מחנה אפרים/נדרים/יא
|
< הקודם · הבא > |
ראובן שנתכעס עם אשתו ומתוך כעסו אמר לה הרי את אסורה עלי כאימא:
תשובה כבר ראיתי מ"ש הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל סי' כ"ז דבנדון זה אסורה עליו מדין נדר ומה ששנינו במשנתינו האומר הרי את עלי כאמי לא אמר כלום היינו היכא דלא אמר אסורה וכו' יע"ש. אבל לע"ד אין נראה כן דהלא מפי' רש"י ז"ל שם בשמעתין נראה דמתני' איירי אפי' באמר לה הרי את אסורה עלי כאמי ואפ"ה לא אמר כלום ואע"ג דאילו לא הוה מסיק בדיבוריה לומר כאמי היתה אסורה מכיון דאמר הרי את אסור' עלי מ"מ השתא דאיתפיס בדבר האסור לא אמר כלום וכן נראה מדברי הרא"ש גבי מתני' דכנדרי כשרים עלי לא אמר כלום פי' הרא"ש וז"ל ואפי' אם אמר כנדרי כשרים ככר זה עלי בקונם לא אמר כלום וכ"כ הטור וכן פסק הש"ע יע"ש אלמא דאע"פ שאמר ככר זה עלי בקונם כל שהתפיסו בדבר שאינו נדור לא אמר כלום וכן נראה מדברי הריטב"א ז"ל בהדיא בחי' למסכת קידושין דף ד"ן ז"ל הצ"ל קיימא לן שאין נדרי איסור קיימין אלא כשתולה איסורין בדבר הקדוש כקרבן וכשא' הקדשות דאינהו איסור חפצא אבל כשתולה אותו בדבר האסור מעצמו כגון שאמר ככר זה אסור כנבלה כחזיר כשקצים וכיוצא בהם לא אמר כלום ואפי' משום ידות נדרים ליכא עכ"ד וכ"כ שם משם רבו ז"ל יע"ש. וכן מוכח מההיא דפליגי ר"ש ור"י בפ"ק דנזיר באומר הריני נזיר כשמשון לא אמר כלום אליבא דר"ש משום דהוי מתפיס בדבר האסור דשמשון לאו נדור הוה ומדסתם ותני לא אמר כלום משמע דלא הוה נזיר כלל ואע"פ שאמר הריני נזיר מכיון שהתפיסו בדבר שאינו נדור:
איברא דהיה נראה לכאורה איפכא ממתני' דפ' כל המנחות הרי עלי מנחה מן השעורים מביא מן החטים ואמר ר"י עלה דאתיא אפילו כב"ה ואיירי באומר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין וכן פסק הר"מ ז"ל בפי"ז מה' מעשה הקרבנות וכ"כ הרבכ"מ דה"ט דכשאומר הרי עלי מנחה ושאלו אותו ואמר אילו הייתי יודע הייתי נודר ה"ז חייב דאע"ג דכשאומר הרי עלי מנחה מן השעורים אין בנדרו ממש דהוי נדר ופתחו עמו כשאמר מן השעורים. מיהו כשאמר אח"כ אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין ביטל הפתח של הנדר והוי כאילו לא אמר בשעת הנדר אלא הרי עליו מנחה לבד עכ"ד. ולפ"ז י"ל דה"ה בנ"ד דאנן סהדי דכוונתו של ראובן היה לנדור נדר גמור ואילו היה יודע דהאומר כאמי הוי מתפיס בדבר האסור ואינו נדר לא היה מסיק דיבוריה לומר כאמי וכיון שכן פלגינן דיבוריה והוי כאלו לא אמר אלא את אסור' עלי בלבד. אבל לע"ד אינו בן דהכא גזירת הכתוב הוא דכל שהתפיס בדב' האסור לא הוי נדר ואפי' הזכיר בלשונו לשון נדר וכן מבואר מדברי הר"ן ז"ל ריש פ"ק דנדרים ז"ל שם עיקר נדר הוא שיאמר דבר זה אסור עלי ובין שהתפיסו בין שלא התפיסו זהו נדר אלא היכא שהתפיסו בעינן שיתפיסנו בדבר הנדור ולא בדבר האסור וכדאמרינן בפ"ג דשבועות מ"ט דאמר קרא איש כי ידור נדר לה' עד שיתפוס בדבר הנדור ולא בדבר האסור כלומר שאע"פ שהנדר חל בלא התפסה אפ"ה אם התפיסו בעינן שיתפוס בדבר הנדור ולא בדבר האסור עכ"ל. ומבואר מדבריו דאע"פ דכל שאמר ככר זה אסור עלי הרי הוא אסור מדין נדר מ"מ אם אסיק