באר היטב/אורח חיים/תפט: הבדלים בין גרסאות בדף

(א) בליל. ואומרים המעריבים השייכים לליל שני אף אם חל יום ראשון בשבת דבשאר חגים אם חל יום ראשון בשבת אומרים בליל שני המעריבים של יום ראשון ושני נדחה מכל מקום ביום ב' של פסח אומרים לעולם המעריבים השייכים ליומא משום ביכור לספירה וכן נוהגין:

(ב) לספור. עיין מגן אברהם ובח"י. נשים פטורות מספירה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא רמב"ם. ומיהו כבר שויא עלייהו חובה מגן אברהם:

(ג) על כל אחד. ואם ירצה שומע הברכה מהשליח ציבור וסופר לעצמו דכתיב וספרתם שתהא ספירה לכל אחד ואחד ועיין מגן אברהם וח"י ואם עבר ושמע הספירה מאחר יצא אם נתכוין שומע ומשמיע פרי חדש ע"ש ועיין יד אהרן בהגהות ב"י. ופשוט דמותר לספור בכל לשון ודוקא בלשון שמבין ואם אינו מבין לשון הקודש וספר בלשון הקודש לא יצא דהא לא ידע מאי קאמר ואין זה ספירה מגן אברהם:

(ד) מעומד. דכתיב בקמה תחל לספור אל תיקרי בקמה אלא בקומה. ובדיעבד אם מנה מיושב יצא רמב"ם:

(ה) ולברך. הא דמברכין על ספירה זו ולא על ספירת נדה עיין הרדב"ז ח"א סימן כ"ז ועיין בח"י. והא דאין מברכין זמן אספירה לפי שליכא שמחה והנאה בדבר. אחרונים ועיין ח"י:

(ו) והשבועות. ואם ספר הימים לחוד ולא ספר השבועות. או שספר השבועות לבד ולא הימים צריך לחזור ולספור בברכה פרי חדש וכן כתב מהר"ש הלוי חלק או"ח סימן ה'. אבל הכנסת הגדולה והמגן אברהם והח"י הסכימו דיצא בדיעבד. וכתב עוד הכנסת הגדולה בשם מהר"ש הלוי והסכים עמו שאם מנה בראשי תיבות כגון היום ד' ימים או אם אמר ח' ימים שהם שבוע א' ויום א' דיצא י"ח. והפרי חדש כתב דלא יצא י"ח. אם אמר ארבעים חסר אחת לעומר יצא מהר"י מולכו יד אהרן ע"ש:

(ז) היום. ולא יאמר שהיום. אחרונים. והח"י כתב דמאן שאומר שהיום לא אשתבש ע"ש:

(ח) בעומר. וכן כתב הט"ז. וגירסת האר"י ז"ל לעומר וכ"כ בשל"ה:

(ט) אחד. ולא יאמר אחת כי שבוע לשון זכר. ויאמר לעולם מנין המועט תחלה כגון אחד ועשרים יום. ועד עשרה אומר ימים ומאחד עשר ולמעלה אומרים יום וזה דרך צחות לשון הקודש. ונוהגין לומר מזמור אלהים יחננו אחר הספירה ועיין מ"ש הח"י בזה:

(י) מ"ט. עמ"ש הרא"ש בפרק ע"פ יש מקשים כיון דקא קאמר תספרו חמשים יום וכו' שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות א' מונה אותם בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד וכו' ע"ש. דלפי זה צ"ע מאי בעי בגמרא בפ"ק דקדושין [[בבלי/קידושין/לח/א|דף ל"ח ע"א]] תניא אידך ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה והלא מ' שנה חסר שלשים יום ע"ש. וכפי מ"ש הרא"ש מאי קושיא הוא דרך המקרא כך ועיין יד אהרן:

(יא) חוזרים. דהיינו בלא ברכה שכנה"ג:

(יב) צאת הכוכבים. ואם טעה וספר בין השמשות יצא מגן אברהם. ולדעת קצת פוסקים אפילו לכתחילה יש לספור בספק חשיכה ועיין בית יוסף ובב"ח ובט"ז:

(יג) מבעוד יום. עיין ט"ז ומגן אברהם וח"י. ונ"ל דמותר לספור אחר צאת הכוכבים אפילו לא התפלל עדיין ערבית אפילו במוצאי שבת מגן אברהם עיין שם:

(יד) שלא. היינו בברכה אבל בספירה עכ"פ מחויב לספור לעצמו כמ"ש בס"ק ג'. וכתב המגן אברהם ודוקא כשהיתה כוונתו שלא לצאת אבל מן הסתם משמע דאין לברך שנית מספק ע"ש וכן כתב הע"ש. אבל משמעות הט"ז בס"ק וי"ו אינו כן ע"ש. ועח"י ס"ק ט"ו:

(טו) היום. ואם אמר כך וכך ולא אמר היום לית לן בה. ט"ז ומגן אברהם:

(טז) בברכה. אע"ג דלא אמר בעומר יצא בדיעבד מגן אברהם:

(יז) הזמן. צ"ע דהל"ל שחצי שעה קודם הזמן נמי אסור כמ"ש סימן רל"ב ונ"ל דמיירי במקום שנהגו שהשמש קורא לספור ספירה ואז אין להחמיר קודם זמנו כמ"ש סימן רל"ב מגן אברהם ועח"י:

(יח) יצא. משמע דיעבד אבל לכתחלה לא יברך עד שיהיה לו בירור כמה ימים יש בימי הספירה ט"ז:

(יט) ומברך. וכן הסכמת אחרונים רק דיספור שנית בלא ברכה ועח"י מגן אברהם:

(כ) בלא. ודוקא כשדלג יום שלם דאז לא הוי תמימות אבל אם שכח בלילה וספר ביום מחרתו יש לספור בימים הבאים בברכה. לבוש וע"ת וכן נוהגין. ומ"ש הבאר היטב אשר לפני בשם הט"ז לא דק ע"ש. כתב השל"ה במקום שיש חבורה שמתפללין מעריב בזמנו ראוי להתחבר להם בימי הספירה כי אז מצוה גוררת מצוה ק"ש בזמנו וספירה בציבור:

(כא) קידוש. משום דעילוי שבת ניחא לן טפי. אבל בביתו יספור קודם קידוש כי אסור לאכול קודם ספירה. אחרונים:

(כב) תתקבל. וכן נוהגין:

 

(כג) של פסח. אבל יום שני של פסח אין מקדשין כלל בבית הכנסת כמש"ל סימן תפ"ו. וכתב הט"ז ונ"ל דבליל יום טוב אחרון לעולם יש לספור קודם קידוש דיום טוב אחרון דהא טפי ניחא למשוך עליו קדושת יום ז' שהוא מן התורה וקדושת יום טוב אחרון הוא דרבנן עכ"ל. והח"י כתב שהוא נגד משמעות הרב דמשמע לעולם יש לספור אחר קידוש אם לא כשחל במוצאי שבת וכן נוהגין: