מחברת מנחם/ה/הי
מחברת מנחם 
ה הי
|
< הקודם · הבא >
| |||
הי
מתחלק לשני מחלקות:
האחד, יהי שם יי' מברך (תהלים קיג ב), כי אהיה עמך (שמות ג יב), והיה ברכה (בראשית יב ב), ויהי כן (שם א ז), אהי דברך מות, אהי קטבך שאול (הושע יג יד), ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול (שמואל ב, ד ב), הוה גביר לאחיך (בראשית כז כט), כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לז ו), ואתה הוה להם למלך (נחמיה ו ו), ודי הוה צבי הוה מחא (דניאל ה יט), הוו בעין עלה (שם ו ה), יסוד אחד לכלם, והווין והיודין ברוב המלים מתחלפין אלה באלה, בהעלות היורין יבאו ווין תחתם, וגם ככה משפט הווין.
השני, הוה על הוה (יחזקאל ז כו), והותי במאזנים ישאו יחד (איוב ו כ), עד יעבר הוות (תהלים נו ב), הוות תחשב לשונך (שם נב ד), יתכן להיות לשון שבירה, וינטה עמהם נהייתי ונחליתי (דניאל ח כז), ושנתו נהיתה עליו (שם ב א). ואם בא הפותר המדקדק לחקוק [נ"וול דקדק] בהיו בן שאול להוציאו מענין [נ"וו מכלל] הויה להחבירו [נוו"ל ולהביאו] עם אלה על דבר הלמד הנגרע מהמלה כי יאמר היה ראוי להכתב היו לבן שאול, ועתה הואיל ואיננו כן כי אם בן שאול יתכן להיות מגזרת נהייתי ונחליתי, ושנתי נהיתה עליו, ויהי פתרונו השמו [נ"וו המיתו] בן שאול ויש עליו עזר מעט באיכות [נ"ה בהורות, ונו"ל באודות] הענין, ונמצא הפותר לא גורע ולא מוסיף. אבל יש להשיב, יש בתורה מלים נדברים בלשון ערומים שלומי ענין מעוטי מלים גרועי אותיות אבל גריעה אשר איננו גרעון, ויש ענינים אשר אמורים בלשון ערומים אשר במזער מלים תשלם מהותם, כי מפני חרוד המסדר רומז ודולג, ומאודות הענין יודע מגרע המלה.
גם אלה לחכמים יש בתורה ענינים אמורים בלשון רבוי, ומלים נשנים ונכפלים, והיה די בקצות המלים, כה יקרה לענינים ולמלים ולפסוקים ולאותיות אלה המלים הנדברים בלשון ערומים שלומי ענין מעוטי אותיות, ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול, היה ראוי להכתב לבן שאול, אבל יוצא בלשון ואין גריעתו גרעון, וכמהו: ותקח האשה בית פרעה (בראשית יב טו) היה ראוי להכתב לבית פרעה וכמהו למועד אשר שמואל (שמואל א, יג ח) היה ראוי להכתב לשמואל, וכמהו השלום אביכם הזקן (בראשית מג כז) היה ראוי להכתב לאביכם, וכמהו בענין אחר והקל נשמע בית פרעה (שם מה טז) היה ראוי להכתב בבית פרעה, וכמהו הנה הוא בית מכיר (שמואל ב, ט ד), וכמהו אשר עשה המלך שלמה בית יי' (מלכים א, ז נא), וכמהו ובית זונה יתגדדו (ירמיה ה ז), וכמהו והמלך יושב בית החרף (שם לו כב), וכמהו למה אשכל גם שניכם יום אחד (בראשית כז מה), היה ראוי להכתב ביום אחד.
גם אלה לחכמים במראה אחד, להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה (שם מח יז), היה על המחוקק לחקות לשום אותה על ראש מנשה, וכמהו אולי יי' אותי (יהושע יד יב), וכמהו אולי יעשה יי' לנו (שמואל א, יד ו), וכמהו חלקיהו ואשר המלך (דברי הימים ב, לד כב), וכמהו ותקח תמר אפר על ראשה (שמואל ב, יג יט), וכמהו ויקחה על החמור (שופטים יט כח), וכמהו ויקח איש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידה (בראשית כד כב).
גם אלה לחכמים, ויקרא ברוך בספר את דברי ירמיהו בית יי' בלשכת גמריהו בן שפן הסופר בחצר העליון פתח שער בית יי' החדש באזני כל העם (ירמיה לו י), הנה אחרי רבוי המלים נטה הענין לענינו, וכמהו בעצם היום הזה בא נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה (בראשית ז יג), וכמהו ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה (שם כה כ), וכאלה הרבה בתורה.
