אליה רבה/אורח חיים/רכג

אליה רבה ‏ אורח חיים רכג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] אמרו לו וכו'. משמע אפילו הבעל בעיר אחרת, וכתב בית יוסף דהוא הדין אם הבעל שם וראה בעצמו. כתב מגן אברהם ישתחוה נגד מזרח ויברך, משאת בנימין ועמק ברכה, ונראה דהוא הדין בכל ברכות אלו. כתב בספר חסידים סימן תתמ"ו דהוא הדין כשנולד לבנו או לבתו בן, ואפילו נולד לצדיק בן והוא אוהבו מפני צדקותיו מברך. עוד שם מי שבאה לו בשורה שנולד לו בן לא יחזיק טובה למבשרו עד שיברך תחילה למי שחננו לבן זכר. עוד שם אם מצאו במרחץ או במקום הטינופת אם השומע אינו חושש מלהזכיר שם שמים במקום הטינופת ימתין עד שיצא וירחץ ידיו ואם צדיק הוא יאמר לו מיד וכשיצא יברך:

ב

[ב] [לבוש] הרי מתה וכו'. כן כתב רמ"א, וכתבו הב"ח ולחם חמודות דרמ"א חולק על הבית יוסף שכתב דאף במתה אשתו מברך הטוב והמטיב משום דמכל מקום טובה היתה לה שילדתה, אבל שיירי כנסת הגדולה כתב דלא פליגי דרמ"א מיירי במתה בילדתה ולא ידעה בלידת הבן, אבל ראיתי בפרישה שכתב בשם דרכי משה להדיא דפליגי אבית יוסף. ולדינא כתב לחם חמודות דעיקר כרמ"א, אבל הט"ז פסק כבית יוסף ולא מטעמיה אלא אפילו לאחר מיתתה יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם וכן מסתבר. כתב רמ"א יש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות, עד כאן לשונו. וכתב שיירי כנסת הגדולה דלחם חמודות פירש לדברי רמ"א על ברכת שהחיינו ולא על ברכת הטוב ומטיב ומה שכתב באלו הברכות היינו כל אותם שהחיינו הנזכר בפרק הרואה, עד כאן. ולא ידעתי איך כתב זה לחם חמודות דהא בדף ע"ב כתב דברי רשב"א, וכתב עלה דברי רמ"א כסתם כדרכו, ואפשר דקאי נמי על הטוב ומיטיב. ולדינא מדהשמיטו הלבוש נראה דאין להקל כלל בברכות אלו, וכן מבואר בבית יוסף, ועוד הא טעמא דרשב"א כמו שכתב בסימן רמ"ה משום פלוגתא דאית בקנה כיוצא בהם או היה לו כיוצא בהם עיין שם, ואנן קיימא לן בפשיטות בכל זה דמברך:

ג

[ג] אביו וכו'. כתב הב"ח הוא הדין שאר אדם כשר שאדם מצטער עליו, מיהו העולם נוהגין לברך בלא שם ומלכות ואינו נכון, ואין צריך לומר במיתת תלמידי חכמים או אדם חשוב דיש לברך בשם ומלכות, עד כאן, וכן כתב של"ה דף צ"ו דהמברכין ברוך דיין האמת או ברוך שכוחו וגבורתו או ברוך מעשה בראשית בלא שם ומלכות לא יצאו ידי חובת הברכה:

ד

[ד] על כל וכו'. דוקא כשכבר בירך על קנייה ראשונה, אבל אם עדיין לא בירך וחזר וקנה אינו מברך אלא ברכה אחת:

ה

[ה] וחזר וקנאן וכו'. פירש בית יוסף אפילו מכרן כשעדיין לא השתמש בהן וחזר וקנאן אין מברך:

ו

[ו] בשעת הקנין וכו'. נראה לי דהיינו משעה שקנה בגד אף שצריך ליתן אותו להחייט, ט"ז. אבל מגן אברהם כתב דבזה מברך בשעת לבישה ודוקא כשקונה מלבוש גמור הוא דמברך בשעת קנייתן וכן כתב לקמן סימן תקנ"א וסימן ת"ר, וכן משמע ברמזים ועיין סימן תרע"ג ס"ק ט"ו:

ז

[ז] כשילבש וכו'. ומי שנזהר בזה עליו נאמר וירח ה' את ריח בגדיו ויברכהו, משאת בנימין, ואף שכבר בירך ברכה זו בהשכמה מכל מקום יברך כשלובשו, מיהו אם לבשו בבוקר יכול לצאת בברכה זו. כתב כנסת הגדולה במקומות שנוהגין לעשות הלבשה לנערים יש להן לברך מלביש ערומים ושהחיינו והטוב והמטיב, עד כאן. ולא ידעתי למה יברכו שהחיינו והטוב ומטיב, ואפשר דסבירא ליה כסמ"ק וכבר דחיתיו, מכל מקום משמע מזה כשמברך שהחיינו בשעת לבישה מברך מלביש ערומים קודם שהחיינו וכן מסתבר:

ח

[ח] מברך הטוב וכו'. הסמ"ק כתב גם הטוב ומטיב משמע שסבר שצריך לברך שהחיינו והטוב ומטיב והשמיטו בית יוסף לפי שאין כן דעת כל הפוסקים עד כאן לשון נחלת צבי. ופירושו נראה לי השמיטו בית יוסף בשולחן ערוך, דהא בבית יוסף הזכירו וקל להבין. אך צריך עיון דמלבושי יום טוב הסכים לסמ"ק והביא ראיה ממשנתינו בנה בית חדש אומר שהחיינו הא סתם בית בונה גם לבני ביתו, אלא מתניתין בברכות הטוב לא קא מיירי שכבר שנאה ברישא על הגשמים, וכן כתב בלחם חמודות דף ע"ב וכן כתב שיירי כנסת הגדולה. ולפי זה אף בבנה בית חדש מברך שניהם, וכן בנתנו לו מתנה, מיהו ממה שכתבתי לעיל סימן רכ"א דרך דרש נדחה ראיית מלבושי יום טוב ולחם חמודות. ועוד אני תמה הא [בברכות] דף נ"ט פריך הש"ס והא תנן בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו שלו ושל אחרים אומר הטוב ומטיב, משמע דברישא אין אומרים הטוב והמטיב ועוד אי בבנה בית חדש מברך הטוב ושהחיינו אם כן סיפא היינו רישא. מיהו הא לא קשיא דבלאו הכי תמוה לי דבמתניתין ליתא הך סיומא כלל שלו ושל אחרים וכו'. גם קשה למאי מייתי המקשן ונראה לי למוחקו מש"ס, וכן משמע עוד מסוגיא דשמעתא. אך קשה על מלבושי יום טוב ולחם חמודות מדמסיק שם דמתניתין הנזכר לעיל בנה בית חדש מברך שהחיינו מיירי בדלית ליה שותפות מבואר דשהחיינו לבד קאמר, וכן מבואר עוד מסוגיא דמוקי מתניתין דעל הגשמים מברך הטוב ומטיב בדאית ליה שותפות, ומשמע דאפילו הכי מברך הטוב ומטיב לחוד דהא לא נזכר קודם זה במתניתין שמברך שהחיינו. לכן נראה לי יותר פירוש דברי הסמ"ק כמו שכתב הב"ח דמיירי בקנה כלים המיוחדים לו לבדו, וגם קנה כלים לבני ביתו דאז מברך שניהם אבל כשקנה כלים שמשתמשים בו הוא ובני ביתו מברך הטוב ומטיב לחוד, ומה שפירש הט"ז דברי הרשב"א לא משמע הכי בחידושי רשב"א עיין שם וקיצרתי: כתב מגן אברהם דהב"ח רוצה לומר דוקא לבניו אבל לעבדו ושפחתו הוה ליה כאילו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו:

ט

[ט] [לבוש] ואם הוא עשיר. זה לשון מגן אברהם. וצריך עיון דבאבן העזר סימן כ"ז סעיף ט' איתא דוקא באדם חשוב יש הנאה לנותן שמקבל ממנו וכן משמע בחושן משפט סימן ק"צ סעיף ו' ע"ב, ואפשר דהכא דעיקר הברכה בשביל הטוב דהא פירש צריך לברך שהחיינו מספיקא, אומר נמי המטיב לאחרינא דילמא משמח כיון שהוא עשיר, מה שאין כן באבן העזר לענין קידושין ובחושן משפט לענין ממון להוציא. עוד יש לומר דהכא הטבה בעלמא אפשר שהוא בכלל עשירות מה שאין כן התם לקנות הקרקע ואשה בעינן אדם חשוב. כתב שדה יהושע דאם העני מקבל מעות מהצדקה אינו מברך דמתבייש, מה שאין כן במלבוש אין מתבייש כל כך. כתב הרדב"ז היה עשיר גדול וקנה כלים חשובים וכאפס נחשבים לו ואין שמח בהם כלל לא יברך, תשובת הרדב"ז. כתב סולת בלולה הקונה ספרים מברך וילמוד מיד מתוכם, ומגן אברהם הקשה דמצוות לאו ליהנות ניתנו:

י

[י] של בהמה. אפילו טמאה פי"א בלשון אשכנז, ואפילו הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.