מחצית השקל/אורח חיים/תקמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקמו

(א) (ס"ק א) אין נושאין כו' כ"ז בגמרא במסכת מ"ק דף ח' ע"ב:

ופשוט שם דנשואים כו' תיבת שם הוא ט"ס כי הראיה ממ"ש במסכת מ"ק דף ח"י ע"ב אמר שמואל מותר לארס אשה בחה"מ שמא יקדמנו אחר ואייתי הש"ס סייעתא לדבריו ת"ש דתנא דבי שמואל מארסים אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין כו' ש"מ עכ"לה מדקתני מארסין והא אירוסין לא הותר אלא בלא סעודת ארוסין כדקתני סיפא ועלה אמר אבל אין כונסים משמע כניסה אפילו בלי סעודה אסור דעם סעודה גם ארוסין אסורים וכ"ה במהרש"ל בכתובות דף מ"ז:

כתבו התוס' דמותר לישא בלי סעודה אהא דאמרינן שם אר"ה אמר רב מנין שמעשה ידי הבת לאביה שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה ופריך ואימא ה"מ קטנה דמצי מזבין לה אז מעשה ידיה לאביה אבל נערה דלא מצי מזבין לה מעשה ידיה דידה הוי. ומשני מסתברא דאביה הוי דאי ס"ד דידה הוי הא דזכי ליה רחמנא לאב למימסר' לחופה היכי מצי מסר לה הא קמבטל לה ממעשה ידיה ופירש"י דאותו יום אינה עושה מלאכה א"ו מעשה ידיה של אב ודחי דלמא לעולם דידה והא דיכול למסרה לחופה מיירי דמסר לה בשבתות וי"ט דבלא"ה אסורה במלאכה וכתבו התוספ' וז"ל דמסר לה בשבתות וי"ט אע"ג דאמר במ"ק ושמחת בחגך ולא באשתך דאין נושאים נשים בחה"מ משום דאין מערבים שמחה בשמחה. ודרשה גמורה היא כדאמרינן בחגיגה דף ח' דהוי דאורייתא איכא למימר דהכא איירי שעה א' לפני י"ט שהוא כי"ט לענין מלאכה דתוס' דאורייתא ובטלה באותה שעה מן המלאכה כו' או נשואים בלא סעודה אע"ג דאמרינן בהחולץ דף מ"ג דנשואים בלי סעודה איכא שמחה לא חשיב שמחה כל כך שיהיה אסור לישא בי"ט מטעם זה עכ"ל התוס' והעתקתי כל דברי התוס' כדי לבאר גם דברי מ"א שכתב אח"ז. הרי דכתבו התו' לתי' בתרא דנשואים בלי סעודה מותר בי"ט:

דמקשה דברי רב אהדדי ר"ל הא דדחי הש"ס דלמא דמסר לה בשבתות וי"ט היינו להחזיק קושיא הראשונה דס"ל לרב דמעשה ידי הבת כשהיא נערה לאביה דקרא דכי ימכור איש כו' מיירי בקטנה ומהא דזכי לה רחמנא למימסר' לחופה אין ראיה דלמא מיירי דמסר לה בשבתות וי"ט וע"ז הקשו התוס' הא אליביה דרב מדאורייתא אין נושאין נשים במועד דרב יליף במסכת מ"ק הא דתנן אין נושאין נשים במועד מקרא דושמחת בחגך והוא דרשה גמורה וא"כ מדאורייתא אסור לישא בי"ט ואיך דחה אליביה דרב דמסר לה בי"ט ומה שמסיימו התו' משום דאין מערבים שמחה בשמחה והוא טעמיה דשמואל עמ"ש בע"ה במסכת כתובות אבל אנן קי"ל כשמואל כו' וצ"ל דס"ל למ"א הא דתני דבי שמואל מארסים אבל לא כונסים וא"ע סעודת אירוסין דמינה הקושי' על התו' כנ"ל האי תני דבי שמואל ושמואל אזיל לשיטתיה דס"ל הטעם מסברא דאין מערבים כו' וא"כ כל השמחות אסורים אפי' שמחה קטנה דהיינו נשואים בלי סעודה וצ"ל לפי דברי מ"א שכ' דלרב דיליף מקרא דושמח' בחגך אין לאסור רק נשואים עם סעודה דהכי משמע קרא שמחת הסעודה שאת' עושה לצורך הרגל יהיה בחגך ולא באשתך א"כ מאי קשיא להתוס' על תירוץ זה וכתב וז"ל אע"ג דאמרינן בהחולץ דנשואים בלי סעודה איכא שמחה כנ"ל הא לפ"ד מ"א ניהו דנשואים בלי סעודה איכא שמחה מה בכך מכל מקום גזירת הכתוב הוא דלא אסרה תורה כ"א נשואים עם סעודה וצ"ל דקשיא להתוס' ניהו דיש לפרש קרא כמ"ש מ"א שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל כו' ולפ"ז אינו אסור רק נשואים עם סעודה. מכל מקום מנ"ל הא דהא ע"כ לאו גזירת הכתוב הוא דהאמרינן שם דף ח' רבה בר"ה אמר טעם דאין נושאין כו משום שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וא"ל אביי לר"י הא דרבה בר"ה דרב היא דאמר שנאמר ושמחת בחגך כו' הרי דלרב הטעם שמניח שמחת כו' ואם כן א"א דנשואים בלי סעודה הוי שמחה גמורה גם לרב תאסר מהאי קרא דושמח' בחגך וע"כ פי' הכתוב הוא ושמחת בחגך ולא באשתך שלא יהיה שמחת אשתו בחג שום שמחה אפי' נשואים בלי סעודה בשלמא אי נשואים בלי סעודה ליכא שמחה א"ש אבל כיון דמוכח ביבמות פ' החולץ דגם נשואים בלי סעודה איכא שמחה אם כן שמחת נשואים בלי סעודה שוה לשמח' נשואים עם סעודה לס"ד דהתוס' וע"ז תירצו התוס' דנשואים בלי סעודה ליכא שמחה כ"ה כו' ואם כן מוקמיה קרא דושמחת בחגך במסתבר טפי דהיינו נשואין עם סעודה דאיכא שמחה יתירה דוקא אסור ומפרשים לקרא כמ"ש מ"א שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל כו':

(ב) (ס"ק ב) בשעת כו' שלא יעשה הארוסין בסעודה. ר"ל תכופים זה לזה ומ"ש הט"ז ס"ק ב' לאסור סעודה א' אחר כתיבת התנאים בחה"מ וסיים וז"ל ע"כ נלע"ד דסעודה זו אסור בחה"מ וכ"ש ברגל שהוא סועד עם הכלה בפעם ראשונה אחר כתיבת התנאים שלנו עכ"ל צ"ל הא דאוסר הט"ז הסעודה א' ברגל מיירי שכתבו התנאים בערב הרגל וס"ל דליל א' של י"ט נמשך אחר היום כמ"ש מ"א ס"ק ד' לענין סעודת נשואין ע"ש ולכך אוסר דה"ל סעודה בשעת ארוסין ואפשר ס"ל לט"ז להחמיר גם ביום א' של י"ט דגם הוא נמשך אחר ערב הרגל אבל יותר מזה ר"ל אם כותב תנאים יום או יומים קודם הרגל לא ידעתי למה יאסר הט"ז סעודה א' אחר כתיבת תנאים המוקדמים ברגל וכי חמיר תנאים שלנו מארוסין ממש:

(ד) (ס"ק ד) ולעשות כו' שהוא דרשה גמורה ואייתי ראיה מדאמרינן פ"ק דחגיגה דאף דיוצאים ידי מצות קרבן שמחה שחייב כ"א מישראל ברגל אפי' אם מביא נדרים ונדבות שנדר ונדב קודם י"ט במעשר בהמה כו' מכל מקום אינו יוצא ידי שמחה במנחות וקרבן עוף דכתיב ושמחת בחגך שהשמחה יהיה בחגך במין שהוא יוצא ידי קרבן חגיגה שחייב כ"א בי"ט במנחות ועופות אין יוצאים ידי חגיגה רב אשי אמר א"צ סמיכות ושמחת בחגך אלא מתיבת ושמחת גופיה ילפינן דאין שמחה אלא בבשר בהמה ופריך אם כן לרב אשי ל"ל קרא ושמחת בחגך ומשני מבעי' ליה דאין נושאין נשים במועד דדרשינן ושמחת בחגך ולא באשתך הרי דלאו אסמכתא היא אלא דרשה גמורה. דהא משני האי מבעי' ליה דאין נושאין נשים כו' וראיה זו כתבו התוס' גם בכתובות דף מ"ז:

ועוד בסכה דף כ"ה משמע בהדיא כו' דאמרינן התם חתן ושושביניו פטורין מן הסכה דאין שמחה אלא בחופה וא"א לעשות חופה בסכה והוא מבואר לקמן סי' תר"מ סעיף ו' ע"ש ואיך תמצא ע"כ מיירי בנשא ערב הרגל וימי החופה נמשכין תוך הרגל וכן כתב רש"י שם ואף את"ל דמיירי שנשא איזה ימים קודם הרגל ולא בערב הרגל מ"מ דא ודא א' הוא כיון דמותר אם נשא ב' ימים קודם הרגל אף דשבעת ימי משתה נמשכים תוך הרגל ה"ה בנושא ערב הרגל. ועוד דקתני להדיא התם חתן וכל שושבינין פטורים מן הסכה כל שבעה משמע דכל ז' ימי החופה הם תוך הרגל וע"כ מיירי בנשא ערב הרגל בתשובה אחרת סעודת נשואים ברגל אם כן קושית מ"א הראשונה היא על הרב"י שכתב כיון דמילי דרבנן נקטי' לקולא דהא מוכח דדאורייתא היא וראוי להחמיר אם היה ספק בדבר. ואח"ז הקשה דמוכח להדיא בש"ס דסכה דמותר ואין בו ספק וקשיא גם לתשובת הרשב"א. דאיתא בגמ' דעיקר השמחה אינו אלא ח"י והוא מ"ש מ"א תחלת סעיף קטן זה שאין עיקר השמחה אלא תחלת הנשואים והם דברי ש"ס. ואפשר ר"ל לישב גם האי דתשובת הרשב"א דאוסר סעודת נשואים ברגל דר"ל ליל ראשונה דוקא אך לשון תשובת רשב"א שמביא הרב"י דחוק לפ"ז וכתבו התוס' בכתובות דף מ"ז אפי' שעה א' כו' הם דברי התוס' שהבאתי לעיל בס"ק א' במ"ש לתרץ הא דמסר לה בשבתות וי"ט:

וזהו דוקא לד"ת. ר"ל התוס' בא לישב דברי הש"ס דמוקי קרא דזכה לאב לממסר' לחופה דמסר לה בשבתות וי"ט שפיר רצה לו' דקרא מיירי שעה א' לפני י"ט דמותר אז מדין תורה לישא דאז אין חשש משום ושמחת בחגך ולא באשתך אבל מ"מ מדרבנן אסור דהוי כקונה קנין דאסור גם בתוס' י"ט:

ונ"ל דזהו מטעם שכתבתי דאסור לעשות נשואים בליל א' והיינו בי"ט לכן נוהגים איסור סמוך לחשכה בעי"ט משא"כ בשבת דאין איסור משום עירוב שמחה בשמחה וגם לא קיבל עדיין שבת דליכא איסור משום קונה קנין לכן נהגו לישא ערב שבת סמוך לחשכה ועיין מ"ש רמ"א סי' של"ט סעיף ד':

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.