מחצית השקל/אורח חיים/רעג

מחצית השקל ‏ אורח חיים רעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) שאם קידש כו' דהא יש אוסרים. הוא דעת הרי"ף דאוסר אפי' מפנה לפנה וסביר' ליה דצריך לחזור ולקדש:

(ב) (ס"ק ב) ומבית כו' אפי' לא היה דעתו כו' כגון שהי' סבור שגשמים יורדים וקידש בבית וקודם שהתחיל לאכול א"ל שאין הגשמים יורדים ונכנס לסוכה לאכול. וה"ה איפכא שקידש בסוכה וקודם שהתחיל לאכול ירדו גשמים והלך לאכול לבית. אבל אם מחיצו' הבית כו' כגון שבנויה בחצר או ברחוב. וה"ה לענ"ד אם י"ל סוכה בנויה משנה לשנה אפי' הוא תוך חדרו כיון שכל השנה משמש שם כמו בחדר אחר אלא שבסוכות פותח הגג למעל' ויושב שם לשם מצות סוכה הוי מחיצה גמיר' להפסיק:

וכ"מ בתוס' פרק ע"פ דף ק' ע"ב ד"ה ידי קידוש כו' הביאו ירושלמי שמואל סבירא ליה אין קידוש אלא במקום סעודה ורב אמר מי שסוכתו ערבה עליו וחפץ לאכול גם ביום ח' בסוכה אלא שא"א משום בל תוסיף כמ"ש בסי' תרס"ו מקדש ליל י"ט בבית ועולה ואוכל בסוכתו משמע דס"ל לרב יש קידוש שלא במקום סעוד' כמו דאיתא בש"ס דילן ואמר ר' בון דלא פליגי דשמואל מיירי שלא הי' דעתו לאכול במקום אחר ורב מיירי שהי' דעתו בשעת קידוש לאכול בסוכה. והוא דעת י"א האחרון שהביא הרב בית יוסף בסעיף זה ולמה הוצרך רב להיות דעתו לאכול בסוכה. ת"ל דמבית לסכה ה"ל כמפנה לפנה אלא ע"כ צ"ל היכי דמחיצות הבית מפסקת ה"ל כמחדר לחדר ושם היו מחיצות הבית מפסיק דהא קתני ועולה ואוכל בסוכתו דהיינו מארעא לאגרא:

והע"ש לא עיין במרדכי. ר"ל שהע"ש כתב הטעם כיון דחייב לאכול בסוכה עדיף ממקדש במקום א' על דעת לאכול במקום אחר וה"ה איפכא כשקידש בסוכה וירדו גשמים והולך לבית לאכול כיון דצריך לילך לבית כשגשמים יורדים דזולתו מקרי הדיוט עדיף מאלו הי' דעתו לילך למקום אחר ע"ש ולפ"ז אפי' כשמחיצות הבית מפסק' נקרא במקום סעודה ובמרדכי מבואר דליתא:

(ג) (ס"ק ג) שרואה כו' וכמו שכתב סי' קצ"ה וכ"מ בר"ן שהוא בעל סברא זו דברואה מקומו סגי ואייתי ראיה מסי' קצ"ה דקי"ל שני חבורות שאכלו בבית אחד מצטרפים לזימון אם דואים אלו את אלו. אלמא חשיב כהאי גוונא כאלו אכלו יחד במקום א' והוא הדין לענין קידוש במקום סעודה אם רואה המקום הוי מקום א' עם מקום שקידש. ושם בסי' קצ"ה סגי אם מקצתן רואים אלו את אלו אלמא במקצת סגי:

(ד) (ס"ק ד) ואח"כ נמלך פי' כו' ועס"ה ר"ל דמשם מוכח דע"כ כאן מיירי דלא אכל כאן דהא כ' שם דאם אכל דבר מועט במקום קידוש או שתה שם כוס יין הוי קידוש במקום סעודה וגם אם אכל אח"כ במקום אחר כ' מ"א שם דאין צריך שוב לקדש וא"כ למה כ' פה דצריך לחזור ולקדש אלא על כרחך כאן מיירי שלא אכל במקום קידוש כלל:

(ה) (ס"ק ה) וצריך לאכול ז"ל ד"מ כו' להיות הגהת רמ"א צ"ב שכ' או שיהי' בדעתו לאכול שם מיד אבל בלאו הכי ע"כ ר"ל שלא הי' דעתו לאכול שם מיד וסיים רמ"א אפי' אכל במקום קידוש לא יצא כיון שהי' במחשבתו שלא כדין ומיד אחר זה כ' ואם הי' בדעתו כו' יצא הרי הדברים סותרים זה את זה תוך כדי דיבור. ומדברי לבוש נרא' שגם הוא הרגיש בזה ולכן שינה לשון רמ"א וכ' וז"ל ואם קידש ולא סעד כלום אף ידי קידוש לא יצא שצריך לאכול במקום קידוש לאלתר כו' או שיהי' בדעתו לאכול מיד ואע"פ שנמשך אח"כ מעט ל"ל בה אבל אם הי' בדעתו שלא לאכול כלל לא במקום קידוש ולא במקום אחר אף ע"פ שנמלך אח"כ ואכל שם יש אומרים שלא יצא שם ידי קידוש ואם הי' בדעתו מתחלה שלא לאכול שם אלא במקום אחר ונמלך אח"כ לאכול שם א"צ לחזור ולקדש דהא מ"מ הי' בשעת קידוש דעתו לאכול וכיון שאוכל במקום שקידש שפיר הוי קידוש במקום סעודה עכ"ל וע"כ הי' מפרש מ"ש רמ"א תחלה אבל בלא"ה אפי' אכל כו' אינו יוצא ר"ל שהי' דעתו שלא לאכול כאן גם לא במקום אחר לכך לא יצא ומ"ש בסיפא אם הי' בדעתו כו' יצא מיירי שהי' דעתו שלא לאכול כאן אלא במקום אחר ולבסוף אכל כאן יצא (והא לא קשיא כיון שהי' דעתו לאכול במקום אחר מאי ארי' שנמלך ואכל כאן יצא אפי' אכל במקום אחר יצא לדעת רמ"א בסעיף א' שכ' שכן עיקר וכן הקש' ע"ש די"ל דמיירי בשני בתים דלא מהני דעתו וכמ"ש בסעיף א' אף שכתב ע"ש שהוא דוחק) אולם מ"א הביא דברי מהרי"ל שמשם נובע הגהת רמ"א הלז וממנו תראה שאין הפי' כמ"ש הלבוש אבל בלאו הכי כו' פי' כו' והפסיק אפי' אכל אחר זה במקום קידוש אינו יוצא אע"ג דהכוונה לבדה כשהיא שלא כדין אינה מפסדת מ"מ כאן שקיים מחשבתו והפסיק בדברים אחרים אע"ג שאחר כך אכל במקום קידוש מ"מ לא יצא ובזה אתי שפיר מ"ש רמ"א אחר זה ואם הי' בדעתו כו' ונמלך ואכל יצא ר"ל אע"פ שהי' דעתו להפסיק כיון שלא נתקיימה מחשבתו דהא לא הפסיק ואכל כאן ולכן יצא:

ואם הי' דעתו כו' וארעו אונס כו' לא כתב זה לפרש דברי רמ"א כ"א מ"א דין חדש מסבר' דנפשי' דאפי' הפסיק אם הי' ע"י אונס אינו מפסיד אם הי' נשאר במקומו:

וכ"מ בגמרא דף ק'. אמרו שם רב הונ' לאחר שקידש קודם שאכל כבו הנרות ונכנס לבית חתונת בנו ששם הי' עדיין הנרות דולקים וקידש שנית ואכל. ומזה הוכיח הש"ס דע"ש ג"כ הוה סביר' ליה אין קידוש אלא במקום סעודה:

דדוקא משום שיצ' כו' אע"ג דא"ל מעשה שהי' כך הי' מ"מ כיון דהש"ס הביא כל המעשה שיצא ממקומו משמע דבזה תלי' מילתא ומהאי טעמ' קידש שנית. וכ"מ מלשון רמ"א שכתב שהי' דעתו תחלה להפסיק משמע דאם הי' דעתו תחלה שלא להפסיק ואחר כך ע"י הכרח ואונס הפסיק לא הפסיד:

אך אם יצא כו' אפילו ע"י אונס והו' עובד' דרב הונ':

(ו) (ס"ק ו) לאכול כו' מצוין בטעות וכן צריך להיות ואם הי' בדעתו שלא לאכול שם מיד כו' פי' שהי' דעתו לאכול בבית אחר בא ליישב בזה קושית הע"ש שכתבתי לעיל מאי ארי' שנמלך ואכל כאן אפי' הי' אוכל כפי מחשבתו במקום אחר יצא כיון שהי' דעתו מתחלה לשם ועז"כ מ"א דמיירי שהי' דעתו לאכול בבית אחר דבזה לא מהני דעתו והע"ש כ' ע"ז שהוא דוחק ועז"כ מ"א ועשה א"ע כו' דהא כן מבואר בב"י שאצל הטור:

(ז) (ס"ק ז) לקדש כו' מדכ' זכור ושמור כל שישנו בשמירה כו' (וכן דרשו הש"ס דמה"ט נשים חייבים בקידוש אף על גב דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ודרשו כיון שישנו בשמירה דהיינו לא תעשה דעל ל"ת גם הנשים נצטוו אע"ג דהוי ל"ת שהז"ג ישנן בזכירה דהיינו קידוש אף על גב דהוי מ"ע שהז"ג) והני קטנים הואיל וצריך לחנכן במצות ל"ת דהיינו שמור ה"ה דחייבין כחנכו במצות זכור דהיינו קידוש עכת"ד:

ולא ראה בגמר' כו' בר"ה דף כ"ט דמשמעות לשונו דיש לקטנים עודף על הגדולים לענין להוציאן ידי קידוש דלענין להשוותם לגדולים כשאין יודעים מה"ת גרעו קטנים מן הגרולים ומאי צריך ילפית' מן שמור ת"ל במ"ע יותר יש חיוב על האב לחנך בנו מלהפרישו מאיסור לא תעשה וע"ל במ"א ס"ס שמ"ג אע"כ דעתו דקטנים עדיפא (ואפשר ס"ל אפי' הקטנים יודעים לברך רשאי להוציאן) ועז"כ המ"א דליתא דלענין ברכות מצות כגון קידוש קטן וגדול שוה ולא מצינו בש"ס עדיפא לקטן כ"א בברכת הנהנין דתניא בר"ה דף כ"ט לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים (היינו לברך להם ברכת המוציא ולהוציאן) אלא א"כ אוכל עמהם דבלא"ה מברך להוציא את עצמו מוציא גם האורחים אבל אם אינו אוכל אפי' הם אין יודעים אסור להוציאן וכמש"ל סי' קס"ז וסיימה הברייתא אבל פורס הוא לבניו ובני ביתו (וה"ה לקטנים אחרים) כדי לחנכן במצות אבל בברכת קידוש דכשאינו יודע אפי' הוא גדול יכול להוציאו מצד ערבות כמבואר לעיל סי' קס"ז וסתם קטן גם הוא אינו יודע ואם הקטן יודע מה חינוך שייך בזה באמת אין הגדול יוכל להוציא ואין חילוק בין גדול לקטן:

(ח) (ס"ק ח) שחייב כו' וכן משמע בפסחים דאיתא שם אותם בני אדם שקדשו בבית הכנסת אמר רב ידי קידוש יצאו דסבירא ליה יש קידוש שלא במקום סעודה אבל ידי יין (רצה לומר אם ירצו לשתות בביתם יין) לא יצאו וצריכים לברך על היין שבביתם דשינוי מקום הוי הפסק ושמואל אמר אפי' ידי קידוש לא יצאו דאין קידוש אלא במקום סעודה. ור' יוחנן אמר אפי' ידי יין יצאו דסבירא ליה שינוי מקום לא הוי הפסק וכתבו התוס' הא דאר"י אף ידי יין יצאו צ"ל ששתו מן היין של קידוש בבה"כ דאם לא כן הא ודאי לא עדיף מה ששמעו הברכה מפי המברך מאלו ברכו הם עצמם ולא שתו מיד אחר הברכה דהוי הפסק אע"כ ששתו מעט מיין המקדש בבית הכנס' עכת"ד. וא"כ מסתמא דומיא דהכי מיירי רב ושמואל ששתו מעט מן היין ואפילו הכי סבירא ליה לשמואל דלא יצאו ידי קידוש דבעי' קידוש במ"ס. ותיקשי הא לגאונים הוי קידוש במ"ס כיון ששתו מן היין. אלא ע"כ בעי' דוקא רביעית שיהיה נחשב סעודה. והם לא טעמו כ"א מעט דכיון דאפקת מכל שהוא אוקמי' ארביעית:

(ט) (ס"ק ט) וגו' כו' צ"ל בהמ"ז כאן להרב"י כו' דהרב"י ס"ל לעיל סי' קע"ח דאפי' דברים הצריכים ברכה אחריהן במקומו כגון פת דצריך לברך בהמ"ז במקום שאכל אם יצאו קודם בהמ"ז ורצה לאכול במקום אחר אע"ג שעשה שלא כדין ביציאתו ואפי' חוזר למקומו הראשון צריך לברך תחלה בהמ"ז על מה שאכל כבר ואח"כ אם ירצה לאכול חייב לברך שוב המוציא אבל רמ"א ס"ל דבדברים הצריכים ברכה במקומן אם יצא למקום אחר. א"צ לברך בהמ"ז ולא ברכת המוציא על מה שיאכל. ולענין יין ע"ש סעיף ה'. ר"ל יש מחלוקת אי הוא ג"כ צריך ברכה לאחריו במקומו או לאו. וא"כ אי צריך ברכה לאחריו במקומו תליא נמי במחלוקת הרב"י ורמ"א הנ"ל ואע"ג דהכא מיירי לענין לכתחלה דהא כ' בש"ע וגו' סעודתו כו' ולכתחלה גם רמ"א מודה דאסור לעקור ממקומו עד שיברך בהמ"ז. מ"מ הא כ' שם בסי' קע"ח הטעם שמא ישכח ולא יאכל במקום אחר ומה"ט כ' מ"א שם דאם הזמינוהו לסעודה דוודאי יאכל שם ול"ל שמא ישכח ס"ל לרמ"א דרשאי לעקור לכתחלה בלי בר"המ ויברך במקום אחר ולדע' הב"ח שם הביאו מ"א שם בקיצור דבעי' דוקא שיהיה דעתו מתחלה לילך למקום אחר באמצע סעודה. דכה"ג להרב"י שם לא מהני אלא מחדר לחדר ולהב"ח ורמ"א מהני דעתו אפי' מבית לבית ע"ש:

ועיין בברכות כו' משם נובע מחלוקת הרב"י ורמ"א. מידי דהוי אסעודה ג' כו' ע"ש בטור ר"ל דבסעודה ג' א"צ לקדש רק הרמב"ם כפי הבנת הטור את דבריו ולא קיי"ל הכי. וא"כ ה"ה בסעודת שחרית אם כבר יצא ידי קידוש וסעודה:

(יא) (ס"ק יא) פירות כו' דכ"ס שבת נחשב' קבע. כמו דקיימא לן אע"ג דרשאי לאכול אכילת עראי מתבואה שלא נתרמה. אבל בשבת קובע' למעשר ואפי' אכילת עראי דשבת מיקרי קבע ואסור לאכול עד שיעשר:

וסבירא ליה דה"ה דמחשב קבע לענין קידוש במ"ס:

דהא עכ"פ חשיבי כו' מיין. וכמו שכ' ס"ס רצ"א. באמת להדיא לא מצאתיו שם. ומ"מ מוכח שם דהובא שם ג' דעות י"א דיוצא בסעודה ג' אפי' במיני תרגימא וי"א אפי' בבשר ודגים וי"א אפי' בפירות ומחלוקתן ממה דאמרי' בסכה דף כ"ז רא"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסכה ועוד אר"א מי שלא אכל ליל י"ט א' ישלים בי"ט אחרון של חג ואמרי' שם במאי ישלים ישלים במיני תרגימ' ומוכח ביומא דף ע"ט דאינו יכול להשלים אלא במידי דבעי סכה וס"ל להפוסקי' מאי דמהני להשלמה שם מיקרי ג"כ סעודה לענין סעודה ג'. ולכן ס"ל לי"א קמאי דאינו יוצא ידי סעודה ג' בפירות דהא גם לענין השלמה גבי סכה ל"מ פירי (דלא כרש"י שם) דהא קי"ל פירי לא בעי סכה אפי' קבע עלייהו ע"ש. וא"כ לפ"ז להני י"א גם ביין לא יצא ידי סעודה ג' דהא גם יין לא בעי סכה כמ"ש סי' תרל"ט ואפ"ה ס"ל להני י"א דבמיני תרגימא יוצא וכמפורש להדיא בגמ' הנ"ל הרי דמיני תרגימא עדיפא מיין. אמנם קי"ל שם דמיני תרגימא היינו מה' מינים שמברכים עליו במ"מ. ושכר כו' ואע"ג דהיכי דהוי חמר מדינ' י"ל דין יין לענין קידוש אבל שתהא נחשב לסעודה כמו יין לא אמרי' כיון דלא סעיד כמו יין דאמרי' בברכו' דסעיד:

(יב) (ס"ק יב) שותין כו' ולבוש וב"ח כו' מלבד כוס של קידוש ומביא ראיה דהא יין בא תחת פת שיאכל שיהיה קידוש במ"ס א"כ כמו שאוכל פת מלבד מלא לוגמיו יין ששתה אוכל פת וה"ה יין הבא תמור' הפת צ"ל מלבד מלא לוגמיו יין ששתה מכוס קידוש והט"ז מביא ראיה אחרת דאי ס"ד דסגי בכוס קידוש אם כן הא דכתבו הפוסקים אין קידוש אלא במ"ס היכי משכחת ליה דהא כשמקדש צריך לשתות מן היין ואע"ג דלקידוש סגי במלא לוגמיו ובמ"ס צריך לשתות רביעית מ"מ לדידן דנסתפקו התו' כמה שיעור ברכה אם שיעורו כזית כמו באכילה או בשתיה בעי' רביעית לכן כ' לעיל סי' ק"צ דמספק ישתה פחות מכזית ואם שתה כו' צריך לשתות רביעית לצאת ידי ספק ברכה אחרונה א"כ בשלמא במ"ס סגי כשטועם מכוס קידוש מלא לוגמיו ואע"ג דאיכא ספק לענין ברכה אחרונה מה בכך הא אינו מברך כלל אחר כוס קידוש דבהמ"ז פוטרו כמ"ש ססי' רע"ב אבל כשאינו אוכל מיד אחר הקידוש כיון דצריך עכ"פ לשתות מלא לוגמיו א"כ הוי ספק לענין ברכה אחרונה דהא לא יברך בהמ"ז דהא לא אכל ע"כ צריך לשתות רביעית ואם כן להגאונים גם ידי קידוש במ"ס יצא אע"כ צ"ל דמלבד כוס קידוש צריך כוס אחר והאחרונים דחאוהו דהא משכחת לה שלא טעם המקדש כלל אלא המסובי' דדיעבד יצא ידי קידוש אם אכל שם והי' במ"ס או אם יטעמו שנים ובצירוף שתו מלא לוגמיו וכה"ג או להיפך שטעם המקדש לבד והשומעין לא טעמו אם הי' במ"ס יצאו:

(יג) (ס"ק יג) ושמע כו' ואפי' הוא א"א כו' וכמ"ש סי' רס"ט וכ"ה בתו' כו' דלדין הש"ס היו מקדשים בבה"כ בשביל האורחים דאכלי בבי כנישתא דלדידהו הוי מקום סעודה וכתבו התו' דמסתמא אחד מבני העיר היה מקדש והא לא אכל עמהם ולא יצא ידי קידוש מ"מ מוציאם:

ולענ"ד צריך שלא יפסיק בין המקדש להשומעים צואה או ע"ז דהא מבואר בסי' נ"ה סעיף כ' די"א כה"ג אם שומע קדיש או קדושה אינו יכול לענות עמהם. ואיך נאמר שיצא. השומע דשומע כעונה:

אבל כשמקדש על היין כו' וכ"כ הט"ז סק"ג דכיון דקידש על היין ה"ל ברכ' המוציא כשאר ברכת הנהני' דאינו יכול להוציא אחרים אלא א"כ אוכל עמהם כדלעיל סי' קס"ז. אע"ג דאין קידוש אלא במקום סעודה וא"כ לכאורה גם בברכת המוציא שייך לקידוש ז"א דמ"מ לא הוי אלא כשאר ברכת הנהנין דהא בלא"ה כל סעודת שבת הוי סעודת מצוה ולמה אינו יכול להוציא אחר אלא א"כ אוכל עמהם. כבר כ' לעיל סי' קס"ז דמצות סעודת שבת ג"כ הוי ברכת הנהנין דנצטוינו להתענג בשבת וא"כ גם המצוה באה להנאתינו וה"ה די"ל כן בברכת המוציא שאחר הקידוש:

אא"כ ישבו בשלחן א' דגם אם אוכל עמהם אינו יכול להוציאן אא"כ קבעו יחד ולדידן ליכא קביעות אא"כ ישבו בשלחן א' כדלעיל סי' קס"ז:

(יד) (ס"ק יד) וכגון כו' ועס"י תקפ"ט. ר"ל אע"ג דלענין תקיעת שופר קי"ל שם דהש"ץ מסתמא דעתו להוציא כל השומעים. מ"מ בקידוש שבבה"כ ל"ל הכי. דהא סתמא דמלתא אין הש"ץ מתכוין להוציא לשום אדם דהא הקידוש בזמן הזה אינו כ"א שלא לבטל מנהג הראשונים דהא בזמן הזה ליכא אורחים דאכלו בבה"כ וכדלעיל סי' רס"ט לכן בעי' דוקא שיתכוין הש"ץ להוציאו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.