מחצית השקל/אורח חיים/כג

מחצית השקל ‏ אורח חיים כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ס"ק א ולא כו' כמ"ש סימן י' ס"ג דאפילו כפל וקשר הכנפות ונראים כאלו אין לה כנפות אפ"ה חייב דסופו להתיר הקשר ולא נתבטל הכנף וה"ה הכא לא נתבטלו הציצית כיון דסופו להתיר הקשרים. ועוד לפי כו'. גם הקשה עליהם הרב"י דא"כ לפ"ד לובשים באותה שעה בגד בת ד' כנפות בלי ציצית:

והלבוש כו' כמ"ש ס"ס תרכ"ו כו' לא הוי תולמ"ה כיון שתחילה סיכך בהכשר דהא הסיר הגג בשעה שסיכך אלא שאחר כך סגרו ולכן כשפותחו חוזר להכשרו וה"ה הכא כיון שנעשו הציציו' בהכשר. לכן כשמתיר הקשרים חוזרים הציציות להכשרן הראשון וליכא משום תולמ"ה (אלא דצ"ב לדעת הלבוש הא הוא מתיר לקמן לסכך לכתחילה אפי' קודם שיסיר הגג וע"ש). כ"מ סימן י' ס"ו דלהרמב"ם אם הטיל ציצית על ציצית אם נתכוין להוסיף אפי' שוב חתך ציצית השניות מכל מקום הראשונים פסולים משום תולמ"ה אף שתחלת עשייתן בהכשר וע"ש בהרב"י תמצא כן להדיא:

ועיין סוכה כו'. דבעי למימר דפליגי תנאי אי יש דיחוי אצל מצות דתני' הדס שענביו מרובין מעליו והם שחורות פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב משום תיקון מנא. עבר ומיעטן ת"ק מכשיר ור"א בר"צ פוסל סברוה או דכ"ע ס"ל לולב א"צ אגד ולא שייך תולמ"ה דבשעת האגד היו פסולים וא"כ נעשו בפסול. וכי מיעטן אח"כ הוי תולמ"ה כיון דא"צ אגד את"ל ס"ל צריך אגד צ"ל דס"ל אע"ג דבסוכה פוסל תולמ"ה מ"מ בלולב אינו פוסל תולמ"ה דלא ילפינן בזה לולב מסוכה. וא"כ פלוגתייהו א"א יש דיחוי אצל מצות. ולפ"ד הלבוש טפי הל"ל דכ"ע ס"ל צריך אגד ותולמ"ה פסול אלא דמיירי בשעת אגד היו הענבים ירוקים שכשרים ונעשה האגד תחלה בהכשר ובי"ט השחירו ואחר כך מיעטן דליכא בזה משום תולמ"ה כיון דתחלת האגד היה בהכשר ופליגי ביש דיחוי ואע"ג דכה"ג הוי נראה ונדחה ובזה יש יותר סברא לומר יש דיחוי מאלו נדחה מעיקרא כמבואר שם והש"ס ר"ל דפליגי בדיחוי מעיקרא ז"א דהא שם אכתי לא אסיק האי חילוק בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה. א"ו דליתא לסברת הלבוש:

כשקושר ב' כו' בזה מיירי פה בש"ע והתוס' מיירי שקושר כל אחד מציצית לבדה:

(ב) (ס"ק ב) שנוהגים כו' והיינו כסברא ראשונה ר"ל דהרא"ש כ' אהא דאמרי' אע"ג דס"ל לשמואל ציצית חובת מנא מודה שמואל בזקן שעשה טלית לתכריכיו שפטור (וע' מ"א סי' י"ט) ומסיק הש"ס שם וז"ל והאי שעתא ודאי רמינן להו ומפרש הרא"ש דהאי שעתא ר"ל כשלובשים את המת הטלית ודאי תלינן בי' ציצית דאל"כ הוי לועג לרש והקשה לפ"ז למה מיחה ר' יוחנן לר' יונתן שהיו ציציותיו נגררים על הקברים משום לועג לרש. הא גם למתים יש ציצית. ותי' דמ"מ איכא לועג לרש דעכ"פ המתים אין מצווי' עליהם. ולפ"ז אפי' אין מסירים הציצית מטלית המת בבית אם הכתפים לובשים ציצית יש בו משום לועג לרש. דהא המת אינו מצווה. עוד פי' הרא"ש פי' שני דהאי שעתא ודאי רמינן להו שר"ל כשלובשים הטלית למת ומוציאים המת לקבורה. אז משום שהכתפים י"ל ציצית ואי לא היה למת ציצית היה לועג לרש לכן גם לטלית המת צ"ל ציצית. ובבה"ק בשעת הקבורה שוב מתירים הציצית. וא"כ א"ש האי דר' יונתן הנ"ל כיון דליכא למתים ציצית. ולפ"ז אי יש למת ציצית אף דאינו מצווה ליכא משום לועג לרש. ולכן סותרים הפוסקים של הרב"י זא"ז. דממ"ש פה בסעיף זה במקום שנוהגים כו' משמע דס"ל עיקר כפי' שני של הרא"ש וממה שפסק בי"ד סי' שנ"א שמשימים ציציות כו' ואפ"ה פסק דאסור ליכנס בבה"ק כו' משמע דס"ל כפי' הראשון של הרא"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.