מחצית השקל/אורח חיים/תקלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקלט

(ב) (ס"ק ב) אא"כ כו' דהא שולה פשתנו כו' כדאיתא בסימן תקל"ח סעיף א'. ועיין ט"ז. ס"ק א' שמקיל בז"הז. לפי שנראה לעין בעו"ה קילקול החובות יום יום והוא כמו דבר האבוד:

(ג) (ס"ק ג') בצנעה. וה"ה דמותר לקנות בצנעה. נלע"ד שצריך להוציא גם כן מהריוח אשר מאמד בדעתו שיש לו קנין סחורה ההיא לשמחת י"ט. ודע דכ"מ שצריך להוציא מן הריוח לשמחת י"ט א"צ להוציא כל הריוח ודי במקצתו:

(ה) (ס"ק ה) מותר כו' ולא עיין במרדכי כו' במשפט הגוים כו' ר"ל דבחה"מ מיירי בדין ישראל שהבע"ד ישראל וגם הדיינים ישראלים. ובניסן ותשרי דטרודים בטרדת המועד לא אטרחוהו לא לבע"ד ולא לב"ד משא"כ המרדכי מיירי שהבע"ד גוי. וגם בעל המשפט הוא גוי ובס' א"ר כ' וז"ל ולא דק דסמ"ע לא הקשה אהכא כלל. רק על ס"ס תקמ"ה דמיירי לקבול בב"הכ עכ"ל. ובעניתי לא ידעתי למה כ' עליו ולא דק ניהו דבס"ס תקמ"ה כ' הרב"י מותר לקבול בשביל חובותיו כו' ולא הגיה עליו רמ"א. ניהו דהמחבר לא כ' תיבת במשפט. כ"ח לקבול ויש לפרש דר"ל בב"הכ מ"מ לא רצה רמ"א להשיג כיון די"ל ר"ל במשפט ואיירי במשפט עכו"ם דהא גם דינו של הרב"י לקמן ס"ס תקמ"ה נובע מדברי המרדכי הנ"ל שהגהת רמ"א פה נובע ממנה. ודא ודא אחת היא. וממ"ש הרב"י שם לעיל מיניה דנין בין ד"מ ובין ד"נ כו' יש לומר דמיירי ברצון שני בע"ד וברצון ב"ד. וקמ"ל אף דבשבת וי"ט אין דנים משום גזרה שמא יכתוב בחה"מ שרי וגם בד"נ משכחת רצון שניהם. כגון שהנתבע רוצח וכה"ג מדמה בנפשו שיצא זכאי בדינו. וחפץ בזה שימהרו להוציא זכותו לאור. גם בלא"ה יש לומר דיני נפשות שאני. ומ"ש משמתין ומכין למי שלא מקבל הדין הטעם כיון שכבר דנו בהיתר או קודם י"ט או בחה"מ:

(ו) (ס"ק ו) מותר כו' בדבר שאינו של טרחא כו'. ר"ל דאינו טרחא גמור' כמו בסימן תקל"ז. אבל מ"מ גם מו"מ איכא טרחא. דהא לא אסרו מו"מ כ"א משום טרחא כמ"ש מ"א ריש הסי':

שרי לפי שכל עסקי כו' הם כעין שני טעמים. טעם אחד במ"ש דאינו טרחא גמורה. ועוד שכל עסקי סחורה שקונה בשעת הזול כו' ור"ל כיון דחיי אדם ופרנסתו תלוי בזה. לכן אפי' הרותה בדבר שאינו מצוי כגון שיירא מיקרי דבר האבד. כעין זה כ' המ"א בשם הרא"ש ס"ק ט'. ועיין בהרב"י הביא לשון הנ"י שמשמע כן:

(ח) (ס"ק ח) ותגר כו' ודוחק לומר דשם מיירי במוכר פירות גינתו ר"ל דאדרבא משמע מדנקט בסעיף י' מוכרי. וכן בסעיף י"א מוכרי כו' משמע דר"נ דוקא שאומנתו בכך וכמו שדייק מ"א בס"ק י"א:

וי"ל דהכא דוקא בביתו כו' ולפ"ז מה דנקט רמ"א ותגר שקונה מזה כו' ר"ל ה"ה כל חנוני מוחר כה"ג בביתו:

וכ"כ רש"נ כו' לולי שיראתי הייתי אומר שהוא טעות הדפוס. והאי וכ"כ רש"ל קאי על מ"ש הרב"י אבל מקומות שיש להם יום השוק יום א' בשבוע אינו מוחר כו' עז"כ מ"א וכ"כ רש"ל לאסור שכן היא בתשובת רש"ל סימן ע"ט. אך מ"ש שהתיר כשהחנות סגורה כו' נא כ"כ על כל יום שוק שהוא פ"א בשבוע אלא יום השוק שקורין בפולין קראס"ני טאר"ג (והוא נקרא במדינה זו גו"טר וואכ"ן טאר"ק) שהוא ג"כ בא לזמנים רחוקים בזה התיר רש"ל שהחנות תהיה סגורה וכשיבא הלוקח כו'. וגם זה לא התיר אלא כדי להוציא ממנו לשמחת י"ט ע"ש הובא גם בט"ז ס"ק ג'. ואפשר אם אינו טעות מביא מ"א ראיה להתיר בחנוני בביתו ולצורך המועד מותר אפי' בחנות דגם ברש"ל מצינו שיש חילוק בין מכירה בצנעה. דהיינו צנעה דידיה של רש"ל בקראס"ני טאר"ג שהחנות תהיה סגורה כו' ומיניה דעכ"פ ראוי להתיר כשהיא הרבה דרך צנעה דהיינו בביתו. אך הוא דוחק גדול:

(ט) (ס"ק ט) מציאה. ול"ד למו"מ כו'. ר"ל בשייר' בסעיף וי"ו דהותר הואיל ואינו דבר המצוי. והא מציאה גם כן אינו מצויה. ועיין במ"א ס"ק ו' ובמ"ש שם:

(יג) (ס"ק יג) של כו אבל של פסח כו' וכתב ע"ז אבל לענין למכור בפרהסיא גם בערב י"ט אחרון של פסח יעשו כן כ"כ ב"י עכ"ל הט"ז. אולם הרב"י כ' האי התירא דבפרהסיא בעי"ט אחרון של פסח. רק דרך אפשר ע"ס.

(טז) (ס"ק טז) נהגו כו' או להשתכר שמוצא בזול ר"ל אף שגם אין כוונתו להשתכר הואיל שמוצא עכשיו בזול. דאז מותר מטעם. דהוי כשיירא בסעיף ה' אלא שצריך לו לביתו ולתשמישו. אעפ"כ מותר:

וכ"כ רמב"ן כו' לאו דוקא. דהרמב"ן החמיר יותר דבשיירא לא הותר לקנות ולהשתכר אלא דוקא לצורך תשמישו ותרתי בעינן שיהא צריך לתשמישו וגם הוא שייר'. עכ"פ בזה שוה לדעת התו' והרא"ש דכלי תשמישו לא הותר כ"א לצורך המוער:

שאפי' יין לצורך שתייתו כו'. ודע דמ"ש הרב"י שם בסעיף ט' אבל יותר מכדי צורך שתייתו לא יקנה. ר"ל שאינו צורך שתייתו בשנה זו אלא יש לו לשתות בכל שנה זו. אלא קונה לצורך שתהיה בשנה הבאה אחריה ולזה כ' הרב"י דאסור. אבל אם קונה יותר משתייתו כדי להרויח דאחר המועד לא ימצא כ"כ בזול עז"כ רמ"א דמותר דהיינו דין שיירא המוזכר בסעיף ה':

(יז) (ס"ק יז) להלות דלא דמי כל כך לפרקמטיא כו' זה קאי על סיפא בהיתר הלואה לאותן שאין רגילים אבל ברישא להלוות לרגילים בלא"ה מותר דהוי דבר האבר שילכו ללות מאיש אחר וכמ"ש הרב"י וכ"ה ברא"ש. וכ' בס' א"ר בשם מהרי"ל דאם הרווחים משבוע זו הם הרבה. ורע בעיניו להוציא הכל לשמחת י"ט. יוציא עכ"פ מה שאפשר. וגם כ' בשם מהרי"ל לשנות במנין המעות אם היה דרכו למנות ב' ב' ' ימנה א' א' וכדומה:

והנה הרבה מהאחרונים קראו תגר על קלות שנוהגים בעו"ה בענין מו"מ בחה"מ. ולא מצאתי להם תקנה אלא שבס' א"ר כ' וז"ל ואפשר דחשבו לדבר אבוד. דאם לא ישבו כ"כ זמן כל ימות החג בחנות יתמעט המו"מ מישראל (ונוסיף לזה יש לומר לענ"ד אם היה אפשר שיסגרו כל ישראל שבאותו העיר חנייתיהן בחה"מ. וגם אין סוחר גוי דר באותו מקום אז ראוי להחמיר. אבל כיון שאי אפשר למחות שכלם יסגרו חניותיהן. כ"ש כשיש סוחר גוי. אם כן אם הירא וחרד על דבר ה' יסגור חנותו לבדו. ירגילו קוניו לילך לסוחר אחר והוי דומיא קצת להלואה לאותן שרגילים אצלו שהותר מה"ט) וסיים ועכ"פ אין ללמוד מלאכה מזה. כי אינו דומה לפרקמטיא שיש צדדי קולות הרבה בפוסקים עכ"ל. אם כן עדיין לא מצאנו תקנה לחתיכת פשתן ובגד בחנות בחה"מ וכדומה. אף שבדבר תלוש אין איסור חתיכה כמ"ש מ"א בסימן שי"ד ס"ק י"ד. מ"מ במקום דהוי מתקן אסור ע"ש ועסי' תק"ט:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.