35,030
עריכות
חותם תכנית/פתח דבר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הוספת תוכן
אין תקציר עריכה |
(הוספת תוכן) |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
הן חזיון נורא תחזינה עינינו ,חזיון מבהיל כל חוזיו, מחריד כל לב! שמועות מבהילות תקחנה אזנינו, קולות איומים יצללו באזנינו, קול רעם וברקים ,קול רעש גדול ירעש בעוזו, קול להב אש אוכלת את כל נאות השלום והאמת, קול פחדים ואיומים, קול סערות וסופות, קול מחריד כל חי - קול מרגיז כל רוח איש ישראל! הקול, לא קול ענות גבורה מגיבורי ישראל גיבורי כוח עושי דבר ה' הוא, רק קול ענות חלושה, להחליש ולרפות כל יסודי הדת! קול האויבים המריעים ומשחיתים את הקודש והמקדש, קול שונאינו ומנדינו ,קול נערים נעורים מתורה ויראה, קול צוררי הדת - קול החוצצים בין ישראל לאביהם שבשמים! כובע הכפירה על ראשם, שריון קשקשי האפיקורסות לבושם, ומצחת הכסילות על רגלם, וכידון פתיותם בין כתפם, חץ חניתם שחוט לשונם מרמה דבר, כמנור אורגים יקפידו חיי האיש הישראלי וקורי עכביש יארגו, להבת חניתם שקלי החנופה והשקר, ונושאי רגל הקנאה והתאווה והכבוד הולכים לפניהם - אנשי בליעל כאלו יצאו לחרף מערכות אלהים חיים, מערכות גדולי ישראל וקדושיהם!{{תוספת|*|כל מי שזוכר עוד את קול הרעש של בעלי האספות בחו"ל, בעת אשר עלה בדעת איזה רועים נבערים להתאסף לזבוח זבח גדול בהתורה והאמונה, והעבידו קול במחנה שיתקבצו ויתאספו לתקן דרך האמונה ולישר אורחותיה, כי קסם על שפתי הכסילות לקרא לעוברי דרך ה' בשם "המישרים אורחותם" (משלי ט' ט"ו) וכל מי שיודע תוצאות פעולתם ועד היכן היגעה כוונתם הנשחתה יראה כי לא הפלגתי ולא הגזמתי בכל דברי אפילו כחוט השערה.}}. ואם כי רק קול דברים אנחנו שומעים והדיבור אין בהם, כי הם מאפע{{הערה|ראה [[תנ"ך/ישעיה/מא#כד|ישעיהו מ"א, כ"ד]] - "וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע"}} ודבריהם הבל וריק, דברי תוהו ושוא! מצפצפים ומהגים בדברים אשר אין להם שחר. אולם כבר הממו והלמו ומחקו ראשי עולי ימים, מחצו וחלפו רקתם, מחצום והרפו ידם מעשות תושיה, מחצום ואין מי שירפא מַחַץ מכתם! וקול הכופרים הולך וחזק מיום ליום, רועים רבים שחתו כרם התלמוד, בוססו חלקת התורה שבעל פה, הרסו ולא חמלו את כל מבצרי תורה המסורה, גדעו בחרי אפם הארור כל קרן ישראל, הללו גאון עוזנו הדר תפארתנו הפכו לשמצה, מתאמצים להראות זרות דרשות חז"ל בתורה שבעל פה, יגעים לברר כי אין לדרשותיהם חלק בוחקי שכל הישר ונחלה בדרכי התבונה הישרה, ישימו לדראון ולחרפת עולם כל ההוגה בהם, חללו מקדשי תורה שבעל פה, הפשיטו כבודם מעליהם וכל כוונתם למען תפוש את בני ישראל בלבבם, להדיחם מדחי אל דחי, לבלי השאיר בלבבם גם זיק אחד מזיקי האמונה הטהורה והצרופה{{תוספת|*|בספרי פרשת בחוקותי "ואם לא תשמעו לי אם לא תשמעו למדרש