שו"ת הרא"ש/ב/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}

'''שו"ת הרא"ש כלל ב - סימן ח'''</noinclude>

 

ועל טלית של פשתן שמתיר רב אלפס לצאת בו ר"ת חולק עליו והקשה על פרש"י כי רש"י פירש סדין בציצית ב"ש פוטרין משום דלא דרשינן סמוכין להתיר כלאים בציצית והא דלא קאמר ב"ש אוסרין משום דבעלמא כלי קופסא חייבים והכא פטורין לא שייך למתני אוסרין בהנהו דמנחי בקופסא ופי' רש"י אבל במינו חייב והא דאמרינן במנחות פרק התכלת (מ"א) דא"ל מלאכא לרב קטינא קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה היינו ציצית מן המובחר כגון תכלת אבל ציצית ממינו היה עושה כשהיה לובש סדין והא דאמרינן בפרק במה מדליקין (כ"ה) דרבי יהודה בר אילעאי היה מתעטף בסדינין המצוייצים והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותם מפני שלא היו מצוייצים אמר להם בני לא כך שניתי לכם סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין והלכתא כב"ה ודאי היה להם ציצית של פשתן אלא שהיו מחבין ממנו לפי שר' יהודה מחייב בתכלת ולא גזר אטו כסות לילה והיה סבור שתלמידיו סבירא להו כב"ש והניחו מלהטיל תכלת משום איסורא דאורייתא ולכן אמר להם הלכתא כב"ה וקאמר בגמרא דאף אינהו סברי דהלכתא כב"ה אלא דגזר משום כסות לילה ומדרבנן הוא דאסור והקשה ר"ת על פרש"י דבפרק התכלת מהדר לאיתויי ראיה דציצית חובת טלית מההיא דחסידים הראשונים ודחי ליה ואמאי לא מייתי ראיה מהך דהכא מדלא קתני אוסרין וב"ה נמי לא פליגי אב"ש בסברא זאת ועוד דבה"ג פוסק דחובת גברא הוא מדמברכינן להתעטף בציצית כדדייק גבי נר חנוכה דהדלקה עושה מצוה מדמברכינן להדליק ועוד דאמרינן בפרק קמא דיבמות (ד') גבי כלאים בציצית מאן דלא דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש והכא פרש"י דב"ש לא דרשי סמוכין אפילו במשנה תורה ועוד אמאי נקט פלוגתייהו בסדין בציצית לאשמועינן רבותא טפי דאפילו בטלית של צמר אסרי ב"ש לעשות ציצית של כלאים כגון לבן של פשתן כיון דלא דרשי סמוכין ועוד איך יתכן לומר דב"ש לא דריש סמוכין והלא רב עמרם גאון פסק כב"ש בששה דברים וזה אחד מהן ואנן ק"ל דכלאים בציצית מותר דדרשינן סמוכין הלכך נראה לפרש לר"ת דלכ"ע דבר תורה חייב וב"ש מדרבנן הוא דפטרי ליה לגמרי מציצית ואפי' ממינו כדמפרש טעמא בפ' במה מדליקין (כ"ה) ובפ' התכלת (מ’) גזירה משום כסות לילה או משום שמא יקרע כסותו בתוך שלש והוה ליה תעשה ולא מן העשוי ואי שרית ליה לעשות ציצית במינו חיישינן דלמא רמי תכלת והוה ליה כלאים שלא במקום מצוה דכיון שעיקר מצות ציצית הוי תכלת אי שרית ליה לעשות ציצית במינו אתי למירמי תכלת לקיים עיקר המצוה הלכך פטרי ליה ב"ש אפילו במינו ולהכי נקט סדין בציצית דדוקא הני הוא דפטרי ב"ש אפילו במינו משום גזירה כדפרישית אבל בטלית של צמר מודו ב"ש דשרי להטיל בו ב' חוטי לבן של פשתן דדרשינן סמוכין ושרו כלאים בציצית וכן מוכח סיפא דהך ברייתא דקתני במסכת מנחות פ' התכלת (מ’) א"ר אליעזר והלא כל המטיל תכלת בסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין א"ר א"כ למה אסרוה פירש א"כ הוא שמתמיהין מה הוא הטעם למה רוצים לאסרו כיון דהלכה כב"ה ומשני גזירה שמא יקרע כסותו בתוך ג' ויחזור ויתפור ורחמנא אמר תעשה ולא מן העשוי פירוש שיתפרנו בחוטי פשתן ומה שנשאר מחוטי התפירה יצרפם עם התכלת ופטורין הן מן הציצית משום תעשה ולא מן העשוי כיון שלא נתלו בכנף לשם ציצית והוה ליה כלאים שלא במקום מצוה ועוד גזירה משום כסות לילה והשתא מדתנא ברישא סדין בציצית ולא קתני סדין בתכלת כדקתני בסיפא משמע דב"ש פטרי לגמרי אפילו ממינו משום גזירה כדפרישנא והשתא ניחא הא דאמר ליה מלאכא לרב קטינא סדינא בקייטא ציצית מה תהא עליה משום דלא עביד ליה ציצית כלל אפילו במינו כבית שמאי וניחא נמי תלמידי דרבי יהודה שהיו מחפין כנפי כסותם מפני שלא היה להם ציצית כלל אפילו במינו כבית שמאי וקיי"ל כבית שמאי כדפסיק רב עמרם ז"ל וכדמוכח סיפא דהך ברייתא בפרק התכלת (מ’) וכן מלאכא דאמר ליה לרב קטינא ציצית מה תהא עליה על כן היה אומר ר"ת ז"ל הלובש טלית של פשתן ומברך עליה ברכה לבטלה היא וכן נוהגין באשכנז ובצרפת שלא לעשות טלית של פשתן ואני בבואי לארץ הזאת ראיתי שכלם לובשים טלית של פשתן ואמר לי לבי אם תאסור להם טלית של פשתן תבטל מהם מצות ציצית כי אינם נמצאים כל כך טליתות של צמר בארץ הזאת ואמרתי הנח להם כי נתלים באילן גדול הרב אלפסי שמתירו ועוד אף לפי ר"ת ז"ל אין לאסרו בזמן הזה דעיקר טעם האיסור הוא דילמא אתי למירמי ביה תכלת שהוא עיקר המצוה ובכסות לילה או אם יקרע סדינו ה"ל כלאים שלא במקום מצוה אבל בזמן הזה שאין לנו תכלת ואין לנו היתר כלאים בציצית כלל לא שייך למגזר כלל דלא שייך לדמותו לדבר שנאסר במנין דאין לו היתר אלא ע"י ב"ד הגדול ממנו בחכמה ובמנין דכיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם בטל האיסור ממילא דלא דמי לביצה מתקנת רבי יוחנן ואילך וגם ללך אמור להם שובו לאהליכם ולרבי אליעזר שבקש להפקיר כרם רבעי שלו דהיתר ביצה אין הטעם ידוע כ"כ לעולם שיהא ההיתר תלוי במה שתקן שיהו מקבלין העדות כל היום כולו וכן בשובו לכם לאהליכם לא משמע מתוך הפסוק זמן להתיר זמן התשמיש אם לא שפירש במשוך היובל המה יעלו בהר דהכי משמע פירוש דקרא היו נכונים לשלשת ימים לקבל התורה אל תגשו אל אשה ולא נקבע זמן לאותה פרישה אלא שהסברא נותנת כיון דבשביל קבלת התורה נאסרו בתשמיש כשנתנה התורה יהיו מותרין וכההיא דרבי אליעזר שבקש להפקיר כרמו משום שבימיו נתמעטו הפירות בירושלים והיה ראוי שיוליכו פירות מכל סביבות ירושלים אל תוכה לעטר שוקיה בפירות אי לאו דהתירו התקנה אבל בנדון זה אין כאן תקנה אלא ב"ש אוסרין משום גזירה וכיון דהשתא לא שייכא הך גזירה שרי ממילא כל זה דקדקתי שלא לאסור לבני הארץ הזאת טלית של פשתן.

 

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}

{{ניווט כללי תחתון}}

</noinclude>