ואלה הענינים הנדברים בלשון רבוי הנשנים במליהם, ונכפלים במחותם אשר לא יקרה להם כמקרה העליונים, ואלה הם ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפריזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו (נחמיה ט ח), השנה המחוקק לתת פעמים והיה די באחד מהם כענין זה העליון. וכמהו אשר אנכי נתן להם לבני ישראל (יהושע א ב), והיה די 'בלהם' או 'בלבני ישראל'. וכמהו והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אתו את נבוכרנצר מלך בבל (ירמיה כז ח), והיה די 'באותו' או 'את נבוכדנצר'. וכמהו כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם (שם מח מד), והיה די ב'אליה' או 'אל מואב'. וכמהו כי בא עליה על בבל שודד (שם נא נו), והיה די ב'עליה' או 'על בבל'. וכמהו כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא אל הארץ, וכמהו ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יי' את משה כן עשו (שמות לט לב), תחלת הפסוק וסופו ענין אחד והיה די באחד מהם. וכמהו ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל (במדבר ה ד), גם פה השנה הענין פעמים. וכמו ויעש משה ואהן וכל עדת בני ישראל ללוים ככל אשר צוה ה' את משה ללוים כן עשו להם בני ישראל (שם כ ח), גם פה הכפיל הענין פעמים. וכמו קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' (שמות לה ה), וכמו ארך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה ורוחב ארבע באמה היריעה האחת (שם כו ב), גם פה הזכיר היריעה פעמים. ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים אותי ואת שר האופים (בראשית מא י), הכפיל אותי פעמים. וכמוהו כה תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את עלנו ואתה הקל מעלנו כה תאמר להם (מלכים א, יב י), השנה 'כה תאמר' וכבר הקדימו בתחלתו. וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים את נתן בן עכבור ואנשים אתו אל מצרים (ירמיה כו כא), נמצא 'אל מצרים' תוספת בפסוק, על כי כבר נקדם זכרו. לבלתי עבד בם יהודי אחיהו איש (שם לד ט), ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' ויאמר בילדכן, השנה 'ויאמר'. זבדני אלהים אתי זבד טוב (בראשית ל כ), והיה די ב'זבדני' [בלי מלה 'אתי']. וכמהו ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית (ויקרא יד טו), היה על המחוקק לחקות ויצק על כפו, אבל רבה הענין והשנה במלת 'הכהן'. וכמהו וילכו שלשת בני ישי הגדולים הלכו אחרי שאול (שמואל א, יז יג), היה די ב'וילכו' או ב'הלכו'. וכמהו ויחמל המלך על מפיבשת בן יהונתן בן שאול על שבועת יי' אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן שאול (שמואל ב, כא ז), גם פה נכפל הענין, אבל יש טעם לכפילתו, על דבר אשר נשבע לשניהם. וכמהו ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב ו), והיה די ב'ותראהו' או ב'ותראה את הילד'. וכמהו אין כסף לא נחשב (מלכים א, י כא), כאשר כתוב (דברי הימים ב, ט כ), ועתה הואיל ושב המחוקק והעמיד פסוק זה על מתכונתו בלי כפל, הורה חדוד שפת יתר ודברי מבטא שפתים, וזה שכל חדוד הלשון.
נשוב לענין הראשון, לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט (איוב לב ט), הן לא הראשון עומד במקום שנים. וכמהו ולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע (משלי ל ג), וכמהו כי לא שאול תודך מות יהללך (ישעיה לח יח), וכמו יי' אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני (תהלים לח ב), וכמהו ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה (איוב לה י), אל תתן ה' מאויי רשע זממו (על) [אל] תפק ירומו סלה (תהלים קמ ט), כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעוני (איוב ג י), וכאלה הרבה בתורה, וחלופם באותיות כאלה: מספר צעדי אגידנו (שם לא לז), היה ראוי להכתב 'אגידה לו', וכמהו בני יצאני ואינם (ירמיה י כ), וכמהו כי ארץ הנגב נתתני (יהושע טו יט), וכמהו כי נשני אלהים (בראשית מא נא), וכמהו תשאני אל רוח תרכיבני ותמגנני תשיה (איוב ל כב), וכמהו ויבאני חסדך ה' (תהלים קיט מא), וכמהו כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע (שם ה ה), ענינו לא יגור באהלך רע. וכמהו פזר עצמות חנך (שם נג ו), ענינו חונה עליך וכמהו אחוך שמע לי (איוב טו יז), ענינו אחוה לך. וכמהו השלך על יי' יהבך (תהלים נה כג), ענינו יהב לך. וכמהו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז ד), וכמהו הצום צמתני אני (זכריה ז ה), ענינו מצתם לי אני [נ"וו למעני]. וכמהו ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישבו ויזעקוך (נחמיה ט כה), ענינו ויזעקו אליך. וכמהו ובכלי הבקר בשלם הבשר (מלכים א, יט כא), ענינו בשל להם הבשר, וכאלה הרבה בתורה.
נשוב לענין ראשון.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |