מחצית השקל/אורח חיים/שע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים שע

(ג) (ס"ק ג) מחמת כו' ובמ"מ כו' המוקצים. ר"ל שאסורים לטלטל אפי' לצורך מקומן כמו שכתב בש"ע והיינו שהם מוקצים מחמת חסרון כיס או שאין עליהם תורת כלים כדלעיל סי' ש"ח:

(ה) (ס"ק ה) ומוליכים כו' אצל אחרים דאי מניחים העירוב אצלם א"צ ליתן כלל פת דהא בית שמניחים בו עירוב א"צ ליתן פת כדלעיל סי' שס"ו אלא שמוליכים אצל אחרים והטעם כיון דהאחרים אוסרים גם הם אוסרים:

(ז) (ס"ק ז) או שאין ומה"ט כו' ר"ל דכמו דכאן כשיש לכ"א פתח לבית שער אף דמבית שער לחצר אין לכלם כ"א פתח א'. מ"מ הוי כאלו יש לכל א' פתח לחצר וחשיב כ"א כבעל הבית לבד וצריכים לערב:

מה"ט נמי כו' אם נתקלקל כו' אסור לטלטל גם מחדר לחדר (והיינו כשדר בכל חדר בעל הבית אחר כמ"ש סס"ק זה) כמו שאסורים לטלטל מבית לבית ואע"ג דאותן שני חדרים אין לשניהם כ"א פתח א' למבוי מ"מ כיון שיש לכל חדר לבד פתח לבית שלפני החדרים אלא דמבית למבוי אין לשני חדרים כ"א פתח א' אפי' הכי חשובים כשנים ואסורים לטלטל בלי עירוב:

אם דרים כו' זה קאי גם ארישא שכ' דאסור לטלטל מחדר לחדר:

עמ"ש בס"ס שס"ה דגם אם נתקלקל לחי או קורה של מבוי אסורים בטלטול מחדר לחדר או לבית כששני ב"א דרים בהם דבטל העירוב שמונח בבה"כ ע"ש:

(ח) (ס"ק ח) מלמד כו' ואם מקום כו' ומשתמשים כו' א"ל דכוונתו דתרתי בעינן שיאסרו חדא שיהי' המקום קנוי להם דאל"כ יש להתיר מטעם סברא שניה דהתו' דאין משאיל כו' לאסור עליו כו' וגם בעינן שישתמשו כ"א בפ"ע. דאל"כ מותרים מטעם סברא א' של התוס' כיון שכלם משתמשים כו' דס"ל דכ"א מסברת התוס' מספיק להתיר אלא דא"א לו' כן שיחלוק על הרב"י ותשו' מהרי"ק בלי ראי' ולא הביא דבריהם כלל דהא כ' הרב"י דאין לסמוך על סברת א' של התוס' דהיינו שמקום אפיית' ובשולם במקום א' על סברא זו לבד אין לסמוך אלא בצירוף סברא שניה דלא השאיל כו' לאסור כו' הביאו גם ט"ז אע"כ דהמ"א ס"ל דלפ"ד הרב"י ע"כ גם על סברא שניה לבד דהיינו דלא השאיל להם כו' לאסור כו' לא סמכינן אלא בצירוף סברא אחד דהיינו שמקום אפייתן ובשולם במקום א' דאל"כ לאיזה צורך הזכירו התוס' סברא זו דמקום אפייתן כו' כיון דלא מהני סברא זו כ"א בצירוף סברת דלא השאיל כו' לאסור כו' והא בסברת דלא השאיל להם כו' לאסור כו' גרידא סגי א"ו דגם בסברת דלא השאיל להם כו' לאסור כו' גרידא לא סגי אלא בצירוף סברא א' דאפייתן כו' במקום א' ותרתי בעינן להקל שיהי' מקום אפייתן כו' במ"א וגם היכי דא"ל דלא השאיל כו' לאסור כו' אם כן ע"כ צ"ל מ"ש מ"א ומשתמשים כ"א כו' האי וי"ו של ומשתמשים היא וי"ו המחלקת ור"ל בחד מהני סגי או שיאסרו או שהחדרים קנוי להם ואז אפילו משתמשים במ"א אוסרים או כשמשתמשים כ"א בפ"ע. אף שאין החדרים קנוי להם מ"מ אוסרים:

(י) (ס"ק י) פרס כו' אפילו לחם ר"ל לא מיבעיא כשמקבלים מעות לצורך מזונותיהם ודאי אוסרים אלא אפי' מקבלים לחם ר"ל שנותן להם מאכל ומשתה ומביאים אותו לביתם ושם אוכלים אפ"ה אין נגררים אחר אביהם ואוסרים:

משמע בגמרא דף ע"ג ע"א. והוא דמקשה הש"ס על רב דס"ל דמקום אכילתו עיקר ושם אוסר מהא דתניא הרועים שדרכן ללון בשדה אף על פי שדרכן לאכול בעיר נותנים להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שלנים בשדה. אלמא דעיקר ממקום שביתתן לענין תחומים הוא מקום לינה ה"ה דיש לומר דמקום לינה עיקר לענין ערובי חצרות ומשני שאני התם דאנן סהדי כו' ולכן מקום אכילתן שבעיר לא חשיב מקום אכילה ממש והולכים אחר מקום לינה אבל בעלמא הולכים אחר מקום אכילה ונסתפק מ"א אף ע"ג דהמקשן דימה תחומים לענין ערובי חצרות אי אזלינן אחר מקום לינה או מקום אכילה מ"מ סברא זו דאנן סהדי אי ממטי כו' דגורם דאין הולכים אחר מקום אכילה לא מצינו כ"א לענין תחומים ולא מפורש כן בש"ס דגם לענין ערובי חצרות אמרינן כן. אולי לענין ערובי חצרות לא תליא בזה אלא אפי' אנן סהדי דאי ממטי כו' הולכים אחר מקום אכילה. ואף דאין סברא גדולה לחלק בין תחומין לע"ח:

(יא) (ס"ק יא) שנים כו' דאף ע"ג כו' דברים אלו מ"ש בס"ק זה ראוי לכתוב גם לעיל ריש סעיף ג' אלא שדברי מ"א בס"ק זה הם דברי הרא"ש הובא בהרב"י. והרא"ש כ' דבריו פה גם המ"א כתבו פה. ודע דהט"ז כ' לעיל ר"ס ג' וגם כאן דשנים הפנימיות עכ"פ אין צריך ליתן רק עירוב א':

(יב) (ס"ק יב) אוסרים כו' ואם הוא כו' צריכים לשכור כו' ר"ל ומלבד העירוב שמניחים דהעכו"ם אוסרים עליהן. משמע דס"ל לרמ"א דבישראל אפי' רגיל אינו אוסר ר"ל דמהרש"ל בתשו' אוסר לטלטל ביריד לובלין כיון דרגילין לבא בכל יריד ה"ל רגיל לבא ומקום שישראלים לבדים דרים ובא עכו"ם אחד קודם שבת ולן שם בשבת ה"ל עכו"ם רק אורח ואינו אוסר אבל אם העכו"ם רגיל לבא כתבו התוס' דף ס"ט ע"ב ד"ה ושלהם כו' והרא"ש שם בשם הירושלמי דתו לא מיקרי אורח ואוסר והכי קי"ל לקמן סי' שפ"ד וס"ל למהרש"ל שם בתשובה דכ"ש ישראל הרגיל לבא לא מיקרי אורח ואוסר ואם כן אפי' במקום שיש בעלי בתים תושבים האורח הרגיל אוסר וה"ה ביריד לובלין וע"ז כ' מ"א דמהרמ"א משמע דוקא עכו"ם רגיל אוסר דלא מיקרי אורח וכמ"ש בירושלמי וכדלקמן סי' שפ"ד אבל ישראל אפי' רגיל מ"מ מיקרי אורח ולא אסר אם יש שם בעה"ב א' קבוע ואפשר מדסתם רמ"א ולא חילק אבל לפ"ז גם מהרב"י ה"מ להוכיח דהא גם הרב"י כ' המתארח כו' אם לא נתארח דרך קבע כו' אינו אוסר וגם הרב"י לא חילק בין רגיל אך רמ"א בתשו' סי' ק"ך כתב להתיר הטלטול ביריד לובלין אם בעה"ב א' קבוע שם והלא לובלין כ' מהרש"ל דמיקרי רגיל דדוחק לומר דבזה חולק רמ"א עם מהרש"ל וס"ל דהיריד לא מיקרי רגיל א"ו דרמ"א אינו מחלק בין רגיל לאינו רגיל עססי' שצ"א כ' מ"א שם עוד חומרא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.