דיבוריה ואמר כחזיר אינו אסור מגזרת הכתוב דאמר איש כי ידור נדר דבעינן שידור בדבר הנדור ומשמ' ליה דקרא אתא אפי' כשאמר לשון נדר מעיקרא שאמר ככר זה אסור דאפ"ה כיון שהתפיסו בדבר שאינו נדור לא הוי נדר. ולכאורה איכא למידק על דברי הר"ן ז"ל דמנא ליה דכי אתא קרא דעד שידור בדבר הנדור איירי אפי' בהיכא שהנדר חל בלא התפסה דאפ"ה אם התפיסו לא אמר כלום דילמא קרא לא אתא אלא היכא דבלא התפסה לא היה נדר דאז ודאי במה יאסר כיון שלא הזכיר לשון נדר או איסור אלא שאמר ככר זה עלי כבשר חזיר ובשר חזיר רחמנא אסריה והוא לא אסריה וכמ"ש הר"ן בנדרים דף י"ד. אבל כל היכא דהזכיר לשון נדר שאמר קונם ככר זה או אסור עלי ככר זה אע"פ שסיים ואמר כבשר חזיר ובשר חזיר הוי דבר אסור מ"מ כיון דלגבוה קא מכיון יהא אסור דדל מהכא מה שאמר כבשר חזיר ה"ז אסור כיון שאמר קונם ככר זה או אסור דהוי נדר גמור. ובפ"ג דשבועות מסיק תלמוד' אמר לך רבא תריץ ואימא הכי איזהו איסור האמור בתורה האומר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו וכו' פי' רש"י ז"ל האי תנא לאו במתפיס איירי אלא בעיקר נדר דמתפיס היינו דוקא באומר זה כזה בלחוד אבל מפרש הרי עלי שלא אוכל וכו' עיקר נדר הוא ואשמועינן שאינו חייב משום נדר אלא א"כ פירשו ואח"כ תלהו בדבר הנדור אבל מתפיס בנדר כגון שלא פי' הרי עלי אלא דאמר זה כזה לא הוי נדר עכ"ל וכתבו הרמב"ן והר"ן ז"ל שאין כוונת רש"י לומר שלא יהא נדר אלא אם כן התפיסו דודאי כל שפירשו אע"פ שלא התפיסו הוי נדר אלא שבא למעט שאפי' פירשו אם תלהו בדבר האסור לא הוי נדר עכ"ד. ונראה מדבריהם אלו דכל שפי' אע"פ שאם לא התפיסו שה נדר מיהו אם תלהו בדבר האסור לא הוי נדר והיינו כדמשמע מדברי הר"ן בריש נדרים וכן מוכרח לפרש בההיא דאמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו אפי' אם לא היה מסיק ואומר כיום שמת בו אביו אלא שאמר מר הרי עלי יום זה שלא אוכל היה אסור דהרי עלי הוי יד לקרבן כמבואר בנדרים דף ו' ואפילו הכי אמר שמואל עלה והוא שיתפיס בדבר הנדור אבל אם התפיס בדבר האסור לא הוי נדר ואע"פ שאמר הרי עלי והיינו טעמא משום דהרי עלי לא אתי אלא משום יד וכן האומר אסור עלי אינו אלא משום יד איתרבאי כמבואר בדברי הר"ן בפ"ג דשבועות והיינו לומר שהתחיל במקצת דיבורו של נדר ולא גמר לומר כקרבן וכיון דמדין יד הוא כל היכא דסיים ואמר כבשר חזיר תו ליכא למימר דהוי יד לקרבן:
איברא דכל זה אתי שפיר אי אמרינן דהאומר ככר זה אסור עלי דהוי מדין יד דקרבן וכאלו סיים ואמר כקרבן ומשום הכי כל היכא שאמר כבשר חזיר לא הוי נדר. אבל לפי מה שנראה מדברי הר"ן בריש נדרים דהאומר ככר זה אסור עלי לאו משום יד הוי אלא מעיקר הנדר. ונראה לכאורה דהיינו משום איסור דקרא וכדאמרינן הוציאו בלשון נדר נדר ואפילו בלא התפסה הוי עיקר נדר א"כ עדיין איכא למימר דאפי' תלהו בדבר האסור יהא נדר דדל מהכא מה שהתפיס דלא הוי כלום ה"ז נאסר במה שאמר ככר זה אסור דהוי נדר גמור וקרא דכי ידור נדר שבא למעוטי עד שידור בדבר הנדור איכא למימר דלא איירי אלא בנדר שהוי ע"י התפסה שלא הזכיר איסור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |