מחצית השקל/אורח חיים/רכג

מחצית השקל ‏ אורח חיים רכג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(ג) (ס"ק ג') בברכה זו כו' דאית' בגמ' (עירובין דף מ' ע"ב) כו' ולכן מקילין כו' וזה כוונת דמ"א ומזה נתפשט כו':

(ד) (ס"ק ד) מת אביו כו' ועבי"ד סי' ש"מ ס"ו מהו נקרא אדם כשר. ודין הקריעה באדם כשר ועיין בט"ז שכתב דמנהג שלא לומר שם ומלכות על אדם אחר אלא על מי שנצטער במיתתו אבל על ת"ח ח"ו ודאי יזכיר שם ומלכות:

(ה) (ס"ק ה) כלים כו' דמצות לאו ליהנות נתנו וא"כ אין לברך על ההנא'. ואי יברך שהחיינו על קיום המצוה עז"כ דאין מברכים על מצות כ"א הבא מזמן לזמן:

(ו) (ס"ק ו) בשעת כו' דהא קי"ל אין אומן קונה בשבח כלי וכ"מ בסי' ת"ר ר"ל בסי' ת"ר כ' כיון דשני י"ט של ר"ה כיומא אריכתא דמי לכן בקידוש דליל שני כשיברך שהחיינו טוב לכתחלה שילבש בגד חדש ויצטרך עכ"פ לברך שהחיינו בלא"ה משום הבגד. וע"כ לא קנאו בי"ט וא"כ הרי בידך שהחיינו על הבגד בשעת קנין אע"כ צ"ל דבסי' ת"ר מיירי שקנה בגד ונתנו לחייט לעשות ממנו מלבוש דכה"ג מברך בשעת לבישה ומ"מ מ"ש דהא קי"ל אין אומן קונה בשבח כלי ע"כ ט"ס יש כאן חדא דאיך יגרום מה שאין אומן כו' לברך בשעת לביש' ועוד דהא באמת אין זה פסק ברור ומספקא לן מלתא אי קונה בשבח כלי או לא וכמ"ש בי"ד סי' ק"ך אם נתן כסף לאומן גוי לתקן דלמ"ד דאומן קונה בשבח כלי הוי כאלו קנה כלי מגוי וצריך טבילה וברכ' ולמ"ד אין אומן קונה א"צ טבילה ופסק רמ"א לטבלו בלי ברכה וכן בח"מ סי' ש"ו וע"ש בסמ"ע וש"ך וכן בא"ע סי' כ"ה לענין קדושין ובכל מקומות הללו מבואר דיש בזה מחלוקת הפוסקים ואולי צ"ל הא איכא מ"ד דאין אומן קונה בשבח כלי ור"ל אי הוי קיי"ל דקונה בשבח כלי אפילו בירך בשעת קנין מ"מ כשגמר האומן הכלי והביאו לו צריך שוב לברך שהחיינו דהא עכשיו קנה מן האומן שבח הכלי והוי כאלו קנה כלי אחר ומה"ט לאותו מ"ד צריך טבילה וברכה. אך כיון דאיכ' מ"ד דאין אומן כו' וא"כ לדידיה אם בידך בשעת קנין שוב א"צ לברך אחר גמר הכלי ולכן מה לו להכניס א"ע בספק ועדיף טפי שלא לברך בשעת קנין ואז ודאי יברך אחר גמר הכלי:

(ז) (ס"ק ז) הוא וב"ב כולי ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב. וז"ל הב"ח ועל מה שקנה לב"ב מברך הטוה"מ. דטוב הוא לדידיה שזכה שיהיו ב"ב מלובשים במלבושי כבוד כו'. והמטיב לאחריני הם ב"ב שנהנין בטובה זו בכלים שקנה להם עכ"ל:

ונ"ל כו' אבל לעבדו כו'. זה קאי ע"ד הב"ח דבעבדו ושפחתו לא מקרי טוב לדידיה דהוי כאלו מכר להם וכי נאמר שהמוכר שמח ומקרי טוב לו במה שקנה לוקח אבל דין הנזכר בש"ע שקנה כלים שמשתמשים בו הוא וב"ב אפילו אין לו אשה ובנים רק עבדים אפילו הכי מברך הטוב והמטיב כיון דהוא משתמש בו הוי הטבה לדידיה וגם הטבה לאחריני אף דהוי כמכרו להם. מה בכך מ"מ לא גרע מאם יש לאחר חלק בשדהו דמברך הטוב והמטיב דהוי ג"כ זר לגבי':

(ח) (ס"ק ח) לו ולנותן כו' וצריך עיון דבאה"ע כו' בהא דקי"ל אם נתנה האשה לאיש להתקדש לו אינה מקודשת מ"מ אם הוא חשוב מתקדשת דהוי כאלו קבלה היא מן האיש דהיינו בהאי הנאה שקיבל מהאשה מתנה חשובה לה כאלו קבלה ממון:

וכ"כ בח"מ לענין קנין כסף. דאי נתן המוכר ללוקח כסף אם הלוקח אדם חשוב הוי הנאה שקיבל מן המוכר כאלו קיבל המוכר מן הלוקח כסף וקנה לוקח ומ"מ בעי' שיהי' הלוקח אדם חשוב:

ועבי"ד סי' ק"ס שכ' דאפי' אינו אדם חשוב מ"מ נקרא קבלתו לגבי הנותן הנאה דאי לאו דא"ל להנותן הנאה לא הוי יהיב ליה. אלא דאי אינו אדם חשוב לא חשיבה ההנא' כ"ה שיהי' קרוי כסף ויהי' שוה פרוטה לקדש בו אשה או לקנות בו דבר מה ולפ"ז אפי' אינו אדם חשוב מ"מ י"ל דמצי למימר הטוב והמטיב דהיינו טוב לדידיה דעכ"פ לגבי נפשיה הנאה מקרי ומ"א אפשר ס"ל כיון דההנא' קלישא כ"כ דאינו נקרא כסף ואינו שו"פ ה"ה דאין לומר עליו לשון הטוב דלא מקרי הנאה מועטת בהאי הטבה ולכן הניח הדבר בצ"ע:

(י) (ס"ק י) וכן נוהגים. ורדב"ז כתב שהתוס' כו' ר"ל דהא טעם המנהג דס"ל עיקר כדעת התוס' והן הי"א שכ' רמ"א דאפי' עני אינו מברך על חלוק כו' אבל רדב"ז כ' דגם התוספות מודים לדעה א' דעני יברך על חלוק ומנעלים וא"כ אין למנהג על מי לסמוך לדעת הרדב"ז:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.