מחצית השקל/אורח חיים/תה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תה

(א) (ס"ק א) מעמידת כו' הבלעת תחומין כו' ר"ל שאם היה קצת ממה שהוא יכול להלך עכשיו מובלע בתוך התחום שיצא ממנו ה"ה כאלו יצא והרי כאן אפי' נאמר כיון שיצא חוץ לתחום אמה הפסיד תחומו מ"מ יש לו במקום עמידתו עכשיו עכ"פ ד"א ואם כן לר"א דא"ל דאותן ד"א הוא באמצען ויש לו לכל צד ב"א אם כן יש לו ממקום עמידתו לצד תחומו שני אמות וכיון שלא יצא רק אמה אם כן רשאי לכנוס תוך התחום עכ"פ אמה ואם כן דינו כאלו לא יצא:

בין שיצא כצ"ל:

באונס אבל במזיד מודה דלא מהני הבלעות תחומין:

וזה ג"כ אנוס כו' ר"ל סתמא דמלתא יציאת אמה אין לו בו תכלית שנא' שיצא לדעת וסתמא דמלתא היציאה שלא לדעת ואי מיירי הרמב"ם שיציאת האמה היתה לדעת ה"ל לפרש כיון דהסתם אינו כן:

ותירץ המ"מ כו' ר"ל דהרמב"ם פוסק כר' יודא דאותן ד"א שיש לו הן ברוח אחד והברירה בידו לברור לו איזה רוח שירצה. ולכן נראה כבורר אל עבר פניו ואין לו לילך לצד תחומו כלל ואין ד"א שלו מובלעים תוך התחום וא"כ לפמ"ש רמ"א לעיל סי' שצ"ו סעיף א' כר"א דאותן ד"א נותנים לו והוא באמצען אם כן יצא רק אמה איכא הבלעת תחומין וה"ל כאלו לא יצא ואולי סמך רמ"א א"ע על מ"ש לעיל סי' שצ"ו ולכן לא הגיה פה וז"ש מ"א שנתכוין הרב"י והוא לשון הרמב"ם שכתב מעמידת רגליו ולחוץ לדברי המ"מ כיון שמהלך נרא' שבירר לחוץ:

ולכן נ"ל להקל כו' כיון שהמ"מ גופיה העיד על תירוצו שהוא דוחק ומסתבר ליה דעת הראב"ד:

וכמדומה שלא ראה כו'. דהב"ח ר"ל דהרמב"ם גם הוא הולך בדרך הרי"ף שכן דרכו שפסק כר"א דארבע אמות נותנים לו והוא באמצעו אלא דהרמב"ם מיירי שיצא אמה חוץ לתחום מדעת בכהאי גוונא הבלעת תחומין לאו מלתא ועל זה כתב שלא ראה דברי הראב"ד שגם הוא הבין דהרמב"ם מיירי שיצא באונס כו' וע"כ צ"ל כתירץ המ"מ וכן משמע לשון הרמב"ם שגם הוא כתב כל' הש"ע מעמידת רגליו ולחוץ שמורה כתי' המגיד משנה כנ"ל:

וגם דברי כ"מ כו' שנראה מדבריו שגם הוא נראה לו מלשון הרמב"ם כתב טעם שלא יכנס בד"א שיש לו לאדם תחלתן ממקום שעמד בו כו' דס"ל כר"י דד"א נותנים לו מצד אחד וע"ז כתב הכ"מ וז"ל איני יודע מה טעם הוא זה שאעפ"כ נמדוד הד"א לצד תחומו ונמצא נכנס תוך התחום וצ"ע עכ"ל ועשה א"ע כאלו לא ידע מדברי הראב"ד ולא מתי' המ"מ:

(ב) (ס"ק ב) מחיצה כו' אפי' כו' יותר מאלפים כו' וכמ"ש סי' ת"ג דדוקא בסי' ת"ג בעכו"ם שהקיפו מחיצה בשבת דאפילו בלי מחיצות העכו"ם מותר לו לילך ב"א אמה לא הותר לו לילך יותר ע"י מחיצת העכו"ם הנעשה בשבת משא"כ כאן דלולי מחיצות בני אדם לא היה לו כ"א ד"א וא"א להתיר לו אפי' שני אלפים כ"א ע"י מחיצות ב"א הנעשה בשבת וכיון דהקילו לו לילך ב"א ע"י מחיצות ב"א הותר כל אורך המחיצה דמאי שנא ב"א או יותר וכמ"ש מ"א כל זה בסי' ת"ג:

(ג) (ס"ק ג) לילך כו' עמ"ש ס"א. ר"ל דביצא שלא לדעת כמו הכא ודאי הבלעת תחומין מלתא:

(ד) (ס"ק ד) לדעת כו' שהרי אף במחיצה כו' ר"ל אם עכו"ם הוציאוהו שלא לדעת והכניסוהו למקום המוקף מחיצות גמורות אעפ"כ אין לו רק ד"א כ"ש מחיצה הנעשה בשבת ע"י ב"א:

(ה) (ס"ק ה) נכנס כו' בשבת כו' ואם כן ב"ה היה ביבשה וקנה שם שביתה וע"ז א"ש מ"ש ה"ה כאלו לא יצא ויש לו תחום הראשון אבל אם נכנס מבע"י ולא קנה שביתה ביבשה וגם בספינה לא קנה שביתה דסתם מהלכת בגובה י' תיקשי מלבד שלא יתיישב לשון כאלו לא יצא דהם גם שם אין לו שביתה גם תיקשי מאי אריא שהוחזרה לאחוריה בכל מקום שיפגע קונה שם שביתה ויש משם אלפים כיון דלא קנה עדיין שם שביתה בשום מקום כדלעיל ס"ס ת"ד:

להפליג הוי כיוצא לדעת ר"ל כיון דאסור לכנוס בשבת להפליג אם כן נכנס באיסור וכל באיסור מקרי יוצא לדעת ולכן אפילו הוחזר אין לו תחום הראשון אפילו הוחזר לעירו ניהו דכל העיר נחשבת לו כד' אמות מכל מקום חוץ לעיר אסור:

א"נ מיירי כו' ר"ל לעולם מיירי שנכנס מבע"י ואפילו נכנס להפליג אלא שהיתה למטה מי"ד וקנוה שם שביתה בהיתר ויתבאר למטה באיזה ענין הוי בהיתר:

(ו) (ס"ק ו) מוקפת כו ובמהרי"ל כתב משמע דסבירא ליה דעבורה כו' ר"ל לא היו ב' המגדלים בנוים סמוכים ותכופים לבתי העיר דאם כן מאי קמ"ל מה לי מגדלים מה לי בתים ה"ה נכנס לתוך העיר (וע"כ היה הקשת בענין שבני העיר נחשבים כאחד כדלעיל סי' שצ"ט) אלא ע"כ המגדלים לא היו סמוכים לבתים אלא עומדים תוך עבורה ש"ע וה"ה דה"ל להתיר אם בא סמוך להמגדלים תוך ע' אמה ושירים אלא שקשה ליתן שיעור אמות במים ונתן גבול שני המגדלים. ישאוהו עכו"ם לעיר. דאז הוי כל העיר כד"א כמ"ש מ"א לעיל סי ת"ד ס"ק ה'. מקום שהיא גבוה יו"ד. ויהיה מקום ההוא נחשב לו כד"א גבי מבוי ס"ס שס"ג סעיף כ"ט:

