כף החיים/אורח חיים/רכה

כף החיים ‏ אורח חיים רכה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הרואה את חבירו וכו'. וכ"ש אם ראה גדול ממנו או אביו או רבו וזכר לדבר מדכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו ואמרו פ"ק דמגילה קיימת בנו רבינו וכו' ומילתה דפשיטא היא דמידי הוא טעמא אלא שנהנה ושמח בראייתו א"כ לא שנא גדול או קטן ממנו ברכ"י אות א' שע"ת אות א':

ב

ב) שם הרואה את חבירו וכו'. ואין חילוק בין זכרים לנקבות. ב"י בשם הרשב"א ופשוט דאיש מברך על אשה ואשה מברכת על איש. ברכ"י אות ב' וכ"כ א"ר אות ג' ונראה ה"ד אם היא קרובתו שלבו גם בה אבל אינה קרובתו לא יברך דאיכא למיחש שמא יבא לידי הרהור ואח"כ ראיתי שכ"כ הלק"ט ח"א סימן רי"ג יעו"ש ועיין יפ"ל ח"ב בקי"א אות א' שכתב דאין לאדם נכבד לברך על אשתו ואפי' על בתו לא נהגו לברך יעו"ש:

ג

ג) שם אומר שהחיינו ואעפ"י שאחרים ג"כ נהנין בראייתו אין מברך אלא שהחיינו ולא הטוב והמטיב ב"י בשם הרשב"א מ"א סק"א:

ד

ד) שם מברך מחיה המתים. וכיון שמברך מחיה המתים אין לברך שהחיינו דבכלל מחיה מתים היא. ב"ח וכתב שכ"כ רש"ל יעי"ש. מ"א סק"ב ברכ"י אות ג' והא דמברך מחיה המתים דוקא כשלא קבל ממנו מכתב ואינו יודע משלומו אבל אם קבל ממנו מכתב או יודע משלומו אינו מברך מחיה מתים כ"א שהחיינו הלק"ט ח"א סימן ר"ך וכ"כ הברכ"י שם בשם מהר"א אזולאי:

ה

ה) ואם הוא חכם בישראל בין ראה אותו לאחר ל' יום שמברך שהחיינו בין לאחר י"ב חדש שמברך מחיה המתים מברך נמי ברוך שחלק מחכמתו ליראיו. ב"ח מיהו כבר כתבנו לעיל סי' רכ"ד אות י"ט דאין לברך על חכמי ישראל כ"א בלתי שו"מ יעו"ש:

ו

ו) שם מברך מחיה המתים. פי' ברכה שלמה בשם ומלכות ודלא כהרב פמ"א ח"א סימן ס"ו. וכ"כ בפי' בס' הפדדס כ"י. ברכ"י בשיו"ב אות א' וכ"נ דעת הער"ה אות א' שהשיג על הפמ"א יעו"ש ומיהו עיין בן א"ח פ' עקב אות י"ג שכתב דלא נהגו לברך ברכה זו אפילו בלא שו"מ וכתב הטעם משום דאנינא דעתייהו דאינשי דמברכי עלייהו הכי ושם באות י"ד כתב דגם ברכת שהחיינו לא נהגו לברך על חבירו יעו"ש וע"כ במקום דליכא מנהג לברך יש לברך שהחיינו בלתי שו"מ וברכת מחיה מתים בלבו. וכן בענין מי שהיה במדינת הים וילדה אשתו זכר שכתבנו לעיל סימן רכ"ג אות ו' במקום דליכא מנהג לברך יברך על פר"ח ויכוין לפטור את הבן יעו"ש. וא"כ ה"ה אם שהה ל' יום או יותר שלא ראהו יברך על פר"ח ויפטור הכל:

ז

ז) שם והוא שחביב עליו וכו'. אברכת שהחיינו נמי קאי כן מבואר בתו' ברכות נ"ח ע"ב. וכ"כ הב"ח. עו"ת אות א':

ח

ח) ומסתברא דכל ברכת שבח והודאה אחד מוציא חבירו ודוקא כשנתחייבו שניהם הא לאו הכי לא. א"א אות א' ואם לברך ברכת הראייה על ממזר ובר נדה עיין לקמן אות ה"ו. ועל אדם רשע פשיטא דאין לברך כיון דאסור להסתכל בפניו כמ"ש במס' מגילה כ"ח א' ואיך יברך על ראייתו ולא דמי למלך רשע ועכו"ם דמברך עליהם כמ"ש בסי' הקודם דהתם על ראיית הכבוד והכא על ראיית הפנים:

ט

ט) [סעיף ב'] מי שלא ראה וכו'. דכיון דלא ראהו אינו אוהבו כ"כ. מ"א סק"ג. ור"ל דאעפ"י שהיה רגיל להריץ אגרות וכתבים מזה לזה מ"מ כיון שלא נתחבר עמו פנים אל פנים אין מעולה האהבה כ"כ עד שיהיה נהנה ושמח בראייתו. שע"ת אות ג':

י

י) שם הגה. י"א מי שנעשה בנו בר מצוה וכו'. היינו כשנעשה בן י"ג ויום אחד. מ"א סק"ד והיינו תחלת שנת י"ד יום שנולד בו וכמ"ש מ"א לעיל סימן נ"ג ס"ק י"ב. מחה"ש ועיין בדברינו לשם אות ג"ן ועכשיו נהגו לברך בשעה שהנער מתפלל או קורא בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה. ל"ח מ"א שם. ומבואר דאסור לקרות קודם בן י"ג שלימות וכן מבואר בסי' נ"ג ואע"ג דקטן עולה למנין ז' כמ"ש סימן רפ"ב מ"מ אסור לקרות להוציא רבים. א"ר אות ה':

יא

יא) כתב בי"ח בליקוטים סימן כ"ט מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנטשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד. וביש"ש פ"ז דב"ק כתב דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום. יעו"ש מ"א שם. והטעם שמצוה לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כתב המחה"ש מדאמרינן במס' ב"ק דפ"ז ע"א ובקידושין דף ל"א אמר רב יוסף השתא דשמענא להא דרבי חנינא גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה מ"ד אין הלכה כר"י עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקידנא אית לי אגרא טפי. א"כ כשנעשה הבן גדול והוא עכשיו מצוה ועושה יש לעשות סעודה כמו רב יוסף יעויין שם. וכ"כ בזו"ח פ' בראשית דף י"ד ע"א דביום שנכנס רבי אלעזר לשנת י"ד רשב"י זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבא דעביד להו וכו' יעו"ש. וכ"כ בזוה"ק פ' משפטים דצ"ח ע"א כל ההוא דזכי לתליסר שנין ולהלאה אקרי בן לכ"י וכל מאן דאיהו מבן עשרים שנין ולעילא וזכי בהו אקרי בן לקב"ה ודאי בנים אתם לה' אלהיכם יעו"ש. והטעם משום דבהתחלת שנת י"ד זוכה לבחינת נשמה כידוע וע"כ נוהגין לדרוש ולעשות סעודה ביום שנכנס לבר מצוה כדי שע"י עסק התורה ומצות סעודה שעושין לכבוד הכנסו למצוה יזכה לבחינת הרוח היותר גדולה במעלה וקדושה ואם אינו יודע הבן לדרוש דורשין לפניו ואם אביו יודע לדרוש הוא יותר טוב משאר אדם. ועיון בסה"ק חקי חיים שסדרתי שם קצת דרושים השייכים לבר מצוה ולהלבשת תפילין קחנו משם:

יב

יב) וטוב ללבוש בגד חדש או לאכול פר"ח באותו היום ולכוין בברכת שהחיינו על שנכנס בעול מצות וגם הבת תעשה כן בהכנסה לש' י"ג לברך שהחיינו על בגד חדש או פר"ח ואעפ"י שאין עושין לה סעודה: וכ"כ בן א"ח פ' ראה אות י"ז ואם יודעת ללמוד יש לה ללמוד באותו היום יותר משאר ימים וכן הבן יעשה כן ושלא יפסיק מלימוד באותו יום לא ביום ולא בלילה. וטוב ללמוד משנה באותו יום מפני שהוא אותיות נשמה או כס' הזוה"ק:

יג

יג) שם בהגה. שפטרני מעונשו וכו'. פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו. ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב יעו"ש. מ"א סק"ה וכפי פי' השני מ"ש ברוך שפטרני ר"ל משום שהבנים קטנים מתים בעון אביהם והאב נענש עליהם מפני שהוא גרם מיתתן דבזה מוסיף על חטאתו פשע ולכך מברך ברוך שפטרני. מט"י אות א' ועי"ש מ"ש על הלבוש. וכ"כ המחה"ש סק"ה:

יד

יד) וגם האשה חייבת לחנך את בנה לייסרו ואם לא יסרתו היא ג"כ נענשת על כך ממ"ש רז"ל במס' גיהנם פ"ה והביאו הר"ח שער היראה פי"ב וז"ל הה' מכה את אביי ואת אמו ואומר להם מפני מה לא הדרכתם את בניכם ללמוד תורה ומע"ט כדי שיעשה מצות ומע"ט ויפרוש ממעשים רעים מיד נותנים לו רשות להכות את אביו. ואת אמו ואם קרא ולא קיים מלקין אותו בפניהם עכ"ל. רו"ח אות ב':

טו

טו) שם שפטרני מענשו וכו'. והא שאין מברכין על הנקבה בהגיעה לתחלת י"ג נ"ל הטעם משום דדרך העולם הבת ניזונת מבית אביה עד הנישואין וא"כ כיון שהיא תחת ממשלתו לזונה ולהשיאה יכול להוכיחה ג"כ וא"כ לא נפטר עד הנישואין עד אשר תהיה תחת ממשלת בעלה ואז הוא חייב להוכיחה ולטעם השני של הלבוש משום שהיא נענשת בחטאו נראה בבת שיש לה ג"כ מזל של בעלה שבת פלוני לפלוני אפשר שיגביר מזל הבעל ולא תענש בחטא האב וע"כ לא תקנו לברך:

טז

טז) שם בהגה. וטוב לברך בלא שו"מ והטעם כתב בד"מ אות א' משים דלא נזכרה ברכה זו בגמ' רק בב"ר ריש תולדות יצחק הזכיר דין זה וע"כ פסק לברך בלא שו"מ מיהו דעת הגר"א לברך בשו"מ וכ"כ ח"א כלל ס"ה אות ג' קיצור ש"ע סימן ס"א אות ח'. אמנם אנן חיישינן לספק ברכות כמ"ש לעיל סימן ח"י אור. ז' וע"כ אין לברך כ"א בלתי שו"מ כפסק מור"ם ז"ל. וכ"פ החס"ל אות ט"ז. בן א"ח פ' ראה אות י"ז וכ"ה דעת ריעב"ץ והביאו עה"ש על קיצור הש"ע שם אות ה' וכתב שכן נוהגין:

