאולה לה הרי זו מגורשת וכן אם היה דבר של הפקר בחצר שאולה לה קנתה דחשיב חצרה לזכות לה ואותה ששנינו (סוכה מ"א) אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון בלולבו של חברו אף ע"ג דיהיב ליה בפי' הנאת שימושו דהיינו נטילתו לצאת בו לא נפיק ביה עד דמיקניא ליה קניית הגוף לשעה לכל הפחות התם היינו טעמא דכתיב לכם משלכם דקנין הגוף משמע ולא סגי בהנאת שימוש לחוד ואם תאמר והלא מתנה על מנת להחזיר קנין פירות בעלמא קרי ליה בפרק יש נוחלין (קל"ז) ונפיק ביה י"ל להכי קרי ליה קנין פירות שאינו יכול לאכלו אבל מיהו קנין הגוף לשעה מיקרי ובהכי סגי דולקחתם לכם משלכם משעת לקיחה קפיד רחמנא שיהא משלו והא איכא והכי מסיק התם בהדיא דאפילו מאן דפליג במכירה ואכילה למיפק כ"ע לא פליגי דנפיק ומיניה ילפינן לכל מילי ואפילו לקידושין דאורייתא דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה דעדיף משואל דאם נאנס קודם חזרה פטור אלמא מתנה היא אף על פי שעומד לחזרה דכל כמה דלא אהדריה חשוב ממוניה גם בזה יפה כחו דשואל אינו רשאי להשאיל בלא רשות בעלים וזה יכול להשאיל וליתן לאחר בלא רשות בעלים על מנת להחזיר וגם יכול להקדיש דאי משום דמיבעי' ליה לקיומיה תנאיה מצי פריק ליה ומקיים תנאיה וההיא דפרק יש נוחלין (קל"ז) שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי מידי דחזי ליה קאמר התם מיירי בהקדישו והחזירו בלא פדיון והשתא אתי שפיר דלא תיקשי ממתנת בית חורון (נדרים מ"ח) דתנינן עלה כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה דמתנה ע"מ להחזיר ודאי יכול להקדיש וכי היכי דדרשינן לכם משעת לקיחה משעת מתנה על מנת להחזיר ודאי יכול להקדיש וכי הוה דרשינן לכם משעת לקיחה להכשיר מתנה ע"מ להחזיר הכי נמי דרשינן ליה לרבות השותפין דכל היכא דכתיב לכם בין יחידים בין רבים במשמע כדאיתא (בפ' כל שעה) [יומא יא] בית השותפין מטמא בנגעים ופריך פשיטא ומהדר מהו דתימא ובא אשר לו הבית לו ולא להם משמע אי הוה כתיב להם שותפין בכלל ה"ה לכם דכתיב אף שותפים במשמע והכי מילי שותפין שלקחוה לשם מצוה דהא בלקיחה דמצוה הכתוב מדבר ועלה קאי לכם אבל לקיחתו לסחור לחודיה לא מיקרי לכם אא"כ יכול לאכלו כדאמרינן בפרק יש נוחלין (קל"ז) ואם אינו יכול לאכלו אינו יוצא בו דבעיא שיהא כולו שלו והא ליכא כי החצי הוא של חברו ואי משום לכם דמשמע אף שותפין הא אוקימנא בשותפין שלקחו למצוה ומתנה על מנת להחזיר כיון דקנה הגוף לשעה אף על פי שאינו יכול לאכלה ואי משום לקיומיה ליה תנאיה יחזיר לו דמיו ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן גמליאל (גיטין ע"ד) אלא באומר הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אצטליתי ואבדה לו אצטליתו אינה מגורשת אפילו נתנה לו דמיה דהתם קא מכוין לצערה הילכך אצטליתו דוקא קאמר לה אבל בעלמא אפילו רבנן מודו דחזרת דמים שמה חזרה וההיא דשור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו והקדישו ולא הוי חזרה שלא החזיר לו כלום לא שור ולא דמיו דשור כיון דלא חזי ליה כמאן דליתיה דמי ואם תאמר משכון שמשכנו בשעת הלואתו דקנייה ליה מלוה רק לענין גניבה ואבדה ולא לענין אונסין ואם קדש בו את האשה מקודשת מה בין זה לטבעת שאולה דשואל חייב באונסין ולא מצי מקדש בה ויש לומר דלא דמי דשואל כי אוקמיה רחמנא ברשותיה לענין אונס אבל לענין למקניא ברשותיה דמרא קאי דלחובתו בלבד קאי ברשותו להתחייב באונסין מידי דהוה אגזלן יכול לזכות בו להיות שלו להקדישו לחברו וליתנו במתנה לא קנוי ליה כלל דבמאי ליקני אבל משכון אף על גב דלענין אונס לא קאי ברשותיה מיהו כיון שהלוהו עליו ומסרו לו על מלוה זו זכו לו מעותיו להיות שלו דדבר תורה מעות קונות אלא שעומד לחזרה וכי יהיב ליה זוזי הדר שקיל ליה מיניה אי נמי מצי למימר קדשה במשכון מקודשת ומוקי לה במשכון דאחרים דהרהינו אצלו ואמר לו מעכשיו ואפילו לרבא דאמר בעל חוב מכאן ולהבא גובה בהא מודה דהוי כמשכנו שלא בשעת הלואתו כדאיתא בפרק כל שעה (ל"א) ובענין מתנה על מנת להחזיר קבלתי ממורי מאישפירא דדוקא קידושין דמטא ליד האשה על מנת להחזיר לא הוו קידושין דדמי לחליפין אבל אם המקדש השאיל טבעת על מנת להחזיר והלך וקדש בו אשה סתם מקודשת דכל האומר על מנת כאלו אומר מעכשיו דמי והויא מתנה וכי יהיב איהו לאו על מנת להחזיר יהיב לה ולא דמי לחליפין אף על גב דצריכה להחזיר כדי לקיים תנאו יחזור ויקנה ממנה ויחזור ויקיים תנאיה ועוד היה אומר מורי ז"ל דאם נתנה האשה החפץ לאיש על מנת להחזיר עד שלשים יום וקדשה בחפץ זה תוך שלשים יום הרי זו מקודשת ומוחזר ואפילו לא אמרה על מנת שתחזירהו מידי דחזי ליה הוא ועל דרך זו מצאנו שהאשה מתקדשת לפעמים בפרה דידה ונראה דהמקדש סתם בטבעת שאולה כדמפרש בגופה דמי שהרי האשה סבורה שתשאר הטבעת בידה לגמרי ולדעת כן נתקדשה לו וההיא דתוספתא דתני המקדש בפקדון מקודשת מיירי בפקדון שהרשוהו בעליו לשמש בו וקדשה בהנאת שמושו או במעות מותרין המופקדין אצלו דמשעה שהפקידם כמו שהלוהו דמידמקדש בטבעת ובפרה שאולה בהנאת שמוש עדיף מהמקדש בתרומה ומעשרות דאיכא למ"ד טובת הנאה אינה ממון ובהנאת שימושו הוא ממון גמור ובחליפין דבעינן כליו של קונה אפשר (דסגי) דקני בסודר שאול דמאי שנא מחליצה דתניא חלצה בסנדל שאינו שלו חליצתה כשרה בתרווייהו נעלו כתיב ואפילו אם תמצא לומר שאני קנין (ר"ל מן החליצה) דמסתבר שצריך לקנות בכלי שלו קידושין לא ילפינן מיניה דהא מטבע ופירי אין נעשין חליפין ואשה מתקדשת בהן כלי שאול נמי אף על פי שאין נעשית חליפין אשה מתקדשת בהנאת שימושו.
-גם אני צעיר צעירים לא אמנע מלחוות דעי כי מילתא דאיסורא היא ואין חולקין כבוד לרב ורבינו הגדול ה"ר אביגדור כהן נראה לי דהמשאיל חפץ לחברו והלך השואל וקדש בו את האשה אינה מקודשת כי אדעתא להשתמש בו השאילה לו ולא שיהיה הגוף שלו וכשמקדש בו את האשה קבלתו אדעתא דהכי שיהא שלה נמצא שקדשה בגזל ולא הויא מקודשת וה"מ במשאיל חפץ לחברו להשתמש בו והלך השואל וקדש בו את האשה אבל השאילו לקדש בו נראה לי דהוו קידושין טובים ואינה צריכה להתקדש פעם אחרת כיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לעשות קידושין שתהא האשה מקודשת לו כי אדעתא דהכי מסר בידו הטבעת ואם לא יועיל לו בלשון שאלה יהיה בלשון מתנה ולכל הפחות יהיה מתנה על מנת להחזיר והויא מקודשת ויקנהו מן האשה ויחזירהו לו או יחזיר דמיו והחזרת הדמים הויא חזרה אפילו לרבנן דפליגי על רשב"ג באצטלית דדוקא התם דלצעורא קא מכיון והא לא צעירא וכי האי גוונא מחלק בעל הגמרא בפרק מי שאחזו (ע"ד) אבל הכא משום הרווחה הוא והא קא רווח וגבי שור בפרק יש נוחלין נראה לי שאם אמר שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי והקדישו והחזיר לו דמיו הרי זה קדוש אף על גב דקאמר לי כיון שהחזיר לו הדמים ויכול לקנות בדמים שור כיוצא בזה קרינן ביה שפיר מידי דחזי ליה כי מה לי הוא מה לי דמיו וראיה לדברי מקידושין (נ’) על ההיא משנה מעשה בחמשה נשים ובהם שתי אחיות ואמר רב עלה שמע מינה קידשה בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה ופריך מיתיבי קדשה בגזל בחמס או בגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה בו מקודשת התם בגזל דידה וכו' והא מתניתין בגזל דידה וקאמר רב אינה מקודשת לא קשיא הא דשדיך הא דלא שדיך אלמא חזינן דבגזל דעלמא לא מקדשא ובגזל דידה מקדשא היכא דשדיך או אפילו היכא דלא שידך היכא דאמרה אין בשעת קידושין כדאיתא בפ"ק דקידושין (י"ג) ההיא אתתא דהוה מזבנא וורשיני אתא ההוא גברא חטף וורשנא מידה אמרה ליה יהבי לי אמר לה אי יהבינא ליך מקודשת לי שקלתיה ואישתיקא אמר רב נחמן יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי ומסיק גמרא דדוקא משום דשתקה אבל אם אמרה אין בשעת הקידושין מקודשת אפילו שלא שדיך וכן פסק הרי"ף ז"ל אלמא חזינן דבגזל דעלמא לא מיקדשא משום שאינו שלו וכדר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ובגזל דידה מיקדשא אף על פי שאינו שלו אלמא מאחר דשדיך ונתרצית להתקדש לו אפילו שתקה בשעת קבלת הקידושין אנן סהדי שמחלה לו מה שגזל ממנה ונתנתו לו במתנה כדי שיקדשנה באותו חפץ שגזל כל שכן בנדון זה שאדם משאיל חפץ לאוהבו לקדש בו האשה שדעתו ליתנו לו בכל יפוי כח כדי שיועיל ויהיה בו כח לקדש האשה כי אדעתא דהכי מסרו לידו ואם לא יועיל בו לשון שאלה שיתפוס בו לשון אחר שיועיל לענין קידושין וכ"ע לאו דינא גמירי והיה סבור שיועיל לשון שאלה ולעולם אמדינן דעתיה כיון שמסרו לידו לקדש בו האשה שאם לא יועיל בו לשון שאלה שיתנהו לו בלשון אחר המועיל לענין קידושין ולפחות הוי מתנה על מנת להחזיר כדפרישית לעיל כדחזינן בגזל דידה דאמרינן דעתה שנתנה לו החפץ אף על פי שלא פירשה ועוד ראייה מפרק יש נוחלין (קל"ז) דרש רב נחמן בר רב חסדא אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני באנו למחלוקת רשב"ג ורבי ומתקיף לה רב נחמן בר רב יצחק ע"כ לא פליגי רשב"ג ורבי התם אלא דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומר סבר לאו כקנין הגוף דמי אבל הכא אי מיפק לא נפיק ביה למאי יהביה ניהליה