מחצית השקל/אורח חיים/רכא

מחצית השקל ‏ אורח חיים רכא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (סק"א) מברך כו' וכמ"ש הרא"ש ר"ל דהרא"ש באמת מפרש דברי הש"ס דמשני בא"ל שותפו' מברך הטוב ומטיב דאין ר"ל דמיירי דוקא דא"ל שותפות בשדהו אלא ר"ל דכל טובת הגשמי' מקרי א"ל שותפות דכל העולם שותפים בטוב' זו. אלא דבש"ע פסק כהרי"ף דמפרש דבעי' דוקא דאית ליה שותפות בשדהו:

ועמ"ש סי' קע"ה ס"ק ד':

כ' הש"ך כו' עסי' רכ"ג סעיף א' כוונתו כו' כמו בסי' רכ"ג בילד' זכר מברך הטוב ומטיב הואיל ויש לאשה חלק בטוב' ה"ה בשדה דאש' ובניו הסמוכי' על שלחנו מיקרי יש להם חלק בשדהו:

וקשה דא"כ מאי דחק בגמ' כו' ר"ל דאמרי' דף ל"ט ע"ב אהא דתנן על הגשמים ועל בשורות טובות או' הטוב ומטיב על הגשמים מאי מברך אר"י מודי' אנחנו לך על כל טפה כו ופריך והתנן על הגשמים כו' הטוב ומטיב. ומשני הא דשמע משמע או' הטוב ומטיב והא דחזי מחזי או' מודים אנחנו לך ופריך אי דשמע משמע (ר"ל דמתניתין מיירי דשמע) ה"ל בשורות טובות ותנן על בשורות טובות כו' (ר"נ א"כ גשמים ל"ל הא הוי בכלל בשורות טובות) אלא אידי ואידי דחזא מחזא הא דאית ליה ארעא אומר הטוב ומטיב הא דל"ל ארעא אומר מודים אנחנו לך. ופריך אי אית ליה ארעא או' הטוב ומטיב והתנן בנה בית חדש וקנה כלים חדשים או' ברוך שהחיינו כו' שלו ושל אחרים אומר הטוב ומטיב לא קשיא הא דא"ל שותפות (ר"ל הכא בגשמי' מברך הטוב והמטיב. מיירי בא"ל שותפות) הא (בנה בית) דל"ל שותפות כו' ת"ש והא"ר יוסף ב"א א"ר יוחנן אע"פ שאמרו שינוי יין א"צ לברך בפה"ג אבל אומר ברוך הטוב והמטיב. ומשני התם נמי דאיכא בני חבור' דשתי בהדי' עד כאן לשון הגמרא. ומזה הוקשה למגן אברהם לדעת הש"ך למה הוצרך לאוקמי האי דשדה דמברך הטוב והמטיב בא"ל שותפות. ה"ל לשנויי' כגון דאיכא אשה ובנים דהוי כמו שותפות:

והקשה בספר חמד משה א"כ ביין דודאי אם אשתו ובניו שותים עמו מברך הטוה"מ כמ"ש התוס' שם וכ"כ מ"א לעיל סי' קע"ה ס"ק ד' א"כ תקשי ליה למה הוצרך לשנויי ביין דאיכא בני חבורה כו' הל"ל דאשתו ובניו שותים עמו. עוד הקשה דהא כ' מ"א סי' קע"ה הטעם ביין דאם אשתו ובניו שותים עמו דמברך הטוב ומטיב משום דמזונתן עליו ה"ל כא"ל שותפות ואף על גב דאינו מחויב ליתן להם יין כולי האי כ"ש שדה דלאכילה קיימא ומזונתן עליו דיקראו שותפי' עכת"ד. ולענ"ד דוקא ביין כיון שכבר ניתן על השלחן והבעל שותה ממנו ואשתו ובניו מסובים הם מזונתן עליו דרכן של בני אדם ליתן גם לאשתו ובניו משא"כ בפירות השדה ניהו דמזונתן עליו היינו דוקא על הבעל ולא על השדה ואין חייב ליתן להם מאותו שדה ואפשר ימנעם פירות שדהו ויזונם בפירות אחרים שיקנה ממקום אחר ולכן נקראו שותפים ומאי שהקשה דהוי לש"ס לשנוי האי דיין מיירי דאשתו ובניו שותים עמו אין זה קושיא דע"כ צ"ל הא דקשיא להמג"א דא"כ מאי דחק בגמרא הוי לשנוי כו' מה דוחק יש בתי' הש"ס דא"ל שותפות יותר מאלו היה מתרץ דמיירי בי"ל אשה או בני' וע"כ צ"ל דזה יותר מצוי דאדם שי"ל שדה שיש לו אשה או בנים ממה שמצוי שיהי' לו שותף בשדהו. ומתני' סתמא אמרה על הגשמים הטוב והמטיב טפי ראוי לו' דמיירי בי"ל אשה או בנים מלומר דא"ל שדה בשותפות משא"כ בשתיית יין כמו שמצוי שאדם שותה עם אשתו ובניו כך מצוי שישתה עם בני חבור' ואין זה מצוי יותר מזה וכיון שכבר הוצרך לתרץ בשדה דא"ל שותפות ול"מ לשנויי באשה ובנים לדעת מ"א אוקי גם האי דיין כה"ג דאיכא ב"ח כו' כיון דמצוי כ"כ כמו אשתו ומ"ש שם בסי' רכ"ג ס"ה קנה כלים שמשתמשי' בו הוא ובני ביתו מברך הטו"מ:

(ב) (סק"ב) דהשומע כו' ועיין בטור כו' א"ל מת כו' מדא' א"ל היינו שמע ולא חזי ואפי' הכי כ' שמברך דיין כו' ואם יורש ממון מברך הטו"מ. וצ"ע מאי קמ"ל רמ"א בזה דאפי' לא חזי אלא שמע מברך הטו"מ והיינו ע"כ בדא"ל שותפות פשיטא ומי גרע משמע שמועות טובו' וכן הק' בש"ס אי דשמע משמע היינו בשורות טובו' וכנ"ל וסבר אפי' א"ל שותף כו' וא"כ מיירי בהגהת י"א דהשומע כו' אפי' אין לו שותף. וזה ודאי חידוש גדול ומש"ה השמיטו הרב"י כיון דמיירי בא"ל שותפות הא מלתא דפשיטא:

והק' בס' ח"מ וז"ל ולא ידענו מאי ק"ל טפי על רמ"א כו' והרי ל' רשב"א שהביא ב"י נמי הכי הוא וז"ל דאפש' לו' דלמסקנא נמי היכי דשמע ולא חזי מברך הטוב ומטיב משמע דמסופק בדבר זה והרי בפשיטות הקשו אי דשמע היינו בשורות טובו' ואפש' דמסופק שמא למסקנא גשמים לא דמיא לשאר בשורות טובות כו'. ויהי' איך שיהי' מה שי"ל בכוונת דברי הרשב"א כך י"ל בדברי רמ"א. ולפי שכתב רשב"א דאפשר לשון ספק לכן כתב רמ"א י"א עכ"ל וז"ל רשב"א בחדושיו אלא אידי ואידי דחזי מחזי אפשר לומר דמ"מ היכי דשמע ולא חזי מברך הטוה"מ כפרוקא קמא וכדתנן על בשורות טובות כו' דהשת' אתי' לתרוצי בתירוצ' אחרינא היינו משום דאלו מתני' בשמע פשיטא דהטוב ומטיב מברך וכבר תנינן לה בכלל בשורות טובות דאלמא מלתא דפשיטא דבשמע מברך הטוה"מ. אבל לפרוקא בתרא דאמרינן הא דאיכא אחריני בהדיה כו' הוא דחדית דאפי' על בשורות טובות לא מברך הטוה"מ אלא בדאיכ' שותף בהדיה עכ"ל הרשב"א הרי נרא' מדבריו דמסברא הפשוטה מסתבר דעכ"פ גשמים לא גרע משאר בשורות טובו' וכן מוכרח מקושית המקשן אי דשמע היינו בשורות טובות דמשמע דפשיט' ליה דלא גרע משאר בשורות טובות. ואם נאמר דלמסקנ' נד מסברא זו וס"ל דגשמים גרע משאר בשורות טובות יהי' מאיזה טעם שיהי' ואם כן נצטרך לו' אם כן תו לא קשיא קושית הש"ס אי דשמע היינו בשורות טובות ומלת' דפשיטא היא א"כ לאיזה צורך חזר מתי' הראשון הא דחזי והא דשמע כיון דלא קשה קושיית המקשן. והיינו צריכין לדחוק או משום דמסתבר ליה כ"כ דגשמים גרע מבשורות טובות ופשיטא לי' בשמע אינו מברך הטוה"מ היפך מסברת המקשן מן הקצה אל הקצה או משום ניהו דלקושית המקשן לא הוי קשה דהיינו פשיט' שהיא בכלל בשורות טובות כיון דס"ל למתרץ דגשמים גרע מבשורות טובות. מ"מ הוי קשיא הא דקתני על הגשמים ועל בשורות טובות כיון דהגשמים ג"כ מיירי בשמע אלא דגרע מבשורות טובות. ה"ל להפך הלשון על בשורות טובות ואפי' על גשמים אומר הטוה"מ. ולכן הוצרך לומר אידי ואידי דחזי. וכל זה דחוק מאוד הן בסברא והן בפשט הגמרא. אלא דאעפ"כ כתב הרשב"א לשון ואפשר כו' משום דלשון המתרץ דחקו שאמר אלא אידי ואידי כו' ולשון אלא בכ"מ משמע שחזר מדין הראשון לכן כתב ל' ואפשר אף שלומר שחזר מהדין ולו' דגשמים גרע מבשורות טובות דחוק מאוד מ"מ יש מקום להתעקש מלשון אלא דאמר המתרץ ואעפ"י כן נראה מדברי הרשב"א דלדינא גשמים לא גרע מבשורות טובות ואפילו שמע מברך הטו"מ בא"ל שותפות ולשון אלא לא קאי אלא על האוקימתא דאוקי תחלה למתני' בשמע ומזה הוצרך לחזור ע"י קושית המקשן דהיינו בשורות טובות אבל הדין נשאר כמו בתי' א' רק בתירוץ אחרון חידש דין שלא היה סובר ע"ע כן וכיון דמסברא וגמרא נראה דגשמים לא גרע מבשורות טובות ניהו דהרשב"א שקיל וטרי משום לישנא דהמתרץ שאמר אלא כנ"ל אבל רמ"א בהג"ה קשה כיון דבלשון ש"ע אין הכרע נגד הסברא חיצונ' מה"ת נימא דגשמים גרע מבשורות טובות נגד הסברא באין הכרח וא"כ הוא מלתא דפשיטא ולא הוי צריך רמ"א לאשמועינן דמה"ט השמיטו הרב"י לפשיטתו:

נ"ל דאם גוי כו' בסנהדרין דף ל"ז דאיתא שם מיום שפתח' הארץ את פיה לבלוע דמה של הבל שוב לא פתחה ופריך הא גבי קרח כתיב ותפתח ותבלע כו' ומשני לטוב' לא פתחה והקש' התוספו' הא גבי מצרים כתיב תבלעמו ארץ שזכו לקבור' וה"ה טובה. ותי' דטובת עכו"ם לא חשיב טובה וכ"כ לעיל סי' קל"ח ס"ק ג' ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.