יז

טוב) [סעיף ג'] הרואה פרי חדש וכו'. ואין חילוק בין פרי הנאכל חי כאבטיחים וקשואים לפרי שאינו נאכל כ"א מבושל וכמ"ש אקרא חדתא אמינא זמן. ברכ"י אות ד' חס"ל אות י"ז:

יח

חי) מי שהיה לפניו ב' מיני פירות שצריך לברך עליהם שהחיינו ברכה אחת לשתיהם די משפטים ישרים סימן מ"ה. והביאו י"א בהגב"י והסכים לדבריו יעו"ש. שע"ת אות י"ב. ונראה דה"ה לדידן דמברכין בשעת האכילה אם היה מברך שהחיינו על פרי אחד שרוצה לאכול והיה לפניו מין פרי אחר שצריך לברך עליו שהחיינו אעפ"י שאינו רוצה לאוכלו עכשיו נפטר באותה ברכה משום דלפום דינא הברכה על הראייה וכיון שהיה נראה בשעת ברכה נפטר. וכן אם היו לפניו פה"ע ופה"א או פרי ומלבוש או פרי ומצוה שצריך לברך עליה שהחיינו כיון שהיו לפניו כולם בשעת ברכה נפטרין בברכה אחת ואע"ג דצריך לברך פה"א אחר אכילת פה"ע לא חשיבא הפסק לענין שהחיינו כיון דלפום דינא היא על הראייה וכבר ראה בשעת הברכה:

יט

יט) מי שהביא לי חבירו פר"ח אחר שמברך ברכת שהחיינו מברך לחבירו בלשון הזה יה"ר שתשנה ותתן לי לשנה הבאה. מדרש תנחומא ס' תבא ובילקוט שם ע"פ השקיפה ממעון וכו' יעו"ש. ואני נוהגין לומר למברך שהחיינו אחר הברכה והאכילה תזל"ר ניט"א והוא משיב תזכה ותחיה ותאריך ימים. והיינו אומרם כל המברך מתברך. רו"ח אות ד' ויש להשתדל להביא פירות חדשים לת"ח לברך שהחיינו כדי שיהא נחשב לו כאלי הקריב בכורים ע"ד מ"ש רז"ל במס' כתובות ק"ה ע"ב כל המביא דורון לת"ח כאלו מקריב בכורים יעו"ש. וא"כ כ"ש אם מביא בכורים בעצמם. וי"ל קודם הבאתם הרני מוליך פירות אלו דורון לת"ח ויה"ר מלפניך ה' או"א שתחשב לי מצוה זו כאלו הבאתי בכורים לבהמ"ק ונתתים לכהן וקיימתי מצוה זו בשלימות וכמ"ש רז"ל כל המביא דורון לת"ח כאלו מקריב בכורים. ויהי נועם וכו':

כ

כ) שם הרואה פרי חדש וכו'. אבל על הריח המתחדש משנה לשנה אין לברך שהחיינו משום דיש בו פלוגתא וכ"ה מנהג העולם שאין לברך כמ"ש לעיל סימן רט"ז אות י"א יעו"ש:

כא

כא) ואם יש לברך שהחיינו על מי גשמים של שנה חדשה וכן על מי נילוס שבמצרים נשאל ע"ז הרדב"ז סימן תש"ם והשיב דצריך לברך יעו"ש אבל הרב כס"א אות א' כתב דיש לגמגם בזה ממ"ש הפוסקים דאין לברך שהחיינו על לחם חדש וכתב שכן שמע ג"כ שלא נהגו במצרים לברך שהחיינו על מי נילוס יעו"ש. וכן אני הדרים בירושת"ו ששותים מי גשמים לא שמענו ולא ראיני מי שבירך שהחיינו על מי גשמים של שנה חדשה. וע"כ אין לזוז ממנהג העולם שנהגו שלא לברך. ועיין לקמן אות מ"ו:

כב

כב) שם מברך שהחיינו. ואינו אלא רשות. ב"י בסימן זה ובסימן רכ"ג בשם הרשב"א. וכ"כ בכ"מ פ"י מה"ב דין ב' וכ"פ הב"ח. עו"ת אות ה' מ"א סק"ו. וכ"כ הער"ה אות ב' בשם כמה פו' אלא דבשם הראב"ד בס' תמ"ד ססי' ר"ם כתב דנראה קצת דרשות שאמרו ר"ל דרשות בידו שלא לראות יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ו' בשם הגהות סמ"ק דאפילו למ"ד רשות היינו על ראייתן אבל על אכילתן כ"ע מודים דחובה וע"כ כתב דראוי ליזהר שלא לבעלו יעו"ה. וכ"כ הברכ"י בשיו"ב אות ב' דכשאוכל חובה לומר זמן יעו"ש:

כג

כג) איתא בירושלמי דפ' עשרה יוחסין ישמעו ענוים וישמחו. א"ר בון עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שלא אכל מיני מגדים. ורבי אלעזר חש להאי שמעתא והוי מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מיני חדש בשתא. וכתב הטעם בתשב"ץ סימן ש"ך כדי להרבות בברכות יעי"ש. והב"ד א"ר שם וכתב דמשמע דלהרבות בברכות שהחיינו קאמר עכ"ד:

כד

כד) שם מברך שהחיינו ולמה ג"פ שהחיינו וקיימנו והגיענו כנגד הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי. רוקח סימן שנ"א א"ר אות י' ויברך תחלה ברכת הפרי ואח"כ שהחיינו. הלק"ט ח"א סימן רל"ו. י"א בהגה"ט וכ"כ החיד"א בס' יוסף אומץ סימן נ"ו ובמחב"ר לעיל סימן כ"ב אות ג' שנוהגים באכילת פר"ח לברך ברכת הפרי ואח"כ שהחיינו יעו"ש וכ"כ פה"א ח"א ריש פ"י דברכות וכ"כ הבי"מ אות ז' דה"ח אות א' חס"ל אות י"ז יפ"ל אות ד' ומיהו י"א לברך שהחיינו קודם עיין א"א אות ז' ומאמ"ר אות א' וכתונת יוסף אות ח"י. אבל המנהג כסברא ראשונה לברך ברכת הפרי קודם. וכ"כ לעיל סימן כ"ב אות ז' יעו"ש:

כה

כה) שם מברך שהחיינו עכשיו שנוהגים לברך בשעת אכילה גם הסומא שפיר מצי לברך אבל על הראייה לא יברך ודלא כשבות יעקב ח"ב סימן ל"ח. י"א בהגה"ט בי"מ אות ד':

כו

כו) על פירות המורכבים מין בשאינו מינו כיון שנעשו נגד רצון הבורא מסתברא דאין לברך עליהם ברכת הראייה. הלק"ט ח"א סימן ס' והב"ד הרב בירך את אברהם דף צ"ז ע"ב וכתב וז"ל יוצא מדבריו דאם יש לאדם אהוב וחשוב והוא ממזר לא יברך על ראייתו. וכן אם הוא בן הנידה שכל שנולד באיסור איך יברך עליו יעו"ש. אבל הרב שאלת יעב"ץ סימן ס"ג כתב דפרי מורכב מין בשאינו מינו מברך עליו שהחיינו דלא יהא אלא כרואה בריות נאות עכו"ם דמברך אעפ"י שעמידתו בעולם נגד רצון הבורא ואף על ראיית הממזר יברך ודלא כהלק"ט יעו"ש והביאו עיקרי הד"ט סימן יו"ד אות ל' ומיהו עיין חס"ל אות י"ז ויפ"ל אות י"ב מ"ש להשיב על דברי שאלת יעב"ץ הנז' ומ"ש שם החס"ל דבעס"ק ירושת"ו נהוג עלמא לברך שהחיינו על פרי מורכב הנקרא מישקיולי וכן על פורטוקאל יעו"ש בזמנינו זה לא שמענו ולא ראינו מי שבירך וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה שב וא"ת עדיף ואין לברך:

כז

כז) שם מברך שהחיינו. וכן על פרי שקורין בערבי סברא"ס מברכין שהחיינו כמ"ש לעיל סי' ר"ב אות ו' יעו"ש:

כח

כח) שם ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה. והטעם כתב ב"י בשם הרא"ש כמו שהחיינו דעשיית לולב וסוכה שקובעין בשעת קידוש היום עכ"ל. והלבוש כתב הטעם משום דבראייה לבדה לפעמים אדם רואה ולאו אדעתיה משא"כ בשעת אכילה עכ"ד:

כט

כט) שם הגה. ומי שבירך בשעת ראייה לא הפסיד ר"ל כיון דלפום דינא הברכה על הראייה אלא שנהגו לברך בשעת האכילה אם בדיעבד בירך על הראייה יצא וא"צ לחזור ולברך בשעת האכילה. וכ"כ הלבוש:

ל

ל) שם בהגה ואין לברך עד שנגמר וכו'. דין זה כתבו הש"ע לקמן סעי' ז' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

לא

לא) שם בהגה. ואם לא בירך בראייה ראשונה יכול לברך בראייה שנייה. וכן אם לא בירך באכילה ראשונה יכול לברך בשנייה או אימתי שיזכור. לבוש אבל הר' מנוח והאגור בשם הסמ"ק כתבו שאם שכח ולא בירך בראייה ראשונה אינו מברך בראייה שנייה. והב"ד ב"י. וכתב הרדב"ז ח"א סימן ק"ל דה"ה לדידן דנהגינן לברך בשעת אכילה אם אכל ושכח ולא בירך אינו חוזר ומברך אפילו יחזור לאכול מאותו פרי. וכ"ש אם בא לברך באותה אכילה עצמה כל עוד שלא נתעכל במיעיו שלא יברך עכ"ל והביאו כנה"ג בהגב"י מ"א סק"ט. וכ"פ הלק"ט ח"א סימן ר"ל. וכ"פ שכנה"ג בהגב"י אות א' וכתב שכן הוא דעת מרן ז"ל משום סב"ל אלא שכתב דלאפוקי נפשין מפלוגתא יביא פר"ח אחר ויהיו שניהם לפניו ויברך שהחיינו על פר"ח ויכוין לפטור את זה יעו"ש. וכ"כ א"א אות יו"ד בן א"ח פ' ראה אות ט"ו. ואם א"א לו בפר"ח נראה דיברך שהחיינו בלבו או לברך שהחיינו בלתי שו"מ קודם ברכת פה"ע כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לאכילה. וכן יעשה בכל מקום שיש ספק אם יברך שהחיינו:

לב

לב) אין לברך שהחיינו על גרעין פרי חדש אעפ"י שהוא מתוק כשם שאין מברכין עליו פה"א אלא שהכל אבל יכול לברך אפילו על חצי פרי. יוסף אומץ סימן כ"ד. עיקרי הד"ט סימן יו"ד אות נ"ד:

לג

לג) מברך זמן על פירות שהקדים בשולן בתוך בתי החורף אעפ"י שאין זמנן להתבשל לאחרים דמ"מ יש שמחה לכל מי שיהיה שהגיע לזה"ז בין בעל הפירות בין אחרים עמק בנימין סימן ד' הד"ט שם אות מ"ד:

לד

לד) [סעיף ד'] אם בירך שהחיינו וכו'. וכן תאנים לבנות ותאנים שחורות תרי מיני נינהו לענין העלאת תרומה וה"ה לענין זמן. ב"י בשם תה"ד סימן ל"ג. וכ"כ הלבוש דאם אינם חלוקים בשמם אלא במראיהן ובטעמם כמו תאנים לבנים ותאנים שחורים מברך שהחיינו על כל מין ומין מהם וכן כל כיוצא בהן עכ"ל. וכ"כ מהרי"ל סימן קל"ה דאפילו ב' מיני אגסים או תפוחים או אגוזים מברכין ובס"ח סימן תתמ"ח כתב דאם אכל שחורות ואח"כ אדומות יברך שהחיינו ואעפ"י שטעמם שיה יעו"ש. והב"ד מ"א סק"י. אמנם הרב פמ"א ח"א סימן ו' תמה על דברי התה"ד הנז' מסתם מתני' דפ"ב דתרומית דתאנים שחורות ולבנות מין אחד הם וכ"פ הרמב"ם פ"ה תה"ת יע"ש. וכ"כ הלק"ט ח"א סימן רל"א ורל"ב דכל אלו הם מין אחד ואם בירך שהחיינו על מין אחד אין לחזור ולברך על השני יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות ג' וכ"נ דעת הגר"א וכ"כ הברכ"י אות ה' דמה שהשמיט הש"ע דברי התה"ד אפשר דסבר שאינם שני מינין לענין זמן וכבר פשט המנהג שאינו חוזר ומברך כשאוכל ענבים שחורים ותאנים ותותים עכ"ל. וכ"כ המאמ"ר אות ד' חס"ל אות ח"י ומ"מ לצאת מפלוגתא יש נוהגין כשמברכין על פירות שיש בהם שני מינים לבנים ושחורים כגון תמרים וענבים ותאנים ותותים וכיוצא להניח משניהם לפניו בשעת ברכת שהחיינו ומברך על אחד ומכוון לפטור גם את השני ואם לא נמצא משניהם ביחד בשעת ברכה מברכין על האחד ואחר כך פוטרין השני בשהחיינו של פרי אחר ואם אינו יכול לפוטרו בפרי אחר יש לברך בלבו אי בלתי שו"מ קודם ברכת הפרי כמ"ש לעיל אות ל"א יעו"ש:

לה

לה) פירות הדומים כמין אחד והם מתבשלים בזמנים שונים זה בתחלת הקיץ וזה בסופו גם להחולקים על התה"ד בדין תאנים שחורות ולבנות מודו בזה לברך שהחיינו ברכ"י אות ו' וכ"כ החס"ל שם ולכן אוהם תותים האדומים והם כמעט חמוצים הגדלים בסוף הקיץ יש לברך עליהם שהחיינו כיון שזמניהם שונים וגם בטעמם הם משונים וכ"כ בן א"ח פ' ראה אות י"ג:

לו

לו) וכן על המלפפין שקורין בערבי כייאר ועל הקשואין לכאורה נראה דיש לברך שהחיינו על כל אחד בפ"ע כיון שהם חלוקין בשם ומראה ובטעם. וכ"כ בן א"ח שם אות י"ב. אמנם עיין בהרמב"ם פ"ה מה"ת דין ג' וביו"ד סימן של"א סעיף נ"ג שכתבו לענין תרומה שהם מין א' כמו מיני התאנים וא"כ לדברי החולקים על התה"ד בתאנים נראה דה"ה במלפפות וקישות ומעט השינוי שיש בטעם ובמראה לא חשיב שינוי וע"כ נראה דהוי דינם כמו תאנים שחורות ולבנות ומיני אגסים ותפוחים שכתבנו לעיל אות ל"ד דיברך על שניהם כאחד ולפוטרם יעו"ש:

לז

לז) שם אם בירך שהחיינו על שיריזא"ש וכו'. עיין בהלק"ט ח"א סי' רל"א שכתב דשיריזא"ש וגינדא"ש הם מין א' ואם בירך שהחיינו על מין אחד לא יברך על השני יעו"ש. מיהו הזכ"ל ח"ג אות כ"ד כתב דמנהג לברך שהחיינו בשיריזא"ש ובוישנא"ש כמרן ז"ל ואין לערער על המנהג דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל עכ"ל והב"ד החס"ל אות ח"י. וכ"כ המאמ"ר אות ד' דמנהגם בזה כמרן ז"ל לברך ע"כ אחד ואחד יעו"ש. ועיין לעיל סימן טו"ב אות ב':

לח

לח) [סעיף ה'] אינו חוזר ומברך ומיהו התה"ד סימן ל"ג והרדב"ז ח"א סימן נ"ג כתבו דמברך שהחיינו פעם אחרת על היין יעו"ש אלא דמרן ז"ל פסק לקולה דאינו חוזר ומברך משום סב"ל. וכ"כ הלבוש וכ"פ המט"י אות ב' כדעת מרן ז"ל וכתב ודלא כהפר"ח יעו"ש וכ"פ המאמ"ר אות ו' וכתב שם המט"י דהרוצה לצאת ידי שמים יביא עצמו לידי חיוב שהחיינו או לא יאכל ענבים עד שיביא תירוש לפניו ויכוין לפטור שניהם וכ"כ השל"ה ומט"מ סימן ש"ס. והב"ד מ"א ס"ק י"א וכתב שם המ"א ומ"מ משמע דוקא כששותה תירוש אבל כשהוא יין אעפ"י שיודע שהוא חדש א"צ לברך משום דאין ניכר בין חדש לישן עכ"ד. וכ"כ הסו"ב אות ה' קיצור ש"ע סימן ס' אות ט"ו והמאמ"ר שם כתב דמי שחושש לדברי המצריכים לברך ופוטרו בפר"ח גם ביין גמור יש לחוש יעו"ש ומיהו במט"מ שם משמע דאין לחיש אלא דוקא בתירוש כדברי המ"א יעו"ש:

לט

טל) שם אינו חוזר ומברך. משמע דה"ה אם בירך שהחיינו על יין חדש דאינו חוזר ומברך על הענבים. וכ"כ העו"ת אות ד' סו"ב שם מיהו לא שמענו ולא ראינו מי שבירך שהחיינו על יין חדש אלא דוקא על הענבים ואפשר לומר הטעם משום דאינו ניכר בין ישן לחדש ועוד י"ל הטעם משום דאין בו שמחה כ"כ כיון שיין ישן הוא יותר טוב מחדש כידוע. ומ"מ נ"מ דיש ליזהר מלשתות יין חדש עד אשר יברך תחלה שהחיינו על הענבם כדי שלא יכנס בספק. ואם שתה ולא ידע יש לברך שהחיינו על פרי אחר ויכוין לפטור הענבים:

מ

מ) מי שאכל פרי חדש בין המצרים ושכח מלומר שהחיינו לא יאכל עוד מאותו פרי עד לאחר בין המצרים ואז יברך שהחיינו על פרי אחר ויכוין לפטור את זה. שכנה"ג בהגב"י אות ד'. עו"ת אות ה'. סו"ב שם:

מא

מא) [סעיף ו'] פרי שאינו מתחדש וכו'. פי' דבר שאינו גדולי קרקע כגון עופות ודגים אינו מברך דאעפ"י שהוא לא אכל ממנו ימים רבים אחרים אכלו ממנו. מ"א ס"ק י"ב. ועוד י"ל שאינו מתחדש משנה לשנה ר"ל אלא שהוא מצוי תמיד בכל זמן אינו מברך שהחיינו משום דלית ביה שמחה:

מב

מב) שם הגה. פרי שמתחדש ב"פ בשנה וכו'. בב"י כתב דפרי המתחדש פעמיים בשנה אפשר דבא מזמן לזמן מיקרי ומברכין עליו בכל פעם שהחיינו אבל מדברי הרמב"ם והטור שכתבו פרי המתחדש משנה לשנה משמע חדש פעמיים בשנה אינו מברך עליו שהחיינו כלל ומיהו אפשר דמשנה לשנה לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקטו ואה"נ דפרי המתחדש פעמיים בשנה מברך עליו בכל פעם שהחיינו עכ"ל. ומה שלא הזכיר מור"ם ז"ל בהגה לברך עליו שני פעמים כמ"ש בב"י אפשר שדעתו לעשות פשרה ואין לברך כ"א דוקא פעם אחת וכ"נ מדברי הלבוש שלא הזכיר לברך שני פעמים. וכ"ה מנהג העולם שאין לברך כ"א פעם אחת דוקא בפעם הראשון:

מג

מג) שם בהגה. אבל שאין לו זמן קבוע וכו'. והטעם כתב ב"י בשם הר' מנוח מפני שפעמים יכול להתקיים כל השנה יעו"ש. ועפ"ז כתב הלק"ט ח"א סימן רל"ג דאתרוג שהוא דר באילנו משנה לשנה אין לברך עליו שהחיינו יעו"ש מיהו בתשו' שע"א סימן ל"ה משמע דמברכין שהחיינו על האתרוג יעו"ש. וכן העיד הרב פה"א ח"א דנ"ו שנוהגין לברך עליו שהחיינו בעה"ק ירושת"ו שאוכלים אותו בליל שני של ר"ה במקום פרי חדש יעו"ש. והב"ד החס"ל אות י"ז ובן א"ח פ' ראה אות י"א וכתב שם הבן א"ח שגם הם נוהגין לברך עליו שהחיינו קודם יו"ט אבל מי שלא בירך קודם יו"ע לא יברך עוד מפני שנפטר בברכת שהחיינו שעל הלולב יעו"ש. ועיין לעיל אות כ"ט ובסימן ר"ב אות ה"ן:

מד

מד) שם בהגה. לכן אין מברכין שהחיינו על ירק וכו'. והטעם כתב בד"מ אות ב' בשם מהרי"ו משום דעומד על הקרקע כל השנה ואין ניכר בין חדש לישן עכ"ד. ור"ל מפני שתמיד נמצאים על הקרקע מחמת שזורעין מהם תמיד כמו הכרפס והכרתי והסלקא וכדומה אבל ירקות שאין זורעין מהם תמיד אלא מזמן לזמן כמו הלפת והכרוב והחזרת והקרא והפולין וכדומה המנהג לברך שהחיינו. וכ"כ בן א"ח פ' ראה אות י"ב:

מה

מה) על הצנון כתב פרישה אות ה' ששמע מרש"ל שאין מברכין עליו שהחיינו אבל הוא ז"ל דעתו לברך יעו"ש והעולם נוהגין שלא לברך כרש"ל:

מו

מו) על הדגן וקטניות כתב מי"ט דיש זמן לגדולן ויברך עליהם ואם לא בירך על עצמן של קטניות או דגן או קליות יברך על הלחם או תבשיל אבל בעמק ברכה ושל"ה כתבו שאין לברך על הלחם חדש מפני שאין ניכר בין חדש לישן כמו שאין מברכין על הירק והב"ד א"ר אות י"ג וכתב דטוב לאכול דגן חדש או הריפות מדגן חדש דאז א"צ לברך אלחם עכ"ד. וכ"כ מ"א ס"ק י"ד. אמנם המו"ק חולק ע"ז וכתב דאין לברך גם על דגן או הריפות מדגן חדש כיון שאין חלוקים בטעמם יעו"ש. וכן מנהג העולם שלא לברך לא על דגן חדש ולא על לחם חדש:

מז

מז) על פירות שאין בהם היכר בין ישנים לחדשים כגון אגוזים ושקדים אעפ"י שהם מתחדשים משנה לשנה ויודע באלו שמברך עליהם שהם חדשים של השנה ההיא אפ"ה לא יברך שהחיינו מאחר שאין בגופם היכר בין חדשים לישנים. בן א"ח שם אות יו"ד:

מח

מח) על כמהין ופטריות אין לברך שהחיינו שהרי אין קבע לגידולן ועוד שמאויר גדלין. א"ר אות י"ג. א"א אות י"ב:

מט

מט) [סעיף ז'] אינו מברך שהחיינו על הבוסר וכו'. ואם בירך משמע מדברי הרשב"א שהביא ב"י דחוזר ומברך על הענבים אבל הרדב"ז ח"א סימן מ"ג כתב דמשהגיע לפול הלבן מברך עליו שהחיינו. והביאו כנה"ג בהגה"ט מ"א סק"ח. וכתב א"א אות ח' דאם בירך כפול הלבן תו לא יברך אח"כ דספק ברכות לקולא עכ"ל וע"כ יש ליזהר מלאכול שום פרי קודם גמר בישולו לא חי ולא מבושל כדי שלא יכנס בספק ברכות כיון דלהרדב"ז צריך לברך עליו שהחיינו ולהרשב"א אין לברך ואם שכח ואכל פרי קודם גמר בישולו בין חי בין מבושל אח"כ כשיגמר בישולו יש לפוטרו בשהחיינו של פרי אחר. וכ"כ החס"ל אות י"ז ועיין לעיל אות נ"א:

נ

נ) [סעיף ח'] הרואה כושי וכו'. נראה דהיינו שנולד כושי ואביו ואמו לבנים אבל על בני כושיים אין לברך ואם הם כושיים וילדו לבן אפשר לומר ברוך הטוב. הלק"ט ח"א סימן ר"מ. י"א בהגה"ט:

נא

נא) שם הרואה כושי וכו'. ודוקא כשראה אותם אחד לשלשים יום. ומיהו אם רואה הרבה כושיים או גיחוריים או לווקנים ביום אחד מברך על כולם. הרדב"ז ח"ב סימן ג' כנה"ג בהגה"ט. אמנם מ"ש דמברך אחת לשלשים יום זהו לדעת הטור ומור"ם ז"ל לקמן סעיף ט' אבל לדעת הראב"ד והש"ע שם אין לברך כ"א בפעם הראשונה וגם לדעת מור"ם ז"ל דמברך אחת לשלשים יום כתב המ"א ס"ק י"ט היינו שלא ראה אח"כ כיוצא בו תוך ל' יום אבל אם ראה אחר כיוצא בו אינו מברך יעו"ש באופן שדין זה של הרדב"ז בפלוגתא שניא ואנן ק"ל סב"ל:

נב

נב) שם והקפח דהיינו שבטנו גדול וכו'. כ"כ הטור וכן פי' רש"י בברכות נ"ח ע"ב בלשון אחר אבל בבכורות מ"ה ע"ב משמע דקפח היינו דאריך וקטין וכן פי' רש"י שם ובערוך כדאיתא בגליון הש"ס שם. והמ"א ס"ק ט"ו הקשה על רש"י ברכות שפי' ב' פירושים מגמ' בכורות דמשמע דקפח הוא דוקא אריך וקטין אבל הא"ר אות ט"ו כתב דגם בבכורות יתפרש כשני פירושי רש"י יעו"ש:

נג

נג) שם והננס אבל על הבעל קומה שהוא גבוה מכל אדם אם גופי עב כפי קומתו ואינו אריך וקטין משמע שאין לברך עליו משנה הבריות משום שנשתנה למעליותא כדאיתא בבכורות שם מנין שהקב"ה משתבח בבעלי קומה וכו' ועיין יפ"ל אות ט' שכתב דיש לברך עליו ברוך שככה לו בעולמו יעו"ש. ונראה כיון שלא נזכר זה בש"ס יש לברך בלא שו"מ:

נד

נד) שם והדרקונה דהיינו מי שהוא מלא יבלת כ"כ הטור אבל רש"י פי' פיו עקום וכן פי' ר' ירוחם וס' הזכרון ובערוך פי' מי שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם. וכ"כ רד"א בשם רב שרידאי א"ר אות ט"ז וצ"ל לפי' הערוך כגון ארוך ודק דאם היא ארוך ועב אין לברך משנה הבריות כמ"ש באות הקודם:

נה

נה) שם שכל שערותיו דבוקות וכו'. וצ"ל שנברא כן ממעי אמו דאם נעשה אח"כ מברך דיין האמת כמ"ש לקמן סעיף ט':

נו

נו) שם ופתויי הראש שכל שערותיו דבוקות וכו'. וי"מ רחב הראש מלמעלה דמשונה משאר בני אדם שהם סגלגל ופתויי לשון פותיא דמתרגמין רחב רד"א. וכ"כ ר"קח. א"ר אות י"ז:

נז

נז) שם ואת הקוף. בגמ' ורי"ף ורא"ש איתא גם הקיפוף. ג' מיני קיפוף הם שנים בעופות האחד תנשמת. והשני ינשוף. והשלישי מין חיה. מעיו"ט בשם תו' פא"ט. פת"ע אות ך':

נח

נח) [סעיף ט'] הרואה את החיגר וכו'. הרד"א פי' חיגר מרגלו אחת וקיטע שנקטעו שוקיו או שיבשו והולך על ברכיו. ורש"י פי' חיגר מרגלו וקוטע מידיו ואת הסומא פי' משתי עיניו. א"ר אות ח"י. א"א אות י"ז:

נט

נט) שם בנקודות דקות בבכורות דמ"ה ע"ב משמע שהם נקודות לבנות יעו"ש. מ"א ס"ק י"ז והביאו א"ר אות י"ט וכתב אבל לא משמע שם שיהא משונה מבריות בזה ועוד דרש"י בברכות פי' ליטליש כעדשים וכ"כ בכ"מ פ"י מה"ב. משמע שהם אדומים מיהו ברוקח סימן שמ"ג כתב נקודים בלובן כתיישין עכ"ד ועיין מחה"ש ס"ק י"ז שכתב דבהקנין ר"ל עדשים שיש להם נקודות כעדשים אדומים קצת אלא שבין עדשה לעדשה יש לובן צח וע"ש אותו הלובן נקרא בהקנן יעו"ש:

ס

ס) שם אם הם ממעי אמם. צ"ל דלא קאי אקיטע דבקיטע אין שייך לומר אם הוא ממעי אמו אלא קאי אשארא החיגר והסומא וכו' ב"ח וכן פי' רש"י ז"ל דקיטע בתר דאתיליד הוא. מיהו הא"א אות ט"ז כתב דיכול להיות הקיטע מברייתו:

סא

סא) שם על מי שמצטער וכו'. זה קאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנה הבריות לא שייך לומר במצטער דוקא. ט"ז סק"א. וכ"כ הב"ח ומ"א ס"ק ח"י:

סב

סב) שם אבל על עכו"ם אינו מברך מיהו הרד"א כתב בשם הראב"ד שאפילו על עכו"ם מברך. והביאו ב"י. וכ"כ הלבוש. אלא דמרן ז"ל לא פסק הכי ולא קשיא מרואה בריות טובות דמברך אפילו על עכו"ם כמ"ש בסעיף שאח"ז כיון דנהנה בראייתן. כנה"ג בהגה"ט יפ"ל אות י"א:

סג

סג) שם ואינו מברך אלא פעם ראשונה וכו'. זה קאי על משנה הבריות. ט"ז סק"א מש"ז אות א':

סד

סד) שם אלא פעם ראשונה וכו'. פי' אפילו רואה אדם אחר שבו אלו הדברים הנז' אינו מברך. ולא דמי לסימן רי"ח סעיף ג' דפסק המחבר דמברך מל' לשלשים יום דשאני הכא דמברך על שינוי הבריאה די לו בפעם ראשונה שהשינוי גדול מאד בעיניו עו"ת אות ו':

סה

סה) שם הגה. וי"א משלשים יום וכו'. פי' שלא ראה אחר כיוצא בו תוך ל' יום. מ"א ס"ק י"ט. אבל לאחר ל' יום אפילו רואה אותו אדם עצמו מברך וכ"ש אם רואה אחרים בדוגמתו שמברך. עו"ת שם. וזהו לדעת מור"ם ז"ל אבל לדעת מרן ז"ל אין לברך כ"א פעם ראשונה לבד ולפי מה דק"ל סב"ל היה ראוי לפסוק כדעת מרן ז"ל לברך בפעם ראשונה. אמנם כתב הח"א כלל ס"ג אות א' דאין אנו נוהגין לברך על אילנות טובות ובריות טובות וכן על כושי וננס משום דאין מברכין אלא בפעם ראשון שהשינוי גדול עליו וכיון שאנו רגילין תמיד בזה אין לנו שינוי גדול יעו"ש. ומ"מ נ"ל דיש לברך בלא שו"מ:

סו

סו) [סעיף יוד'] אפילו עכו"ם וכו'. והא דאמרינן במגילה כ"ח א' דאסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע הכא מיירי שרואהו. ומ"מ נראה דדוקא להסתכל בו ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור אבל ראייה בעלמא מותר. וכמ"ש לקמן ריש סימן רכ"ט גבי קשת וה"ה כאן לגבי עכו"ם מ"א סק"ך וא"א אות ך' ואסור לומר כמה נאה עכו"ם זה. ע"ז ך' ע"א. והביאו מ"א שם:

סז

סז) שם או בהמה כגון פרה נאה וחמור נאה. ב"י בשם הירושלמי אבל על פרדה נאה אין לברך דמאיסי. הלק"ט ח"א סימן רס"ה. י"א בהגה"ט. ועוד י"ל הטעם משום דהם מורכבים מין על שאינו מינו והם נגד רצונו ית' ואיך יברך עליהם ברוך שככה לו בעולמו. ועיין לעיל אות כ"ו:

סח

סח) שם אלא פעם ראשונה וכו'. י"א דהכא כ"ע מודו וי"א דגם הכא לדעת הטור ומור"ם ז"ל יש לברך מל' יום לשלשים יום. עיין עו"ת אות ז' וא"ר אות כ"ג ומיהו עיין לעיל סוף אות ס"ה שכתבנו שנוהגין שלא לברך אפילו פעם ראשונה אלא רק דיש לברך בלא שו"מ יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---