(ז) (ס"ק ז) הואיל כו' כיון דנכנס בשבת כו' ה"ל כיצא לדעת כיון שנכנס באיסור וביצא לדעת אפי' הוא בעיר המוקפת חומה אין לו אלא ד' אמות כדלעיל סעיף ו' אבל ספינה כיון ששבת באויר מחיצותיה אף על גב דהוי לדעת נחשב כד"א כמ"ש בסעיף ט ובספר א"ר הקשה כיון דמיירי שנכנם בה בשבת הלא שבת באויר מחיצות ותירץ דמיירי שקנה בה שביתה ב"ה ואחר כך יצא לחוץ ואח"ז חזר ונכנס לתוכו בשבת דכה"ג הלא שבת באויר מחיצות ב"ה או גם בתחלת שבת אלא כיון שילא לחוץ לדעת הרב"י לעיל סי' רמ"ח שוב אסור לכנוס לה בשבת אם כן כניסתו בשבת לתוכו היא באיסור ולכך מיקרי יצא לדעת ואם כי לדעת רמ"א לעיל סי' רמ"ח דאם קנה בה שביתה אע"ג שיצא לחוץ מותר לכנוס בה בשבת אם כן לדידיה הוי יצא שלא מדעת ואפילו בא לעיר אחרת מותר:

לספינה גדולה משום כבוד הבריית. ומשמע כו' שקנה שביתה אתמול היינו לכל מר כדא"ל להרב"י אם לא יצא ולהרמ"א אפי' יצא כנ"ל:

(ח) (ס"ק ח) מהלך כו' דלעולם עומד בתוך ד"א אחרים כצ"ל:

וז"ל רש"י דף מ"ב ע"ב כשעוקר רגליו קודם שיניחנה יוצא שהספינה מוציאתו מד"א שלו ונכנס תוך ד"א אחרים על כרחו וה"ל כמו שהוציאוהו עכו"ם חוץ מד"א ונתנוהו לתוך ד' אמות אחרים שנותנים לו ד"א וכן לעולם ופירוש זה עיקר עכ"ל:

(ט) (ס"ק ט) אינו כו' ע' סי' שע"ד ס"ב. והע"ש כו' שהקשה נימא שבת כיון דהותרה הותרה וע"ז רמז מ"א לעיין סי' שע"ב ס"ב דמבואר שם דלא אמרינן שבת הואיל כו' אלא בכותל שבין ב' חצרות וערבה כ"א לעצמה ועכשיו כשנפלה הכותל שביניהם ס"ד שתאסר חצר א' על חברתה קמ"ל דאמרינן כיון דהותרה הותרה הואיל ומחיצות החיצונות קיימו אבל אי נפל מחיצה חיצונה ונפרצה לר"ה או לכרמלית ל"א הואיל והותרה הותרה וכ"ה לעיל סי' ס"ה ס"ו אם כן ה"ה הכא דנפרץ מחיצות הספינה לים שהיא כרמלית:

(י) (ס"ק י) ובראשו כו' כדרך ספינות קטנות:

שהן עשיות כערבות שבשני צדי האורך הן משופעי' והולכים מבחוץ ומבפנים וא"כ שם אינה גבוה יו"ד:

(יא) (ס"ק י"א) חוקקים כו' בערובין שם. דף ל"ג ע"א וע"ב דאמר רבי אם נתן העירוב תוך כלכלה התלוי' באילן למעלה מי' הוי עירוב ומסיק הש"ס דע"כ מיירי דאין האילן רחב ד' דא"כ הוי אילן רה"י והוא נתכוין לשבו' בר"ה ואמאי הוי עירוב הא אינו יכול ליטלו משם ולהביאו אצלו ב"ה וכדאיתא לקמן סי' ת"ט סעיף ב' וכיון דאין האילן רחב ארבע כלכלה מאי עבידתיה אלא דרבי ס"ל כר' יודא דבעינן שיהי' העירוב מונח ע"ג מקום ד' ולכן אע"ג שהאילן לבד אינו רחב ד' וכן הכלכלה לבדה אינה רחבה ד' מ"מ בצירוף הם ד' ואם היה נותן העירוב למעלה בפי הכלכלה פשיטא דמצטרפים אלא שנתנו למטה בשולי הכלכלה מ"מ חשוב מקום ד' אע"ג דנגד שולי הכלכלה ליכא רוחב אילן דהא האילן עולה למעלה משולי כלכלה אלא דרבי ס"ל כר"מ דא"ל חוקקים להשלים ולכן גם באילן אמרינן חוקקים ומצטרף בהדי כלכלה לשיעור רוחב ד' (ומ"מ לא מיקרי רה"י כיון דלמטה אינו רחב ד' וע"ש ברש"י ותוספ' ולעיל סי' שמ"ה במ"א ס"ק א):

בספינה קטנה שאינה רה"י אלא דאמרינן חוקקים בספינה גדולה שהיא רה"י ואף שהקטנה נגד דופני הגדולה אמרינן בדופני גדולה חוקקים וכדלעיל באילן:

ואפשר שר"ל כו' ועובי הנסרים כו' כמ"ש סי' שע"ב ס"ו דתל גבוה ה"ט ובנה עליה מחיצה גבוה חמשה טפחים מצטרפים ומיקרי גבוה יו"ד ה"ה הכא מיירי שהמחיצות אין גבוהים כ"א ה"ט וכדומה ועובי הנסרים של שולי ספינה עבים ה' טפחים מצטרפים לגבוה יו"ד ומיקרי רה"י וא"כ מ"ש רמ"א ואין לו כלל וכן מ"ש חוקקים היא לאו דוקא דהשתא מיירי דא"ל מחיצות אלא שאין גבוהים יו"ד וגם א"צ כלל לחקיקה אבל ל"ל דבאמת אין לו מחיצות כלל אלא עץ עב וגבוה יו"ד דזה מלת' דפשיטא דכל גבוה יו"ד מיקרי רה"י אם רחב ד"ט גם אין זה מיקרי ספינה (וצריך לחלק בין האי דלעיל סי' שמ"ה סעיף ט"ו בית כו' וקירוי משלימו כו' וק"ל:

(יד) (ס"ק יד) אנוסים כו' וגם הם במקומן וה"ל יצא שלא לדעת וגם הוחזר שלא לדעת דה"ה כאלו לא יצא כדלעיל סעיף ה':

ול"ד למבשל כו' כדלעיל ר"ס שי"ח המטביל כו' וקנסי' אם עשה במזיד שאסורים בשבת. וכדאית' פ"ב דביצה דף י"ז ע"ב דאיבעיא להו עבר ואפה בי"ט לשבת כשלא הניח עירובי תבשילין ובעי למפשט ממתניתין דהמטביל ומעשר דאסרינן במזיד דקנעי' ליה וה"ה בעבר ואפה ודחי דמיירי דא"ל כלים אחרים ופירות אחרים וא"צ לכלים שהטביל ופירות שעישר לכך החמירו וקנסוהו משא"כ בעבר ואפה דהוי כל"ל פירי אחריני דהא א"א לו בהיתר ופריך מהמבשל בשבת דקנסי' במזיד ודחי שאני התם דעבר אסור' דאוריית' משא"כ עבר ואפה דליכ' רק אסור' דרבנן דמן התורה צורכי שבת נעשים בי"ט הרי מבואר חילוק התוספות בין דאוריית' לדרבנן ואעפ"כ בדרבנן לא הותר אלא בא"א כגון דל"ל פירי אחריני וא"כ צ"ל דגם כאן מיירי דל"ל פירי אחריני:

(טו) (ס"ק טו) מותרים כו' אם יש אדם שעירב כו' רש"י מהרש"א דייק מלשון זה של רש"י מדלא פירש שיאכלנו אותו אדם שהביאו לשם בשוגג אע"כ רש"י דייק ליה מלשון הש"ס שם דלאותו אדם אסורים דלא עדיף מעכו"ם שהביא מח"ל דאסורים למי שהובאו בשבילו עיין שם. עסס"י תקט"ו ר"ל דאין אסורים לאחרים משום מוקצה כיון דלא היה דעת אותן אחרים על הפירות ב"ה מכל מקום כיון דהוי ברשות בעליהם ב"ה והיה דעת הבעלים עליהן ל"מ מוקצה וסיים שם מ"א דפשיטא דאם אדם אחד הביא דבר עמו מח"ל (ר"ל ע"י עירוב) מותר חבירו לאכול עמו עכ"ל וכן מבואר לעיל ס"ס ש"ח במ"א דבמוקצה תליא בדעת בעלים ואי לא הוי מוקצה לגבי בעלים שרי לכ"ע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.