חכמים" עייש"ה דמבואר משם, דכל מי שיתחיל לזלזל בדרשות חז"ל סופו שיכחיש גם בתורה הכתובה. ועיין בביאורי הגר"א על הקרא "השמן לב העם הזה, (ישעיה ו') דמבואר בדבריו, דכן הוא דרך יצר הרע, בתחילה יפתנו להכחיש באמונת הקבלה ואחר כך בתורה שבעל פה ואחרי זה בתורה שבכתב, למען שלא ישאר בלבבו זיק אחד, בכדי שהרוח הפנימי הצפון עמוק בלבב היהודי לא ינשב על הזיק הזה ויהיה לאור גדול, וידוע מאמרם ז"ל במדרש רבה פרשת חוקת (פרשה י"ט) "אמרו לו לנחש מפני אתה מצוי בין הגדרות" כו'.}}. כי זהו כל מגמתם וחפצם - אין אלוהים מזמוהם{{הערה|הערת המעתיק: לא זכיתי להבין מילה זו}}! חלקו מחמאות פיהם למשוך אליהם לחלקת לשונם כל בני הנעורים, והמה פתיחות לפתוח שערי הכפירה וההפקר אל כל הבא לצוק מים הזדונים על ידם. הבאים אליהם לא ישובו לראות עוד באור החיים, כי יטבעו בבוץ הכפירה רגליהם ולא ימישון עוד ממקומם. והמים הזידונים האלה גברו מאד על פני הארץ, רבים שותים המים הרעים המאררים האלה, מי מרה ולענה, מי הפריצות, חמת פתנים ותנינים על המים, צוררים בסיס שמלה מגוללת בדמים, באבן הכפירות אשר על פיהם, יהפכו מים הזבים והטהורים, מים היוצאים מבית קדשי קדשים לדם חללים, להרבות חללי ישראל בגילוליהם, חללי חרב האפיקורסות, חללי רעב לשמוע דבר ה'! ורבים חללים הפילו בתוך מחנה ישראל וימלאו כל חוצות ישראל חללים ודם חללים ישתו, שותים ושמחים, שותים וחוגגים, עושים כל ימיהם כחגים, - אין פחד אלהים לנגד עיניהם! פרשו רשת הכפירה לרגלי בני הנעורים להדיחם ממעגלי צדק ויושר, ולא לחנם מזורה הרשת כי כבר נלכדו כמה מרגלי בני ישראל ברשת זו טמנו להם, משכום ברשתם וידכאום משערי התורה והאמונה, דכאו לארץ חייהם הנפשיים. והצידים האלה עושים מלאכתם בזריזות ולא בעצלתים, הקיפו מצודתם בכל גבולי ישראל, לא לצוד ציד חיה או עוף, רק לצוד נפשות בית ישראל. גיבורי ציד הם לצוד נפשות נקיות וזכות בתחבולות און ומרמה: מעמידים בכל דחז"ל חזון שוא ותפל, מחפאים עליהם דברים אשר לא כן, מהפכים דברי אלהים חיים ללענה ורוש, לבלע ולהשחית את קדש הקדשים, ובדברי בלע ומרפה שלהם מלאו מצודתם מפה לפה, ככלוב מלא עוף כן מלאו מצודתם עם ציד נפשות בית ישראל. ותורה - מה תהא עליה? מיום ליום ימעטו הוגיה ויתמו דורשיה. תורת ה' רוח אפנו תתייפח תפרוש כנפיה הנחפים בכסף לשרידיה לבקש עזרה, תזעק, תצעק להוגיה המעטים וכרוז קורא בחיל: | הן חזיון נורא תחזינה עינינו ,חזיון מבהיל כל חוזיו, מחריד כל לב! שמועות מבהילות תקחנה אזנינו, קולות איומים יצללו באזנינו, קול רעם וברקים ,קול רעש גדול ירעש בעוזו, קול להב אש אוכלת את כל נאות השלום והאמת, קול פחדים ואיומים, קול סערות וסופות, קול מחריד כל חי - קול מרגיז כל רוח איש ישראל! הקול, לא קול ענות גבורה מגיבורי ישראל גיבורי כוח עושי דבר ה' הוא, רק קול ענות חלושה, להחליש ולרפות כל יסודי