מחצית השקל/אורח חיים/תרלג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרלג

(א) מ"א אמה כו' עסי' שס"ג סך"ו וע"ש במ"א ס"ק ך"ב שכתב בשם ה"ה וז"ל שיעור מרווחים יותר על מצומצמים תצי אצבע לאמה:

(ב) (ס"ק ב) יורדים כו' מ"מ הוצין ל"ת כ"כ ובעי' שירדו לחלל ך'. מלשון זה משמע דס"ל למ"א דמ"ש הרא"ש עד שירדו לחלל ך'. ר"ל למטה מך'. אע"ג דחלל סכה תנן וכמ"ש בסעיף א' בש"ע. מ"מ הוצין גריעי. אמנם אינו כן לא בהרא"ש ולא בר"ן. דז"ל הרא"ש במס' סכה הית' כו' והוצין כו' ואע"פ שמקצת סכך הוי למעל' הא אמרי' פ"ק דערובין חלל סכה תנן. וה"פ הוצין יורדים לתוך ך' כלומר שמגיעות עד חלל ך' כשרה. ואם לאו (ר"ל שאין צלתן של הוצין מרובה מחמתן) פסול' דכמאן דליתנהו דמי. נמצא שאין הסכך מגיע עד חלל ך' עכ"ל. הרי להדיא דלא בעי' שירדו הוצין תוך ך' כ"א עד חלל כמו בעלמא. וכן בר"ן משמע כן. ומה"ט שינה הרב"י בש"ע לשון הש"ס דבגמ' אמרי' והוצין יורדים בתוך ך' ובש"ע כתב סתם יורדים למט' והיינו עד השיעור המבואר בסעיף א' דהיינו עד חלל ך'. ולכן נלע"ד דט"ס יש כאן וכצ"ל לא חשיבי כ"כ ובעי' שיהיו צלתן מרוב' מחמתן והם דברי הר"ן שהקש' כיון דההוצין יורדים למטה למה בעי' שיהיו ההוצין לבד בלי צירוף סכך שלמעל' צלתן מ"מ. האמרי' בערובין חלל סוכה תנן. ולכן אפי' הסכך מונח למעל' מך' ומגיע עד חלל ך' כשרה. אף שמעט סכך התחתון המגיע לחלל ך' לבד חמתה מרובה מצלתה אפ"ה כשר'. דמצטרפים עמהן סכך שלמעל' מך' ה"ה בהוצין נימא הכי. וע"ז תי' דהוצין לא חשיבי כ"כ ובעי' שהן עצמן צלתן מ"מ. דאי לאו הכי כמאן דליתנהו דמי. והוי הסכך למעל' מך' עכת"ד וברא"ש מבואר כן בקוצר כנ"ל:

(ג) (ס"ק ג) לא הוי מיעוט. דלאו מין כו' מצוין על כרים וכסתות והוא טעות דשם הטעם דבטלה דעתו אצל כ"א דאין אדם מבטל כרים וכסתות. אלא שרש"י כתב טעם זה על נוי סכה דמבטלן. ולכן הוצרך לומר משום דלאו מין סכך הוא. ולכן צ"ל דברי מ"א על ריש הסעיף שכתב ותלה בה דברים נאים כו':

(ה) (ס"ק ה) מהאצטבא כו' כיון שבאמת כו' כתב כן ליישב קושית הר"י מטראני שהקשה א"כ יש במקום סכך כשר שיעור המשך סכה ומאז והלאה מסוכך בסכך פסול. האם יוכשר תחת סכך הפסול משום פסל היוצא מ"ה. אע"כ צ"ל דפסל היוצא מ"ה אינו אלא כשיש לו דפנות וסכך כשר. אלא שיש בהן ריעותא בזה יוכשר ע"י פסל היוצא מ"ה כמבואר לעיל סי' תרל"א סעיף וי"ו וז'. ועל זה תירץ הרא"ש דגם כאן למעלה מד' הוא מצד עצמו סכך כשר אלא המקום גורם לו פסול. והוא סברת ר"ת הובא לעיל במ"א סי' תרך"ח ס"ק ג':

(ו) (ס"ק ו) על האצטבא כו' ול"ד למ"ש ס"ס תרל"ב. ר"ל מה שכתוב מגן אברהם שם בס"ק ד' בשם הטור:

אבל הכא כו' ר"ל דוקא ס"ס תרל"ב דהן שני מקומות ושני ב"א שפיר י"ל זה היושב בחלק הפנימי מחשבו לסכך והיושב בחלק החיצון מחשבו לדופן. אבל הכא באדם א' היושב חוץ לאצטב'. צ"ל דנחשב דופן וסכך זה לא אמרינן דהוי תרתי דסתרי. דהא היושב חוץ כאצטב' רוצה להכשיר מקומו משום דהוי פסל היוצא מ"ה. וע"כ צ"ל דמחשב ע"ג אצטב' סכה כשרה. ואף ע"ג שהדפנות רחוקים מהאצטב':

צ"ל דאמרי' דופן עקומה וא"כ מחשבו לדופן. וא"כ איך יחשבו הוא עצמו לסכך לישב חוץ לאצטב'. וא"כ באותו צד של אצטב' שהוא לצד פתח הסכ' רשאי לישב משום פסל היוצא מ"ה. ואפילו בסעיף שאח"ז שבנה אצטב' באמצע ואמרינן דופן עקומ' מכל צד מ"מ לצד הפתח שם ראוי לישב דשם ל"ל דופן עקומ'. וגם א"צ לדופן עקומ' דהא י"ל ג' דפנות. אלא דלכאור' א"ל גם מצ"א מצדדי הסכה חוץ לאצטב' אם האצטב' ארוכה יותר מז' טפחים מותר לישב מן הצד חוץ לאצטב'. לאחר שכלו ז' טפחים של אצטב'. דמשם ואילך אין צ"ל דופן עקומ' ומחשב סכך והוי פסל היוצא מ"ה. אלא דנרא' דפסל היוצא מ"ה לא יוכשר אלא מה שהוא נגד סכך הסכ' עצמ' וק"ל. דהא דבס"ס תרל"א גבי עשאה כמין צריף. כמ"ש הרא"ש ואייתי ראיה מפ"ז דאהלות:

(ז) (ס"ק ז) הנויין כו' אהל. וכתב שם הטעם דהוי כשאר כלי תשמיש:

(ח) (ס"ק ח) ג' טפחים כו' אבל הטור כ' דוקא תוך החקק כו' אלא שהרב"י כתב עליו איני יודע למה. מ"ש מהית' גבוה מכ' ובנה בה אצטב' דמכשיר רש"י אפי' מן האצטב' והלאה עכ"ל. ולכן סתם בש"ע דמשמע אפילו חוץ לחקק כשר דלא כהטור והב"ח יישב דעת הטור והסכים עמו לדינא. וחילק בין האי דהכא לדין חוץ לאצטבא. דפסל היוצא מ"ה אינו נכשר אלא בי"ל מחיצות גמורות וסכך כשר. אלא שיש בו ריעותא מה וכנדון המבואר סי' תרל"א סעיף ו' ז'. וא"כ בשלמא חוץ לאצטבא די"ל מחיצות גמורות וסכך כשר אע"ג דהוא לממל' מכ' מ"מ דין סכך כשר י"ל וכמו שכתב מ"א לעיל סעיף קטן ה' בשם הרא"ש לכן נידון משום פסל היוצא מ"ה. אבל הכא חוץ לחקק כיון דאינו גבוה יו"ד אין עליו שום מחיצ' כלל אין לודין פסל היוצא מ"ה:

וא"כ צ"ע כולה דמותר לישן תחת הדפנות. וג"כ מטעם פסל היוצא מ"ה. אע"ג דאין המחיצות גבוהים יו"ד:

וה"ה אם ניטל כו' הוא ענין בפני עצמו. ואשמועינן דין חדש דבש"ע אינו מבואר כ"א היכי דחקק בקרקע והשלימו ליו"ד ואשמועינן מ"א דה"ה אם לא חקק בקרקע אלא שהי' סכך עב ונטל מן הסכך כשר למט' ונתרב' חלל הסכה ונעש' גבוה יו"ד ג"כ כשר לדידן דקי"ל דכה"ג כשר בסי' תרל"ה בחוטט בגדיש וע"ש במ"א בסעיף קטן ב':

(ט) (ס"ק ט) ג"ט כו' דל"א דופן כלל. אף לדעת מ"א בסעיף קטן שלפני זה דמיקרי דופן. מ"מ לענין דופן עקומ' לא נאמר' הל"מ לומר דופן עקומ' כ"א בדופן גמור גבוה י"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.