אליה רבה/אורח חיים/רעג

אליה רבה ‏ אורח חיים רעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ואחר כך נמלך וכו'. משמע כשדעתו לאכול במקום אחר שפיר דמי, מיהו יש לומר דהוא הדין בדעתו לכך לא מהני והא דנקט נמלך היינו משום סיפא דמפינה לפינה אף בנמלך מותר, אך משמע ממה שכתב בסעיף ה' והיה דעתו לאכול וכבר אמרנו בסעיף ב' דבכהאי גוונא מותר וכו' משמע כוונתו הכא דדוקא בנמלך אסור אבל בדעתו אפילו בבית אחר מותר וכן משמע ריש סימן קע"ח וצריך עיון דבשולחן ערוך ורמ"א פסקו דוקא מחדר לחדר או מאגרא לארעא ששני מקומות בבית אחד הוא דמהני דעתו אבל מבית לבית לא מהני, וכן בטור ובית יוסף לא נזכר פוסק דחולק בזה, שוב עיינתי שיש תימא בטור שכתב דתוס' פירשו דברי ר' נסים גאון דוקא כששני מקומות בבית אחד וכו' ובתוס' דף ק' בפרק ערבי פסחים לא הזכיר מדברי ר"ן הנזכר לעיל אלא שפירש בפני עצמו כן וכן הרא"ש, ועוד דבמרדכי פרק ערבי פסחים ובכלבו דף ל"ה כתבו בשם ר"ן הנזכר לעיל דקידוש שעושין בבית הכנסת הוי מקום סעודה כיון שדעתו לאכול בבית, הרי דעת גאון דאפילו מבית לבית מהני דעתו וכן מבואר בשבלי הלקט סימן י"ט, ומה שהקשה תוס' מדפריך לשמואל למה לי לקדושי בבי כנשתא נראה לי דהר"ן מתרץ כמו שכתב הרא"ש דפריך דאתא למיטעי שיש קידוש [שלא] במקום סעודה אף שאין דעתו, ומשני דלא יטעו ויסברו משום אורחין ואם כן כיון דתיקון ראשונה הוא לא בטלו עכשיו אף דליכא אורחין כיון דאין איסור מדינא, וראיתי בביאורי רש"ל לסמ"ג עשין כ"ט שתירץ דלא התירו אלא במקום דשייך ביה אכילה מה שאין כן בבית הכנסת דאינו ראוי אלא דבי אורחין, עד כאן. ותימא שלא ראה במרדכי וכלבו הנזכר לעיל שר"ן גופיה סבירא ליה דגם בבית הכנסת מותר מטעם זה וכן בתוס' והרא"ש ור"ן שם מבואר דאין חילוק, והנה מהרש"א כתב על דברי תוס' שם זה לשונו עוד ראיה מדאמר רבה לתלמידיו טעימו מידי אף על גב דהיה בדעתן לאכול כל אחד בביתו וכן הוא במרדכי עד כאן לשונו. ואגב חורפיה לא דק דהא פירוש רש"י ורשב"ם ותוס' דף ק"א מתעקרא לכו שרגא ולא תאכלו, אם כן מאי מהני דעתו כיון שאינו אוכל במקום שחשב לאכול וכן מבואר בשבלי הלקט שם, והמרדכי שהביא ראיה זו אזיל לטעמיה דפירש שיכול לאכול בלא נר רק דקידוש אסור בלא נר ושלא כדברי רש"י ותוס', ואם כן מייתי שפיר ראיה כן נראה לי ברור כוונת תוס' ודו"ק, ומכל מקום לדינא כיון דתוס' והרא"ש ומרדכי ור"ן פרק ערבי פסחים אסרו בבית אחר אין להקל:

ב

[ב] [לבוש] שכן דרך וכו'. דוקא כשמחיצות הבית מפסקת אבל כשאין שם מחיצה אחרת רק מחיצות הסוכה אפילו באין דעתו לכך מותר דכיון שאין המחיצות העשויות לתשמיש אלא לשם מצות סוכה חשוב כמו מפינה לפינה בלא מחיצות (מגן אברהם בשם מרדכי ותוס'). וצריך עיון דבירושלמי שהביא תוס' [פסחים] דף ק' דאמר רב וכו' ולא פליגי דהא דסוכה מיירי בדעתו לכך ושמואל מיירי באין דעתו הוה ליה לומר כולו באין דעתו אלא דמיירי שאין שם מחיצות אחרות, וכדמוקי המרדכי הך דירושלמי, אלא על כרחך סבירא ליה לירושלמי דמחיצות דסוכה הויין מחיצות ממש, והמרדכי דמוקי בהכי היינו דסבירא ליה דאף במפינה לפינה בעינן דעתו לכך הוצרך ר' בון לחלק בין דעתו לכך, אבל למאי דקיימא לן כתוס' וסייעתו דמפינה לפינה מותר אף בנמלך אם כן על כרחך צריך לומר דמחיצות דסוכה הויין מחיצות ממש כדאמרן וראיה לזה דלא אשתמיט תוס' ואחד משאר פוסקים להזכיר חידוש זה שכתב המרדכי אלא משום דלא סבירא ליה כוותיה במפינה לפינה, ועוד דכתב בגדולת מרדכי דבנוסחאות ישנות ליתא במרדכי:

ג

[ג] [לבוש] שלא לאכול כלל וכו'. פירש כן דברי רמ"א ומגן אברהם פירש שדעתו להפסיק בדברים אחרים והפסיק אפילו אכל לאחר זמן במקום קידוש אינו יוצא ואם היה דעתו לאכול מיד ואירע אונס שלא אכל לאחר זמן אין צריך לחזור ולקדש אך אם יצא ממקומו בנתיים צריך לקדש שנית:

ד

[ד] [לבוש] אלא במקום אחר וכו'. הקשה עולת תמיד למה לי ונמלך אפילו אכל במקום אחר יצא ודוחק לומר דמיירי בשני בתים, עד כאן. ולפי מה שכתבתי דעת הלבוש דאף בשני בתים מותר קשה יותר. לכן נראה לי זה שנמלך ואכל כאן הוי רבותא טפי דקא משמע לן דאף שאכל במקום שלא היה דעתו מתחילה יצא כיון שאוכל במקום שקידש אבל כשאכל במקום אחר שהיה דעתו מתחילה פשיטא יותר דיוצא, ואם היה אוכל במקום אחר שלא היה בדעתו נראה דצריך לקדש שנית ומה שפירש בעולת תמיד דברי רמ"א שהיה בדעתו שלא לאכול לאלתר ונמלך ואכל לאלתר יצא על כרחך לא דק דזה כבר נשמע ממה שכתב רמ"א וצריך לאכול וכו' או שהיה בדעתו לאכול מיד וכו', משמע כיון דאוכל מיד אף שלא היה בדעתו לאכול מיד יצא, גם לא ראה בבית יוסף סוף סימן דמבואר כדברי הלבוש:

ה

[ה] [לבוש] שאפילו ברכת המוציא וכו'. הב"ח ונחלת צבי חולקים בזה, גם קשה דבסוף סימן קס"ז משמע מלבוש עצמו הכי:

ו

[ו] [לבוש] והיה דעתו וכו'. צריך עיון בדעתו לאכול אף שלא אכל ושתה במקום קידוש יוצא ובאכל ושתה שם אף באין דעתו יוצא, ואפשר דהכי קאמר באין דעתו הוי מה שאוכל במקום שני כסעודה חדשה וצריך לברך על כוס קודם כמו ביום וכהאי גוונא כתב בשלטי גיבורים ריש פרק ערבי פסחים, אלא דמשמע במגן אברהם דאין צריך כמו בסעודה שלישית בסימן רצ"א:

ז

[ז] אבל פירות וכו'. מיהו במיני תרגימא מחמשה מינים יצא דהא על כל פנים חשיבי טפי לסעודות שבת מיין וכמו שכתב סימן רצ"א ושכר אף דהוי חמר מדינה לא יצא (מגן אברהם):

ח

[ח] [לבוש] וזה דחוק וכו'. ודאי שהוא דוחק אם הפירוש כדבריו כמו שכתבו הגאונים שחייב עליו, אבל נראה פירוש הגאונים רצה לומר ברכה אחרונה דצריך רביעית (מלבושי יום טוב), וכן פוסקים הב"ח ואחרונים מיהו מסיק הב"ח דבעינן רביעית חוץ ממלא לוגמיו דקידוש וכן נראה לי עיקר וראיה מצאתי ברוקח סימן נ"ב וספר צדה לדרך שכתבו דהא דאוכל מעט מיירי בכזית אם כן הוא הדין בשתיה דבעינן רביעית, ועולת תמיד שכתב דמשמע אפילו פחות מכזית אשתמיטתיה פוסקים הנזכרים לעיל:

ט

[ט] ושמע שכנו וכו'. ואפילו לכתחילה יכול לקדש בביתו כדי שישמעו ואפילו הוא אינו אוכל והוא הדין כשמקדש על הפת שיכול לברך להם המוציא אבל כשמקדש על היין אסור לברך להם המוציא אלא אם כן ישבו בשולחן אחד (מגן אברהם). ונראה לי דמיירי כששכנו אינו יודע לקדש דביודע צריך לקדש בעצמו אם לא שגם חבירו אוכל ואף בזה כתב עולת שבת דעדיף יותר לקדש בפיו דמצוה בו יותר מבשלוחו, עד כאן. ואין להקשות מסימן ח' סעיף ה' דאם רצו אחד מברך אציצית ואחרים יענו אמן, דשאני דקידוש דמצוה עצמו הוא מה שאין כן ברכת ציצית נראה לי:

י

[י] אלא לאור וכו'. נתבאר בסימן רצ"ג סעיף י':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.