אלא למיפק כ"ע לא פליגי דנפיק כי פליגי שמכרו או שאכלו אלמא חזינא דלרבי אף על גב דלא מצי מיכל ליה נפיק ביה ובתר הכי קאמר (ב"ב קל"ז) אמר רבה בר אבוה האחים שקנו אתרוג בתפוסת הבית ונטל אחד מהם ויצא בו אם יכול לאכלו יצא ואם לאו לא יצא ומאי שנא מאחריך לפלוני דלרבי נפיק ביה אף על גב דלא מצי למיכליה אלא משום דאמרינן אי לאו למיפק יהביניה ניהליה למאי יהביה ניהליה ובנדון זה נמי כיון שמסרו לידו כדי לקדש בו את האשה אם לא יועילו הקידושין למאי יהביה ניהליה אלא ודאי יש לומר כדפרישית לעיל ועוד ק"ו הוא דבאתרוג לא פירש שנתנו לו לצאת אלא שאנו אומדין דעתו שלצאת בו נתנו דאם לא כן למאי יהביה ניהליה אבל בנדון זה מסתמא בקש ממנו טבעת להשאיל לו לצורך קידושין והוי כאלו השאילו שורו ונתן לו רשות להקדישו דהוי קדוש כל זה כתבתי על כי ידעתי כי כמה פעמים מעשים שמקדשים בטבעת שאולה לכך דקדקתי וחלקתי שלא להוציא לעז על כמה קידושין שוב בדקתי בספרים החיצונים ומצאתי בספר החכמה שייסד רבינו ברוך ז"ל ומה שנהגו בני אדם לקדש בטבעת שאולה נראה דלאו שפיר עבדי עד כאן לשונו אבל ראיה לא הביא לדבריו וז"ל בעל העיטור והמקדש בטבעת שאולה איכא דמדמי ליה למתנה על מנת להחזיר והאשה אינה מקודשת ואיכא מאן דאמר סתם שאלה שלשים יום ובההיא הנאה מקדשה ומסתמא לא עבדינן בה עובדא ובספר הדינין שייסד רבינו משה כהן ז"ל כתוב בתשובה אחד המקדש בטבעת שאולה מקודשת ואחרי שדקדקו רבותינו בדבר ונחלקו טוב ליזהר שלא לקדש בטבעת שאולה אבל אם כבר קדשה נראה לי דהויא מקודשת אם השאילו לו אדעתא לקדש בו את האשה ועוד הראה לי מורי ה"ר ר' יצחק ז"ל תשובת רבינו שמשון בעל התוספות דהויא מקודשת בטבעת שאולה וטוב הדבר לפתותו ולרצותו בכסף שיגרשנה אמנם אם נראה לכם רבותי הקרובים אל הדבר שאם המקדש אינו אדם ראוי והגון לדבק בבת טובים ובנכל ובתרמית פתיה וקרוב הדבר לדמותו לעובדא דנרש דגרסינן ביבמות בפרק ב"ש (ק"י) משום שנעשה שלא כהוגן הפקיעו הקידושין גם זה שעשה שלא כהוגן נהי דקדושין לא נפקיע מ"מ יש לסמוך בנדון זה על דברי קצת רבותינו שפסקו בדינא דמורדת דכופין אותו לגרשה אמנם יש לנסות אם יוכלו לפייסו בריצוי כסף ואם לא יאות אני נגרר אחריכם לכופו לגרשה ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
-[ואשר שאלת ראובן שידך אשה בעיר אחרת ואחר השידוכין הלך החתן לראות את הכלה ושלח סבלונות ותכשיטים והיה בחור גדול ואחר כך לא הסכימה שישאנה ושאלת אם צריכה גט והעיר של חתן ושל כלה כתבת שהיא וכל שכונתה אינה ממקדשי והדר מסבלי ולא ממסבלי והדר מקדשי.
 '''תשובה ''' גרסינן בפ"ב דקדושין (נ’) אתמר רב הונא אמר רב חוששין לסבלונות ומסיק באתרא דמקדשי והדר מסבלי דאזלינן בתר רובא ובאתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן ואפילו מועט מקדשי והדר מסבלי דאזלינן בתר רובא ור"ח גורס דמסבלי והדר מקדשי ומיעוטי מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל חוששין למיעוט להחמיר ובנדון זה שכתבתי מנהג ידוע הוא באילו המקומות אי מקדשי והדר מסבלי אזלינן לחומרא דאיכא איסורא דאורייתא וצריכה גט וחזינן דרבינו תם מחמיר דחייש למיעוטא וכל שכן כאן שאין המנהג ידוע שיש להצריכה גט]
+<noinclude>
-{{ניווט כללי תחתון}}
+{{שולי הגליון}}
 {{פורסם בנחלת הכלל}}
+{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

שו"ת הרא"ש/לה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

שו"ת הרא"ש/לה/ב (עריכה)

גרסה מ־23:57, 7 ביוני 2020

תפריט ניווט

חיפוש