הדת! קול האויבים המריעים ומשחיתים את הקודש והמקדש, קול שונאינו ומנדינו ,קול נערים נעורים מתורה ויראה, קול צוררי הדת - קול החוצצים בין ישראל לאביהם שבשמים! כובע הכפירה על ראשם, שריון קשקשי האפיקורסות לבושם, ומצחת הכסילות על רגלם, וכידון פתיותם בין כתפם, חץ חניתם שחוט לשונם מרמה דבר, כמנור אורגים יקפידו חיי האיש הישראלי וקורי עכביש יארגו, להבת חניתם שקלי החנופה והשקר, ונושאי רגל הקנאה והתאווה והכבוד הולכים לפניהם - אנשי בליעל כאלו יצאו לחרף מערכות אלהים חיים, מערכות גדולי ישראל וקדושיהם!{{תוספת|*|כל מי שזוכר עוד את קול הרעש של בעלי האספות בחו"ל, בעת אשר עלה בדעת איזה רועים נבערים להתאסף לזבוח זבח גדול בהתורה והאמונה, והעבידו קול במחנה שיתקבצו ויתאספו לתקן דרך האמונה ולישר אורחותיה, כי קסם על שפתי הכסילות לקרא לעוברי דרך ה' בשם "המישרים אורחותם" (משלי ט' ט"ו) וכל מי שיודע תוצאות פעולתם ועד היכן היגעה כוונתם הנשחתה יראה כי לא הפלגתי ולא הגזמתי בכל דברי אפילו כחוט השערה.}}. ואם כי רק קול דברים אנחנו שומעים והדיבור אין בהם, כי הם מאפע{{הערה|ראה [[תנ"ך/ישעיה/מא#כד|ישעיהו מ"א, כ"ד]] - "וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע"}} ודבריהם הבל וריק, דברי תוהו ושוא! מצפצפים ומהגים בדברים אשר אין להם שחר. אולם כבר הממו והלמו ומחקו ראשי עולי ימים, מחצו וחלפו רקתם, מחצום והרפו ידם מעשות תושיה, מחצום ואין מי שירפא מַחַץ מכתם! וקול הכופרים הולך וחזק מיום ליום, רועים רבים שחתו כרם התלמוד, בוססו חלקת התורה שבעל פה, הרסו ולא חמלו את כל מבצרי תורה המסורה, גדעו בחרי אפם הארור כל קרן ישראל, הללו גאון עוזנו הדר תפארתנו הפכו לשמצה, מתאמצים להראות זרות דרשות חז"ל בתורה שבעל פה, יגעים לברר כי אין לדרשותיהם חלק בוחקי שכל הישר ונחלה בדרכי התבונה הישרה, ישימו לדראון ולחרפת עולם כל ההוגה בהם, חללו מקדשי תורה שבעל פה, הפשיטו כבודם מעליהם וכל כוונתם למען תפוש את בני ישראל בלבבם, להדיחם מדחי אל דחי, לבלי השאיר בלבבם גם זיק אחד מזיקי האמונה הטהורה והצרופה{{תוספת|*|בספרי פרשת בחוקותי "ואם לא תשמעו לי אם לא תשמעו למדרש חכמים" עייש"ה דמבואר משם, דכל מי שיתחיל לזלזל בדרשות חז"ל סופו שיכחיש גם בתורה הכתובה. ועיין בביאורי הגר"א על הקרא "השמן לב העם הזה, (ישעיה ו') דמבואר בדבריו, דכן הוא דרך יצר הרע, בתחילה יפתנו להכחיש באמונת הקבלה ואחר כך בתורה שבעל פה ואחרי זה בתורה שבכתב, למען שלא ישאר בלבבו זיק אחד, בכדי שהרוח הפנימי הצפון עמוק בלבב היהודי לא ינשב על הזיק הזה ויהיה לאור גדול, וידוע מאמרם ז"ל במדרש רבה פרשת חוקת (פרשה י"ט) "אמרו לו לנחש מפני אתה מצוי בין הגדרות" כו'.}}. כי זהו כל מגמתם וחפצם - אין אלוהים מזמוהם{{הערה|הערת המעתיק: לא זכיתי להבין מילה זו}}! חלקו מחמאות פיהם למשוך אליהם לחלקת לשונם כל בני הנעורים, והמה פתיחות לפתוח שערי הכפירה וההפקר אל כל הבא לצוק מים הזדונים על ידם. הבאים אליהם לא ישובו לראות עוד באור החיים, כי יטבעו בבוץ הכפירה רגליהם ולא ימישון עוד ממקומם. והמים הזידונים האלה גברו מאד על פני הארץ, רבים שותים המים הרעים המאררים האלה, מי מרה ולענה, מי הפריצות, חמת פתנים ותנינים על המים, צוררים בסיס שמלה מגוללת בדמים, באבן הכפירות אשר על פיהם, יהפכו מים הזבים והטהורים, מים היוצאים מבית קדשי קדשים לדם חללים, להרבות חללי ישראל בגילוליהם, חללי חרב האפיקורסות, חללי רעב לשמוע דבר ה'! ורבים חללים הפילו בתוך מחנה ישראל וימלאו כל חוצות ישראל חללים ודם חללים ישתו, שותים ושמחים, שותים וחוגגים, עושים כל ימיהם כחגים, - אין פחד אלהים לנגד עיניהם! פרשו רשת הכפירה לרגלי בני הנעורים להדיחם ממעגלי צדק ויושר, ולא לחנם מזורה הרשת כי כבר נלכדו כמה מרגלי בני ישראל ברשת זו טמנו להם, משכום ברשתם וידכאום משערי התורה והאמונה, דכאו לארץ חייהם הנפשיים. והצידים האלה עושים מלאכתם בזריזות ולא בעצלתים, הקיפו מצודתם בכל גבולי ישראל, לא לצוד ציד חיה או עוף, רק לצוד נפשות בית ישראל. גיבורי ציד הם לצוד נפשות נקיות וזכות בתחבולות און ומרמה: מעמידים בכל דחז"ל חזון שוא ותפל, מחפאים עליהם דברים אשר לא כן, מהפכים דברי אלהים חיים ללענה ורוש, לבלע ולהשחית את קדש הקדשים, ובדברי בלע ומרפה שלהם מלאו מצודתם מפה לפה, ככלוב מלא עוף כן מלאו מצודתם עם ציד נפשות בית ישראל. ותורה - מה תהא עליה? מיום ליום ימעטו הוגיה ויתמו דורשיה. תורת ה' רוח אפנו תתייפח תפרוש כנפיה הנחפים בכסף לשרידיה לבקש עזרה, תזעק, תצעק להוגיה המעטים וכרוז קורא בחיל: | ||
"שמעו אוהבי המעטים אמרי פי, האזינו שרידי דברי אשר אדברה במר רוחי הצילוני מיד אויבי ומרודפי, סוררים ומורים רדפוני חנם! הנקמו לי מרודפי - לא נקם חללי חרב, כי אם נקם ברית, נקם אחת משתי עיניהם, להראות ולגלות עיוורת עיניהם. כי אם אמנם עיניים להם, בכל זאת לא יראו נכוחות, לא יחזו ישרות. דברי יטיבו להישר הולך; האנשים התמימים והישרים, אשר יש להם עיניים לראות, המה יראו ישרת דברי, כל הון יקר ימצאו בביתי; המקשיבים לחכמה אזנם, המטים לבם לתבונה, יחזו כי צדק ומשפט ומשרים כל מעגלי, ערוגות ניצני כולם מחמרים המה עדנים אלי עין, כל מליצותי נשגבות ונכבדות הנה, כדברי המעטים אצור מושגים יקרים, קדושים וטהורים, זכים ונקיים. ואם נלאים אתם לפתוח פתחי הסגורים, למה תתחמקון? הלא בעת אשר קרני אורי הופיעו בעולם וזיו כבודי זרח בתבל, הלא אז נמסר לבן עמרם מפתחות פתחי, הם קני המידות, הם המפתחות לפתוח דלתותי, והוא נהג טובת עין ומסרם לחכמי דור ודור, דרשו מהם ויפתחו לבם סגור חכמתי הקדושה. מה תתמהו? מה תתפלאו? הביטו וראו אם מושל אדיר יצווה צו וישלח חוק אל כל אנשי מדינתו, הנה דברי החוק היוצא מפי המלך הם ספורים ומנויים, ואחריו יבאו שריו ויבארו באורך פרשת החוק, עד כי באורם יהיה בכמות גדול מכמות עצם החוק. ואין להם החופש והרישיון להוסיף או לגרוע מעצם חפץ חוק המלך, ורק באשר הם קרובים למלך ויודעים דרכי לשונו, כתיבתו ורמיזותיו, ומחוי להם במחוג, לכן הם יבינו חפצו הטמון ברמז. ולא יחדשו בביאורם שום דבר חדש, כי אם יבארו ויפרשו. ובכל זה לא על נקלה יובן גם באורם, ורק אחרי העמל והיגיעה כוונתם מובנת, ועל המתבונן בדבריהם יש לשוב ולהתבונן ולראות איה מקום באורם בדברי כבוד המלך. ואם כי מתחלה לא היו מתבוננים בעצמם כל זה מדברי החוק, אמנם אחרי אשר כבר רואים פרשת הביאור, אז הנקל להם התבונן איך הם מרומזים בדבריו הקצרים. כמו כל ציור אשד בעת שהמצוייר הוא גם כן לנגד עיני המתבונן, יבין ההשתוות של הציור; אם אמנם כי בתחילה לא היה בכוחו להבין מהציור אמיתת תכנית המצויר - כן הוא בזה. אחרי אשר אור ביאורם לנגד עיניהם, אם יתבוננו וישובו ויתבוננו לשום לב, יראו כי כל דבריהם הרהבים הם משובצים בפניני דברי המלך הקצרים. - ואם כה יש להתנהג בחוק של מלך בשר ודם הלא דברים קל וחומר כי ביתרון השכל ודעת יש להתנהג בדברי הקדושים אשר על ההר חמד אלקים לשבתו יצאו בלהבת אש מפי מ"מ הקב״ה! כל ערבות המדבר התלהטו מברק להבת שדי, כל העם נעו וזעו חלו והורו מדברי אלקים חיים כי חצבו להבות אש? וגלל כן דברי ספורים ומנויים מדודים ושקולים, ובכל אות ואות מאותיותי ובכל רמז ורמז מרמיזותי, סגורים ועצורים אוצרות יקרים. חוסן אוצר חכמה ודעת הוא אוצרי! ולמשה נאמן ביתו גלה כל תעלומותי וסודותי ובינה ברמיזותי. מפתחות אוצרותי, הם קנה מידותי הקדושות מסרם לידו והוא מסרם לחכמי דור הנאמנים והקדושים. והם בראותם כי מדור לדור ימעטו הלבבות ותתגברנה התלאות, התירו בעצמם לכתוב על הספר ובארו ופרשו כל דברי באמת ואמונה, בקוצר מילים כראוי לחכמי לב הקדושים. ואם נפלאים דבריהם מכם, חקרו והעמיקו בדבריהם ברגשי קודש או אז יתגלו לכם רעיונותיהם הטהורים ותגיעו למרכז כוונתם הקדושה. כי כל דבריהם שקולים וערוכים עפ"י מידות האמת והצדק. שמעוני אוהבי, אם כה תנסו לעשות, תראו צדקתי ויתגלה לכם זוהר שמש דברי, וכל המכמנות היקרים | "שמעו אוהבי המעטים אמרי פי, האזינו שרידי דברי אשר אדברה במר רוחי הצילוני מיד אויבי ומרודפי, סוררים ומורים רדפוני חנם! הנקמו לי מרודפי - לא נקם חללי חרב, כי אם נקם ברית, נקם אחת משתי עיניהם, להראות ולגלות עיוורת עיניהם. כי אם אמנם עיניים להם, בכל זאת לא יראו נכוחות, לא יחזו ישרות. דברי יטיבו להישר הולך; האנשים התמימים והישרים, אשר יש להם עיניים לראות, המה יראו ישרת דברי, כל הון יקר ימצאו בביתי; המקשיבים לחכמה אזנם, המטים לבם לתבונה, יחזו כי צדק ומשפט ומשרים כל מעגלי, ערוגות ניצני כולם מחמרים המה עדנים אלי עין, כל מליצותי נשגבות ונכבדות הנה, כדברי המעטים אצור מושגים יקרים, קדושים וטהורים, זכים ונקיים. ואם נלאים אתם לפתוח פתחי הסגורים, למה תתחמקון? הלא בעת אשר קרני אורי הופיעו בעולם וזיו כבודי זרח בתבל, הלא אז נמסר לבן עמרם מפתחות פתחי, הם קני המידות, הם המפתחות לפתוח דלתותי, והוא נהג טובת עין ומסרם לחכמי דור ודור, דרשו מהם ויפתחו לבם סגור חכמתי הקדושה. מה תתמהו? מה תתפלאו? הביטו וראו אם מושל אדיר יצווה צו וישלח חוק אל כל אנשי מדינתו, הנה דברי החוק היוצא מפי המלך הם ספורים ומנויים, ואחריו יבאו שריו ויבארו באורך פרשת החוק, עד כי באורם יהיה בכמות גדול מכמות עצם החוק. ואין להם החופש והרישיון להוסיף או לגרוע מעצם חפץ חוק המלך, ורק באשר הם קרובים למלך ויודעים דרכי לשונו, כתיבתו ורמיזותיו, ומחוי להם במחוג, לכן הם יבינו חפצו הטמון ברמז. ולא יחדשו בביאורם שום דבר חדש, כי אם יבארו ויפרשו. ובכל זה לא על נקלה יובן גם באורם, ורק אחרי העמל והיגיעה כוונתם מובנת, ועל המתבונן בדבריהם יש לשוב ולהתבונן ולראות איה מקום באורם בדברי כבוד המלך. ואם כי מתחלה לא היו מתבוננים בעצמם כל זה מדברי החוק, אמנם אחרי אשר כבר רואים פרשת הביאור, אז הנקל להם התבונן איך הם מרומזים בדבריו הקצרים. כמו כל ציור אשד בעת שהמצוייר הוא גם כן לנגד עיני המתבונן, יבין ההשתוות של הציור; אם אמנם כי בתחילה לא היה בכוחו להבין מהציור אמיתת תכנית המצויר - כן הוא בזה. אחרי אשר אור ביאורם לנגד עיניהם, אם יתבוננו וישובו ויתבוננו לשום לב, יראו כי כל דבריהם הרהבים הם משובצים בפניני דברי המלך הקצרים. - ואם כה יש להתנהג בחוק של מלך בשר ודם הלא דברים קל וחומר כי ביתרון השכל ודעת יש להתנהג בדברי הקדושים אשר על ההר חמד אלקים לשבתו יצאו בלהבת אש מפי מ"מ הקב״ה! כל ערבות המדבר התלהטו מברק להבת שדי, כל העם נעו וזעו חלו והורו מדברי אלקים חיים כי חצבו להבות אש? וגלל כן דברי ספורים ומנויים מדודים ושקולים, ובכל אות ואות מאותיותי ובכל רמז ורמז מרמיזותי, סגורים ועצורים אוצרות יקרים. חוסן אוצר חכמה ודעת הוא אוצרי! ולמשה נאמן ביתו גלה כל תעלומותי וסודותי ובינה ברמיזותי. מפתחות אוצרותי, הם קנה מידותי הקדושות מסרם לידו והוא מסרם לחכמי דור הנאמנים והקדושים. והם בראותם כי מדור לדור ימעטו הלבבות ותתגברנה התלאות, התירו בעצמם לכתוב על הספר ובארו ופרשו כל דברי באמת ואמונה, בקוצר מילים כראוי לחכמי לב הקדושים. ואם נפלאים דבריהם מכם, חקרו והעמיקו בדבריהם ברגשי קודש או אז יתגלו לכם רעיונותיהם הטהורים ותגיעו למרכז כוונתם הקדושה. כי כל דבריהם שקולים וערוכים עפ"י מידות האמת והצדק. שמעוני אוהבי, אם כה תנסו לעשות, תראו צדקתי ויתגלה לכם זוהר שמש דברי, וכל המכמנות היקרים להם נגליתי ביום נותתי, והם באו בתוך חדרי ביתי פנימה. ועתה אוהבי, פנו מקום לבקשתי, שימו מקום לדברי, חוסו עלי ועל מאמיני אשר שפכו דמם כמים בגללי ומסרו עלי. סבלו כל מעשי אכזריות שבעולם, ורק לבלי להמרות רצוני ולבלי לבזות קדושת כבודי. פנו נא גם אתם אלי, שאו במרום קולכם לחזקני ולאמצני, כי באתי עד משבר! אל תטמנו ידכם בצלחת! כי אם החרש תחרישו לעת הזאת, תצמח חלילה הריסה גדולה אלי ואליכם. הקימו מגדל עוז לדורשי, גלו לכל אחד צדקתי וישרתי, חכמתי ובינתי האצורה בקרבי". | ||
הכרוז הקדוש והנורא הזה קורא כחיל לכל אחד ואחד. איום ונורא הוא ומי יכילנו! הכרוז הנורא הזה שמעתי ואשמע, הכרוז הקדוש הזה לקח את לבי שבי ולא ידעתי שלו, כי כל מעייני רק בו. השבתי דרכי ונתתי לבי לדעת היוכל להיות כי אנכי נועדתי מאת ההשגחה העליונה להוציא עניין גדול כזה לאור? ואם שווה אנכי לזה? ובהיותי צולל במצולות הרעיונות האלה, זאת שבתי אל לבי ואמרתי: לוא לא חפץ ה' להושיעני בזה, כי אז לא פקח עיני להתבונן על זה. ובחרדת קודש וברגש נורא החילותי, בשם ה' צבאות, לחפש הנקודה המרכזית אשר כל צירי דלתות תורה שבעל פה יסובבו עליה. כי מראש שערתי כי יש נקודה אחת תוכיית אשר היא היא הנקורה המאחדת ומחברת את הכתב והקבלה, והיא היא הנקודה המחלקת את הספרות המסורה לכללים ופרטים גדרים ונגדרים ומאחדת על ידי זה כל חלקיה לעצם אחד. ובה' שמתי בטחוני כי יהיה לי לעזר למצוא מה שאבקש. | |||
והודות לשמו הגדול כי ממרום נערה עלי רוח בינה, ובע"ה יגעתי ומצאתי. והחילותי לסדר ספרי הגדול אשר תכליתו הוא לברר ההתאחדות של התורה הכתובה עם המסורה ויחוסן זאת לזאת, עם כל העניינים הרבים, הכללים והגדרים ההגיוניים הדרושים לזה. עד כי עזרני ה' והוצאתי את הספר הגדול הזה, ארמון בנוי לתלפיות משוכלל ומיוסד על יסודות נאמנים וחזקים אשר לא ימוטו לעולם. בו ירוץ צדיק ונשגב, כי יפיח אמונה ויגיד צדקת דברי חז"ל. אל הספר הזה התפללתי, ויחן לי ה' שאלתי, ואקווה כי צער המבקר והמקנא לא יעלה על ראשו כי קדוש יהיה לה'. | |||
ודע, כי כל זה הוא רק קיצור מפתח דבר של הקדמתי, ומהעניינים שנתבארו בגוף ההקדמה לא נגעתי פה עוד. כי שם נתבארו כמה עניינים שונים, שקשה לקצר כל עניין או לדלג על איזה מהם. כי כל העניינים ופרטיהם מסתבכים אלו באלו, כאשר כוננתי שם כל מיתרי דברי לקלוע על מטרת מצב היהדות, לחפש בחפש מחופש את הסיבה האמיתי של שפלותה וירידתה פלאים. וביארתי שם הסיבות הראשיות שיש בזה: א) רוע מצבה החמרי ושנויי זכיותיה; ב) התמוטטות הישיבות; ג) רפיון החזקת לומדי תורה; ד) שפלות מצב הרבנות; ה) אי-סדר בלימודים. - ולבל יהיו דברי בעיני הקוראים כהשערה גרידא היוצאת מלב המשער בחומו מרוב התפעלותו ,שאין בכוחו עוד לשוב אחור ולהביט עליה אם אין בה איזה מגרעת כמו שאין בכוח האב לראות המגרעות והחסרונות של צאצאיו - חזקתי הדבר בראיות ברורות בנויות על אדני הבקורת האמתית והתולדה הנאמנה, ובררתי לזה חלק | |||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||