מחצית השקל/אורח חיים/רכה

מחצית השקל ‏ אורח חיים רכה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (סק"א) אומר כו' דאין זה טובה וא"כ איך יברך הטוב והמטיב:

(ד) (סק"ד) בר מצוה היינו כשנעשה בן י"ג ויום א' דהיינו תחלת שנת י"ד יום שנולד בו וכמ"ש מ"א לעיל סי' נ"ג ס"ק (י"ב) [‏י"ג]:

שמצוה על האדם לעשות סעודה כו' וראיה לזה מדאמרינן במסכת ב"ק דף פ"ז ע"א ובקדושין דף ל"א אמר רב יוסף (דהוי סגי נהור) השתא דשמענא להא דר' חנינא גדול המצוה ועוש' ממי שאינו מצווה ועושה מ"ד אין הלכה כר"י (דס"ל סומא פטור מכל המצות האמורים בתורה) עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקידנא א"ל אגרא טפי וא"כ כשנעשה הבן גדול והוא עכשיו מצווה ועושה יש לעשות סעודה כמו ר' יוסף. אחרי עיוני מצאתי כן למהרש"ל ביש"ש בב"ק פ"ד סי' ל"ז וסיים וז"ל אע"פ שר"י כבר היה חייב אלא אבשורה שלא היה נודע לו ע"ע רצה לעשות י"ט כ"ש על הגעת העת וזמן שראוי לעשות י"ט עכ"ל:

(ה) (סק"ה) מעונשו כו' ובלבוש פירש איפכא דע"ע הבן נענש בעון האב ולפ"ז צ"ל לשון שפטרני מעונשו של זה עפ"מ דאמרינן כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה וכן אמר הקב"ה לדוד כו' ע"י נטרד דואג כו':

(ו) (ס"ק ו) שהחיינו ואינו אלא רשות (גמרא עירובין דף מ' ע"ב. ובסי' רכ"ג סעיף א' בהג"ה) דלא כמו שנדחק בכ"ה שפי' רשות דאין חובה עליו לאכל פרי חדש לברך שהחיינו. וכמ"ש בירושלמי סוף ס"ק י"ד אבל אם אוכל פרי חדש חייב לברך שהחיינו דליתא להאי פירושא:

(ז) (ס"ק ז) עד כו' דמי שאינו נהנה כו' ומה"ט תקנו שכ"א יברך בשעת אכילה משום לא פלוג:

(ח) (ס"ק ח) עד כו' ומשמע ברשב"א שאם בירך כו' וחולק על רדב"ז דרשב"א לטעמי' דס"ל דאין לברך עד שנגמר הפרי וכמ"ש רמ"א ולכן אם בירך קודם גמר לא מהני וע' בב"י הביא דברי רשב"א:

(ט) (ס"ק ט) ואם כו' מכ"ש שלא יברך כו' ר"ל דאפילו אוכל שנית אינו מברך שהחיינו אע"ג שאוכל ונהנה. כ"ש שלא לברך על אכילה ראשונ' אחר האכילה קודם שנתעכל אם שכח לברך קודם אכיל':

(י) (ס"ק י) אם בירך כו' כגון אדומים ושחורים דמ"מ חלוקים במראיתן הוי שני מינים כ"ש אם חלוקים בטעמ' אף ששוין בשמן דפליגי אביי ורבא דלאביי מיקרי מין בשאינו מינו דאזלי' בתר טעמ'. ולרבא הוי מין במינו דאזלי' בתר שמא וקי"ל כרבא אבל לענין שהחיינו אזלי' בתר טעמ' דהא גם לענין תרומ' שני מינים נקראים ועיין בש"ך י"ד סי' צ"ח סק"ו דגם לענין איסור לא לכל הדברים אזלינן בתר שמא:

(יא) (ס"ק יא) אינו חוזר כיון דחד טעמא הוא וכדאמרי' בע"ז פלוגת' דאביי ורבא הנ"ל דיין חדש וענבים טעם אחד להם ותליא בפלוגת' דאביי ורבא אי מיקרי שני מינים ואע"ג דקיי"ל כרבא דאזלי' בתר שמא מ"מ צ"ל דלענין שהחיינו לא חיישי' לה וכדמסיים ששמח כשרא' כו' וידע שהיין יצא מהם כו' וכן הת"ה גופיה דסביר' ליה בסי' ל"ג דבאוכל ענבים חוזר ומברך על התירוש שהחיינו לא סמך על ראיה זו דפלוגת' דאביי ורבא הנ"ל וכתב בעצמו אחר שהביא מפלוגת' דאביי ורב' וז"ל וא"ת ניהו נמי דתרי מיני ניהו לענין ביטול (אסורים) מ"מ אין סבר' שיברך עליהם תרי זימני משום דהתירוש אינו בא אלא מן הענבים ולא דמי לגודגניות דהתם גופי' מחולקים וחלוקין נמי בשמן נרא' להביא ראיה כו' מהא דתנן פ' השוכר את הפועלים כו' ע"ש דלא כפר"ח בקונטרס שסמך על ראיה זו דפלוגת' דאביי ורבא להכריע כדעת ת"ה ודלא כש"ע והא ת"ה בעצמו לא סמך על ראי' זו ותשובת מהרי"ל אינו תח"י:

אפי' שתה ליה אחר מ' יום. דאז נשתנה טעמו ואין טעמו אז שוה לענבים מ"מ כיון דיצא מן הענבים יצא ברכת שהחיינו שבירך על הענבים:

מ"ד אלולב דנהגינן כו'. דמצד הדין היה ראוי לברך שהחיינו בשעת עשייתו דהיינו בשעה שאגדו אלא דנהגו להמתין מלברך עד שעת נטילה וביום שני אין מברכים שהחיינו בשעת נטילה כמ"ש לקמן סי' תרס"ב וסומך על הזמן שאמר אתמול ביום א' דאפ"ת דיום ראשון היה חול נמצא כשבירך ביום א' לא היה שעת עשייה ולא שעת נטילה מ"מ כתב הרא"ש כיון דנטלו ביום א' לשם מצוה אפ"ת דיום א' חול מ"מ לא גרע משע' עשייה ויצא ע"ש בהרב"י הביא דברי הרא"ש וה"ה הכא דיצא בזמן שאמר כשאכל הענבים וכתב של"ה דכשישתה יין ר"ל תירוש וכבר אכל ענבים ובירך עליהם שהחיינו:

(יב) (ס"ק יב) שאינו כו' על ריח כו' ועמ"ש סי' רט"ז בס"ק א' דיש חולקים:

(יג) (ס"ק יג) ב"פ כו' מפני שמשמורות מתחלפות ר"ל שהיו כ"ד משמורי כהונה וכל משמר היה משמש שבוע א' וכן היו משמשים משמר אחר משמר עד תום כל הכ"ד משמורת ואז שוב היה משמש שבוע ח' משמר ראשון וא"כ לא שימש שום משמר יותר משני פעמים בשנה ע"ש:

(יד) (ס"ק יד) שאין לו כו'. ואפשר דמש"ה שינה רמ"א לשונו כו' ר"ל דמהרי"ו כתב דעומד על הקרקע ורמ"א כתב בעומד בקרקע ר"ל שמטמינים כו' ולטעם זה ה"ה צנון אין מברכים עליו שהחיינו משא"כ לטעם מהרי"ו וכמ"ש בפרישה:

עתיד כו' ר"א חש לה וכתב הט"ז ס"ס רכ"ז הטעם בשם תשב"ץ כדי להרבות בברכות:

(טז) (ס"ק טז) והקפח כו' וצ"ע איך מפרש אידך לישנא ר"ל דרש"י בברכות דף נ"ח ע"ב פי' שני פירושים על קפח פי' א' י"ל כמ"ש בבכורות אבל פי' השני שפירש"י (ברש"י הוא פי' א') כמ"ש פה בש"ע שבטנו גדול כו':

(יז) (ס"ק יז) דקות כו' נקודות לבנות דאמרינן שם לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהן בהק. ופרש"י שלבן ביותר אלמא דבהק הוא לבן אם כן בהקנין י"ל די"ל נקודות לבנות ורש"י בבכורות דף נ"ח ע"ב פי' בהקנין כעדשים ובפי' החומש בפרש' תזריע פרש"י על פסוק בהק הוא וז"ל כמין לובן הנרא' בבשר אדם אדום בין חברבורות אדמימותו קרוי בהק כאיש עדשן שבין עדשה לעדשה מבהיק הבשר בלובן צח ולפ"ז שניה' אמת דבהקנין ר"ל עדשן שיש לו נקודות כעדשים אדומים קצת אלא שבין עדשה לעדשה יש לובן צח ועל שם אותו הלובן נקרא בהקנין:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.